ט"ז על אבן העזר קלט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכההגט בחצרה פי' חצר של נכסי מלוג ואע"ג מה שקנתה אשה קנה בעלה נמצא דלא הוה חצרה מ"מ גיטה וידה באין כא' דבאותו פעם שמגרשה אין לו זכות עוד בנכסי מלוג שלה וע"כ קנתה מכח חצרה:
בחצרה והוא משתמר לדעתה צריך להבין הך לדעתה מה פירושו בגמ' פ' הזורק איתא אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה רב אושעיא אמר אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי מגורשת ופרכינן ותנן והיא בתוך ביתה ובתוך חצרה ה"ק והוה כמו שהיה בתוך חצרה דכיון דחצר משתמרת לדעתה היא מתגרשת ופרש"י כאלו היא בתוך ביתה וחצרה ומאי היא דבעי' דתיהוי חצר המשתמרת לדעתה כלומר על פיה וצוי' לאפוקי הא דאמרי' לקמן נתן גט ביד עבדה נעור אינה מגורשת דה"ל חצר המשתמר שלא מדעתה שהוא משמר עצמה מדעתו עכ"ל ופשוט דעולא ס"ל ג"כ דבעי' משתמר לדעתה אלא דס"ל דבעי' ג"כ שתהא סמוכה היא עצמה דיליף לה מידה דהיינו סמוכה והלכה כעולא דבעי' תרווייהו וא"כ פי' משתמר לדעתה היינו שאין לשום אחר השלטה וכח באותה חצר כ"א היא לבדה אבל אין הפי' שהיא מדעתה תהי' שומרת שם דהא לרב אושעיא היא בעיר אחרת ואפ"ה קרי לה משתמר' לדעתה אלא ודאי דלענין כח וזכות קאמר שאין לא' חלק שם ואם יש לאחר חלק שם הוה כמו עבדו נעור דנקט רש"י כיון שהוא יש לו כח על עצמו וכן מתפרשים דברי הטור דהיינו נמי כמו שהעתיק סעיף זה כאן שהיא עומדת בחצרה והיא משתמר לדעתה אבל אם אינה עומדת שם כו' התחיל בתרתי וסיים בחדא דהיינו (דהיה לו) לו' או אם אינה משתמרת לדעתה והיא עומדת שם דאינו גט אלא דא"צ להזכיר זה כיון דנקט לשון חצרה ממילא בכלל זה שאין לאחר זכות בחצרה ותחלה לא נקטי' אלא לפרושי מה דאמר שעומדת בחצרה דהמשמעות הוא שאין לזרים חלק עמה בחצר ההוא כתבתי כל זה לפי שפי' ב"י דברי הטור בלשון זה דחצר המשמרת לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול שכשהיא עומדת במזרחו אין מערבו משתמר לדעתה וזרק לה במערבו דאינו גט ובדרישה הביא דברי ב"י וכתב שמוכרח בדברי הטור שיש כאן ב' פירושים על משתמר לדעתה הא' כפרש"י שזכרתי ופירוש ב"י דאי פרש"י לחוד למה לו לטור לכתוב והוא משתמר כו' והא היא עצמה עומדת שם עכ"ל ובמחילה מכבוד הרבנים הגדולים האלו שלא עיינו כראוי שהם מפרשים לדעתה דהיינו שהיא תשמור בעצמה שם ודבר זה בטל דהא לשון זה עצמו איתא בגמרא לרב אושעיא ואיהו ס"ל אפילו היא בעיר אחרת מועיל כל שהחצר משתמר לדעתה אלא הדברים ברורים כמו שזכרנו ולא משגחינן בחצר גדול או קטן אלא כל החצרות שוות דאם אין כח לשום אדם באותו חצר מהני לרב אושעיא אפילו היא בעיר אחרת ולעולא דקי"ל כוותיה צריך שתהא עומדת גם כן שם ואז הוה גט גמור אפילו אם החצר גדול מאוד והגט מונח בקצה השני ולא דקו הני רבנן בהא מלתא:
סעיף ב
עריכהואחר כך בא שם כצ"ל:
עד שתטלנו משם א"ל דהוה כאומר טלי גיטיך מע"ג קרקע כיון דמה שהיה מונח בחצרה כבר ה"ל כמונח ברה"ר וא"כ צריך דוקא שיחזור ויטול ויתננו לה דמריה דהאי דינא הוא הרמ"ה דס"ל דכיון שלא עמדה בחצרה לא הוי אפי' ריח גט ומותר' לכהן. (דברי המגיה. נראה פירו' דה"ק דא"ל שלא יועיל מה שהיא נוטלת בעצמה רק צריך דוקא שיטול הוא ויתננה לה כמו בטלי מע"ג קרקע לזה אמר דזה אינו דרמ"ה ס"ל דוקא בלא עמדה בחצרה לא הוי גט ומותרת לכהן אבל בעמדה ודאי הוי גט א"כ לא דמי כלל לאומר טלי מע"ג קרקע דלא מהני אפי' עמדה לכן בלא עמדה בחצרה ובאה אח"כ א"צ שיטול ויחזור ויתננו לה כיון דלא הוי אפי' ריח הגט ולא קנתה כלל וכמו שמחלק ר"ס קל"ז לכן מהני מה שתטלנו היא והוא אומר ה"ז גיטין דזה הוא במקום נתינה כמ"ש הט"ז סימן קל"ח סעיף ג' ועיין ב"ח עכד"ה) וא"כ לפמ"ש הש"ע בסעיף ג' דבאינה עומדת שם הוה ספק מגורש' וא"כ אסורה בודאי לכהונה ומהני הנתינה לחצרה וצריך לחזור וליטלו וליתנה כמ"ש ר"ס קל"ז החילוק בזה ואיכא למידק על הרמ"ה דכ' או עד שיטלנו משם וכו' כמו שהעתיק כאן מהו הברירה שנותן כאן דכיון דסגי בנטילתה לחוד למה לו לכתוב אח"כ או עד שיטלנו כו' ונ"ל דמ"ש בסיפא להתגרש בו קאי גם על חלוקה ראשונה שאמר שתטלנו משם ולא מבעיא קאמר דלא מבעיא באם היא נוטלת מעצמה ודאי צ"ל בפי' להתגרש בו דהיינו שיאמר ה"ז גיטיך אלא אפי' אם הוא נוטל ונותן לה צריך ג"כ שיאמר כן:
בצד החצר בשעת נתינה זה ג"כ דברי הרמ"ה בטור וסיים שם וה"ה בחצר דידה דהוי סמוכה לה בעידן דלימא לה ה"ז גיטך ואי לא סמיכה לה מתחלה ועד סוף מספקא לן ולחומרא עבדינן בה עכ"ל ולשון זה א"א להולמו דכוונת הרמ"ה במ"ש תחלה בחצרה דבעי' שתהא עומדת שם בשעת הנתינה ולבסוף בשע' הקנא' החצר ומסיק דה"ה בחצר דידיה בעי' תרווייהו דהיינו בשעת הנתינה ובשעת אמירת ה"ז גיטך אלא דסוף הל' א"א ליישבו במ"ש ואי לא סמיכה לה מתחלה ועד סוף דמשמע דבאמת צריכה להיות שם מתחלה ועד סוף דהיינו אפי' באמצעו כבר מבואר בהדיא שאינו כן וב"י כ' בזה וז"ל לאו דוקא דבתחלה וסוף סגי אע"ג דלא היתה באמצע עכ"ל ואין לזה פי' דמאי לאו דוקא דקאמר דהל' של רמ"ה משמע שנתכוין דוקא לזה דאל"כ למה נתכוין בל' זה ובדרישה מגי' ומחק הוי"ו של ועד צ"ל מתחלה עד סוף ר"ל אם לא סמכה מתחלה אלא עד סוף וזה א"א לפרש כן דהא כתב הרמ"ה ברישא דאם לא היתה בשע' הנתינ' אלא בסוף דהיינו שאמר ה"ז גיטך אינה מגורש' דמשמע לגמרי וכאן אמר דמספקא ליה ולחומרא ותו דאם היה כאן ספק גט בודאי היה צריך לחזור וליטלו ולא סגי במה שתטלנו וכמו שזכרנו בסמוך וא"א ליישב דברי הרמ"ה אלא בדרך זה דברישא אמר שאם היה בסוף ולא בתחלה אינה מגורשת וכאן אמר דאם לא היתה מתחלה ועד סוף אלא בתחלה לחוד דהיינו בשעת הנתינה ואח"כ בשעת אמירה ה"ז גיטך לא היתה שם בזה מסתפק ולזה יש לכוין דברי ב"י דלאו דוקא אמר ועד סוף משמע דלכתחלה צריך תחלה ואמצע וסוף וז"א דא"צ אמצע כלל:
סעיף ג
עריכהה"ז ספק מגורשת זה דעת רשב"א וטעמו דשמא ניחא לה בגט וה"ל זכות בזה וזכין לאדם שלא בפניו אבל הרמ"ה ע"כ לא ס"ל כן דהא כתב שאם לא היתה בשע' נתינה אינה מגורשת בודאי ממילא אם לא היתה שם כלל וא"כ תימא על הש"ע כיון שהביא בסעיף הקודם לזה דעת הרמ"ה וכאן הביא דברי רשב"א והם סותרים זה את זה:
סעיף ד
עריכהאם יש לה מעקה פרש"י דאל"כ אינו גט באויר הגג דלא מינטר אויר הגג דאתי רוח ושדי' ממילא אם לא בא רוח אלא שנמחק שם אינו גט דאין כאן אויר שסופו לנוח ע"כ צריך מעקה ותוך אויר היה גט או אפי' בלא מעקה כל שהוא באויר סמוך לגג תוך ג"ט ואין ע"ז שם אויר אלא כמונח על הגג ממש:
סעיף ה
עריכהויש מי שאומר כו' הוא דעת הרמב"ם דס"ל דכאן שהוא למעלה והוא זורק הגט שלא כדרך הטבע של זריקה שהיה דרך ירידה ע"כ אין האויר ולא סמוך לגג ג"ט מהני אלא אם אח"כ מגיע לה ואם קדשה אחר קודם שמגיע לידה לאו כלום הוא וע"כ אם נשרף אפי' תוך ג"ט לא מהני כיון שאין מגיע לידת בסוף ובש"ע צ"ל קודם שיגיע לה וכו':
סעיף ו
עריכהגבוהות מהגג דאל"כ לא הוי גט תיכף כשיצא מרשות הגג דאפשר שהרוח ישליכנו חוץ למחיצות ומקרי אין סופו לנוח ע"כ צריך מחיצות החצר עודפות שתיכף שיוצא מרשות הגג נכנס לאויר המחיצות של חצרה לאחר שהתחיל לירד דכשזרקו מידו כדי להעבירו את המעקה צריך לזרקו כלפי מעלה אם נמחק בעודו דרך עליה אפילו יצא מתחת הגג ונכנס לאויר מחיצו' החצר לא הוי גט אא"כ הוא דרך ירידה לאחר שהתחיל לירד כ"כ הטור וכן פרש"י וקשה אמאי לא כ' חילוק זה גם ברישא דהיא למעלה בגג והוא למטה בחצר דאינו גט עד שיתחיל לירד תוך אויר הגג אבל לא כל זמן שהיא דרך עליה אפי הוא תוך אויר הגג דאין הפרש ביניהם אפי' כחוט השערה לכאורה ונ"ל דבזה יש הפרש ביניהם דמחיצות המעקה ודאי שייכא לגג ממילא בסיפא דוקא שצריך לזרוק הגט בכח גדול שלא יפול על מחיצות המעקה עצמה אלא שיהיה למעלה מן המחיצה הרבה ע"כ אין עליה זו חשובה נתינה משא"כ ברישא שהוא למעלה א"צ להזהר שלא יפול על מחיצות המעקה דאע"ג שיפול שם הוה גט דמחיצות המעקה הוא ג"כ רשותה ע"כ א"צ לעליה גדולה על המעקה וכיון שאין עליה הכרחיו' בכלל ירידה נחשבת והוה כאלו עומד בחצרה וזורק הגט למעלה כדי שיפול למטה דודאי גם עליה זו מהני לקנין דהכל דרך נתינ' שלו אלא שבחנם הוא עושה עליה כנלע"ד דלכוונה זו כתבו רש"י וטור בסיפא כדי להעבירו את המעקה דלכאורה יתור לשון הוא דהא גם ברישא בהיא למעלה זורק כלפי מעלה שיפול לגגה דרך המעקה ולפי מ"ש ניחא:
סעיף ח
עריכהאע"פ שהגיע לתוך ג"ט כו' הטעם בטור כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה ודין זה באויר שאין סופו לנוח אי הוה כמונח הוא בעיא בפ"ק דב"מ ולא אפשיטא וכתב הרב המגיד בפ"ה דהרמב"ן ורשב"א ס"ל דהוה ספיקא בממון ונראה לדבריהם דבגט הוה ספק מגורשת ורבינו הרמב"ם כתב כאן שאינה מגורשת ואפשר שהוא סובר דלגבי גט בודאי אויר שאינו סופו לנוח לאו כמונח דמי ממ"ש בגמרא גבי נמחק אבל דרך עליה לא דמעיקרא לאו למונח קאי וה"נ אגלאי מלתא דמעיקרא לאו למונח קאי הלכך לא הוי גט עכ"ל משמע מלשונו דגבי גט הוי כן ולגבי ממון נשאר בעיא דלא אפשיטא והוה ספק וכן משמעות דברי טור דכאן כתב אינה מגורשת משמע לשון זה דלא הוי ספק כלל ואי קבלה קידושין מאחר א"צ ממנו גט ובח"מ סי' רמ"ג כ' הטור דהוה בעיא דלא אפשיטא וזכה המוחזק ותימא דכיון דגכי גט חזינן דלא הוי כמונח אמאי לא פשטינן הבעיא בפ"ק דב"מ לענין ממון דמנ"ל לחלק ביניהם ובזה ניחא פרש"י בהזורק דף ע"ט במה דפרכינן והא לא מינטר ואנן בעי' אויר שסופו לנוח וקשה על זה דמאי דפריך הא האי מלתא הוה בעיא בפ"ק דב"מ אי בעי' כן או לא ולפי מ"ש ניחא והכי פריך תפשוט מכאן דלא בעי' אויר שסופו לנוח דמאי שנא גט מממון ותו דראוי לנו להחמיר בגט יותר מבממון ואמאי לא הוה ספיקא גם לענין גט והנלע"ד ליישב דברי הטור על נכון דאיתא בגמרא פרק הזורק במשנה נשרף הוי גט אר"נ אמר רבה בר אבוה ל"ש אלא שקדם גט לדליקה אבל קדמה דליקה לגט לא מ"ט מעיקרא לשריפה אזיל וה"נ אם זרק הגט בפתח זה ויצא בפתח אחר לא הוה גט כלל כיון דבזריקה זו שזרק בכח אנו רואין שהכרח הוא שיצא הגט בפתח אחר כמו שנעשה באמת וכל שהגט יוצא בפתח אחר אין עליו שם גט כלל א"כ ה"ל כאלו מתחלה השליכה לשרפת אש דמה לי אש ואויר ומה לי יוצא מרשותה בודאי באויר הלכך אין כאן אפי' ספק גט אבל גבי ממון דאותו הנותן הממון וזרקו בפתח זה ויוצא באחרת אין שם כמשליך לשריפה דהא כוונתו ליתן לו הממון הזה בכל הדרכים ואם לא יזכהו באויר דהיינו שיצא בפתח אחר מ"מ אפשר להמקבל מתנ' ליקח אותה גם משם אם יגבהנו אלא שאפשר להנותן לחזור בו מ"מ המקבל מתנה ראוי בכל גווני ולא הוה כמשליכו לשריפה מ"ה שפיר מבעיא לן שם אם קנה באויר שאין סופו לנוח או לא משא"כ גבי גט אין כאן ספק כלל דהוה כמשליכו לשריפה כל שיוצא מפתח אחר ולא מהני שם הגבהתה דה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע מ"ה כ' הטור שפיר כאן כיון דלא היה סופו לנוח ברשותה פי' דהוה כמו משליכו לשריפה ואינו גט כלל ודברים אלו נראים נכונים וברורים הגם שנתקשו בו אחרים כתבנו הנכון בעזר חונן דעה ליצורים:
סעיף ט
עריכהמשא"כ בקופות לפי שאינן קביעות ויכול לחלק הפנימיות מהחיצונ':
שכלי האשה ברשות הבעל אינה קונה לה ואע"ג דכליו של לוקח ברשות מוכר הוא בעיא דלא אפשיטא בפ' הספינה סוגיא דהכא מוכח דלא קנה כ"כ הר"ן והב"י כתב ע"ז מ"מ כיון דלא איפשטא בהדיא משום הוכחה בעלמא לא נפקא מידי ספק ומ"ה כתב כאן בש"ע בסעיף שאח"ז דאם לא היתה גבוה י"ט ה"ז ספק מגורשת וא"כ תימא עליו למה כ' כן בל' אינה מגורשת היה לו לומר ספק מגורש':
סעיף י
עריכהה"ז ספק מגורשת הטעם דכיון שאינו גובה י"ט לא היה ע"ז שם רשות בפני עצמו אלא שם כלי וה"ל כליו של לוקח ברשות מוכר והוא בעיא דלא אפשיטא אם קונה אי לא:
סעיף יב
עריכהעל גג של אדם הטעם בטור שאין בני אדם מקפידים על מקום זה וע' מ"ש בסעיף י':
סעיף יד
עריכהאו לתוך מלבושה כ"כ ב"י בשם המרדכי וז"ל והטעם פי' רבינו יחיאל לפי שלפעמים מלבושי' שאולים ואולי הבעלים מקפידין על כך וא"כ לא הוה גיטא כיון דלא להכי אושלינהו וכו' עכ"ל וקשה ע"ז דהא בסעיף י"ב כתב אפי' בגג של כל אדם הוי גט וא"כ כ"ש כאן דיש כאן לכל הפחות ודאי שאלה ואמאי נימא שהבעלי' מקפידי' וצ"ל דרבינו יחיאל ס"ל כדעה קמייתא דסעיף י"ב:
סעיף טו
עריכהקטפרס פי' ראשי אצבעותיה משופין כלפי קרקע שלא פשטה ידיה זקופה בדרך פושטי יד:
שאינה עומדת ברשותה פי' אלא בסימטא דאלו ברה"ר הא קי"ל דד' אמות אין קונות ברה"ר:
אבל אם עומדת ברשותה זה מדברי הר"ן שמביא ב"י וז"ל דהא לא איפשטא לן אויר דד"א אי קני או לא היינו במקום שאינה רשותה דכיון דד"א תקינו רבנן כי היכי דלא ליתא לאנצויי אפשר דארעא תיקון אויר אלא תיקון אבל ברשות הקנויה לאדם פשיטא שיש לו אויר דהא שלו הוא מתהום ארעא עד רום רקיעא עכ"ל וקשה ע"ז מהא דאמרי' בסעיף ט' כיון שזרק הגט לתוך אויר החיצונה כו' משמע אבל למעלה מאויר החיצונה לא הוה גט ולא אמרינן ששלו הוא מתהום ארעא עד רום רקיע ונראה לתרץ לכאורה דהתם אין מחיצת החיצונה של הפנימי' אלא שמחיצת החיצונה משועבדת לשמירה להפנימי' וזה לא מהני אלא בשיעור המחיצות ולא למעלה מהם דשם אין שייך שמירח להפנימיות כיון שאין שם בחיצונה רק אויר אבל כאן שהרשות שלה הוא ודאי מהני רום רקיע אלא דקשה ממ"ש בסעיף ו' דאם היה בגגו כו' בענין שמיד שזרק הגט מאויר הגג נכנס לאויר המחיצות כו' ש"מ שלמעלה מן המחיצות לא קנה באויר ע"כ צ"ל דמ"ש הר"ן כאן דכאן מהני הטעם דיש לו מתהום ארעא עד רקיעא היינו ג"כ כ"ז שעושה מחיצות גבוהות דכל שיש תוך אויר המחיצות הוא קנה ותו לא אלא דקשה לפ"ז פשיטא דאויר דד"א לא קנה כיון שאין שם מחיצות וצ"ע:
סעיף יז
עריכהה"ז פסול כו' זה דברי רמב"ם לגי' הטור דאינו גט אלא אם יש תרתי כפות וישן כמו שהעתיק הש"ע בסעיף הקודם ובכפות לחוד כתב דאינו גט ומשמע שאפי' לכהונה אינה פסולה דכן הוא הכלל בדברי רמב"ם במקומות שכתוב כהם אינו גט ובישן לחוד כ' שהוא פסול והיינו שמ"מ לכהונה פסולה וצ"ל טעמו דחצר המשתמר לדעתה ס"ל דהוה מן התורה דחצר מידה אתרבאי וידה הוא משתמרת לדעתה ומ"ה בכפות לחוד הוא יכול לשמור את עצמו (לא) הוה מדעתה ע"כ אינו גט כלל אבל בהא דחצר מהלכ' ראי' דפ"ק דשבת גופו נייחו ידו לא נייחו אלא מדרבנן לא קנה בחצר מהלכת ע"כ פסול עכ"פ לכהונה דמן התורה הוה גט כנ"ל דעת הרמב"ם: