רמב"ם הלכות טומאת מת ח

הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר טהרה · הלכות טומאת מת · פרק שמיני | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפרק זה
הרמב"ם באתרים אחרים: מכון ממרא עפ"י כת"י תימניים (כתיב או מנוקד), hebrewbooks.org , alhatorah.org

דפוסעריכה

הלכה אעריכה

שדה שאבד קבר בתוכה עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדוש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה וכל השדה כולה המאהיל עליה נטמא ואם העמיד בתוכה אהל נטמא כל מה שיש באהל שמא האהל שהעמיד באותה שדה על הקבר הוא מאהיל.

הלכה בעריכה

בנה בית ועליה על גביו אם היה פתחה של עליה כנגד פתחה של בית העליה טהורה שאפי' [היה] הקבר תחת משקוף הבית העליה טהורה שהרי הוא אהל ע"ג אהל כמי שיתבאר ואם לא היה מכוון אף העליה טמאה שמא אסקופת עליה על הקבר והרי העליה מאהילה על הקבר.

הלכה געריכה

ושדה זו מותר לזרוע בתוכה כל זרע לפי שאין שרשי זרעים מגיעים עד לקבר אבל אין נוטעין בתוכה אילני מאכל מפני שהשרשים מגיעין עד למת התלוליות הקרובות לעיר הסמוכה לבית הקברות או לדרך בית הקברות אחד חדשות ואחד ישנות הרי אלו בחזקת טומאה מפני שהנשים קוברות שם את הנפלים ומוכי שחין קוברין שם איבריהן אבל הרחוקות החדשות טהורות והישנות טמאות שמא היו קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה ואי זהו תל קרוב כל שאין שם תל אחר קרוב יותר ממנו וישן שאין אדם זוכרו.

הלכה דעריכה

שדה בוכים והוא המקום הקרוב לבית הקברות שהנשים יושבות שם ובוכות אעפ"י שעפרה טהור שהרי לא הוחזקה שם טומאה אין נוטעין אותו ואין זורעין אותו שלא להרגיל רגל אדם לשם שמא יש שם טומאה מפני שהוא קרוב לבית הקברות כבר נתייאשו בעליו ממנו לפיכך אפשר שיבא אדם ויקבור בו מפני זה חששו לו ועושין מעפר מקום זה תנורים לקדש שהרי לא הוחזקה שם טומאה.

הלכה העריכה

קבר הנמצא מותר לפנותו ואם פנהו מקומו טמא ואסור בהנייה עד שיבדק כמו שיתבאר וקבר הידוע אסור לפנותו ואם פנהו מקומו טהור ומותר בהנייה.

הלכה ועריכה

קבר שהוא מזיק את הרבים מפנין אותו ומקומו טמא ואסור בהנייה.

הלכה זעריכה

הפוגע במת מצוה אם מצאו בתוך התחום מביאו לבית הקברות מצאו חוץ לתחום אפילו בתוך שדה כרכום קנה מקומו ויקבר במקום שנמצא מצאו על המצר מסלקו לצדדין שדה בור מצד זה ושדה ניר מצד זה קוברו בשדה בור שדה ניר ושדה זרע קוברו בשדה ניר שדה זרע ושדה כרם קוברו בשדה זרע שדה אילן ושדה כרם קוברו בשדה כרם מפני אהל הטומאה היו שניהן שוין קוברו לאי זה צד שירצה.

הלכה חעריכה

קבר הנמצא מטמא למפרע ואם בא אחר ואמר ברי לי שלא היה כאן קבר אפילו קודם לעשרים שנה אינו מטמא אלא משעת מציאה ואילך.

הלכה טעריכה

כל המוצא קבר או מת או דבר שמטמא באהל מן המת חייב לציין עליו כדי שלא יהיה תקלה לאחרים ובחולו של מועד היו יוצאין מב"ד לציין על הקברות אין מציינין על כזית מצומצם מן המת לפי שסופו יחסר בארץ ובמה מציינין בסיד ממחה ושופך על מקום הטומאה אין מעמידין את הציון על גבי הטומאה אלא יהי עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה שלא להפסיד את הטהרות ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל ואין מציינין על הוודאות שהרי הן ידועין לכל אלא על הספיקות כגון שדה שאבד בה קבר והסככות והפרעות.

הלכה יעריכה

מצא שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה אם אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר כמו שיתבאר.

הלכה יאעריכה

מצא אבן מצויינת תחתיה טמא היו שתים אם יש סיד ביניהם ביניהם טמא ואם אין סיד ביניהן אלא על ראשיהן אם יש חרש ביניהן טהור שאין זה אלא בניין ואם אין חרש ביניהן והיה הסיד מרודד על ראשיהן מכאן ומכאן ה"ז ציון וטמא מצא מצר אחד מצויין הוא טמא וכל השדה טהורה וכן שניה וכן שלישי' מצא ד' מצריה מצויינין הן טהורין וכל השדה כולה טמאה שאין מרחיקין הציון ממקום הטומאה.

הגההעריכה

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.