משנה ערלה ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק ב · משנה ז | >>
להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו, כיצד?
(כגון) גריסין יא שנתבשלו עם עדשים, ויש בהם בנותן טעם, בין שיש בהם לעלות באחד ומאה ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה, אסור.
אין בהם בנותן טעם, בין שיש בהם לעלות באחד ומאה ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה, מותר.
לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כֵּיצַד?
- (כְּגוֹן) גְּרִיסִין שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם עֲדָשִׁים, וְיֵשׁ בָּהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם,
- בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה,
- וּבֵין שֶׁאֵין בָּהֶם לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה,
- אָסוּר.
- אֵין בָּהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם,
- בֵּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה,
- וּבֵין שֶׁאֵין בָּהֶם לַעֲלוֹת בְּאֶחָד וּמֵאָה,
- מֻתָּר:
להקל, ולהחמיר - מין, בשאינו מינו,
- כיצד?
- גריסין - שנתבשלו עם העדשים,
- ויש בהן - בנותן טעם,
- בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
- ובין שאין בהן, לעלות באחד ומאה - אסור.
- בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
- אין בהן, בנותן טעם -
- בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
- ובין שאין בהן, לעלות באחד ומאה - מותר.
- בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
כשנפל חלק אחד ביותר ממאה חלקים ונתן טעם וחזר הכל מדומע, זהו להחמיר. וכשנפל חלק אחד בפחות ממאה ולא נתן טעם ונשאר הכל מותר כמו שנזכר, זהו להקל.
הנה נתבאר לך שאנו אומרים בתרומה וחבריה, תעלה באחד ומאה מין במינו, ובתנאי שלא יהיה מחמץ ולא מתבל, אבל אם היה מחמץ או מתבל אוסר בכל שהוא כמו שבארנו. אבל מין בשאינו מינו לא נחוש בו אלא לנתינת טעם בלבד, וכמו כן בערלה ובכלאי הכרם.
וכלל הדברים באלו הדינים בזה העניין, שכל דבר איסור שלא נתנו בו שיעור אלא נאמר בו "אוסר בכל שהוא", כמו יין נסך ומה שמנה מן הדברים, במינו בכל שהוא, ושלא במינו בנותן טעם. וכל מה שנתנו בו שיעור, כגון אמרם ברוב האיסורים בששים, ואמרם בתרומות במאה ואחד, ואמרו בערלה ובכלאי הכרם במאתים ואחד, מין במינו נקפיד על אותו שיעור אלא אם היה מחמץ או מתבל כמו שבארנו, ומין בשאינו מינו בנותן טעם. אם כן יהיה העיקר, ולא ישתבש עליך בשום פנים בכל איסורים שבתורה, מין בשאינו מינו בנותן טעם, ועוד יתבאר לך זה במסכת עבודה זרה ובחולין.
וכיון שזכרנו "אחד מששים", אומר לך האסמכתא שסמכו עליה החכמים והוא מאמר השם יתברך באיל נזיר "ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל"(במדבר ו, יט), ואמרו (חולין דף צח:) כי שיעור הזרוע בעצמותיו ובבשרו מן הכבש בכללו בעצמותיו ובבשרו חלק אחד מששים, והכל נתבשל בכלי אחד, ועם כל זה לא אסר זה הזרוע לכל האיל, אבל אוכלין אותו בעליו:
גריסין. פול של תרומה שנתבשל עם עדשים של חולין ויש בהם נותן טעם תרומה בחולין אע"פ שיש בחולין ק"א של תרומה ודינה ליבטל בכך הכא כיון דנותן טעם אסור דטעמא לא בטיל וזהו להחמיר:
אין בהם נותן טעם. אע"פ שאין בהן כדי לבטל מותר וכי בעינן ק"א היכא דאיסורא בעיניה הוא כגון חטין בחטין או כל דבר שלא נתבשל אבל היכא דליתיה בעיניה לא בעינן ק"א:
ירושלמי (הל' ג) ר' יונה בעי ולמה לא תנינן גריסין שנתבשלו עם האורז אלא מתני' כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור ואפילו כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר מודה הוא הכא שהוא אסור:
גריסין - של פול של תרומה, שנתבשלו עם עדשים של חולין ונתנו בהם טעם טעמא לא בטיל אפילו ביותר ממאה. ובלא טעם אפילו בפחות ממאה שרי דהא דבעינן מאה היינו דוקא חטים בחטים דהוי מין במינו דאסמכוה אקרא את מקדשו ממנו מה שאתה מרים ממנו אם נפל לתוכו מקדשו וזהו מין במינו:
כגון גריסין וכו'. והוא הדין נמי שאור של חטים בשל עיסת שעורים דכל מין בשאינו מינו לא נחוש אלא לנתינת טעם בלבד כמ"ש הרמב"ם. ומשום דשאור לא שכיח בשאינו מינו אסברה לה בגריסין וכו':
(יא) (על המשנה) גריסין. ה"ה נמי שאור של חטים בשל עיסת שעורים דכל מין בשאינו מינו לא נחוש אלא לנתינת טעם בלבד. ומשום דשאור לא שכיח בשאינו מינו אסברה לה בגריסין כו'. תוי"ט:
להקל ולהחמיר וכו': פי' הר"ן ז"ל בחולין פ' גיד הנשה בדף תשי"ב אין בהן בנ"ט בין שיש בהן להעלות בא' ומאה בין שאין בהן להעלות בא' ומאה כלומר אלא בששים שרי והה"נ לערלה וכלאי הכרם דדוקא במינן בעינן בהו אחד ומאתים אבל בשאינו מינן אזלינן בי' בתר נ"ט ע"כ ובפ' בתרא דע"ז סוף דף שפ"ה כתב שיש מביאין מכאן ראי' ליין של תרומה שהוא מתבטל בששים חלקים מים שכנגדו הא בפחות מס' ודאי לא דלא גרעא תרומה מכל איסורין שבתורה ודלא מרבינו יצחק שכתב שהיין מתבטל בששה חלקי מים שבכך הוא נט"ל. ועיין במה שכתבתי שם בפ' בתרא דע"ז סוף סי' ח':
כגון גריסין שנתבשלו עם העדשים: ירושלמי ר' יונה בעי ולמה לא תנינן גריסין שנתבשלו עם האורז אלא מתני' כמ"ד נט"ל אסור ומשני אפי' כמ"ד נותן טעם לפגם מותר הכא מודה שהוא אסור דגריסין מתבלין העדשים דאהכי מייתי לה במתני' ובמתבל חוזר לשבח:
בסוף פי' ר"ע ז"ל דאסמכוה אקרא את מקדשו ממנו מה שאתה מרים ממנו אם נפל לתוכו מקדשו וזהו מין במינו. אמר המלקט שהרי אסור להפריש ממין על שאינו מינו:
יכין
כגון גריסין: של תרומה וה"ה שאור שעורים בעיסת חיטין. רק נקט גריסין בעדשים שיש טעם ממש ואפ"ה מותר מדאינו נרגש. א"נ נקיט גריסין ועדשים אף ששניהם מיני קטניות אפ"ה מחשב אינו מינו. והא דנקט כולה גווני בתרומה היינו משום דהוא הראשון שנזכר לעיל [במ"ד]. מיהו ה"ה בערלה וכ"כ שאוסרים בר"א כך הוא דינן דבמחמץ במין במינו לא בטלו בר"א ובאינו מחמץ באינו מינו א"צ ביטול אחר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת