באר היטב על אבן העזר קלט
סעיף א
עריכה(א) בחצרה: דגיטה וחצירה באין כאחד. ודוקא חצר של נ"מ אז מיד בשעת הגט החצר שלה הוא. אבל חצר נצ"ב מחוסר גוביינא הוא אע"ג שהוא קרקע.
(ב) לדעתה: פי' הב"י אפי' כשעומדת שם בעינן שתהא משתמר לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול ועומדת בצד האחד אז מצד השני אינו משתמר לדעתה. ואם דחה הרוח הגט לחצרה והיא עומדת אצל החצר לא הוי נתינה אפי' אם אמר לה הא גיטך עד שיטול הגט ויתן לה ויאמר ה"ז גיטך. ואם היא עומדת אצל החצר וזרק גט לחצרה שלא מדעתה ואמר לעדים ראו גט שאני נותן מסופק הרשב"א בזה. ואם נתן לחצרה בשעה שהיא ישנה עיין בסי' הקודם ס"ג. ואם לא עמדה אצל החצר ואמרה שיזרוק לחצירה לא מהני אע"ג דגלתה דעתה דניחא לה. דיש לחוש שמא חזרה. ואם אמרה זרוק לחצירי ותזכה לי נעשה החצר שליח קבלה שלה. ואם זרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכה לי חצירי לדעת הרמ"ה שהביא בסעיף ב' לא מהני אפילו אם אמרה אח"כ תזכה לי חצרי והוא אומר הא לך גיטך. ולהרשב"א מהני. ולהר"ן לא מהני אא"כ יאמר לה ה"ז גיטך אחר אמירה שלה שאמרה תזכה לי חצרי והיינו כיש חולקין בסעיף ב' עיין ב"ש.
סעיף ד
עריכה(ג) שנח: דוקא שהתחיל לירד לאויר מחיצות ונמחק או נשרף הוי גט. ולא כשהוא בדרך עליה אפי' אם הוא באויר מחיצות לבוש ב"ש.
סעיף ה
עריכה(ד) נמחק וכו': עיין ב"ש.
סעיף יד
עריכה(ה) הגט וכו': ובנפל על בגדיה הוי כנתן לידה אפי' אם לא נשאת מתירין ב"ש בשם הריב"ש.