פתיחת התפריט הראשי

תפארת ישראל על ערלה ב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

התרומה ותרומת מעשר של דמאי:    וכל שכן וודאי. מיהו תרומת דמאי לא משכחת לה דהרי לא נחשדו עמי הארץ עליה:

עולים באחד ומאה:    סאה איסור מתבטל בק' היתר:

ומצטרפין זה עם זה:    באכל כזית מכולן לקי אי נמי בנפל סאה מכולן לפחות מק' נאסרו ובהא כ"ע מודו מדכולן אקרי תרומה והו"ל משם א':

וצריך להרים:    מהתערובות כמדה שנפל ונותנו לכהן. מיהו בשאר איסורים דליכא גזל השבט א"צ להרים כשכבר נתבטל. ונ"ל דאפי' היה התרומה שלו כגון שירשה או שקנה אותה אפ"ה צריך להרים מדאיכא עכ"פ גזל השבט שיקנו אותה הסאה בזול בדמי תרומה:

עולים באחד ומאתים:    סאה איסור בר' היתר דמדכפול איסורו לאסור גם בהנאה הוכפל בשיעור ביטולו משא"כ תרומה רק הנאה של כליון אסור [כתוס' פסחים דל"ד א']. ודוקא בנתערב בא"מ ביבש או במינו אפי' בלח אבל בא"מ בלח א"צ ק' ור' דבס' סגי וכמ"ז. ומשכח"ל א"מ ביבש בנתפרר או שא"י איזה מין הוא האיסור [ש"ך י"ד ק"ט סק"ח]:

ומצטרפין זה עם זה:    דב' איסורים שטעמן שוה ושיעורן להתבטל שוה אף דשמותיהן מחולקין מצטרפין למלקות בכזית ולאסור בר' ביבש ובלח בס' מיהו דוקא בנפלו מעורבין אבל בזא"ז מבטלין זה את זה וכמ"ג דאף למה דקיי"ל כמ"ד חנ"נ אף באיסורים דלאו בו"ח. אפ"ה ביבש ביבש אף בבו"ח א"א חנ"נ ובלח בלח דוקא בשאר איסורים והפ"מ א"א חנ"נ [י"ד סצ"ב]. אבל ב' איסורים שאין טעמן שוה כחלב ודם שנפלו לקדירה אפילו בנפלו מעורבין מבטלי' זא"ז [י"ד צ"ח ס"ד]:

ר' שמעון אומר אינן מצטרפין:    אף בלח דשניהן נותנין טעם א' של איסור בקדירה אמ"צ. ור"ש לטעמיה לקמן [מ"י] דכל שאינו משם א' וממין א' אמ"צ:

רבי אליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם:    ר"ל צריך ס' נגד שתיהן בנתערב בלח:

אבל לא לאסור:    בנתערב ביבש כ"א מצטרף לבטל חבירו:


משנה בעריכה

התרומה מעלה את הערלה:    ר"ל תרומה מצטרף להחולין לבטל הערלה [ה"ה שמבטל לכלאי הכרם אלא מדמוכח כן ממאי דמסיק להכי קיצר תנא בלשונו] וכמו כן ערלה [או כלאי הכרם] מבטלין את התרומה:

כיצד סאה תרומה שנפלה למאה:    ר"ל לצ"ט ונעשה הכל ק' דאי לק' ממש ל"ל צירוף:

זו היא שהתרומה מעלה את הערלה:    דמדנפלו לשם בשוגג מצטרף התרומה להחולין לבטל הערלה בר' חצאי סאה:

והערלה את התרומה:    דמצטרף הערלה להחולין לבטל התרומה בק' ועוד. ומתני' ר"י פ"ד דתרומה היא דס"ל תרומה בטלה בק' ועוד ולדידן דקיי"ל כר"א דצריך ק"א ע"כ מיירי בהי' צ"ט וחצי חולין ומצטרף להן חצי סאה מהסאה תרומה לבטל החצי סאה ערלה. ואילה"ק הרי קודם שנפל איסור השני חנ"נ. י"ל דזהו בלח ביבש אבל ביבש ביבש א"א חנ"נ וכלעיל סי' ו':


משנה געריכה

והערלה את הערלה:    אע"ג דבשם א' אמרינן דחו"נ אפילו בנודע בינתיים [וכי"ד סצ"ט ס"ו] משכח"ל. הכא בנתערב ביבש ביבש במינו דאז אינו חו"נ [כש"ך שם]. ואע"ג דלעיל [תרומות פ"ה מ"ז] אמרינן אפי' בתרומה דקילא דאסור רק לכהן ואפ"ה גם בנתבטלה כבר חו"נ כשחזר ונפל לשם. כבר תי' הש"ך שם דתרומה שאני מדנפל לשם השני קודם שהרים את הראשון וכ"כ גם הר"ש הכא. או דמיירי הכא דחד מנייהו נטע רבעי וקרי לה ערלה דמן הערלה הוא בא [וכפסחים דמ"ד ב'] וכרא"ש. ואף ע"ג דנ"ר הו"ל יש לו מתירין בפדיון ולא בטל [כמוקדשין פ"ג מ"ג]. נ"ל דבנ"ר בירושלים מיירי דאין לו פדיון מדדינו כמע"ש:

כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים:    ל"ד ר'. דבכה"ג א"צ צירוף. רק מיירי בנפל לקצ"ט ונעשה הכל ר' ונאסר:

או סאה ועוד של כלאי הכרם:    מצטרף הכ"כ לצ"ט כאילו היה ר' ומשהו חולין ומתבטל הערלה וכן מצטרף סאה ערלה לצ"ט דחולין לבטל סאה ומשהו של כ"כ דמתני' ר"י היא וכלעיל. ה"נ סאה כ"כ בטל בקצ"ט ומשהו. והעוד בטל בסאה חסר משהו:

והערלה את הערלה:    אי נפרש שניהן בערלה ממש וכמו שכתבתי לעיל [סי' י"ד]. ע"כ צ"ל דבבא זו מיירי דנפילת ערלה תחלה היה לר' ממש ונתבטלה ולהכי מהני הערלה שנפלה תחלה לבטל הערלה שנפלה בסוף:


משנה דעריכה

כל המחמץ:    שחימץ עיסה בשאור או בשמרי' של איסור:

והמתבל:    שנתן תבלין איסור בקדירה:

והמדמע:    שעירב לח בלח אפי' בלי בישול ונרגש הטעם. ומדמע נ"ל כמו מלאתך ודמעך לא תאחר שפירש הרמב"ן שהוא לשון דמע עין ר"ל מעשרות של תירוש ויצהר שיוצאות הטפות מהפרי כמו דמעות. וכ"כ נראה לי בכל מקום שהזכירו חז"ל מלת מדמע ר"ל תערובות לח בלח שמתערב יפה דבלח יש בילה. ויש אומרים דמחמץ ומתבל קאי אערלה וכ"כ ומדמע היינו נמי ממש מחמץ ומתבל בתרומה רק דבתרומה נקרא מדמע:

אסור:    אפי' יש ר"א מדנרגש טעמו לא בטל:

ובית שמאי אומרים אף מטמא:    בנתן שאור או תבלין טמאים בקדירה טהורה אף שאין בשאור ותבלין כביצה שהוא השיעור לטמא אחרים אפילו הכי נטמא הכל דכמו דלא בטל טעמן לא בטל טומאתן:

ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה:    ר"ל אם יש בהטומאה כביצה והיא מחמץ או מתבל וכו' אז לא בטיל דאע"ג דגם בטומאה שייך ביטול [כנדה כ"ז ב'] הכא שאני דנרגש האיסור. מיהו הא דאמרינן דכל דעביד לטעמא לא בטיל היינו רק באסור מעצמו והוא דבר חריף [רטו"ז יו"ד סי' צ"ח סס"ק י"א]:


משנה העריכה

ואמר שמעתי משמאי הזקן שאמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו בביצה:    ואפילו אינו מחמץ או וכו' לא בטל:


משנה ועריכה

להחמיר:    ר"ל לאיזה ענין אמרו במ"ד כל וכו' שיהי' הכל להחמיר ומשני בנתערב במין במינו:

להקל ולהחמיר:    ר"ל ובמה אמרו פעמים להקל ופעמים להחמיר ומשני באינו מינו:

כיצד שאור של חטים שנפל תוך עיסת חטים:    דהיינו מב"מ וה"ה בשאר מב"מ:

בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור:    דתרתי בעינן שיתבטל בק"א ולא יורגש טעמו:


משנה זעריכה

כגון גריסין:    של תרומה וה"ה שאור שעורים בעיסת חיטין. רק נקט גריסין בעדשים שיש טעם ממש ואפ"ה מותר מדאינו נרגש. א"נ נקיט גריסין ועדשים אף ששניהם מיני קטניות אפ"ה מחשב אינו מינו. והא דנקט כולה גווני בתרומה היינו משום דהוא הראשון שנזכר לעיל [במ"ד]. מיהו ה"ה בערלה וכ"כ שאוסרים בר"א כך הוא דינן דבמחמץ במין במינו לא בטלו בר"א ובאינו מחמץ באינו מינו א"צ ביטול אחר:


משנה חעריכה

ואחר כך:    קודם שחימץ השאור של חולין:


משנה טעריכה

ויש בו כדי לחמץ אסור:    דאע"ג דגם בלי השאור תרומה היתה מחמצת מהשאור חולין שנפל תחלה אפ"ה ע"י התרומה היה ממהר להחמיץ. ואי"ל עכ"פ במהירות החימוץ זוז"ג הוא דהרי רק ע"י שניהן מיהר להחמיץ. י"ל כיון דנפל האיסור לבסוף מחשב כאילו הוא לבד גרם מהירות החימוץ. ולפ"ז בנפלו שניהן יחד וכ"ש בנפל היתר לבסוף י"ל דמותר:

רבי שמעון מתיר:    במ"ח לא פליג ר"ש. דמדנפל שאור דתרומה קודם שנתחמצה בחולין הרי ממהרת להחמיץ ע"י התרומה משא"כ הכא דכבר נתחמצה בחולין הרי התרומה נטל"פ דמתחמץ יותר מהראוי ולרבנן לא מחשב נטל"פ מדחזי לחמץ בה עיסות אחרות:


משנה יעריכה

תבלין:    כל דבר שנותנין לקדירה למיהב טעמא כשומן או יין ובצלים ובשמים נקרא תבלין [כ"כ הר"מ משא"כ לתו' שבת דקמ"א]:

שנים ושלשה שמות ממין אחד:    ר"ל ג' אסורין חלוקין כגון ערלה וכ"כ ותרומה שהן כולן ממין א':

או משלשה:    ר"ל או ג' מינים מאיסור א':

אסור:    ר"ל מצטרפין לאסור קדירה בנ"ט:

ומצטרפין:    לאסור נמי ביבש ביבש בר"א. א"נ מצטרף למלקות בכזית:

או שני מינין משם אחד אינן מצטרפין:    דאע"ג דר"ש ס"ל כל שהוא למכות היינו בעינא משא"כ ע"י תערובות. [תוס' מעילה די"ח א' ד"ה תני]. אולם זו היא סברת רבינו יקר ודחה אותה ר"ת [בע"ז דס"ח א' ד"ה ואידך] ע"ש. אלא תי' דלא אמר ר"ש כל שהוא למכות גם בתערובות רק בדבר שאין לו ביטול. ונ"ל דמש"ה אפסיק במשנה י' בין משנה ט' וי"א בין סדרא דשאור ושאור שנפלו לעיסה דקמ"ל דאע"ג דבזוז"ג בחד מינייהו היתר מודו רבנן דמותר כמי"א עכ"פ בזוז"ג ותרווייהו דאיסור כמ"י ס"ל לרבנן דאסור [ועי' תו' ע"ז דס"ח ב' ד"ה לר"ש. דזוז"ג לא שייך כ"א באין בכל א' כדי נ"ט ולפ"ח יו"ד ק"ב סק"ה זוז"ג לא שייך כשגוף האיסור מעורב]. ולהכי נקט תבלין במ"י דבתבלין שייך שפיר טפי ג' מיני איסור. ערלה וכ"כ ותרומה. דכולן גדולי אילן. משא"כ בשאור לא שייך ערלה:


