ביאור:דברי הימים ב ב
קיצור דרך: a25b02
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
דברי הימים א: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
דברי הימים ב: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו
(מהדורות נוספות של דברי הימים ב ב)
א
וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל, וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ חֹצֵב בָּהָר, וּמְנַצְּחִים מפקחים עֲלֵיהֶם: שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת בספר מלכים מופיע 3300, ויש מפרשים שההפרש (300) הוא המפקחים על המפקחים.
{פ}
|
מקביל למלכים א ה |
ב
וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר לֵאמֹר: "כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי וַתִּשְׁלַח לוֹ אֲרָזִים לִבְנוֹת לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ.
ג
הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים, וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד לחם הפנים שנאמר בו לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד שמות כה, וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל החיוב הזה הוא לעולם על עם ישראל, לכן אני רוצה לבנות בית חזק שיתקיים.
ד
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה - גָּדוֹל, כִּי גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים.
ה
וּמִי יַעֲצָר ישא כֹּחַ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת, כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ, וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת, כִּי אִם מה שאני בונה בית הוא לא מקום לה' וכנ"ל, אלא כדי להקטיר לו לְהַקְטִיר לְפָנָיו.
ו
וְעַתָּה, שְׁלַח לִי אִישׁ חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל וּבָאַרְגְּוָן להכין צבע ארגמן, צבע סגול-אדום, שצריך מומחיות גדולה להכינו וְכַרְמִיל צבע אדום שנקרא גם שני וּתְכֵלֶת, וְיֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים לחרות צורות בעץ ואבן, עִם הַחֲכָמִים אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַ͏ִם, אֲשֶׁר הֵכִין דָּוִיד אָבִי.
ז
וּשְׁלַח לִי עֲצֵי אֲרָזִים, בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים עצי אלמוגים - ר' במלכים א י, פסוקים יא-יב מֵהַלְּבָנוֹן; כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן, וְהִנֵּה עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ.
ח
וּלְהָכִין לִי עֵצִים לָרֹב, כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל וְהַפְלֵא.
ט
וְהִנֵּה לַחֹטְבִים לְכֹרְתֵי הָעֵצִים נָתַתִּי לך שכר עבודתם חִטִּים מַכּוֹת טחונות לַעֲבָדֶיךָ - כֹּרִים מידת נפח - ר' בוויקיפדיה עֶשְׂרִים אֶלֶף, וּשְׂעֹרִים כֹּרִים עֶשְׂרִים אָלֶף, וְיַיִן בַּתִּים בת גם היא מידת נפח השווה לאיפה עֶשְׂרִים אֶלֶף, וְשֶׁמֶן בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף".
{פ}
י
וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ צֹר בִּכְתָב במכתב וַיִּשְׁלַח אֶל שְׁלֹמֹה: "בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת עַמּוֹ, נְתָנְךָ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ".
יא
וַיֹּאמֶר חוּרָם אולי המשפט הנ"ל נאמר בעל פה והדברים כאן נכתבו במכתב, או להפך: "בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה, אֲשֶׁר יִבְנֶה בַּיִת לַיהוָה וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ.
יב
וְעַתָּה שָׁלַחְתִּי אִישׁ חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה - לְחוּרָם אָבִי את "חורם אבי". שם האומן היה "חורם" כשמו של המלך, ו"אבי" הוא תואר של מומחה. ר' מלכים א ז, פסוקים יג-יד -
יג
בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי, יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, בַּנְּחֹשֶׁת, בַּבַּרְזֶל, בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים, בָּאַרְגָּמָן, בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ פשתן וּבַכַּרְמִיל, וּלְפַתֵּחַ כָּל פִּתּוּחַ, וְלַחְשֹׁב כָּל מַחֲשָׁבֶת, אֲשֶׁר יִנָּתֶן לוֹ עִם חֲכָמֶיךָ וְחַכְמֵי אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ.
יד
וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְּׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי - יִשְׁלַח לַעֲבָדָיו הכוונה לעבדי חירם (חירם הציג אותם כעבדי שלמה, מתוך נימוס) .
טו
וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן כְּכָל צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת קורות מחוברות לסירה. ר' רפסודה עַל יָם יָפוֹ; וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם יְרוּשָׁלָ͏ִם".
{פ}
טז וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים הם המוזכרים בפסוק א (שהיו כולם מגויי הארץ שנכנעו לישראל - מלכים א ט כא) אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו, וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת 153,600 שחולקו ל: 70,000+80,000+3,600. יז וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חֹצֵב בָּהָר, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת הָעָם.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- הפיסקה בסוף הפרק (טז-יז) חוזרת על הנאמר בפסוק הראשון (בתוספת מסויימת) ובכך "אורזת" את הפרק, כמעין שיר מעגלי.