ביאור:במדבר ח
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר ח)
|
פרשת בהעלותך
|
א
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
ב
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ בהדליקך (מלשון להעלות באש) אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה על הפתילות להטות לכיוון מרכז המנורה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.
ג
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.
ד
וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה: מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ מהבסיס שלה עַד פִּרְחָהּ עד הקישוטים למעלה מִקְשָׁה חתיכת זהב יצוקה אחת (ולא חלקים מודבקים) הִוא. כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה. {פ}
ה
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
ו
קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְטִהַרְתָּ אֹתָם.
ז
וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם: הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת, וְהֶעֱבִירוּ תַעַר סכין גילוח עַל כָּל בְּשָׂרָם, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם, וְהִטֶּהָרוּ.
ח
וְלָקְחוּ פַּר לכולם רק פר אחד בֶּן בָּקָר, וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן, וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת.
ט
וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
י
וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְהוָה, וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נציגים, זקני העדה אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם.
יא
וְהֵנִיף על ידי הולכתם אנה ואנה אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ובכך הבדיל אותם משאר שיבטי ישראל (בדומה ללשון "מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" בפסוק ו), וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהוָה.
יב
וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים, וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהוָה, לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם.
יג
וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו, וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיהוָה.
יד
וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם.
טו
וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה.
טז
כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים כל ישראל נתונים לה' ומתוכם נתונים הלויים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם במקום כל תינוק שפתח את רחם אימו, בְּכוֹר כֹּל כלומר, כל בכור מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָקַחְתִּי אֹתָם לִי.
יז
כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה - בְּיוֹם הַכֹּתִי כפי שמוסבר בשמות יג טו כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי.
יח
וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת בִמקום (כי רק שבט לוי לא חטא בחטא העגל - שמות לב כו) כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
יט
וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם, נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף מוות בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ.
כ
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם. כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם, כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כא
וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם, וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה, וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם.
כב
וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם, כֵּן עָשׂוּ לָהֶם. {ס}
כג
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
כד
זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם: מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא להצטרף לעובדים בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.
כה
וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה, וְלֹא יַעֲבֹד לא יישא הכלים על כתפיו עוֹד.
כו
וְשֵׁרֵת אֶת עִם אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד, לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת לחנות סביב למשכן, להקים ולפרק אותו למסעות וַעֲבֹדָה אך את עבודת המשא לֹא יַעֲבֹד. כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם. {פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
