משנה ערלה ב רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) תרומה,

ותרומת מעשר,
ותרומת מעשר - של דמאי,
החלה,
והבכורים -
עולין - באחד ומאה,
ומצטרפין - זה עם זה,
וצריך - להרים.
הערלה,
וכלאי הכרם -
עולין - באחד ומאתיים,
ומצטרפין - זה עם זה,
ואינו צריך - להרים.
רבי שמעון אומר:
אינן מצטרפין.
רבי אלעזר אומר:
מצטרפין - בנותן טעם,
אבל - לא לאסור.


(ב) התרומה - מעלה את הערלה,

והערלה - את התרומה.
כיצד? -
סאה תרומה - שנפלה למאה,
ואחר כך, נפלו -
שלשת קבין - ערלה,
או שלשת קבין - של כלאי הכרם,
זו היא -
שהתרומה - מעלה את הערלה,
והערלה - את התרומה.


(ג) הערלה - מעלה את הכלאים,

והכלאים - את הערלה,
והערלה - את הערלה.
כיצד?
סאה ערלה - שנפלה למאתיים,
ואחר כך, נפלה -
סאה ועוד - ערלה,
או סאה ועוד - של כלאי הכרם,
זו היא -
שהערלה - מעלה את הכלאים,
והכלאים - את הערלה,
והערלה - את הערלה.


(ד) כל המחמץ, והמתבל -

מדמע - בתרומה.
ובערלה, ובכלאי הכרם - אוסר.
בית שמאי אומרים:
אף מטמא.
בית הלל אומרים:
לעולם - אינו מטמא,
עד שיהא בו - כביצה.


(ה) דוסתאי איש כפר יתמה,

היה מתלמידי בית שמאי, ואמר:
שאלתי את שמאי הזקן, ואמר:
לעולם - אינו מטמא,
עד שיהא בו - כביצה.


(ו) ולמה אמרו:

כל המחמץ, והמתבל - מדמע?
להחמיר - מין, במינו.
להקל, ולהחמיר - מין, בשאינו מינו.
כיצד?
שאור - של חיטים,
שנפל - לתוך עיסה של חיטים,
ויש בו - כדי לחמץ,
בין שיש בו, לעלות באחד ומאה,
בין שאין בו, לעלות באחד ומאה - אסור.
אין בו, לעלות באחד ומאה -
בין שיש בו, כדי לחמץ,
בין שאין בו, כדי לחמץ - אסור.


(ז) להקל, ולהחמיר - מין, בשאינו מינו,

כיצד?
גריסין - שנתבשלו עם העדשים,
ויש בהן - בנותן טעם,
בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
ובין שאין בהן, לעלות באחד ומאה - אסור.
אין בהן, בנותן טעם -
בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
ובין שאין בהן, לעלות באחד ומאה - מותר.


(ח) שאור - של חולין,

שנפל - לתוך עיסת חולין,
ויש בו - כדי לחמץ,
ואחר כך, נפל -
שאור - של תרומה,
או שאור - של כלאי הכרם,
ויש בו, כדי לחמץ - אסור.


(ט) שאור - של חולין,

שנפל לתוך עיסה - וחימצה,
ואחר כך, נפל -
שאור - של תרומה,
או שאור - של כלאי הכרם,
ויש בו, כדי לחמץ - אסור.
ורבי שמעון - מתיר.


(י) תבלין -

שנים, שלשה שמות - ממין אחד,
או שלשה - אסור, ומצטרפין.
רבי שמעון אומר:
שני שמות - ממין אחד,
או שני מינין - משם אחד,
אינן מצטרפין.


(יא) שאור -

של חולין,
ושל תרומה,
שנפלו - לתוך עיסה,
לא בזה - כדי לחמץ,
ולא בזה - כדי לחמץ,
ונצטרפו, וחימצו -
רבי אליעזר אומר:
אחר האחרון - אני בא.
וחכמים אומרים:
כיון שנפל איסור,
בין - בתחילה,
בין - בסוף,
לעולם - אינו אוסר,
עד שיהא בו - כדי לחמץ.


(יב) יועזר איש הבירה,

היה מתלמידי בית שמאי, ואמר:
שאלתי את רבן גמליאל הזקן,
שהיה עומד בשער המזרח,
ואמר:
לעולם - אינו אוסר,
עד שיהא בו - כדי לחמץ.


(יג) כלים -

שסכן - בשמן טמא,
וחזר, וסכן - בשמן טהור,
או שסכן - בשמן טהור,
וחזר, וסכן - בשמן טמא,
רבי אליעזר אומר:
אחר הראשון - אני בא.
וחכמים אומרים:
אחר האחרון.


(יד) שאור -

של תרומה,
ושל כלאי הכרם,
שנפלו - לתוך עיסה,
לא בזה - כדי לחמץ,
ולא בזה - כדי לחמץ,
נצטרפו, וחימצו -
אסור - לזרים.
ומותר - לכהנים.
רבי שמעון -
מתיר - לזרים, ולכהנים.


(טו) תבלין -

של תרומה,
ושל כלאי הכרם,
שנפלו - לתוך קדירה,
לא באלו - כדי לתבל,
ולא באלו - כדי לתבל,
ונצטרפו, ותיבלו -
אסור - לזרים.
ומותר - לכהנים.
רבי שמעון -
מתיר - לזרים, ולכהנים.


(טז) חתיכה -

של קודשי קדשים,
ושל פגול,
ושל נותר,
שנתבשלו עם החתיכות -
אסור - לזרים.
ומותר - לכהנים.
רבי שמעון -
מתיר - לזרים, ולכהנים.


(יז) בשר קודשי קדשים,

ובשר קדשים קלים,
שנתבשלו, עם בשר התאוה -
אסור - לטמאים.
ומותר - לטהורים.


הדף הראשי של משנה ערלה ב