רמב"ם הלכות גניבה ח
ספר המצוות עשה רח: "המצוה לשמור על איזון המאזניים והמשקלים והמידות"
דפוס עריכה
הלכה א עריכה
מצות עשה לצדק המאזנים והמשקלות והמדות יפה יפה ולדקדק בחשבונן בשת עשייתן שנאמר מאזני צדק וגו'. וכן במדת הקרקע צריך לדקדק בחשבון משיחת הקרקע על פי העיקרים המתבארים בכתבי הגימטריא. שאפילו מלוא אצבע מן הקרקע רואין אותה כאילו היא מליאה כרכום.
הלכה ב עריכה
ארבע אמות הסמוכין לחריץ מזלזלין במשיחתן והסמוכים לשפת הנהר אין מושחין אותן כלל מפני שהן של בני רשות הרבים.
הלכה ג עריכה
והמודד את הקרקע לא ימוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים מפני שהחבל מתקצר בימות החמה. לפיכך אם מדד בקנה או בשלשלת של ברזל וכיוצא בהם אין בכך כלום.
הלכה ד עריכה
אין עושים משקלות לא של ברזל ולא של עופרת ולא של שאר מיני מתכות כאלו מפני שמעלין חלודה ומתחסרין. אבל עושין של צחיח סלע ושל זכוכית ושל אבן שוהם וכיוצא בהן.
הלכה ה עריכה
ד אין עושין את המחק לא של דלעת מפני שהוא מיקל ולא של מתכת מפני שהוא מכביד. אבל עושהו של זית ושל אגוזים ושל שקמה ושל אשכרוע וכיוצא בהן.
הלכה ו עריכה
ה אין עושין את המחק צדו אחד קצר וצדו אחד עבה. ולא ימחוק מעט מעט מפני שמפחיתו למוכר. ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחיתו ללוקח.
הלכה ז עריכה
אין טומנין את המשקלות במלח כדי שיפחתו. ולא ירתיח במדת הלח בעת שמודד. ואפילו היתה המדה קטנה ביותר. שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא שנאמר ובמשורה והיא מדה אחת קנה משלשים ושלשה בלוג.
הלכה ח עריכה
מוכרי עששיות של ברזל וכיוצא בהן צריך להיות חוטי המאזנים שאוחז השוקל בידו תלוי באויר שלשה טפחים וגבוהין מן הארץ שלשה טפחים ואורך קני המאזנים ואורך החוטים שנים עשר טפח.
הלכה ט עריכה
מאנזים של מוכרי צמר ושל מוכרי זכוכית יהיה אורך החוטים שהן תלויין בו שני טפחים וגבוהין מן הארץ שני טפחים והקנה והחוטין ארכן תשעה טפחים.
הלכה י עריכה
מאזנים של חנוני ושל בעל הבית יהיה אורך החוט שהן תלויים בו טפח וגבוהין מן הארץ טפח והקנה והחוטין ארכן ששה טפחים.
הלכה יא עריכה
החוט שתולין בו הפלס וכן חוט מאזנים של זהב ושל מוכרי ארגמן טוב ארכו שלש אצבעות וגבוהין מן הארץ שלש אצבעות ואורך הפלס ואורך השלשלאות שלו כפי מה שהוא רוצה.
הלכה יב עריכה
א מנין שחייב המוכר להכריע ללוקח בעת ששוקל לו שנאמר אבן שלמה וצדק יהיה לך אמרה תורה צדק משלך ותן לו.
הלכה יג עריכה
וכמה בלח אחד למאה וביבש אחד לארבע מאות. כיצד מכר לו עשר ליטרא לח נותן לו *גירומין אחד מעשרה בליטרא. ואם מכר לו עשרים ליטרין יבש נותן לו גירומיו אחד מעשרים בליטרא. וכן לפי חשבון זה בין רב בין מעט.
הלכה יד עריכה
במה דברים אמורים? במקום שנהגו למכור עין בעין. אבל במקום שנהגו להכריע חייב להכריע לו טפח.
הלכה טו עריכה
היה שוקל לו עשר ליטרים לא יאמר לו שקול אחת אחת והכרע אלא שוקל לו עשרה בבת אחת והכרע אחד לכולן.
הלכה טז עריכה
ג מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה. בגסה לא ימוד בדקה. למחוק לא יגדוש ויוסיף בדמים. וכן אם נהגו לגדוש לא ימחוק ויפחות מן הדמים אלא מודד כמנהג המדינה.
הלכה יז עריכה
בני מדינה שרצו להוסיף על המדות או על המשקלות לא יוסיפו יתר על שתות. שאם היה הקב מכיל חמשה ועשאוהו מכיל ששה הרשות בידן. יתר על ששה לא יעשו.
הלכה יח עריכה
הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום. ובעל הבית אחת לשנים עשר חדש. והחנוני מקנחן פעמים בשבת. וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל כדי שלא יחלידו.
הלכה יט עריכה
המבקש לשקול שלשה רביעי ליטרא נותן ליטרא בכף מאזנים והבשר ורביע ליטרא בכף שניה שאם אתה אומר נותן חצי ליטרא ורביע ליטרא בכף אחת שמא יפול רביע הליטרא ואין הלוקח רואהו.
הלכה כ עריכה
חייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שיהיו מחזרין על החנויות ומצדקין את המאזנים ואת המדות ופוסקין השערים. וכל מי שנמצא עמו משקל חסר או מדה חסרה או מאזנים מקולקלין יש להם רשות להכותו כפי כחו ולקנסו כפי ראות בית דין לחזק הדבר. וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר מכין אותו וכופין אותו ומוכר כשער השוק.
הגהה עריכה
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.