ביאור:במדבר לו


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

במדבר פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו (מהדורות נוספות של במדבר לו)


בנות צלפחד, איור מתוך ספר משנת 1897
בנות יורשות נחלה, וביניהן בנות צלפחד, חייבות להנשא לבני השבט אליו הן משתייכות

א וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף, וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים, רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ב וַיֹּאמְרוּ: "אֶת אֲדֹנִי צִוָּה יְהוָה לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאדֹנִי צֻוָּה בַיהוָה גם צווה על ידי ה' (ראה בפרק כז) לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו. ג וְהָיוּ ומה יקרה אם הן יינשאו לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים, וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ מנחלת שבט מנשה וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם, וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ. ד וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל וגם כאשר תגיע שנת היובל, וביובל אמנם חוזרות מכירות לבעליהן (ראה ויקרא כה י), אך ירושות נשארות לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם, וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן". ה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְהוָה לֵאמֹר: "כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים. ו זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר: לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים, אַךְ אבל, בתנאי ש לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם, תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים. ז וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה, כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ח וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה שאין לה אח ולכן יורשת את נחלת אביה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה, לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו. ט וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר, כִּי אלא אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". י כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד. יא וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה, תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים. יב מִמִּשְׁפְּחֹת לבני דודיהן ממשפחות בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים, וַתְּהִי ונשארה נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן.

יג אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. {ש}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ונתבטל האיסור על נישואין בין בני שבטים שונים. יום זה היה יום חג ונחשב לאחד הסיבות לחגיגת ט"ו באב.