משנה ערלה ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק ב · משנה ג | >>
הערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה.
כיצד? סאה ערלה שנפלה למאתים, ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה, או סאה ועוד של כלאי הכרם, זו היא שהערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה.
משנה מנוקדת
הָעָרְלָה מַעֲלָה אֶת הַכִּלְאַיִם,
- וְהַכִּלְאַיִם אֶת הָעָרְלָה,
- וְהָעָרְלָה אֶת הָעָרְלָה.
- כֵּיצַד?
- סְאָה עָרְלָה שֶׁנָּפְלָה לְמָאתַיִם,
- וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה סְאָה וְעוֹד עָרְלָה,
- אוֹ סְאָה וְעוֹד שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם,
- זוֹ הִיא שֶׁהָעָרְלָה מַעֲלָה אֶת הַכִּלְאַיִם,
- וְהַכִּלְאַיִם אֶת הָעָרְלָה,
- וְהָעָרְלָה אֶת הָעָרְלָה:
- סְאָה עָרְלָה שֶׁנָּפְלָה לְמָאתַיִם,
נוסח הרמב"ם
הערלה - מעלה את הכלאים,
- והכלאים - את הערלה,
- והערלה - את הערלה.
- כיצד?
- סאה ערלה - שנפלה למאתיים,
- ואחר כך, נפלה -
- סאה ועוד - ערלה,
- או סאה ועוד - של כלאי הכרם,
- זו היא -
- שהערלה - מעלה את הכלאים,
- והכלאים - את הערלה,
- והערלה - את הערלה.
- שהערלה - מעלה את הכלאים,
- ואחר כך, נפלה -
- סאה ערלה - שנפלה למאתיים,
פירוש הרמב"ם
כשנפלה סאה ערלה במאתיים חולין והיה הכל מאתיים ואחד, ואחר כך נפל באלו המאתיים ואחד סאה ועוד של כלאי הכרם, עד שיהיה יחוס הסאה ועוד של כלאי הכרם מן המאתיים ואחד חלק ממאתיים, וזה כשיהיו כלאי הכרם סאה וחלק ממאתיים חלקים מסאה, אז יהיו כלאי הכרם עולין באחד ומאתיים לפי שאנו נחשב הסאה של ערלה, ויהיו כלאי הכרם חלק ממאתיים מן המאתיים סאה וסאה של ערלה. ואילו לא היינו חושבים סאה של ערלה, היתה סאה ועוד של כלאי הכרם חלק ממאה תשעים ותשעה ממאתיים סאה של חולין, וזה עניין אמרם בירושלמי "אין כאן מאתיים אלא מאה תשעים ותשעה", עניינו כי לולי הסאה של ערלה שחשבנו אותה ואמרנו שהיא מעלה לכלאי הכרם, לא היה אפשר שתעלה סאה ועוד של כלאי הכרם במאתיים של חולין, לפי שמה שיחלק ממנה הוא חלק ממאה תשעים ותשעה, ואנו צריכים חלק ממאתיים. וכשנחשוב אותה הסאה של ערלה, יהיה עולה סאה ועוד של כלאי הכרם כמו שבארנו.
ועל זה הדרך בעצמו יהיו כלאי הכרם מעלים את הערלה, והערלה את הערלה, כמו שבארנו בהלכה שלפני זאת:
פירוש רבינו שמשון
שנפל למאתים. בירושל' (שם) גרסי' נמי הך אר"א לא לתוך ר' אלא לתוך מאה וצ"ט ומאתים דקתני מתני' היינו מאתים בין הכל ונראה שיש שם טעות סופר דא"כ כבר נאסר הכל מחמת הערלה ואין לומר דסבר כר' יהושע דאמר בפ"ד דתרומות (מ"ז) דתרומה עולה בק' ועוד דה"ה ערלה במאתים ועוד דהא מתני' מאתים קתני ולא קתני מאתים ועוד וברישא גבי תרומה מעלה את הערלה קתני ג' קבים בק' ועוד דהא קתני הכא ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה או סאה ועוד כלאים משמע לפי שנפלה תחלה סאה של ערלה עם ר' של חולין צ"ל ואחר כך נפל סאה ועוד כדי לבטל מה שנפל אחר כן בלא צירוף והאי דתנא במס' תרומות פ"ה (משנה ח) סאה תרומה שנפלה לק' ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר אלמא לרבנן דאפילו תרומה דקילא אין מעלה את התרומה והכא ערלה מעלה את הערלה לא דמי דשאני תרומה דצריכה להרים כדתנן לעיל אבל ערלה אין צריך להרים:
ירושלמי (הל' א) מה פליגין שנפלו ג' קבין ערלה וג' קבין [של כלאים אבל אם נפלו ג' קבין ערלה וג' קבין] ועוד של כלאי הכרם מותר הכרי למה ועוד [בטל בג' וג' קבין בטלים בק' אבל אם נפל ג' קבין ועוד] ערלה וג' קבין כלאי הכרם אסור נפלו ג' קבין ערלה ושלשה קבין כלאי הכרם כאחת מהו כמו שנפלו ג' קבין ועוד ערלה וג' קבין של כלאי הכרם או כמו שנפלו ג' קבין של כלאי הכרם ואח"כ נפלו ג' קבין ערלה פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חברו מהו שיתירו היך עבידא הוא לא ידע בה וחבירו ידע בה פירוש מה פליגין כמו במאי עסקינן דקתני מתני' דערלה מעלה את הכלאים הא ודאי אם נפל ועוד לבסוף הרי נתבטלו תחלה הג' קבין במאה ואח"כ מבטלין הועוד דאי בשנפל הועוד תחלה כבר נאסר הכל ואפי' לא נפל אחרי כן כלום ולא נקט נפלו אח"כ ג' קבין אלא אגב גררא וכולה מילתא דפשיטא אלא משום דבעי למיבעי נפלו בבת אחת מהו והא דקאמר פשיטא שידיעתו מתירתו מילתא אחריתי היא דבעי נמי למיבעי עלה דאי ידעי בעלים שנפלה הערלה קודם שנפלו הכלאים פשיטא דמותר דכבר נתבטלה וחוזרת ומעלה את הכלאים אלא [לא] ידע הוא וידע חברו מי מהני ידיעת חברו או לא דאם לא ידע לא הוא ולא חברו עד אח"כ אפילו נפלו בזה אחר זה כנפלו בבת אחת דמי כדפיר' במס' תרומות פ"ה (שם) לענין אההיא דר"ש מתיר והשתא מתני' דהכא דערלה מעלה את הערלה לא מיתוקמא אלא כשהיתה לו ידיעה בינתים ואחרי כן בעי בירושל' ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי היך עבידא היו לפניו שתי קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזו מהן נפלה ואחר כך נפלה השניי' מדדה ומצא בה מאתים [ושתים] ופשוט הוא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
והערלה את הערלה - צריך לומר דאחד מהם נטע רבעי שהם שני שמות, דאי אפשר לאיסור של שם א' שיהיה מבטל קצתו לקצתו. וקרי תנא לנטע רבעי ערלה שמן הערלה הוא בא. ולהכי קתני הערלה את הערלה ולא קתני הכלאים את הכלאים שאין בכלאים שני שמות כמו שיש בערלה:
שנפלה למאתים - לאו למאתים דוקא דאילו מאתים ממש לא בעי צירוף. וכשנפלה סאה ערלה לתוך קצ"ט של היתר נאסרו וכשחזר ונפל שם סאה ועוד של כלאים מצטרפים עם הקצ"ט לבטל הערלה. וכן הערלה מצטרפת עם הקצ"ט לבטל סאה ועוד של כלאי הכרם. והיינו כרבי יהושע דאית ליה דערלה בטלה במאתים ועוד כמו תרומה במאה ועוד, הלכך סאה של כלאים בטלה בקצ"ט ומשהו והעוד בטל בסאה חסר משהו ה. וכן נמי אם נפל שם סאה ועוד של נטע רבעי, מצטרפין עם הקצ"ט לבטל את הסאה של ערלה שנפלה, ואסרה הכל, וכן סאה של ערלה מצטרפת עם הקצ"ט של היתר לבטל סאה ועוד של נטע רבעי שנפלו באחרונה:
פירוש תוספות יום טוב
ואחר כך נפלה סאה ועוד. פי' הר"ב והעוד בטל בסאה חסר משהו. [ויש לתמוה. אמאי נקטה מתניתין כלל להאי ועוד. וכבר הקשה זה הר"ש ולא פירש במתניתין כלום. והרמב"ם מפרש דסאה נפלה למאתים ובטלה בלא צירוף. ואחר כך נפלה סאה ועוד]. ומפרש הרמב"ם דהאי ועוד. יהיה חלק ממאתים חלקים מסאה. [ונצרף סאה של ערלה עם מאתים של חולין. ויהיו כלאי הכרם חלק אחד מן המאתים סאה חולין וסאה של ערלה. ועל דרך זה בעצמו יהיו כלאי הכרם מעלים את הערלה]. ע"כ. [ופירוש זה לא היה נראה להר"ב. לפי שיותר נראה לו לפרש שהמעלה זה את זה הוא בענין אחד ששניהם מעלין זה את זה בערוב אחד. וכמו שמפרש למתניתין דלעיל. ונטה גם שם מפי' הרמב"ם. דמפרש נמי למתניתין דלעיל שההעלאות הן בשני ערובים. וגדולה מזה שהירושלמי דמתניתין דהכא ודאדלעיל אתמר בחד לישנא. ולהרמב"ם יתפרשו בשני ענינים. ולענין קושיתנו הך ועוד. אמאי נקטיה מתניתין. יש לומר מלתא וחושבנא בעלמא אשמעינן שהעוד יכול להתבטל גם כן כדמפרש הר"ב] והא דמפרש הר"ב אליביה דרבי יהושע. הוא הדין דיכול לפרש נמי אליביה דרבי אליעזר וכגון שנפלה למאתים פחות משהו. ולאחר כך נפל לתוכו סאה ועוד כלאי כרם. דהשתא הערלה בטלה במאתים וסאה. וכלאי כרם בטלי נמי דהא הערלה משלמת למאתים וסאה פחות משהו. א"כ כלאי הכרם בטלים עכשיו במאתים ושתי סאות שאין בהם כלאי כרם הבטלים כי אם סאה ומשהו. שהסאה בטלה במאתים וסאה. והמשהו בסאה הפחותה במשהו. וכמו דמתניתין דלעיל נקט מאה אע"ג דבפחות מחצי סאה הכי נמי נקט הכא מאתים אע"ג דבפחות ממשהו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) ומה דנקיט מתניתין כלל להאי ועוד. י"ל דחושבנא בעלמא אשמעינן שהעוד יכול להתבטל. תוי"ט וע"ע:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לשון: החכם ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל פי' ר"ע ז"ל והערלה את הערלה צ"ל דאחד מהם נטע רבעי וכו' תימה דנטע רבעי דינו כמעשר שני ואין דינו בא' ומאתים כמו הערלה ודינו לענין בטול כדין מעשר שני ששנינו בפ' שני דבכורים שאוסר בכל שהוא בירושלם וחוץ לירושלם בטל ברובו כמו שכתב שם במשנה א' ומה שהקשה שאיך אפשר לאיסור של שם א' לבטל קצתו לקצתו אינה קושיא שהרי גם הערלה וכלאי הכרם תנן לעיל דמצטרפין זה עם זה לאיסור ואיך יהיו מעלין זה את זה אלא מאי אית לך למימר שיש הפרש בין כשנפלו שניהם ביחד או כשנפלו זה אחר זה ה"נ בערלה וערלה כשנפלו זה אחר זה מעלין זה את זה עכ"ל ז"ל. וז"ל פי' החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל פי' זה קשה הרבה דאין נטע רבעי נקרא ערלה סתם וגדולה מזאת כי אין דרך המשנה לומר דבר שיש בו