אילת השחר (מלבי"ם)/פרק נג
כלל תקסב עריכה
מלת "שָם" מציין רק המקום או הכלי בבחינת שהוא מקום לאשר בתוכו . (ויקרא ס' קד)
כלל תקסג עריכה
מלת אצל מורה תמיד על הסמיכות . (ויקרא סימן פו . שמיני ס' מד)
כלל תקסד עריכה
- מלת "לעומת" נבדל מיתר מילות הנרדפים עמו במה שמציין נקודה אחת המגבלת ביושר נגד נקודה אחרת שכנגדה.
- מה שאין כן לשון "נגד" אינו מציין הגבלה נגד נקודה מצומצמת רק נגד הרוח ההוא בכלל (ויקרא ס' קפג).
- ומלת "מול" מציין השטח הסמוך לאיזה דבר באורך, בענין שקרוב אליו ורואה אותו . (ויקרא ס' קפג, וסימן שלב)
כלל תקסה עריכה
מלת "והנה" מורה תמיד דבר חדש . (תזריע סימן סא, וסימן עא)
כלל תקסו עריכה
מלת "עוד" משמע שכבר היה כן בראשונה כדוגמתו (תזריע ס' קעו . אחרי ס' צז . בחקותי ס' צט)
ויש הבדל בין עוד ובין שנית. שבמקום שאינו מקפיד על המספר ועל שיוי הנמנים יתפוס מלת "עוד". אבל במקום שיקפיד על זה יתפש מלת "שנית" . (תזריע סימן סב)
כלל תקסז עריכה
מלת "עד" יהיה לפעמים עד ועד בכלל ולפעמים לא עד בכלל. אבל במקום שמציין שני הגבולים -- "מן...עד" -- יהיו שני הגבולים בכלל. ויש בזה פלוגתא בגמרא (תזריע ס' פא . בהר ס' נד . בחקותי סימן ס, וסימן צא)
כלל תקסח עריכה
יש הבדל בין כינוי הרומז "הזה" ובין כינוי "ההוא". שכינוי "ההוא" מציין נרמז רחוק שאינו לפנינו, וכינוי "הזה" מציין נרמז קרוב שהוא לפנינו.
וכל מקום שבא כינוי "הזה" על נרמז בלתי קרוב דרשוהו חז"ל שהיה הנרמז קרוב או דרשוהו למיעוט. וכן עשו בכינוים זאת אלה. ויש בזה דרכים רבים.
( תורה אור צו סימן כג באורך. ועוד שם סימן ג, וסימן מט, וסימן נה. וצו סימן קנח[1] . שמיני סימן סב, וסימן עב, וסימן קו, וסימן קיא, וסימן קעא . תזריע סימן לב, וסימן קפ . מצורע סימן א, וסימן עג, וסימן קכד, וסימן קצז . אחרי סימן י . אמור סימן לה, וסימן קטו, וסימן קמב[2], וסימן קנ, וסימן קפד . בהר סימן כז)
כלל תקסט עריכה
וכל מקום שאמר "זאת תורת" מכניס דברים רבים תחת תורה כללית וחק כללי, ורצונו לומר שהוא לימוד כללי, לא פרטי.
- והיינו דכולל דינים והלכות רבות בתוכו,
- או שדין זה נוהג בדברים רבים,
- או יכוין על שני אלה; שהיא כללי מצד כמותו ומצד הקיפו.
וחז"ל בארוהו ופירשוהו תמיד בדרך זה
( צו סימן ג, וסימן ד, וסימן כד, וסימן נה, וסימן עח, וסימן פה, וסימן צה, וסימן קסא . שמיני ס' קעא . תזריע ס' לא, וסימן קפ . מצורע סימן ב, וסימן ג, וסימן ד, וסימן עג, וסימן קצז )
כלל תקע עריכה
כל מקום שבא ציוי המתחלת במלת "זה" ראוי שיבוא פעל הציוי בלא מלת "אשר". כמו "זה תאכלו..וזה לא תאכלו". ואם בא בו מלת "אשר" כמו "זאת החיה אשר תאכלו" מורה שכבר קדמה הציוי דרך כלל ובא לבאר הציוי (שמיני ס' סג באורך. וצו סימן ב)
כלל תקעא עריכה
יש הבדל בין אחר ובין אחרי. שמלת "אחר" מורה סמיכת הדבר אחר דבר קודם לו, ומלת "אחרי" מורה שקדם לו דברים שונים וזמנים רבים.
ויש הבדל בין אחר ובין אחר כן ובין אחרי כן.
- שמלת "אחר" היא אחר דבר אחד,
- ומלת "אחר כן" היא אחר דברים רבים שנזכר בענין ומוכרחים אל הדבר,
- ומלת "אחרי כן" מורה אחר דברים רבים שלא נזכר בענין ואין מוכרחים אל הדבר ההוא
( מצורע ס' לג, וסימן ס, וסימן פו, וסימן קצג )
כלל תקעב עריכה
מלת אחר ואחרים יציינו תמיד שאין לו יחוס עם הקודם והוא נבדל ממנו. כמו: "אלקים אחרים" , "איש אחר"]. (צו סימן יד . בחקותי סימן צח)
כלל תקעג עריכה
מלת "על" -
- תשמש כמלת "עם" (קדושים סימן ע)
- כמלת "אצל" ( שם )
- כענין סבה (קדושים ס' ע, וצו סימן ק)
- כמלת "אחר" או "מלבד" ( שם )
- וישמש כטעם "אל" (קדושים שם)
- ויש בו דרוש תמיד (אחרי ס' קא)
כלל תקעד עריכה
ויש פלוגתא אם בעינן "על" בסמוך או לא (ויקרא ס' סז, אמור ס' רכח)
ולפעמים באר שהוא ממש על ידי שכפל מלת "עליו" (ויקרא סימן שמא) או על ידי שבא מלת זו בטעם. כי ברוב נסמך במקף (ויקרא ס' כט . מצורע ס' כו).
ולפעמים מלת "עליו" מיותר ובא לדייק שיכוין לו (ויקרא ס' שפג) או למעט זולתו (ויקרא ס' שפו, ואחרי ס' נח)
כלל תקעה עריכה
ויש הבדל בין מלת "על" (שטעמו כטעם מלבד) ובין מלת "מלבד". שהשם הנרמז במלת "על" הוא לרוב עיקר בכוונת המאמר; שמלת "על" מציין שהראשון הוא הקודם או העיקר ועליו יסמך השני (ויקרא ס' קעב, וסימן קעג . צו ס' קד . מצורע ס' עא . אמור ס' קפז)
כלל תקעו עריכה
ויש הבדל במלת "מלבד",
- שאם יש פעל בדבר הטפל הנרמז על ידי מלת "מלבד" -- אז אם הוא פעל עבר נעשה הדבר הטפל קודם הדבר העיקר שבא במאמר.
- ואם הוא פעל עתיד יעשה אחריו.
- ואם בא הפעל בדבר העיקרי יתהפך הדבר . (ויקרא ס' שנז)
כלל תקעז עריכה
ויש הבדל בין לשון "מלבד הרעב הראשון" ובין לשון "לבד מערי הפרזי". שכל מקום שיש מקום לטעות להכניס דבר בכלל החשבון ורוצה לאמר שאינו בכלל החשבון -- יאמר "לבד מן". אבל במקום שאי אפשר לטעות להכניס הדבר בחשבון ויכוין רק להודיע ש'מלבד' הנאמר היה עוד דבר פלוני -- יאמר מלת "מלבד" . (אמור סימן קצ)
כלל תקעח עריכה
יש הבדל בין "והלאה" ובין "ומעלה". כשאומר "ומעלה" אין היום ההוא בכלל. וכשאומר "והלאה" -- גם היום ההוא בכלל. (אמור ס' קכו . בחקותי סימן ס)
כלל תקעט עריכה
מלת [ אתו , עמו ] משותפים במה שמורים המצא דבר אחד אצל הדבר השני (שמיני סימן לו . קדושים סימן לב). ויש הבדל דק ביניהם. שמלת "עמו" מורה השיוי והצירוף. אבל מלת "אתו" משתתף גם עם מלת "את" שמורה על הפעול, ומורה שהאחד פועל על האחר והשני נפעל ממנו וטפל אליו (קדושים סימן לב באורך).
(ועיין למעלה סימן ש"מ, ובהר ס' עה, וסימן פא).
כלל תקפ עריכה
מלת "כל" כשבא במשפט מחייב הוא מחייב כללי. ובמשפט שולל הוא שולל כללי. והכללות תהיה בשני פנים:
- אם הוא שם הסוג והמין יחייב או ישלול אל כל המין
- ואם הוא שם אישי יחייב או ישלול כל חלקי האיש . (ויקרא סימן צט, וסימן קלה . צו ס' קלז)
וכבר שמרו לדרוש מלת "כל" תמיד לריבוי (ויקרא ס' קלג, וסימן שא . צו ס' לו, וסימן קי, וסימן קכו, וסימן קכח . שמיני ס' פט, וסימן קג, וסימן קו, וסימן קיב, וסימן קכא, וסימן קכד, וסימן קלד . תזריע ס' פה . מצורע ס' קסא, ובכמה מקומות)
כלל תקפא עריכה
וכשאמר "כל אלה" יש הבדל. שאם מלת "אלה" נוטה אל הקצת -- מלת "כל" מרבה כולו. וכשמלת "אלה" מורה על כולו -- "כל" מרבה מקצתו (אחרי ס' קמז).
וכן במלת "כל" שבא עם השם. אם משמעות השם על כולו -- מלת "כל" שבא אצלו מרבה מקצתו. ואם משמעות השם על מקצתו -- מלת "כל" מרבה כולו (בהר סימן רמז??)
כלל תקפב עריכה
ויש בזה חקירה אם רובו ככולו (ויקרא ס' רמב, וסימן רמג)
כלל תקפג עריכה
מלת "כל" לא בא על מספר פחות משלשה (ויקרא ס' קצו . שמיני סימן ח . מצורע ס' קפח . אחרי ס' פז)
כלל תקפד עריכה
וכן מלת "רבים" לא בא על פחות משלשה. ותמיד ישוער הריבוי לפי ערך הדבר שידובר בו (מצורע סימן ??)