משנה ערלה ב ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק ב · משנה ט | >>
שאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחִמצה, ואחר כך נפל שאור של תרומה, או שאור של כלאי הכרם, ויש בו כדי לחמץ, אסור.
רבי שמעון מתיר.
משנה מנוקדת
שְׂאוֹר שֶׁל חֻלִּין שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ עִסָּה וְחִמְּצָהּ,
- וְאַחַר כָּךְ נָפַל שְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה,
- אוֹ שְׂאוֹר שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם,
- וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְחַמֵּץ,
- אָסוּר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר:
נוסח הרמב"ם
שאור - של חולין,
- שנפל לתוך עיסה - וחימצה,
- ואחר כך, נפל -
- שאור - של תרומה,
- או שאור - של כלאי הכרם,
- ויש בו, כדי לחמץ - אסור.
- ורבי שמעון - מתיר.
פירוש הרמב"ם
רבי שמעון אומר, כיון שחמצה פעולתו אינו מפורסם, ודינו שיעלה בשיעורו.
וחכמים אומרים, שכיון שיש בו כדי לחמץ אילו היה צריך הבצק לחמוץ, הרי הוא אסור.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
ור"ש מתיר. אכולה מילתא פליג ואפי' ברישא דלאו נותן טעם לפגם הוא כיון דנפל של תרומה קודם שנתחמצה בשל חולין וממהרת להחמיץ ע"י שניהן כדמפרש בפ' בתרא דע"א לר' שמעון כשהשביחו שניהם השביחו וכשפגמו שניהם פגמו ור"ש לטעמיה דאמר אפי' איסור ואיסור לא מצטרפין ורבנן דאסרי אפי' בסיפא קסברי נותן טעם לפגם אסור א"נ כדאמר ר' זירא בפרק בתרא דע"א (דף סח:) שאני עיסה הואיל וראוי לחמע בו כמה עיסות אחרות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ורבי שמעון מתיר - ברישא לא פליג רבי שמעון כיון דנפל שאור של תרומה קודם שנתחמצה בשל חולין והרי היא ממהרת להתחמץ על ידי שאור של תרומה. אבל בסיפא כיון דכבר נתחמצה בשל חולין כי הדר נפיל של תרומה אינו אלא פוגם. ורבנן סברי אע"ג דבעלמא נותן טעם לפגם מותר שאני הכא שהוא עושה אותה ראויה לחמץ בה כמה עיסות אחרות. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחמצה וכו': ת"ק דר"ש הוי ר"מ כדמוכח בירושלמי וגם שם פ' בתרא דע"ז ומוכח נמי התם בירושלמי דר"א בר"ש ס"ל בהא כאבוה דנט"ל מותר:
תפארת ישראל
יכין
ויש בו כדי לחמץ אסור: דאע"ג דגם בלי השאור תרומה היתה מחמצת מהשאור חולין שנפל תחלה אפ"ה ע"י התרומה היה ממהר להחמיץ. ואי"ל עכ"פ במהירות החימוץ זוז"ג הוא דהרי רק ע"י שניהן מיהר להחמיץ. י"ל כיון דנפל האיסור לבסוף מחשב כאילו הוא לבד גרם מהירות החימוץ. ולפ"ז בנפלו שניהן יחד וכ"ש בנפל היתר לבסוף י"ל דמותר:
רבי שמעון מתיר: במ"ח לא פליג ר"ש. דמדנפל שאור דתרומה קודם שנתחמצה בחולין הרי ממהרת להחמיץ ע"י התרומה משא"כ הכא דכבר נתחמצה בחולין הרי התרומה נטל"פ דמתחמץ יותר מהראוי ולרבנן לא מחשב נטל"פ מדחזי לחמץ בה עיסות אחרות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת