שולחן ערוך אבן העזר קלט ב

אם נתן בחצרה, ואחר כך בא שם ואמר לה "הרי זה גטך" - יש מי שכתב שאף על פי שהגט עדיין שם, אינה מגורשת, עד שתטלנו משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו. דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכו ובשעה שאומר לה הא גטך. וכן בגטה וחצרה באים כאחד, בעינן שעומדת בצד החצר בשעת נתינה. ויש חולקין:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ב) אם נתן בחצרה וכו': כתב בטור אם עמדה אצל החצר בעת שזרק הגט ובאותו פעם לא אמר כלום ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך מגורשת מזה נראה אפי' נתן הגט לידה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך מגורשת וא"צ ליטול ממנה וכ"כ הר"ן פ' הזורק אלא לשיטתו אפי' בחצר נמי מהני כשיאמר אח"כ ה"ז גיטך אפי' לא עמדה שם בשעת הזריק':

(ג) או עד שיטלנו: כלומר שתטלנו משם ויאמר לה בעת שתטלנו הא גיטך דהא נתינה הראשונ' לא היה נתינה ועיין פריש' וב"ח:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ואחר כך בא שם כצ"ל:

עד שתטלנו משם א"ל דהוה כאומר טלי גיטיך מע"ג קרקע כיון דמה שהיה מונח בחצרה כבר ה"ל כמונח ברה"ר וא"כ צריך דוקא שיחזור ויטול ויתננו לה דמריה דהאי דינא הוא הרמ"ה דס"ל דכיון שלא עמדה בחצרה לא הוי אפי' ריח גט ומותר' לכהן. (דברי המגיה. נראה פירו' דה"ק דא"ל שלא יועיל מה שהיא נוטלת בעצמה רק צריך דוקא שיטול הוא ויתננה לה כמו בטלי מע"ג קרקע לזה אמר דזה אינו דרמ"ה ס"ל דוקא בלא עמדה בחצרה לא הוי גט ומותרת לכהן אבל בעמדה ודאי הוי גט א"כ לא דמי כלל לאומר טלי מע"ג קרקע דלא מהני אפי' עמדה לכן בלא עמדה בחצרה ובאה אח"כ א"צ שיטול ויחזור ויתננו לה כיון דלא הוי אפי' ריח הגט ולא קנתה כלל וכמו שמחלק ר"ס קל"ז לכן מהני מה שתטלנו היא והוא אומר ה"ז גיטין דזה הוא במקום נתינה כמ"ש הט"ז סימן קל"ח סעיף ג' ועיין ב"ח עכד"ה) וא"כ לפמ"ש הש"ע בסעיף ג' דבאינה עומדת שם הוה ספק מגורש' וא"כ אסורה בודאי לכהונה ומהני הנתינה לחצרה וצריך לחזור וליטלו וליתנה כמ"ש ר"ס קל"ז החילוק בזה ואיכא למידק על הרמ"ה דכ' או עד שיטלנו משם וכו' כמו שהעתיק כאן מהו הברירה שנותן כאן דכיון דסגי בנטילתה לחוד למה לו לכתוב אח"כ או עד שיטלנו כו' ונ"ל דמ"ש בסיפא להתגרש בו קאי גם על חלוקה ראשונה שאמר שתטלנו משם ולא מבעיא קאמר דלא מבעיא באם היא נוטלת מעצמה ודאי צ"ל בפי' להתגרש בו דהיינו שיאמר ה"ז גיטיך אלא אפי' אם הוא נוטל ונותן לה צריך ג"כ שיאמר כן:

בצד החצר בשעת נתינה זה ג"כ דברי הרמ"ה בטור וסיים שם וה"ה בחצר דידה דהוי סמוכה לה בעידן דלימא לה ה"ז גיטך ואי לא סמיכה לה מתחלה ועד סוף מספקא לן ולחומרא עבדינן בה עכ"ל ולשון זה א"א להולמו דכוונת הרמ"ה במ"ש תחלה בחצרה דבעי' שתהא עומדת שם בשעת הנתינה ולבסוף בשע' הקנא' החצר ומסיק דה"ה בחצר דידיה בעי' תרווייהו דהיינו בשעת הנתינה ובשעת אמירת ה"ז גיטך אלא דסוף הל' א"א ליישבו במ"ש ואי לא סמיכה לה מתחלה ועד סוף דמשמע דבאמת צריכה להיות שם מתחלה ועד סוף דהיינו אפי' באמצעו כבר מבואר בהדיא שאינו כן וב"י כ' בזה וז"ל לאו דוקא דבתחלה וסוף סגי אע"ג דלא היתה באמצע עכ"ל ואין לזה פי' דמאי לאו דוקא דקאמר דהל' של רמ"ה משמע שנתכוין דוקא לזה דאל"כ למה נתכוין בל' זה ובדרישה מגי' ומחק הוי"ו של ועד צ"ל מתחלה עד סוף ר"ל אם לא סמכה מתחלה אלא עד סוף וזה א"א לפרש כן דהא כתב הרמ"ה ברישא דאם לא היתה בשע' הנתינ' אלא בסוף דהיינו שאמר ה"ז גיטך אינה מגורש' דמשמע לגמרי וכאן אמר דמספקא ליה ולחומרא ותו דאם היה כאן ספק גט בודאי היה צריך לחזור וליטלו ולא סגי במה שתטלנו וכמו שזכרנו בסמוך וא"א ליישב דברי הרמ"ה אלא בדרך זה דברישא אמר שאם היה בסוף ולא בתחלה אינה מגורשת וכאן אמר דאם לא היתה מתחלה ועד סוף אלא בתחלה לחוד דהיינו בשעת הנתינה ואח"כ בשעת אמירה ה"ז גיטך לא היתה שם בזה מסתפק ולזה יש לכוין דברי ב"י דלאו דוקא אמר ועד סוף משמע דלכתחלה צריך תחלה ואמצע וסוף וז"א דא"צ אמצע כלל:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}