פתיחת התפריט הראשי
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

ספרא | מלבי"ם על פרשת תזריע | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא:   קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם | עזרת כהנים | דרך הקודש


סימן לבעריכה

ויקרא יב ז:
וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ד:

[א] יכול אף ללידה ולזיבה תביא קרבן אחד?    תלמוד לומר "זאת".


על מה שכתוב בספרא יכול אף ללידה ולזיבה וכו' מקשה בגמ' (כריתות דף יט, נדה מ) אלא יולדת דאכלה דם ויולדת דאכלה חלב בחד קרבן תסגי לה? ומשני אלא יכול תביא על לידה שלפני מלאת ועל לידה שלאחר מלאת קרבן אחר.    ולדעתי, לא שבשו הברייתא, רק שמפרשים מ"ש "ללידה ולזיבה" היינו לידה שלאחר מלאת, שמשכחת בה טומאת זיבה, כי לידה שלפני מלאת טהורה מזיבה, וכמ"ש (פרק ד משנה ד) "תשב"-- להביא את המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמיה טהורים עד שיצא הולד. וגם שאם נאמר שבמפלת תאומים דאשתהי גם אחר מלאת לא תביא קרבן בפ"ע כי שייך אל לידה הראשונה ממילא אם ראתה דם זיבה תחלה יהיה דינו כדם מחמת לידה, ותביא על הלידה והזיבה קרבן א' ובאמת היא זבה אחר שהיא אחר מלאת.

ומ"ש ת"ל זאת, היא על פי שבארנו תמיד שמלת "זאת" ממעט-- רק זאת תורת, לא תורה אחרת ר"ל רק כפי הנאמר שששים יום תשב על דמי טהרה, לא יותר, ואם נאמר שתביא קרבן אחד, משכחת לה שתשב יותר.

סימן לגעריכה

ויקרא יב ז:
וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ד:

"לזכר או לנקבה"-- להביא את המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם.


לזכר או לנקבה: מבואר אצלינו (בפר' קדושים סימן קא) שבכל מקום שאין מקום לטעות יבא וי"ו המחלקת ופה היה ראוי לומר "לזכר ולנקבה", בפרט שהדין נוהג בשניהם, ובזה לא יצדק מלת "או", רק וי"ו כמש"ש באורך.

ודרשו חז"ל להביא את המפלת סנדל או שליא ר"ל היולדת דבר שהוא או זכר או נקבה, כי לא נודע מה היא. וכמוהו דריש בספרא (נגעים פרשה ה) "איש או אשה כי יהיה בו נגע"-- או לרבות טומטום ואנדרוגנוס ר"ל שהוא איש או אשה ר"ל ספק. וכן במכילתא (משפטים) או בן יגח או בת יגח-- לרבות טומטום ואנדרוגנוס ר"ל שהוא או בן או בת. ובנדה שר"ש למד טו"א מן "לבן או לבת" מפרש שהיא בן או בת, דהיינו טו"א וסבירא ליה דמ"ש "אשה כי תזריע" מרבה מפלת סנדל או שליא כמ"ש בספרא (פרשה א' משנה ו) דאתיא כר' שמעון, ופה לרבנן.

סימן לדעריכה

ויקרא יב ח:
וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ד:

"ואם לא תמצא ידה די שה"-- אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנתה.
יש לה שה ואין לה צרכיו מנין?    תלמוד לומר "די שה".


[ב] "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה"-- שניים היא מביאה ואין מביאה ג'.

  • והלא דין הוא! זו מביאה מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא א' תחת א', אף זו תביא א' תחת א'!
  • או כלך לדרך זו: זו מביאה מהשג יד וטמא-מקדש מביא מהשג יד. מה טמא-מקדש מביא שתים תחת א', אף זו תביא שניים תחת אחד!
  • נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים ממחוסר כפורים, ואל יוכיח טמא מקדש שאינו מחוסר כפורים!
  • או כלך לדרך זו: דנים מי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה ממי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה, ואל יוכיח מצורע שהרי העני שלו מביא בהמה!
  • תלמוד לומר "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה"-- שניים מביאה ואינה מביאה ג'.


ואם לא תמצא ידה די שה: מ"ש אין אומרים לה ללוות התבאר בסדר ויקרא (סימן שכו). ומ"ש יש לה שה ואין לה צרכיו התבאר שם (סימן שכז)

ומ"ש שתים היא מביאה ולא ג' התבאר שם (סימן שכח) שכל מקום שיאמר שם הרבים אין צריך לבאר שיהיו שנים, כי סתם רבים לא פחות משנים. וכל מקום שיאמר "שתי תורים" "שני כבשים", וכדומה בהכרח היה מקום לטעות כמש"ש באורך. ועל פי זה בארו פה שצריך לומר "שתי תורים" כי אם היה אומר "תורים" הייתי סבור שמביא ג' תורים כמו שמטמא מקדש שבעשירות מביא א' כשבה או שעירה לחטאת ובעוני מביא תחתיו שתי תורים, כן תביא פה שתי תורים תחת הכבש ותור לחטאת. והגם שיש ללמוד גם כן ממצורע שבעוני מביא א' תחת א' והוא דומה למצורע במה ששניהם מחוסרי כפרה והקרבן בא להטהר לאכול בקדשים, יש לומר שדומה יותר למטמא מקדש שאין עני שלו מביא בהמה, משא"כ מצורע שהעני מביא כבש אשם, לכן הוצרך לכתוב "שתי תורים"-- שנים דוקא ולא ג'.

