ביאור:במדבר כא

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר כא)

---

הכנעני נלחם בישראל אך מפסיד לבסוף

א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים בדרך שהלכו בה המרגלים, התרים את הארץ, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר: "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי, וְהַחֲרַמְתִּי אז אקדיש לה' אֶת עָרֵיהֶם". ג וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם השמידו אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם "חָרְמָה". {פ}

נחש הנחושת

ד וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב להקיף אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ לא היתה להם סבלנות הָעָם בַּדָּרֶךְ. ה וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה כלפי ה' שממנו באה הגזירה לנדוד במדבר, וכלפי משה שלא התפלל בשבילם: "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר? כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה מאסה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל קל וגרוע". ו וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים סוג נחש ארסי שנשיכתו שורפת וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם, וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ: "חָטָאנוּ, כִּי דִבַּרְנוּ בַיהוָה וָבָךְ וגם נגדך דיברנו דברים רעים. הִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ", וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף דמות נחש שרף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס על מוט גבוה, כדי שכולם יראו אותו, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי". ט וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי.

המשך המסע עד מעבר לנחל ארנון

י וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת. יא וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת, וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב במדבר מואב, בצידו המזרחי מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ בצד שזורחת השמש. יב מִשָּׁם נָסָעוּ, וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד. יג מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן המשיכו צפונה ועברו את נחל ארנון אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל מקצה איזור הָאֱמֹרִי, כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב ארנון היה בשטחי מואב, אך האמורי כבש אותו (ראה פירוט בהערות בתחתית העמוד) בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי. יד עַל כֵּן יֵאָמַר נכתב בְּסֵפֶר 'מִלְחֲמֹת יְהוָה' ספר שירים שהיה ידוע בזמנו:

"אֶת וָהֵב בְּסוּפָה את העיר והב הנמצאת ליד העיר סופה, כבש האמורי וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן וכן כבש את נחל ארנון

טו וְאֶשֶׁד ואת שפך הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה נשפך לכיוון לְשֶׁבֶת עָר מקום מושבה של העיר עָר, וְנִשְׁעַן ובזרימתו נסמך לִגְבוּל מוֹאָב".

שירת הבאר, והמשך המסע עד שדה מואב

נחל ארנון (פסוק יג)

טז וּמִשָּׁם בְּאֵרָה, הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר נס שלא הוזכר במקום אחר בתורה יְהוָה לְמֹשֶׁה: "אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם". {ס}

יז אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת:

"עֲלִי בְאֵר עֱנוּ שירו לָהּ:

יח בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים משה ואהרון

כָּרוּהָ נְדִיבֵי שרי הָעָם

בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם במטה שלהם שהם נשענים עליו, בהנהגתם (המטה משמש כמשל למנהיג)"

וּמִמִּדְבָּר ממדבר מואב הלכו אל מַתָּנָה. יט וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת. כ וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה בארץ מוֹאָב, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן מהפיסגה נשקף הנוף של המדבר. {פ}

האמורי תוקף את ישראל וישראל כובשים את ארצו (שהוא כבש בעבר ממואב)

כא וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים שליחים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: כב "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר, בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ". כג וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ, וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָּבֹא יָהְצָה אל מקום הנקרא 'יהץ', וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. כד וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב בצד החד של החרב (כביכול הפה של החרב אשר אוכלת את האויבים), וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק נחל יבוק בצפון, עַד בְּנֵי עַמּוֹן האיזור של עמון במזרח, כִּי עַז קשה למעבר גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. כה וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי, בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ הערים הקטנות מסביב לה. כו כִּי חֶשְׁבּוֹן, עִיר סִיחֹן עירו של סיחון מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא, וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן. כז עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים המשוררים המושלים משלים:

"בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן לעיר חשבון כדי לבנות אותה, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.

כח כִּי אֵשׁ יָצְאָה משל למלחמה מֵחֶשְׁבּוֹן

לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן

אָכְלָה עָר מוֹאָב את העיר 'ער' של מואב

בַּעֲלֵי בָּמוֹת וכן אכלה את במותיה, מקומות הפולחן אַרְנֹן של הגרים ליד נחל ארנון, המואבים.

כט אוֹי לְךָ מוֹאָב

אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ כמוש הוא האליל הראשי של מואב

נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם לברוח כפליטים וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית ליפול בשבי לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.

ל וַנִּירָם המלכות שלהם (ראה "ניר" במלכים א יא לו) אָבַד חֶשְׁבּוֹן אבדה מהעיר חשבון עַד דִּיבֹן וכן מהעיר דיבון

וַנַּשִּׁים ועשינו מארצם שממה עַד נֹפַח, אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא ליד העיר מידבא"

ישראל כובשים את יעזר ומנצחים את עוג מלך הבשן

לא וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי. לב וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ולאחר שחזרו המרגלים, ישראל תקפו וכבשו את יעזר והערים שמסביבה, (ויירש) וַיּוֹרֶשׁ וגירש אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם. לג וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן, וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי בעיר בשם אדרעי. לד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "אַל תִּירָא אֹתוֹ, כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן". לה וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד, וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ.

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף..." (פסוק ח) - עד היום משמש הנחש לסמל הרפואה, למשל תג מפקדת קצין רפואה ראשי, להרחבה עיין בערך "נחש הנחושת" בוויקיפדיה.

• "וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ ישראל כבשו את ארץ האמורי מֵאַרְנֹן נחל ארנון בדרום עַד יַבֹּק נחל יבוק בצפון עַד בְּנֵי עַמּוֹן האיזור של עמון במזרח" (פסוק כד) - שטח זה (דרום הגלעד, ממלכת סיחון האמורי) היה שייך לפני יציאת מצרים, חלקו למואב [בדרום מערב, גלילות הארנון] (פסוק כו), וחלקו לעמון [בצפון מזרח, גלילות היבוק] (יהושע יג, כח).

כיון שעמון מואב היו אחים (סוף בראשית יט) הם פעלו בדרך כלל בשיתוף פעולה (שופטים ג, יב וכן בדברי הימים ב כ, א).

בספר שופטים (יא, יג) באים עמון בתלונה ליפתח שישראל גזלו להם את אדמתם. יפתח משיב שישראל עקפו את אדום ומואב, ולאחר שהאמורי תקף אותם הם כבשו את הגלעד. אמנם שטח זה היה פעם של עמון, אבל כשישראל הגיעו, האמורי שלט שם. מלבד זאת, מאז עבר הרבה זמן ואף אחד לא עירער על שליטת ישראל בגלעד.

חז"ל מסבירים שלמרות שנאמר "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב, וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" וכן "וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן, אַל תְּצֻרֵם" (דברים ב), "עמון ומואב טוהרו בסיחון" (גיטין לח, א), כלומר: ארץ עמון ומואב שנכבשה על ידי סיחון האמורי לא נאסרה לבני ישראל.

לכן מובא הציטוט מספר "מלחמות ה' " (יד-טו) המתאר את כיבושי סיחון, כדי להדגיש שאזורים אלו נכבשו על ידי האמורי ורק לאחר מכן ישראל כבשו אותם.

ר' עוד בערך עמון ומואב טהרו בסיחון בוויקיפדיה.

ערך בוויקיפדיה: את והב בסופה

ערך בוויקיפדיה: בארה של מרים

ערך בוויקיפדיה: שיר המושלים

ערך בוויקיפדיה: עוג מלך הבשן