פתיחת התפריט הראשי

רמב"ם הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ט

הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זרעים · הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין · פרק תשיעי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה קמג: "המצוה לתת זרוע ולחיים וקיבה לכוהן"

דפוסעריכה

הלכה אעריכה

מצות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה לכהן הזרוע והלחיים והקיבה שנאמר וזה יהיה משפט הכהנים ואלו הם הנקראים בכ"מ מתנות ומצות זו נוהגת תמיד בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ובכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ ובחולין אבל לא במוקדשין.

הלכה בעריכה

כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין במתנות ואם קדם מום עובר להקדישן או שהקדישן תמימים ואחר כך נולד בהם מום ונפדו הרי אלו פטורין מן המתנות.

הלכה געריכה

ספק בכור חייב במתנות מכל צד שאם בכור הוא כולו לכהן ואם אינו בכור מתנותיו לכהן ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד מספק הרי השני פטור מן המתנות עשאוהו כמי שזכה בו הכהן ונתנו במומו לבעליו אבל ספק מעשר פטור מ"מ שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

הלכה דעריכה

בהמת קדשים שנפסלה במומה ואינה חייבת במתנות שנתערבה בבהמות אחרות אפילו אחת במאה בזמן שכל בהמה מהן לאחר כולן פטורין שכל אחד ואחד ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה היה אחד הוא השוחט את כולם פוטר מתנות אחת מהן בלבד.

הלכה העריכה

אין חייב במתנות אלא בהמה טהורה בלבד שנאמר אם שור אם שה כלאים הבא מכבש ועז חייב במתנות והכוי אף על פי שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות צבי הבא על העז וילדה הולד חייב בחצי מתנות שנאמר אם שה אפילו מקצת שה תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות.

הלכה ועריכה

אחד השוחט לאכילת עכו"ם או לאכילת כלבים או לרפואה חייב במתנות.

הלכה זעריכה

בהמת שותפין חייבת שנאמר זובחי הזבח.

הלכה חעריכה

הלוקח בהמה מפירו' שביעית חייב במתנות כהנים ולוים פטורים מן המתנות שנאמר מאת העם וספק הם הלוים אם הם בכלל העם או לא לפיכך אין נוטלין מהם ואם נטל הכהן לא יחזיר.

הלכה טעריכה

בד"א בשוחט לעצמו אבל כהן טבח ששוחט ומוכר בשוק ממתינין לו שתים ושלש שבתות מיכן ואילך מוציאין ממנו מתנות ונותנין אותם לכהנים אחרים ואם קבע בית מטבחיים למכור אין ממתינין לו אלא מוציאין ממנו מיד ואם נמנע מליתן מנדין אותו עד שיתן.

הלכה יעריכה

השוחט לעכו"ם ולכהן פטור מן המתנות והמשתתף עם הכהן צריך שירשום חלקו כדי שיניח המתנות בחלק הכהן שאם לא ציין חלקו חייב במתנות מפני שאין הכל יודעין שהכהן שותף לו לפיכך אם היה הכהן עומד עמו במטבחיים ונושא ונותן עמו אינו צריך לרשום והמשתתף עם העכו"ם אינו צריך לרשום שסתם עכו"ם מרבה דברים ומודיע לכל שהוא שותף ואע"פ שאינו עמו בשעת מכירה.

הלכה יאעריכה

התנה הכהן עמו שהוא שותף חוץ מן המתנות הרי המתנות לכהן כיון שאמר לו חוץ הרי שייר לו הכהן חלק במתנות ולפיכך הם שלו אבל אם אמר לו הכהן ע"מ שהמתנות שלי הרי המתנות של ישראל זה ונותנן לכל כהן שירצה אף על פי שהתנה עמו שהן שלו לא נפטר מן המתנות שהאומר ע"מ לא שייר לו בעצמן של מתנות כלום הואיל ולא שייר לו בהן שותפות לא קנאן בתנאי זה.

הלכה יבעריכה

היה הכהן שותף בראש פטור מן הלחי שותף ביד פטור מן הזרוע שותף בבני מעיים פטור מן הקיבה אמר לו הכהן הרי הבהמה כולה שלי והראש שלך חייב בלחי שהדבר החייב הרי הוא של ישראל.

הלכה יגעריכה

גר שנתגייר והיתה לו בהמה שחוטה אם נשחטה עד שלא נתגייר פטור ואם אחר שנתגייר חייב ואם ספק פטור והמוציא מחבירו עליו הראיה.

הלכה ידעריכה

בהמה שלא הורמו מתנותיה מותר לאכול ממנה שאינה דומה לטבל שהרי מתנות כהונה מובדלין והמתנות עצמן אסור לישראל לאכלן אלא ברשות כהן עבר ואכלן או הזיקן או מכרן אינו חייב לשלם מפני שהוא ממון שאין לו תובע ידוע והקונה אותם אע"פ שאינו רשאי ה"ז מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות.

הלכה טועריכה

אמר לטבח מכור לי בני מעיה של פרה והיו בה מתנות נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים לקחם ממנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לטבח מן הדמים.

הלכה טזעריכה

המשלח בשר לחבירו והיו בה מתנות אינו חושש שמא עבר זה וגזלן מקום שאין בו כהן מעלה המתנות בדמים ואוכלן מפני הפסד כהן ויתן הדמים לכל כהן שירצה.

הלכה יזעריכה

הרוצה ליתן המתנות לכהן אחד נותן ואם רצה לחלוק אותן לא יתן חצי קיבה לאחד או חצי זרוע אלא זרוע לאחד וקיבה לאחד ולחיים לשנים שנאמר תתן לו שיהיה בה כדי מתנה ואם היו של שור חולק אותן חתיכות והוא שיהיה בכל חתיכה כדי מתנה.

הלכה יחעריכה

אי זהו הזרוע זרוע של ימין מן הפרק של ארכובה עד כף של ידו שהן שני איברים זה מעורה בזה והלחיים מן הפרק של לחי ועד פיקה של גרגרת טבעת גדולה עם הלשון שביניהן הכל לכהן.

הלכה יטעריכה

אין מולגין אותן ואין מפשיטין אותן אלא יתנו לו בעורן ובצמרן והקיבה בחלב שעליה ובחלב שבתוכה וכבר נהגו הכהנים להניח חלב הקיבה לבעלים.

הלכה כעריכה

הכהנת אוכלת המתנות אף על פי שהיא נשואה לישראל מפני שאין בהן קדושה ולא עוד אלא הבעל אוכל מתנות בגלל אשתו אבל חללה אינה אוכלת שאין חללים בכלל כהנים ואם רצה הכהן למכור המתנות או ליתנן במתנה אפילו לעכו"ם או להאכילם לכלבים מאכילם שאין בהן קדושה כלל.

הלכה כאעריכה

כהן שהיו לו חברים שנותנים לו המתנות אם רצה לזכות בהן לישראל חבירו ה"ז מזכה לו ואע"פ שלא באו לידו ויהיו אותם החברים זובחים ונותנין המתנות לזה הישראל שזכה בהן והוא שיהיה הישראל זה בדוחק ואין לו לקנות בשר ויהיה הכהן שזכה לו חבירו אבל אם היה הכהן שמשו של ישראל זה או שכירו או לקיטו אינה מזכה לו עד שיבואו לידו שמא יזכה בעל כרחו.

הלכה כבעריכה

לא יחטוף הכהן המתנות ולא ישאל בפיו אלא אם כן נותנין לו בכבוד נוטל ובזמן שהם רבים בבית המטבחים הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלין ואם היה כהן צנוע ואין מכירין אותו שהוא כהן ה"ז נוטל כדי שיודע לכל שהוא כהן ואין הכהנים אוכלין המתנות אלא צלי בחרדל שנאמר למשחה כדרך שאוכלים המלכים.

הגההעריכה

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.