סימן להעריכה

ויקרא יב ח:
וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע יולדת פרק ד:

[ג]

  • "אחד לעלה ואחד לחטאת" -- כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה וכאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת.
  • כל מקום שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה, כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת.
  • כל מקום ששניים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת

דבר אחר: מה תלמוד לומר "אחד לעלה ואחד לחטאת"? לפי שנאמר (?, ?) "את האחד חטאת ואת האחד עולה"-- שאם הביאה חטאתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה; מנין שאם הביאה עולתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה?    תלמוד לומר "אחד לעולה ואחד לחטאת".


הביאה חטאתה תר ועולתה בן יונה -- תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה -- תכפול ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר הולכים אחר הראשונה.


"אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר"-- מלמד שהכפרה בחטאת.


"וטהרה"-- לאכל בזבחים.


אחד לעולה ואחד לחטאת: כבר בארנו בספר ויקרא (סימן שכט) שזה כתוב ששה פעמים בתורה. ושם התבארו הדרושים כולם וטעם כל שינוי הלשונות שמצא בזה. ופה העיר רק על פרט אחד-- שבכל מקום הקדים חטאת לעולה, ופה הקדים עולה לחטאת. ונתן בזה ג' טעמים:

(טעם א') כבר הובא בספרא שם גבי מטמא מקדש ושם אמר שיכול הואיל ושנים באים תחת חטאת יהיו שנים חטאת ת"ל "אחד לחטאת"-- ואין שניהם חטאת, "אחד לעולה"-- ואין שניהם עולה ופרשתי שם שמ"ש "אחד לעולה"-- אין שניהם עולה היא טעם ליולדת, שהקדים עולה לחטאת, והיא על פי הכלל הקבוע בלשון להקדים תמיד את העיקר במאמרו. ושם שבאו שני תורים תחת חטאת בהמה הוה אמינה דשניהם חטאת - הקדים לאמר "אחד לחטאת" - ר"ל ולא שניהם חטאת, ופה שבאו שניהם תחת כבש העולה הוה אמינא דשניהם עולה, הקדים לאמר "אחד לעולה"-- ולא שניהם עולה.

(טעם ב) מצד ששם באו על חטא והחטאת עיקר כמ"ש בזבחים (דף ז.) למה חטאת קודם לעולה? ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו. אבל כאן שלא באו על חטא, העולה עיקר וקודמת.

(טעם ג') מצד החליפין שבאו תמורתם. ששם באו שניהם חליפי חטאת והחטאת היא בעצם והעולה טפלה. וכאן באו שניהם תחת כבש העולה, אם כן העולה באה בעצם והחטאת טפל. וברייתא זו מובאת בזבחים.


ומ"ש דבר אחר: מה ת"ל "אחד לעולה ואחד לחטאת" היא לימוד אחר שכבר בארתי (ויקרא סי' שכט) שמ"ש במטמא מקדש וכן בנזיר טמא "אחד לחטאת ואחד לעולה" מורה שיקדים חטאת לעולה בהפרשה. וצריך אחד להפרשת בעלים וא' להפרשת כהן, שיקדים להפריש את החטאת תחלה. וכבר למד (שם סימן שלא) ממ"ש "והקריב את אשר לחטאת ראשונה" שזה בנה אב שחטאת קודם לעולה בכל מקום ומתוך כך אמר רבא בזבחים שם שמ"ש בספרא דביולדת חטאת קודמות למקראה הקדימה הכתוב, היינו שתהיה נקראת בענין תחלה כן פרש"י (שם ובערכין דף כא). וכן דעת הרמב"ם (פרק ט מהלכות תמידין) שבכל מקום מפריש חטאת קודם לעולה. והתוס' תמהו על רש"י מה חידוש היא זה. ואינו תימה, שר"ל שהקדימו למקראה היינו משום צורך לשון המקרא שכפי דרכי הלשון וכלליה הוצרך להקדים עולה, לא מפני הסדר בהפרשתם.


אמנם בן עזאי ס"ל שכיון שהקדים עולה לחטאת יש נפקא מינה לדינא שאם הפרישה עולה בראשונה תצרך להביא החטאת ממין העולה ואם הביאה עולתה תור וחטאתה בן יונה-- תכפל להביא חטאתה בן יונה כן. לכן נכתב פה עולה קודם לחטאת. והת"ק חולק על זה וסבירא ליה דגם לענין זה דינו כבכל מקום שעיקר הוא החטאת. והוכיח זה ממ"ש "אחד לעולה ואחד לחטאת". והיא על פי מה שבארתי (ויקרא סי' שכט) שממ"ש גבי זבה "ועשה הכהן האחד חטאת והאחד עולה" - שניהם בה' הידיעה - ולא אמר "אחד לחטאת" בלמ"ד כמו פה, בא ללמד שיהיה האחד עולה ידוע על ידי שהיא ממין החטאת שהביא תחלה, עיי"ש שבארתי איך הוא מוסד בלשון העברי. ואם כן, אם היה פה הדין דאזלינן בתר הראשון - היה לו לכתוב "האחד לעולה והאחד לחטאת", בה' הידיעה, ובזה היה מוכרח שתהיה החטאת ממין העולה כמו שבארנו שם. אבל במ"ש "אחד" "אחד" - בלא ה' - אין הכרח לזה, ונשאר הדין כבכל מקום, שממין חטאת תביא עולה כמו שנלמד מזבה. וזהו שאמר מה ת"ל "אחד לעולה"? לפי שנאמר "את האחד חטאת" -- ר"ל מה שנאמר בזבה בה' הידועה ומשם למדנו שיהיה העולה ממין החטאת ופה תלמוד לומר "אחד לעולה", בלא ה', וכולי.

ומ"ש "וכפר"-- מלמד שהכפרה בחטאת כי זה דומה למ"ש תחלה "וכפר" שהיא על ידי החטאת ולכן כפל זה שנית פה ללמד שעיקר הכפרה בחטאת.