משנה יאעריכה

ר' אליעזר אומר אחר האחרון אני בא:    שהאחרון הוא שגורם החימוץ ודוקא בקדם וסילק האיסור קודם שנתן שאור היתר אבל בלא סלקו קודם שנתחמץ זוז"ג אסור:

לעולם אינו אוסר עד שיהא בו די לחמץ:    דזוז"ג מותר:


משנה יבעריכה

יועזר איש הבירה:    ר"ל הי' שר בביהמ"ק לצוות ולפקד בכל העניינים דבהמ"ק נקרא בירה [יומא ד"ב א']:

ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ:    נ"ל דר"ל דמוסיף אחכמים דביש בשניהן כדי להחמיץ כל א' נמי אסור [עי' לעיל כ"ט]:


משנה יגעריכה

כלים:    כמנעלים ושאר כלי עור:

שסכן בשמן טמא:    ונבלע בהן השמן והטבילן והרי הטבילה לא אהני לטהר השמן הבלוע מדאינן מים [כמקואות פ"י מח]. אעפ"כ נשארו הכלים טהורים אחר שטבלן דטומאה בלועה אמ"ט:

וחזר וסכן בשמן טהור:    ודרך הכלי כשישתמשו בו להפליט השמן הבלוע בו:

רבי אליעזר אומר אחר הראשון אני בא:    ר"ל אף אחר ראשון דמשניהן נפלט:

וחכמים אומרים אחר האחרון:    דס"ל דכלי שבע משמן הראשון והוא דוחה השני ופולטו לחוץ:


משנה ידעריכה

אסור לזרים:    דהרי שניהן אסורים לזרים ורבנן לטעמיי' במ"י דשמות מחולקין מצטרפי':

ומותר לכהנים:    דלדידהו הוה ליה זוז"ג:

רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים:    לטעמי' במ"י דאמ"צ:


משנה טועריכה

תבלין:    קמשמע לן פלוגתיי' גבי תבלין דאפילו מינין מחולקין ואיסורים מחולקין מצטרף לרבנן וקמשמע לן בשאור דאפי' מין א' ושמות מחולקין אמ"צ לר"ש ואף דהא כבר שמעי' לי' במ"י סד"א דהתם רק ביבש ביבש:


משנה טזעריכה

חתיכה של קדשי קדשים:    דאסור לזרים:

של פגול ושל נותר:    דאסור גם לכהנים:

שנתבשלו עם החתיכות:    והיה בחתיכות רק כדי לבטל אחד מהאיסורים ולא כדי לבטל כולם. ונ"ל דמש"ה לא נקט הכא בשר תאוה כבסיפא דהכא מצי איירי אפי' בקדשים קלים דהרי גם הם מותרים לזרים:

אסור לזרים:    עד דאיכא כדי לבטל כולן דב' איסורים מצטרפי' כנ"ל:

ומותר לכהנים:    דקדשי קדשים מותר לגבייהו:

רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים:    ונ"ל דלהכי נקט פלוגתייהו נמי גבי קדשים לאשמעי' דאפי' בקדשים דכתיב בהדיא כל אשר יגע בבשרה יקדש דמינה ילפינן [פסחים דמ"ה] היתר מצטרף לאיסור וכ"ש איסור לאיסור אפ"ה פליג ר"ש:


משנה יזעריכה

ובשר קדשים קלים:    דשרי לזרים טהורים:

שנתבשלו עם בשר התאוה:    חולין דשרי אף לטמאים ויש בחולין לבטל כל א' בפ"ע:

אסור לטמאים:    דמצטרף אף לר"ש דק"ק וקדשים קלים שם א' הן ומין א' הן:

ומותר לטהורים:    אפילו לרבנן דק"ק אין בהן כדי לאסור:


בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה