משנה ערלה ב דפוסים
משנה ערלה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
התרומה ותרומת מעשר של דמאי, החלה והבכורים, עולים באחד ומאה, ומצטרפין זה עם זה, וצריך להרים.
הערלה וכלאי הכרם, עולים באחד ומאתים, ומצטרפין זה עם זה, ואין צריך להרים.
רבי שמעון אומר, אינן מצטרפין.
רבי אליעזר אומר, מצטרפין בנותן טעם, אבל לא לאסור.
התרומה מעלה את הערלה, והערלה את התרומה.
כיצד, סאה תרומה שנפלה למאה, ואחר כך נפלו שלשה קבין ערלה, או שלשה קבין כלאי הכרם, זו היא שהתרומה מעלה את הערלה, והערלה את התרומה.
הערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה.
כיצד? סאה ערלה שנפלה למאתים, ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה, או סאה ועוד של כלאי הכרם, זו היא שהערלה מעלה את הכלאים, והכלאים את הערלה, והערלה את הערלה.
כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם, אסור.
ובית שמאי אומרים: אף מטמא.
ובית הלל אומרים: לעולם אינו מטמא, עד שיהא בו כביצה.
דוסתאי איש כפר יתמה, היה מתלמידי בית שמאי; ואמר: שמעתי משמאי הזקן שאמר: "לעולם אינו מטמא — עד שיהא בו כביצה".
ולְמָה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע? להחמיר, מין במינו.
להקל ולהחמיר, מין בשאינו מינו.
כיצד? שאור של חטים שנפל תוך עיסת חטים, ויש בו כדי לחמץ, בין שיש בו לעלות באחד ומאה ובין שאין בו לעלות באחד ומאה, אסור.
אין בו לעלות באחד ומאה, בין שיש בו כדי לחמץ, בין שאין בו כדי לחמץ, אסור.
להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו, כיצד?
(כגון) גריסין שנתבשלו עם עדשים, ויש בהם בנותן טעם, בין שיש בהם לעלות באחד ומאה ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה, אסור.
אין בהם בנותן טעם, בין שיש בהם לעלות באחד ומאה ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה, מותר.
שאור של חולין שנפל לתוך עיסה, ויש בו כדי לחמץ, ואחר כך נפל שאור של תרומה, או שאור של כלאי הכרם, ויש בו כדי לחמץ, אסור.
שאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחִמצה, ואחר כך נפל שאור של תרומה, או שאור של כלאי הכרם, ויש בו כדי לחמץ, אסור.
רבי שמעון מתיר.
תבלין, שנים ושלשה שמות ממין אחד, או משלשה, אסור, ומצטרפין.
רבי שמעון אומר, שנים ושלשה שמות ממין אחד, או שני מינין משם אחד, אינן מצטרפין.
שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחימצו, רבי אליעזר אומר: אחר האחרון אני בא.
וחכמים אומרים, בין שנפל איסור בתחילה בין בסוף, לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ.
יועזר איש הבירה היה מתלמידי (בית) שמאי; ואמר: שאלתי את רבן גמליאל הזקן עומד בשער המזרח, ואמר: "לעולם אינו אוסר, עד שיהא בו כדי לחמץ".
כלים שסכן בשמן טמא, וחזר וסכן בשמן טהור, או שסכן בשמן טהור, וחזר וסכן בשמן טמא, רבי אליעזר אומר, אחר הראשון אני בא.
וחכמים אומרים, אחר האחרון.
שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחימצו, אסור לזרים ומותר לכהנים.
רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים.
תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדרה, לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל, ונצטרפו ותיבלו, אסור לזרים ומותר לכהנים.
רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים.
חתיכה של קדשי קדשים [ו]של פיגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות, אסור לזרים ומותר לכהנים.
רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים.
בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר התאווה, אסור לטמאים ומותר לטהורים.
משנה ערלה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב