משנה ערלה ב רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) תרומה,
- ותרומת מעשר,
- ותרומת מעשר - של דמאי,
- החלה,
- והבכורים -
- עולין - באחד ומאה,
- ומצטרפין - זה עם זה,
- וצריך - להרים.
- הערלה,
- וכלאי הכרם -
- עולין - באחד ומאתיים,
- ומצטרפין - זה עם זה,
- ואינו צריך - להרים.
- רבי שמעון אומר:
- אינן מצטרפין.
- רבי אלעזר אומר:
- מצטרפין - בנותן טעם,
- אבל - לא לאסור.
- וכלאי הכרם -
(ב) התרומה - מעלה את הערלה,
- והערלה - את התרומה.
- כיצד? -
- סאה תרומה - שנפלה למאה,
- ואחר כך, נפלו -
- שלשת קבין - ערלה,
- או שלשת קבין - של כלאי הכרם,
- זו היא -
- שהתרומה - מעלה את הערלה,
- והערלה - את התרומה.
- שהתרומה - מעלה את הערלה,
- ואחר כך, נפלו -
- סאה תרומה - שנפלה למאה,
(ג) הערלה - מעלה את הכלאים,
- והכלאים - את הערלה,
- והערלה - את הערלה.
- כיצד?
- סאה ערלה - שנפלה למאתיים,
- ואחר כך, נפלה -
- סאה ועוד - ערלה,
- או סאה ועוד - של כלאי הכרם,
- זו היא -
- שהערלה - מעלה את הכלאים,
- והכלאים - את הערלה,
- והערלה - את הערלה.
- שהערלה - מעלה את הכלאים,
- ואחר כך, נפלה -
- סאה ערלה - שנפלה למאתיים,
(ד) כל המחמץ, והמתבל -
- מדמע - בתרומה.
- ובערלה, ובכלאי הכרם - אוסר.
- בית שמאי אומרים:
- אף מטמא.
- בית הלל אומרים:
- לעולם - אינו מטמא,
- עד שיהא בו - כביצה.
- לעולם - אינו מטמא,
(ה) דוסתאי איש כפר יתמה,
- היה מתלמידי בית שמאי, ואמר:
- שאלתי את שמאי הזקן, ואמר:
- לעולם - אינו מטמא,
- עד שיהא בו - כביצה.
- לעולם - אינו מטמא,
- שאלתי את שמאי הזקן, ואמר:
(ו) ולמה אמרו:
- כל המחמץ, והמתבל - מדמע?
- להחמיר - מין, במינו.
- להקל, ולהחמיר - מין, בשאינו מינו.
- כל המחמץ, והמתבל - מדמע?
- כיצד?
- שאור - של חיטים,
- שנפל - לתוך עיסה של חיטים,
- ויש בו - כדי לחמץ,
- בין שיש בו, לעלות באחד ומאה,
- בין שאין בו, לעלות באחד ומאה - אסור.
- בין שיש בו, לעלות באחד ומאה,
- אין בו, לעלות באחד ומאה -
- בין שיש בו, כדי לחמץ,
- בין שאין בו, כדי לחמץ - אסור.
- בין שיש בו, כדי לחמץ,
(ז) להקל, ולהחמיר - מין, בשאינו מינו,
- כיצד?
- גריסין - שנתבשלו עם העדשים,
- ויש בהן - בנותן טעם,
- בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
- ובין שאין בהן, לעלות באחד ומאה - אסור.
- בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
- אין בהן, בנותן טעם -
- בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
- ובין שאין בהן, לעלות באחד ומאה - מותר.
- בין שיש בהן, לעלות באחד ומאה,
(ח) שאור - של חולין,
- שנפל - לתוך עיסת חולין,
- ויש בו - כדי לחמץ,
- ואחר כך, נפל -
- שאור - של תרומה,
- או שאור - של כלאי הכרם,
- ויש בו, כדי לחמץ - אסור.
(ט) שאור - של חולין,
- שנפל לתוך עיסה - וחימצה,
- ואחר כך, נפל -
- שאור - של תרומה,
- או שאור - של כלאי הכרם,
- ויש בו, כדי לחמץ - אסור.
- ורבי שמעון - מתיר.
(י) תבלין -
- שנים, שלשה שמות - ממין אחד,
- או שלשה - אסור, ומצטרפין.
- רבי שמעון אומר:
- שני שמות - ממין אחד,
- או שני מינין - משם אחד,
- אינן מצטרפין.
(יא) שאור -
- של חולין,
- ושל תרומה,
- שנפלו - לתוך עיסה,
- לא בזה - כדי לחמץ,
- ולא בזה - כדי לחמץ,
- ונצטרפו, וחימצו -
- רבי אליעזר אומר:
- אחר האחרון - אני בא.
- וחכמים אומרים:
- כיון שנפל איסור,
- בין - בתחילה,
- בין - בסוף,
- לעולם - אינו אוסר,
- עד שיהא בו - כדי לחמץ.
- כיון שנפל איסור,
- רבי אליעזר אומר:
(יב) יועזר איש הבירה,
- היה מתלמידי בית שמאי, ואמר:
- שאלתי את רבן גמליאל הזקן,
- שהיה עומד בשער המזרח,
- ואמר:
- לעולם - אינו אוסר,
- עד שיהא בו - כדי לחמץ.
(יג) כלים -
- שסכן - בשמן טמא,
- וחזר, וסכן - בשמן טהור,
- או שסכן - בשמן טהור,
- וחזר, וסכן - בשמן טמא,
- רבי אליעזר אומר:
- אחר הראשון - אני בא.
- וחכמים אומרים:
- אחר האחרון.
(יד) שאור -
- של תרומה,
- ושל כלאי הכרם,
- שנפלו - לתוך עיסה,
- לא בזה - כדי לחמץ,
- ולא בזה - כדי לחמץ,
- נצטרפו, וחימצו -
- אסור - לזרים.
- ומותר - לכהנים.
- רבי שמעון -
- מתיר - לזרים, ולכהנים.
(טו) תבלין -
- של תרומה,
- ושל כלאי הכרם,
- שנפלו - לתוך קדירה,
- לא באלו - כדי לתבל,
- ולא באלו - כדי לתבל,
- ונצטרפו, ותיבלו -
- אסור - לזרים.
- ומותר - לכהנים.
- רבי שמעון -
- מתיר - לזרים, ולכהנים.
(טז) חתיכה -
- של קודשי קדשים,
- ושל פגול,
- ושל נותר,
- שנתבשלו עם החתיכות -
- אסור - לזרים.
- ומותר - לכהנים.
- רבי שמעון -
- מתיר - לזרים, ולכהנים.
(יז) בשר קודשי קדשים,
- ובשר קדשים קלים,
- שנתבשלו, עם בשר התאוה -
- אסור - לטמאים.
- ומותר - לטהורים.
הדף הראשי של משנה ערלה ב
משנה ערלה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב