תפארת ישראל על ערלה ג
משנה ערלה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על ערלה · ג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין
עריכהמשנה א
עריכהבגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק: דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]:
נתערב באחרים כולם ידלקו: דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח:
וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים: בנתערב בר' בטל:
משנה ב
עריכההצובע מלא הסיט: ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים:
ר' מאיר אומר ידלק הבגד: דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר:
משנה ג
עריכההאורג מלא הסיט מצמר הבכור: דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב:
ומשער הנזיר: דג"כ אסור בהנאה:
ומפטר חמור: לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה:
בשק: גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה:
ובמוקדשין: קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון:
מקדשין כל שהן: דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל:
משנה ד
עריכהתבשיל שבשלו בקליפי ערלה: ואבוקה כנגדו:
ידלק: דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]:
יעלה באחר ומאתים: אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו:
משנה ה
עריכה(אין פירוש)
משנה ו
עריכהמי שהיו לו חבילי תלתן: פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין:
נתערבו באחרים כלם ידלקו: מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]:
משנה ז
עריכהשהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות: שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]:
מקדש: חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות:
וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד: דאלו חשיבי ביותר:
ואלו הם אגוזי פרך: י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע:
רמוני בדן: שם מקום:
וחולפות תרדין: עלים וצלעות של ווייסקאהל:
וקולסי כרוב: קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם:
ודלעת יונית: מעלאנע שבארץ יון:
רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית: דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום:
הראוי לערלה ערלה: ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה:
לכלאי הכרם כלאי הכרם: דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם:
משנה ח
עריכהכיצד: ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד:
נתפרדו הרמונים: עי' פרק א דמעשרות נ"ה:
נתפרסו הככרות: סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]:
משנה ט
עריכהספק ערלה: כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה:
בארץ ישראל אסור: דבא"י הו"ל ס' דאו':
ובסוריא מותר: דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי:
ובחוצה לארץ יורד ולוקח: ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]:
ובלבד שלא יראנו לוקט: דאז הו"ל ודאי ערלה:
כרם נטוע ירק: דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים:
ובחוצה לארץ יורד ולוקט: ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו:
ובלבד שלא ילקוט ביד: ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע:
החדש אסור מן התורה בכל מקום: אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז':
והערלה הלכה: הלממ"ס:
והכלאים מדברי סופרים: ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו: