רמב"ם הלכות מכירה ד
דפוס
עריכהכליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו קנה לו כיון שנכנסו המטלטלין בתוך הכלי אין אחד מהן יכול לחזור בו והרי זה כמו שהגביהן או כמו שהונחו בתוך ביתו לפיכך אין כליו של אדם קונה לו ברשות הרבים ולא ברשות המוכר אלא אם אמר לו המקנה לך וקנה בכלי זה וכן אם קנה הכלי תחלה והגביהו ואחר כך הניחו שם ברשות המוכר וחזר וקנה ממנו הפירות כיון שנכנסו בתוך כלי זה קנה אותם מפני שהנאת המוכר במכירת הכלי אינו מקפיד על מקומו.
כשם שאין כליו של לוקח קונה לו ברשות מוכר כך אין כליו של מוכר קונה ללוקח אף על פי שהוא ברשות הלוקח.
מסירה אינה קונה אלא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם והמשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם והגבהה קונה בכ"מ.
דבר הנקנה במשיכה אם היה ברשות הרבים ומשכו הלוקח לרשותו או לסימטא כיון שהוציא מקצת החפץ מרשות הרבים קנה.
טעון של פירות שהיה מונח ברשות הרבים ומשכו לוקח לרשותו או לסימטא אחר שפסק הדמים קנה אע"פ שעדיין לא מדד וכן אם מדדן הלוקח ברה"ר קנה ראשון ראשון בהגבהה.
היה מוכר מודד לתוך כליו של לוקח לא קנה שאין כליו של לוקח קונה לו ברה"ר היו הפירות ברשות הלוקח כיון שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח ואף על פי שעדיין לא מדד היו ברשות המוכר או ברשות המופקדין אצלו לא קנה הלוקח עד שיגביה הפירות או עד שיוציאם מרשותו בשכירות מקומן וכיוצא בו כמו שביארנו.
היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ואפילו היו ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר וקבל עליו המוכר למכור והתחיל המוכר למדוד בתוך כליו של מוכר אם אמר לו כור בשלשים סלע אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה הואיל ועדיין הפירות בכליו ולא גמר כל המדה וכליו של מוכר אינו קונה ללוקח אע"פ שהוא ברשות הלוקח ואם אמר לו כור בשלשים סאה בסלע ראשון ראשון קנה שכיון שפסקו הדמים על כל סאה וסאה כל סאה שיגביה המוכר ויערה אותה נגמרה מכירתה הואיל ואין הפירות ברשות המוכר ולא ברשות הלוקח ואילו לא היה הפירות בכליו של מוכר כיון שהן ברשות לוקח קנה משפסק אף על פי שלא מדד כמו שביארנו.
וכן המוכר יין או שמן לחבירו בסימטא או בחצר של שניהם או ברשות לוקח והיתה המדה של סרסור עד שלא נתמלאת המדה הרי הן של מוכר משנתמלאת המדה הרי הן ברשות לוקח ואין אחד מהן יכול לחזור בו.
וכן פירות שהיו צבורין בסימטא או בחצר של שניהם והמדה אינה של אחד מהן והיה המוכר מודד עד שלא נתמלאת המדה הרי היא ברשות המוכר ומשנתמלאת המדה הרי היא ברשות לוקח.
היתה המדה של אחד מהן והיו בה רשמין לידע חציה שלישה ורביעה וכיוצא בהן כיון שהגיע לרושם מן הרשמים קנה ראשון ראשון ואע"פ שלא נתמלאת המדה שכל רושם מהם כמדה בפני עצמה שהרי של אחד מהן היא המדה והוא סומך על הרשמים שבה.
זה כלל גדול יהיה בידך הקונה את המטלטלין אם פסק הדמים ואחר כך הגביה קנה ואם הגביה תחלה והניח ואח"כ פסק הדמים לא קנה באותה הגבהה עד שיגביה אחר שפסק או ימשוך דבר שאין דרכו להגביהה.
היה דבר הנמכר דמיו קצובין וידועין והגביהו קנהו אף על פי שפסק אחר שהגביה והוא הדין בשאר דברים שקונין בהם את המטלטלין שצריך לקנות בהם אחר שיפסוק הדמים אלא אם כן דמיו קצובין כמו שביארנו.
לפיכך המושך חמרים ופועלים והכניסן לתוך ביתו אם מדד עד שלא פסק הדמים אפילו היה הלוקח הוא המודד או שפסק הדמים ואחר כך מדד המוכר שניהם יכולין לחזור בהן פרקן הלוקח והכניסן לתוך ביתו אם פסק הדמים ואח"כ מדד המוכר אין שניהם יכולין לחזור בהן שהרי סמכה דעתו למכור ואם מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהם שהרי לא סמכה דעתו עדיין למכור ואפילו מדד הלוקח.
הנוטל כלים מן האומן על מנת לבקרן אם היו דמיו קצובין ונאנס בידו חייב בדמיו הואיל ודמיו קצובין מעת שהגביהו נעשה ברשותו והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח אבל חפץ שהמוכר קץ בו והוא מבקש ורודף למכרו הרי הוא ברשות המוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק.
אחד המושך או המגביה או המחזיק בעצמו או שאמר לאחר להגביה או למשוך לו או להחזיק לו הרי זה זכה לו וכן בשאר דרכי הקנייה.
הגהה
עריכהלפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.