ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא בתרא/פרק חמישי

< ביאור:ירושלמי מאיר | מסכת בבא בתרא

פרק חמישי – המוכר את הספינה

עריכה

ירושלמי בבא בתרא, פרק ה, הלכה א

עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] מתני’: המוכר ה_אאת הספינה. מכר את התורן, ואת הנס, ואת ההוגין, ואת כל המנהיגין אותה. אבל לא מכר, לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי סחורה. בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין. מכר ה_באת הקרון, לא מכר את הפרדות. מכר את הפרדות, לא מכר את הקרון. מכר ה_גאת הצמד, לא מכר את הבקר. מכר את הבקר, לא מכר את הצמד. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הדמים מודיעין. כיצד? אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז. הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז. וחכמים אומרים, ה_דאין הדמים ראייה. המוכר ה_האת החמור, לא מכר את כליו. °נחום המדי נחום המדי אומר, מכר את כליו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. פעמים מכורין, ופעמים אינן מכורין. כיצד? היה חמור לפניו וכליו עליו. אמר לו מכור לי חמורך זו, כליו מכורין. חמורך ההוא, אין כליו מכורין. המוכר ה_ואת החמור, מכר את הסייח. מכר פרה, לא מכר את בנה. מכרה_ז אשפות, מכר זיבלה. מכר בור, מכר מימיו. מכר ה_חשובך, מכר יונים. מכר ה_טכוורת, מכר דבורים. הלוקח ה_יפירות שובך, מפריח בריכה הראשונה. ה_יאכוורת, נוטל שלשה נחילין ומסרס אחד כן אחד לא. חלות דבש, ה_יבמניח שתי חלות. ה_יגזיתים לקוץ, מניח שני גרופיות:

גמ’: תני, המוכר את הספינה, מכר את האסכלה כבש שעולים בו ובור המים שבתוכו. אבל לא מכר היצועין, והעובין, והאיסקופה, והביצית מן סירה. סומכוס אומר מכר דוגית מן סירה. אמר רבי לוי בן ביריי רבי לוי בן ביריי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° ארבעה תנאים התנה יהושע.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ה_א מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף א', סמ"ג עשין פב:

2 ה_ב מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף ב', סמ"ג עשין פב:

3 ה_ג מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף ד':

4 ה_ד מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף ח':

5 ה_ה מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף ז':

6 ה_ו מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף י"א, סמ"ג עשין פב:

7 ה_ז מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף ט"ז:

8 ה_ח מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף י"ז:

9 ה_ט מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף י"ז:

10 ה_י מיי' פ כ"ג מהל' מכירה הלכה י"א, מיי' פ כ"ג מהל' מכירה הלכה י"ב, מיי' פ כ"ג מהל' מכירה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ג סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף י"ח:

11 ה_יא מיי' פ כ"ג מהל' מכירה הלכה י"א, מיי' פ כ"ג מהל' מכירה הלכה י"ב, מיי' פ כ"ג מהל' מכירה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ג סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף י"ח:

12 ה_יב מיי' פ כ"ג מהל' מכירה הלכה ט"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף י"ד, סמ"ג עשין פב:

13 ה_יג מיי' פ כ"ג מהל' מכירה הלכה י"ד:


-----------------------------------דף טז

עריכה
ירושלמי מאיר בבא בתרא טז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] מלקטין עשבים מכל מקום, חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל. תמן תנינן ה_ידוכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, אין מחייבין אותו לעקור שכיוון שעשבים מזיקים לתלתן אין הוא רוצה בהם. והא בתנאי, יהושע את אמר, מלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן שאסורין משום גזל. הדא אמרה שהוא רוצה בהן? אמרי, מה שאמרנו תמן שהוא רוצה בהם, משזרען לעמיר. ברם הכא שזרעו לזרע והעשב מזיק לו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. וכי לא בא יהושע לפרש אלא לעוברי עבירה? שהרי אם עבר עבירה וזרע תלתן למאכל בהמה וצמחו עשבים ורוצה בהן, אסור משום גזל. לא עבר עבירה שזרע תלתן לזרעים וצמחו עשבים ואינו רוצה בהם, מותר משום גזל? הוי לא שנייא. היא שזרעה לזרע היא שזרעה לעמיר לבהמה. ואם כן ממה נפשך קשיא. דאי ניחא ליה לבעל השדה שיעקרו העשבים לפי שקשים הם לתלתן, אם כן אמאי אסורים משום גזל? ואי לא ניחא ליה לפי שמועילן העשבים לתלתן. קשיא וכי תיקן יהושע בשביל עוברי עבירה? ועוד אי ניחא ליה בעשבים אם כן יחייבו אותו לנכש שהרי זה כלאים? ואנן תנינן, וכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש. ואם דעתו עליהן למה לא חייבוהו לנקש? אמר ° רבי אחא רבי אחא (תנא) בשם רבי מיישא רבי מיישא°. מה שנאמר שרוצה בהם, אין הכוונה שרוצה שישארו מחוברים לאדמה, שהרי הם מזיקים את התלתן. אלא רוצה הוא בהן שיהיו עקורין ומונחין לפניו לתת לבהמתו, וכיון שאינו רוצה בהם מחוברים, אינו אסור משום כלאים אין מחייבים אותו לנקש. וכיוון שרוצה בהם תלושים לבהמתו, אסורים משום גזל. והתניא המוצא כלאים בכרם מותרים משום גזל, שניחא לבעלים שלא יאסר כרמו. מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורים משום גזל. שהרי הוא רוצה בהן שיהיו עקורים ומונחין לפניו? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לא אמר כן. אלא לכתחילה כשהם מחוברים לא היה רוצה בהן אפילו עקורים לפי שהם פוגמים בתלתן ולא שוה לו להשקיע בתלישה שלהם. אבל לבסוף אחר שכבר נתלשו, הוא רוצה בהן שיהיו עקורין ומונחין לפניו לבהמתו. מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורין משום גזל, שבסוף הוא רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו? כאן בעשבים בשדה תלתן יש לו עם מי להכניסם. שקוצר העשבים ביחד עם התלתן, ואינו צריך לשלם במיוחד לכנוס העשבים לביתו, אלא מכניס העשבים עם התלתן. וכאן בכלאי הכרם אין לו עם מי להכניסם ואינו רוצה בהם אפילו אחר שיתלשו, שצריך ללקט רק העשבים ולהביאם לפני בהמתו במיוחד. תמן תנינן. הה_טומוציא מת בתחילה מושלך כדרכו, נוטלו ואת תבוסתו. אמר רב חסדא רב חסדא°. זאת אומרת, מת מצוה מותר לפנותו. דתנינן, המוצא מת נוטלו ואת תבוסתו, והרי יתכן והוא מת מצווה. וכמה תבוסתו? אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. ה_טזעד שלשה אצבעות, עד מקום שמוהל יורד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] אמר רבי זעירא רבי זעירא°. לא מסתברא דא, אלא מת מצוה אסור לפנותו. שאם אומר את מותר לפנותו, אילו הואיל ומאבדין כל השדה שהרי אם יהיו שלוש הרי חוששים שכל השדה שדה קברים שאסור בהנאה, לא כל שכן שמותר לפנותו? אלא ממה דפשיטא לתנא דמת מצוה ה_יזאסור לפנותו, לפום כן צריך מתניתא שאם מצא אחד או שניים מותר לפנות. אמר רב חסדא רב חסדא°. אתייא כמאן דאמר מת מצוה אסור לפנותו. שאני אומר אין זה מת מצווה אלא מת רגיל שבלי רשות נקבר והרי זה גזלן ומותר לפנותו. וחש לומר שמא מת מצוה היה? אין מתי מצוה מצויין ומוטלין. מתקנת יהושוע שיהיו בני אדם הולכים בשבילי הרשות משתיעקר התבואה עד שתרד רביעה שנייה. ולוקחין ענף לנטיעות מכל מקום, חוץ משל זית ומשל גפן. בזית מן החדש שבחדש, ובגפן מן הישן שבישן. אבל אם היה עשויה כמין טרגול שמהגזע יוצא רק ענף אחד לימין ואחד לשמאל, אפילו מן החדש שבחדש אסור. אמר רבי תנחום דכפר גון רבי תנחום דכפר גון° בשם רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי°. ארבעה תנאים התנה יהושוע, מלקטין עשבין ה_יחמכל מקום ובלבד שלא ישרשו. ונפנים לאחורי הגדר. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° בשם רבי תנחום רבי תנחום°. עד מקום שמתעטש ואין קולו נשמע. ורועין בחורשין. אפי' שבט יהודה בשבט נפתלי. ונותנין לנפתלי מלא חבל יבשה לדרומו של ים כנרת שיוכלו לפרוש מכמורות, שנאמר (דברים וזאת הברכה לג כג) ים ודרום ירשה דברי °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, ים זה ים של סמכו. ודרום זה ים של טבריה. ומסתלקין לצדדין מפני יתדות הדרכים הבוץ שמתקשה. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)° אפילו לשדה מליאה כרכום. מה נותן דמים או לאו? מן מה דאמר רב יהודה רב יהודה° אפילו מליאה כרכום, הדא אמר נותן דמים. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, אדרבא מכיון דאמר רב יהודא רב יהודה° אפילו לשדה מליאה כורכום, הדא אמרה אין נותן דמים. האם יכול להתחסד ולדחוק את עצמו יותר מדאי ולא לסטות מהדרך לשדה, או שנראה כיוהרה ואסור? נישמעינה מהדא. מעשה ב°רבן גמליאל רבן גמליאל ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שהיו מהלכין בדרך. וראו את °יהודה בן פפוס יהודה בן פפוס משתקע ובא כנגדן. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל ל°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, מי זה שמראה עצמו באצבע? אמר לו, °יהודה בן פפוס יהודה בן פפוס הוא, שכל מעשיו לשום שמים. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. הרוצה לבנות עיר בתחילה, נותנין לו ארבעה דרכים לארבע רוחות העולם. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בעי קומי רבי מנא רבי מנא°

-----------------------------------דף יז

עריכה
ירושלמי מאיר בבא בתרא יז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] מה רוחב הדרכים? מארבע אמות עד שמנה, או משמנה עד שש עשרה? אמר לו, משמנה ועד שש עשרה, כדי שיהא קרון הולך וקרון בא

ירושלמי בבא בתרא, פרק ה, הלכה ב

עריכה

מתני’: ה_יטהקונה שני אילנות בתוך של חבירו, הרי זה לא קנה קרקע. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, קנה קרקע. הגדילו יותר מאורה וסלו, בעל הקרקע לא ישפה שכיוון שאין לקונה קרקע הרי הקרקע של המוכר משעבדת לעצים. ה_כהעולה מן הגזע, שלו. ומן השרשים, של בעל הבית. ה_כאואם מתו, אין לו קרקע. קנה שלשה, ה_כבקנה קרקע. ה_כגהגדילו יותר מאורה וסלו, ישפה. העולה ה_כדמן השרשין, שלו. ה_כהואם מתו, יש לו קרקע:


גמ’: תנן, העולה מן הגזע, שלו. ומן השרשים, של בעל הבית. דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרי. הרואה את הצל מתחת האדמה, זה היוצא מהשורש. הרואה את החמה, זהו היוצא מהגזע. אמר רבי חמא בר עוקבה רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. העולה משרשיו ולא מגזעו אפילו אם רואה את השמש, זהו שורש והוא לבעל הקרקע. מגזעו ולא משרשיו, זהו אילן ושיך לקונה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. הקונה שלשה אילנות, ה_כוקנה קרקע שביניהן ותחתיהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו שתי אמות = מטר. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דרך אין לו, ומלוא אורה וסלו יש לו חוצה לו?

ירושלמי בבא בתרא, פרק ה, הלכה ג

עריכה

מתני’: המוכר את הראש ה_כזבבהמה גסה, לא מכר את הרגלים. מכר את הרגלים, לא מכר את הראש. מכר את הקנה, לא מכר את הכבד. מכר את הכבד, לא מכר את הקנה. אבל ה_כחבבהמה דקה. מכר את הראש, מכר את הרגלים. מכר את הרגלים, לא מכר את הראש. מכר את הקנה, מכר את הכבד. מכר את הכבד, לא מכר את הקנה:


גמ’: תנן, אבל בבהמה דקה. מכר את הראש, מכר את הרגלים. מכר את הקנה, מכר את הכבד. רבי יצחק רבי יצחק° שאל. מכר חצי הראש, מכר חצי הרגלים? מכר חצי קנה, מכר חצי כבד? נישמעינה מהדא דתנן, מכר לו יד כמות שהיא, ראש כמות שהוא, בני מעיים ה_כטכמות שהן, נותנן את הקיבה לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים. לקחן במשקל, נותנן את הקיבה לכהן ומנכה לו מן הדמים. מכאן שאף כשמוכר ראש כוונתו לחלק מהראש שהרי את הלחיים נותן לכהן

ירושלמי בבא בתרא, פרק ה, הלכה ד

עריכה

מתני’: ארבע ה_למידות במוכרים. מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות. הלוקח יכול לחזור בו. רעות ונמצאו יפות, המוכר יכול לחזור בו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] רעות ונמצאו רעות. יפות ונמצאו יפות, אין אחד מהן יכול לחזור בו. שחמתית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחמתית. עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית. יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין, שניהן יכולין לחזור בהן. ה_לאהמוכר פירות לחבירו. משך ולא מדד, קנה. מדד ולא משך, לא קנה. אם היה פיקח, ה_לבשוכר את מקומן. הלוקח ה_לגפשתן מחבירו, הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום. ואם ה_לדהיה במחובר לקרקע ותלש כל שהוא, קנה. ה_לההמוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו, עד שלא נתמלאת המידה למוכר. משנתמלאת המידה, ללוקח. ה_לוהיה סרסור ביניהן. נשברה החבית, נשברה לסרסור. ה_לזחייב להטיף לו שלש טיפין. ה_לחהרכינה ומיצת, הרי זה של מוכר. ה_לטוהחנווני אינו חייב להטיף לו שלש טיפין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בלילי שבת עם חשיכה כל אדם פטור:


גמ’: תנן, עד שלא נתמלאת המידה למוכר. משנתמלאת המידה, ללוקח. והיכי? אם בשהיתה המידה למוכר, חזקה למוכר. אם היתה ללוקח, חזקה ללוקח. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בשם שמואל שמואל (אמורא)° ו רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי יהודה ברבי רבי יהודה ברבי°, כיני מתני'  כך כוונת המשנה. ה_מכשהיתה המדה לאדם אחר. עד שנתמלאה המידה, הרי היא שאולה למוכר, משנתמלה המידה הרי היא שאולה ללוקח. תנן, חייב להטיף לו שלש טיפין. תני, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. לילי שבת עם חשיכה פטור, מפני שהוא רשות זה דרבנן, ובערב שבת שטרוד חכמים פטרו אותו. וחכמים אומרים, בין כך ובין כך אפילו חנווני ואפילו בערב שבת חייב. מאי טעמא? אמר רבי יודן רבי יודן° דכתיב (שמות משפטים כב יד) אם שכיר הוא בא בשכרו. וכיוון שהם מרוויחים כסף עליהם לתת את הכל

ירושלמי בבא בתרא, פרק ה, הלכה ה

עריכה

מתני’: ה_מאהשולח את בנו קטן אצל החנווני, ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר. שבר את הצלוחית ואיבד את האיסר, החנווני חייב. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר, שעל מנת כן שילחו. ומודין חכמים ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד החנווני לתוכה, שהחנווני פטור. ה_מבהסיטון מקנח מידותיו לשלשים יום. ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש. °רבי שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, חילוף הדברים. ה_מגהחנווני מקנח את מידותיו פעמים בשבת, ה_מדוממחה את משקלותיו פעם אחת בשבת, ה_מהומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. במה דברים אמורים? בלח. אבל ביבש, אינו צריך. ה_מווחייב להכריע לו שצד הסחורה במאזניים ירד טפח

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

19 ה_יט מיי' פ כ"ד מהל' מכירה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ט', סמ"ג עשין פב:

20 ה_כ מיי' פ כ"ד מהל' מכירה הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף י':

21 ה_כא מיי' פ כ"ד מהל' מכירה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ט':

22 ה_כב מיי' פ כ"ד מהל' מכירה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ו':

23 ה_כג מיי' פ כ"ד מהל' מכירה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ח':

24 ה_כד מיי' פ כ"ד מהל' מכירה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ח':

25 ה_כה טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ו':

26 ה_כו מיי' פ כ"ד מהל' מכירה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ו':

27 ה_כז מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף י"ד:

28 ה_כח מיי' פ כ"ז מהל' מכירה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"כ סעיף י"ד:

29 ה_כט מיי' פ ט' מהל' ביכורים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף ל"ב:

30 ה_ל מיי' פ י"ז מהל' מכירה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רל"ג, סמ"ג עשין פב, סמ"ג לאוין קע :


[ע"ב]

31 ה_לא מיי' פ ד' מהל' מכירה הלכה ה', מיי' פ ד' מהל' מכירה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רס"ו, סמ"ג עשין פב:

32 ה_לב מיי' פ ג' מהל' מכירה הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ח סעיף ה', סמ"ג עשין פב:

33 ה_לג מיי' פ ג' מהל' מכירה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ח סעיף א', סמ"ג עשין פב:

34 ה_לד מיי' פ ג' מהל' מכירה הלכה י"ח, סמ"ג עשין פב:

35 ה_לה מיי' פ ד' מהל' מכירה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' ר' סעיף ט', סמ"ג עשין פב:

36 ה_לו מיי' פ ב' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ה סעיף ז', סמ"ג עשין פב:

37 ה_לז טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף ו':

38 ה_לח טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף ו':

39 ה_לט טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף ו':

40 ה_מ מיי' פ ד' מהל' מכירה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' ר' סעיף ט', סמ"ג עשין פב:

41 ה_מא מיי' פ ב' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ח סעיף ב', סמ"ג עשין פב:

42 ה_מב מיי' פ ח' מהל' גניבה הלכה י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף ז', סמ"ג עשין עב:

43 ה_מג מיי' פ ח' מהל' גניבה הלכה י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף ז', סמ"ג עשין עב:

44 ה_מד מיי' פ ח' מהל' גניבה הלכה י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף י"ב:

45 ה_מה מיי' פ ח' מהל' גניבה הלכה י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף י"ב:

46 ה_מו מיי' פ ח' מהל' גניבה הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' רל"א סעיף י"ד, סמ"ג עשין עב:


-----------------------------------דף יח

עריכה
ירושלמי מאיר בבא בתרא יח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] היה שוקל לו עין בעין שלא הכריע, ה_מזנותן לו גירומים. אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש. ה_מחמקום שנהגו למוד בדקה, לא ימוד בגסה. בגסה, לא ימוד בדקה. למחוק, לא יגדוש. לגדוש, לא ימחוק:


גמ’: אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. בעשירות כשמודד עשר קב, חייב להכריע לו טפח פחות מכן אינו חייב. כתיב (ויקרא קדושים יט לו) מאזני צדק אבני צדק. מיכן אמרו חכמים, כל מצוה שמתן שכרה בצידה, אין בית דין מוזהרין עליה. כתיב (דברים כי תצא כה טו) אבן שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך. מנה לך אנגרמוס ממונה על המידות על כך, ותימר הכן שאין בית דין מוזהרין עליה? אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה כל מצוה שמתן שכרה בצידה, אין בית דין נענשין עליה. ריש גלותא מנייה לרב רב (אמורא)° אנגרמוס ממונה על המידות. והוה מחי על מכילתא היה מכה על זיוף משקולות, ולא על שיעוריא לא היה מכה על הפקעת מחיר. חבשיה ריש גלותא. עאל רב קרנא רב קרנא° גביה ושאל לו למה לא העניש על השערים. אמר לו. אנגרמוס ממונה על המידות שאמרו שיש מצווה למנות, ה_מטלמידות ולא לשיעורין. אמר לו, והא תנית אנגרמוס למידות ולשיעורין? אמר לו, פוק אמר לון שהגרסה הנכונה. אנגרמוס שאמרו למידות ולא לשיעורין. נפק ואמר לון, בר נש דתנה כבשה דאהינו יודעי סתרי תורה, חבשין ליה?

הדרן עלך פרק המוכר את הספינה

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_בבא_בתרא/פרק_חמישי"