טעות בדין וגדולה מזאת כי סאה של נטע רבעי יש לה מתירין וא"כ אין שייך לומר שהוא עולה במאתים ונראה לפ' דמיירי שנפלה סאה ערלה ולא ידעו בה ואח"כ נפלה סאה ועוד ערלה וידעו ומדדו ומצאו שנתבטלה במאתים שלימות ואח"כ נודע להם שכבר נפלה בתוכו סאה אחרת הרי זו השניה כבר נתבטלה והיא מסייעת לבטל את הראשונה וכך יש בירוש' בפירוש שהידיעה מתרת ואוסרת דקאמר התם פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חברו מהו שתתיר כנ"ל וצ"ע עכ"ל ז"ל:
הערלה מעלה את הכלאים וכו': כשנפלה סאה ערלה במאתים חולין והי' הכל מאתים ואחד ואח"כ נפל באלו המאתים ואחד סאה ועוד של כלאי הכרם עד שיהי' יחוס הסאה ועוד של כלאי הכרם מן הק"ק ואחד חלק מק"ק וזה כשיהיו כלאי הכרם סאה וחלק מק"ק חלקים מסאה אז יהיו כלאי הכרם עולין בח' ומאתים לפי שאנו נחשוב הסאה של ערלה ויהיו כלאי הכרם חלק מן המאתים סאה של חולין וסאה של ערלה ואילו לא היינו חושבין סאה של ערלה היתה סאה ועוד של כלאי הכרם חלק מקצ"ט וזהו ענין אמרם בירושלמי אין כחן מאתים אלא קצ"ט עניינו כי לולי הסאה של ערלה שחשבנו אותה ואמרנו שהיא מעלה לכלאי הכרם לא הי' אפשר שתעלה סאה ועוד של כלאי הכרם בק"ק של חולין לפי שמה שיחלק ממנה הוא חלק ממאה וצ"ט ואנו צריכין חלק מק"ק וכשנחשוב אותה סאה של ערלה יהי' עולה סאה ועוד של כלאי הכרם כמו שבארנו ועל זה הדרך בעצמו יהיו כלאי הכרם מעלין את הערלה והערלה את הערלה. הרמב"ם ז"ל:
סאה ועוד: האי ועוד הוא אחד ממאתים מן הסאה ערלה שנפלה בתחלה:
בפי' ר"ע ז"ל צריך להגי' וההוא ועוד בטל בסאה חסר משהו וכו' או האי ועוד וכו'. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ה"ג הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד סאה ערלה שנפלה לק"ק ואח"כ נפלה סאה ועוד ערלה וסאה ועוד של כלאי הכרם זו היא שאמרו הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה וה"פ הכא נמי כדמפ' ר' ברייס דבצרוף הוא דקאמר ומפרש לי' דמאתים חסר אחד קאמר דאילו מאתים ממש לא בעינן צרוף דכלאים להעלות הערלה כלל אבל בקצ"ט מיתרצא מתני' וכמו שאפרש דהא כשנפלה סאה ערלה לתוך קצ"ט סאה נאסרו וכשחזר ונפל שם סאה ועוד כ"ש דנאסרו משום ערלה וכשנפלה סאה ועוד של כלאי הכרם מתרת כולן דהא סאה של כלאי הכרם לגבי ערלה לא מצטרף ואדרבה מצטרף עם קצ"ט דחולין לבטלה הרי שבטלו הכלאים סאה ערלה ראשונה הרי שהכלאים העלו הערלה והערלה לא הניחה מקום לאסור לכלאים דנצטרפה עם החולין ויש מאתים כנגדם הרי שהערלה העלה הכלאים והערלה את הערלה שהרי כשבאו ללחום קצ"ט דחולין וסאה דכלאים על סאה ועוד דערלה השני' אין בהן שיעור נגד הועוד וצריך סאה ערלה הראשונה שהיא בטלה לסייען דהא אין כאן אלא מאתים נגד סאה ערלה שניי' אלא שאנו מצטרפין גם הסאה הראשונה לבטל הועוד הרי דערלה עצמה צריכה שתהא מבטלת לערלה וכן הועוד של כלאים צריכין להסתייע מבטול סאה ערלה שניי' נגדו והשתא אתי שפיר דאין צריך לאוקומי הך מתני' כר' יהושע דלא אשכחן לר' יהושע אלא גבי תרומה בצ"ט ועוד וטעמא משום דדריש מקדשו ממנו מעיקרא אבל בסוף בצ"ט ועוד שרו ובכל שהוא טפי סגי אבל ערלה וכלאי הכרם לעולם אימא לך דמודי דבעינן מאתים דדרשינן בפ' אלו עוברין מדכתיב מן המאתים ולא אשכחן שום תנא דפליג אמאתים ולא צרכינן לאולודי מנפשין פלוגתא שלא הוזכרה בתלמוד כך נ"ל ורבינו שמשון ז"ל כתב דהא נמי כר' יהושע וכן כתב הרא"ש ז"ל וי"ס שכתוב בהן או סאה ועוד של כלאי הכרם וזה טעות ודאי שכאשר נפלה סאה ערלה על קצ"ט נאסרה וכשחזרה ונפלה עוד אחרת ועוד הותרה בתמי' והרא"ש ז"ל תירץ דהאי ערלה היינו רבעי ואלו דברים שאין הדעת סובלתן ולישנא דמתני' מוכחא דסאה [אולי צ"ל דוסאה וכו'] ועוד גרסי' דקתני סיפא זו היא שאמרו שהערלה וכו' משמע דכך שנוי' בחד בבא והסופרים טעו ונשתבשו מרישא שכתוב בה שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם ומצאתי לר"י מסימפונט ז"ל דגריס נמי כמו שכתבתי וז"ל אמר ר' אלעזר לא שנפלו לתוך מאתים אלא לתוך קצ"ט פי' קצ"ט סאין דחולין ועם סאה דערלה נעשו מאתים ונפלה סאה ועוד דערלה וסאה ועוד דכלאי הכרם עולות שתיהן הרי ערלה מצטרפת עם החולין ונעשין מאתים סאין ומעלין הכלאים והכלאים מצטרפין ונעשין מאתים ומעלה הערלה וכשלא נפלו כלאי הכרם אלא נפלה סאה דערלה נאסרו כולהו משום ערלה ונמצא שהערלה מעלה את הערלה וקמ"ל לפי דברי ר' אליעזר עכ"ל הרב ז"ל מסכים הרב ז"ל לכל מה שאמרתי אלא לגבי ערלה מעלה את הערלה שנ"ל דהיינו לגבי בטול ועוד דסאה ערלה שניי' וטעמא דהך מתני' כיון דאין האיסור בנ"ט דבמין במינו עסיקי' לא די דאינו חוזר ונעור אלא אף מה שנאסר חזר והותר והא דנקט ואח"כ נפלה סאה ועוד של ערלה וסאה ועוד של כלאי הכרם ה"ה שני סאין של ערלה שנפלו לקצ"ט של היתר ואח"כ סאה ועוד של כלאי הכרם אלא לאשמועי' רבותא דכי נפלו כלאי הכרם שבאו להתיר בא עמו הערלה שמסייע לאיסור ואפ"ה מבטל לה עכ"ל ז"ל. ועיין בפי' ה"ר שמשון ז"ל שכתב והשתא מתני' דהכא דערלה מעלה את הערלה לא מיתוקמא אלא כשהיתה לו ידיעה בינתים ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
והערלה את הערלה: אע"ג דבשם א' אמרינן דחו"נ אפילו בנודע בינתיים [וכי"ד סצ"ט ס"ו] משכח"ל. הכא בנתערב ביבש ביבש במינו דאז אינו חו"נ [כש"ך שם]. ואע"ג דלעיל [תרומות פ"ה מ"ז] אמרינן אפי' בתרומה דקילא דאסור רק לכהן ואפ"ה גם בנתבטלה כבר חו"נ כשחזר ונפל לשם. כבר תי' הש"ך שם דתרומה שאני מדנפל לשם השני קודם שהרים את הראשון וכ"כ גם הר"ש הכא. או דמיירי הכא דחד מנייהו נטע רבעי וקרי לה ערלה דמן הערלה הוא בא [וכפסחים דמ"ד ב'] וכרא"ש. ואף ע"ג דנ"ר הו"ל יש לו מתירין בפדיון ולא בטל [כמוקדשין פ"ג מ"ג]. נ"ל דבנ"ר בירושלים מיירי דאין לו פדיון מדדינו כמע"ש:
כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים: ל"ד ר'. דבכה"ג א"צ צירוף. רק מיירי בנפל לקצ"ט ונעשה הכל ר' ונאסר:
או סאה ועוד של כלאי הכרם: מצטרף הכ"כ לצ"ט כאילו היה ר' ומשהו חולין ומתבטל הערלה וכן מצטרף סאה ערלה לצ"ט דחולין לבטל סאה ומשהו של כ"כ דמתני' ר"י היא וכלעיל. ה"נ סאה כ"כ בטל בקצ"ט ומשהו. והעוד בטל בסאה חסר משהו:
והערלה את הערלה: אי נפרש שניהן בערלה ממש וכמו שכתבתי לעיל [סי' י"ד]. ע"כ צ"ל דבבא זו מיירי דנפילת ערלה תחלה היה לר' ממש ונתבטלה ולהכי מהני הערלה שנפלה תחלה לבטל הערלה שנפלה בסוף:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת