פתיחת התפריט הראשי

משנה ערלה ב טו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק ב · משנה טו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

תבלין יז של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדרה, לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל, ונצטרפו ותיבלו, אסור לזרים ומותר לכהנים.

רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים.

משנה מנוקדת

תְּבָלִין שֶׁל תְּרוּמָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנָּפְלוּ בִּקְדֵרָה,

לֹא בָּאֵלוּ כְּדֵי לְתַבֵּל וְלֹא בָּאֵלּוּ כְּדֵי לְתַבֵּל,
וְנִצְטָרְפוּ וְתִבְּלוּ,
אָסוּר לַזָּרִים,
וּמֻתָּר לַכֹּהֲנִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים וְלַכֹּהֲנִים:

נוסח הרמב"ם

תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך קדירה לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו אסור לזרים ומותר לכהנים רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים.

פירוש הרמב"ם

הדבר כלו מבואר אבל השמיענו כי מחלוקתם עם ר' שמעון בשני המאמרים ר"ל בשאור ותבלין שאלו השמיענו כי מחלוקתם בשאור היינו אומרים בשאור בלבד אומרים חכמים אסור לזרים כמו שאמרנו בהלכה הקודמת מפני ששאור של תרומה ושאור של כלאי הכרם שם אחד אבל תבלין של תרומה ותבלין של כלאי הכרם שהם שמות הרבה מודים לרבי שמעון שהוא מותר לזרים השמיענו בזו ההלכה שהם חולקים עליו אפי' בתבלין ותבלין ואילו השמיענו ג"כ בזו ההלכה מחלוקתם היינו אומרים בתבלין ותבלין שהם שמות הרבה מתיר ר' שמעון לזרים אבל בשאור ושאור מודה לחכמים על כן השמיענו מחלוקתם בהלכה הקודמת ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש רבינו שמשון

אין??

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם - בהא נמי רבנן לטעמייהו ור' שמעון לטעמיה. ודין תבלין כדין שאור:

פירוש תוספות יום טוב

תבלין וכו'. איצטריך לאשמעינן דאי לא השמיענו אלא בשאור הוה אמינא דדוקא כששני האיסורים של מין אחד. הוא דמצטרפין לאסור לזרים לרבנן. ולהכי נקט שאור משום דסתם שאור אחד מחמשת המינין דשארא בא לידי סרחון. כמ"ש במ"ה פ"ב דפסחים. אבל בשני מינים ושני שמות אימא מודו לרבי שמעון. להכי תני תבלין שיש בהן הרבה מינים ואפילו הכי אסירי לזרים. ואי תני תבלין הוי אמינא בהא פליג ר' שמעון אבל במין אחד מודה. להכי תני לדלעיל. וכיוצא בזה הצריכם הרמב"ם. אלא שיש לו פי' אחר בפירוש שמות דלעיל דבמשנה עשירית:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) תבלין. ואיצטריך לאשמעינן דאי לא השמיענו אלא בשאור הוה אמינא דדוקא כשב' האסורים של מין אחד הוא דמצטרפין לאסור לזרים לרבנן. ולהכי נקט שאור משום דסתם שאור הוא מאחד מחמשת המינין דשארא מסרחא כמ"ש בפסחים פרק ג'. אבל בשני מינין ובשני שמות אימא מודו לר' שמעון להכי תני תבלין שיש בהן הרבה מינים ואפילו הכי אסורים לזרים. ואי תני תבלין הוה אמינא בהא פליג רבי שמעון אבל מין אחד מודה להכי תני לדלעיל. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תבלין וכו':    השמיענו מחלוקת חכמים עם ר"ש בשני המאמרים ר"ל בשאור ותבלין שאילו השמיענו מחלוקתם בשאור היינו אומרים בשאור בלבד אומרים חכמים אסור לזרים כמו שאמרנו בהלכה הקודמת מפני ששאור של תרומה ושאור של כלאי הכרם שם אחד אבל תבלין של תרומה ותבלין של כלאי הכרם שהם שני שמות מודים לר"ש שהוא מותר לזרים השמיענו בזו ההלכה שהן חולקין עליו אפילו בתבלין ותבלין ואילו השמיענו ג"כ בזו ההלכה מחלוקתם הייתי אומר בתבלין ותבלין שהן שני שמות מתיר ר"ש לזרים אבל בשאור ושאור מודה לחכמים על כן השמיענו בהלכה הקודמת ע"כ מן הרמב"ם וקרוב לזה פירש הרש"ש ז"ל. ומצאתי מוגה בלשון המשנה שנפלו לתוך הקדרה וכן בספרי כתיבת יד:

תפארת ישראל

יכין

תבלין:    קמשמע לן פלוגתיי' גבי תבלין דאפילו מינין מחולקין ואיסורים מחולקין מצטרף לרבנן וקמשמע לן בשאור דאפי' מין א' ושמות מחולקין אמ"צ לר"ש ואף דהא כבר שמעי' לי' במ"י סד"א דהתם רק ביבש ביבש:


בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים