בית שמואל על אבן העזר קלט

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר קלט |◄

סעיף א

(א) בחצירה:    ולא אמרי' מה שקנתה האשה קנה בעלה ועדיין הגט ביד הבעל משום גיטה וחצירה באים כא' ש"ס ודוקא חצרה של נ"מ אז מיד בשעת הגט החצר שלה הוא אבל חצר נצ"ב מחוסר גוביינא הוא אף על גב שהוא קרקע וחצר אתרבי משום שליח ומשום יד לכן בגט דלא שייך שליח כי חוב הוא לה ואינה מגורשת אלא משום יד לכן צריכה עומדת אצל החצר ואז הוי כידה ומ"ש שעומד' בחצירה ומשתמרת לדעת' פי' הב"י אפי' כשעומדת שם בעינן שתהא משתמר לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול ועומדת בצד אחד אז בצד השני אינו משתמר לדעתה ואם דחה הרוח הגט לחצרה והיא עומדת אצל החצר לא הוי נתינה אפי' אם אמר לה הא גיטך עד שיטול הגט ויתן לה ויאמר ה"ז גיטך ואם היא עומדת אצל החצר וזרק גט לחצרה שלא מדעתה ואמר לעדים ראו גט שאני נותן מסופק הרשב"א בזה אם נתן לחצירה בשעה שהיא ישנה ועיין בסימן הקודם ואם לא עמדה אצל החצר ואמרה שיזרוק לחציר' לא מהני אף על גב דגלתה דעת' דניחא לה דיש לחוש שמא חזרה ואם אמרה זרוק לחצרי ותזכה לי נעשה החצר ש"ק שלה ואם זרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכי לי חצירי לדעת הרמ"ה שהביא בסעיף ב' לא מהני אפי' אם אמר' אחר כך תזכה חצירי והוא אמר הא לך גיטך להרשב"א מהני ולהר"ן לא מהני אא"כ יאמר לה ה"ז גיטך אחר אמיר' שלה שאמר' תזכה לי חצירי והיינו יש חולקים שהביא בסעיף אח"ז ועיין דינים אלו בהר"ן פ' הזורק ובמגיד:

סעיף ב

(ב) אם נתן בחצרה וכו':    כתב בטור אם עמדה אצל החצר בעת שזרק הגט ובאותו פעם לא אמר כלום ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך מגורשת מזה נראה אפי' נתן הגט לידה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך מגורשת וא"צ ליטול ממנה וכ"כ הר"ן פ' הזורק אלא לשיטתו אפי' בחצר נמי מהני כשיאמר אח"כ ה"ז גיטך אפי' לא עמדה שם בשעת הזריק':

(ג) או עד שיטלנו:    כלומר שתטלנו משם ויאמר לה בעת שתטלנו הא גיטך דהא נתינה הראשונ' לא היה נתינה ועיין פריש' וב"ח:

סעיף ג

(ד) ה"ז ספק מגורשת:    ברשב"א מבואר דוקא במקום יבום אז יש לספק שמא ניחא לה שלא תזקק ליבם ובלבוש לא כתב סעיף זה ובסעיף א' הבי' י"א שהיא ספק מגורשת סבר דאיירי כאן בכל אשה אפי' אינה זקוקה ליבם ואין להקשות לפירושו א"כ איך פסק המחבר בסעיף ב' אם נתן לחצירה מהני אם תטלנו אמאי מהני הא נתינ' קמייתא דהוי ספק גט ומהני נתינה קמייתא דהיא פסולה לכהונה ודומה למ"ש ריש סימן קל"ז כל שמהני נתינה קמייתא צריך ליטול ממנה וליתן מחדש וי"ל דאמרי' ממ"נ אם ניחא לה מגורשת מיד ואם לא ניחא לה לא מהני נתינה קמיית', מיהו פירושו דאיירי בכל אשה אנ"ל:

סעיף ד

(ה) והגיע לתוך ג' טפחים:    והא דמגורשת כשמגיע תוך ג"ט לגג ורחוק ממנה יותר מד"א משום דשם אף על גב דאין מעקה מ"מ דבר שהוא רחב משתמר יותר דאם אתי' רוח ויזרוק יפול על הגג כ"כ ח"ר, ותירץ זה תמוה אם מינטר למה ליה לש"ס לתרץ אהא דהקשה הא לא מינטר ותירץ כל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי ה"ל לומר דהוא סמוך לגג ומינטר ומהרש"ל בח"ש תירץ פחות מג' א"צ דמינטר כיון דקי"ל פחות מג' לבוד והוי כאלו היה מונח בגג וכשהוא מונח על הגג הוא משומר וכן מדויק דברי רש"י בד"ה פחות מג', אף על גב תוך ד"א שלו איתא בתוס' שם דף ע"ח שני תירוצים אם בעינן דמינטר והרשב"א בחדושיו ס"ל כהאי תירוץ תוך ד"א הוא משומר ש"מ אם לא היה משומר לא מהני מ"מ כל שהיא לבוד אפי' אינו משומר הוי כאלו היה משומר ועיין בחדושי הלכות שם חולק על מהרש"ל בלא ראי', ויש לדייק ברש"י למה פי' הא לא מינטר אם אירע איזה סיבה ת"ל בלא סיבה פריך שפיר למה היא מגורשת מיד כשהגיע הגט לאויר הגג הא לא מינטר וקי"ל דאינה מגורשת מחמת החצר אלא כשהחצר משומר, ואפשר דס"ל די"ל באויר הגג והיא עומדת על הגג אף על גב הגט גבוה יותר מג' מ"מ היא יכולה למינטר שאין אדם אחר יכול ליקח אז הוי מינטר אף על גב לענין רוח א"י למינטר מ"מ נקרא חצר משתמר אם היא יכול' לשמור מחמת בני אדם ול"ד לקנה נעוץ דא"י לשומרו כלל אלא קושי' המקשן היא אם אירע איזה סיבה הוי אויר שאינו סופו לנוח לפ"ז א"צ לומר ברש"י פי' רש"ל, אבל בטור לא משמע כן:

(ו) אפי' נשרף קודם שנח:    בטור כתב ג"כ סתם בבבא זו ולא חילק בין נשרף אחר שהתחיל לירד לבין קודם לזה אבל מסתבר לומר כאן לכ"ע דוקא כשהתחיל לירד לאויר מחיצות ונמחק או נשרף הוי גט ולא כשהו' בדרך עלי' אפי' אם הוא באויר מחיצות וכ"ש בלבוש, ואם נח ולא נשרף אם אמרי' דהוי גט משהגיע לאויר אף על גב דליכא מעקה יתבאר בסמוך מ"ש בשם רש"י:

סעיף ה

(ז) ויש מי שאומר וכו':    היינו דעת הרמב"ם פ"ה ולפי' הר"ן ס"ל להרמב"ם כיון דאיכא כאן דרך עליה ודרך יריד' היינו עליה שזורק למעלה וכל זמן שהו' דרך עליה אם נמחק או נשרף לא הוי גט עד שהתחיל לירד מ"ה לא תנא בריש' במתני' נמחק או נשרף כיון דלא פסיק' אבל בסיפ' איירי הכל שיורד הגט וליכא דרך עלי', ולפי' המגיד כל שהוא דרך עליה וירידה והוא זורק הגט למעלה שלא כדרך תניעתו הטבעית אינה מתגרש' עד שנח ואם נמחק או נשרף קודם שנח אפי' אם היה באויר המחיצות אינה מגורשת ואם לא נמחק ונח אז משנח היא מגורשת למפרע משע' שהגיע תוך ג"ט או לאויר מחיצת המעק' ונ"מ אם מת הבעל או אם קידש אותה אחר בינו לבינו מתחילין הקידושין משע' שהגיע תוך ג"ט לאויר מחיצות לפ"ז גם בסיפא היינו מ"ש בסעיף ז' אם יש מחיצות סביב הגג והוא זורק הגט למעל' לעבור המחיצות הגג אינו גט אפי' שהתחיל לירד אינו גט עד שינוח דהא זרק ג"כ שלא כדרך תניעתו וכ"כ בחידושי רש"ך ומשמע שסותם כאן בש"ע בפי' המגיד דהא כתב אם נשרף קודם שינוח היינו קודם שינוח אינה מגורשת היינו אפי' דרך ירידה והיינו כפי' אלא מ"ש בסעיף ו' כגון לאחר שהתחיל לירד קשה ממ"נ אם אין מחיצות לגג א"כ מיד שזרק ודאי היא דרך ירידה ואם יש מחיצות אינה מגורשת עד שינוח, ואפשר דלא ס"ל כסברת מ"ש בשם רש"ך אלא כל שזורק למטה אפי' שזורק לעבור דרך מחיצות דינו כאלו זרק למטה ואחר שהתחיל לירד מגורשת ורש"י כתב אבל נמחק דרך עלי' אינה מגורשת דדרך סילוקו לא מקרי נתינ' אלא דרך החנתו לבא לרשותה ע"כ כוונתו אם נמחק לא הוי נתינ' כל זמן שהיה דרך עליה אבל אם לא נמחק ונח אז היא מגורשת משעה שהיה הגט דרך עליה, וב"ח מדייק מרש"י אפי' אם לא נמחק לא הוי גט כל זמן שהיה דרך עליה והא דקתני אם נמחק דרך עליה איידי דתנא נמחק דרך ירידה ואין נראה, וכל זה כשהגט אינו תוך ד"א שלה אבל הגט תוך ד"א שלה מגורשת אפילו אין מעקה לגג ואינה תוך ג"ט לגג משום כל שהוא תוך ד"א שלה משתמר כ"כ הרשב"א ואם החצר והגג שלה וזורק לגג מ"מ אינה מגורשת כל זמן שהגט באויר החצר אף על גב דאויר שלה הוא מ"מ כיון דאינה לסוף לנוח בחצר אינה מגורשת וכתבו תוס' דינים אלו גרע טפי מאויר שאינו לסוף לנוח דאויר שאין סופו לנוח איירי בבית מקורה גם דרך עלי' אין עומד לנוח כלל:

סעיף ז

(ח) שאינו משתמר שם:    וטעמא דגיטא כשזורק לחצירה משום דהוי כאלו נותן לידה והיינו דוקא כשהוא משתמר והא לא מינטר מ"ה אינה מגורשת לכ"ע ול"ד לאויר שאינו לסוף לנוח ולמ"ש בסמוך בשם תוס' בל"ז ל"ד לאויר שאינו לסוף לנוח, ואיתא גירסא בש"ס אפי' אם איתא טרסקל בקנה וזרק ונח אינה מגורשת משום דלא מינטר ועיין בח"ש ובחדושי הלכות ובת' רשב"א:

סעיף ח

(ט) אינה מגורשת:    כ"כ הרמב"ם ובפ"י כתב כל מקום שכתב אינה מגורשת ליכא אפי' ספק גט ולא כב"ח שכתב לרמב"ם הוי ספק גט אף על גב לענין ממון ספק הוא אי אויר שאינו לסוף לנוח כמונח דמי כתב המגיד לענין גיטין בעינן דוקא אויר שסופו לנוח, ולא היה צריך לזה דהא כותב הרמב"ם פ"ד ה' מעשה הקרבנות אויר שאינו סופו לנוח אינו כמונח וכתב בכ"מ משום בזבחים פ"ק בעיין דאפשט' היא היינו בדף כ"ה איתא בעי מיני' אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא את"ל לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מאי והרמב"ם פוסק דאפשטא הבעיא כאת"ל וכן הוא שיטות הגאונים והרא"ש ושאר פוסקים דכתבו דלא אפשט הבעי' משום דלא ס"ל כשיטות הגאונים כמ"ש ובסי' קל"ז שוב מצאתי בב"ז שם בזבחים כמ"ש מיהו בטור מ"ש אינ' מגורשת י"ל אינה מגורשת בודאי אלא ספק מגורשת ובפרישה מאריך בזה:

(י) וי"א שהיא ספק מגורשת:    כמה דקי"ל לענין ממון והא דפסק בסעיף ד' אם קדם דליקה לא הוי גט וליכא ספק משום שם אינו ראוי לנוח וכן כשנמחק דרך עלי' גרע טפי ועיין תוס' דף ע"ט והא דקי"ל כרבנן הזורק מר"ה לר"ה דרך רה"י פטור קלוטה לאו כמונח דמי כתב בח"ר דל"ד לדין זה דשם איירי דדחתו הרוח אבל אם נדחה מכחו שאני וכתב שם הרשב"א אפי' מתגלגל ע"ג רשותה לא הוי גט משום דבעינן נתינה מעלייתא וכן מבואר בסעיף ט"ו אף על גב במתנה הוי כמונח כמ"ש בחושן המשפט סי' רס"ח מ"מ בגט לא מהני:

סעיף ט

(יא) לתוך אויר החיצונה:    היינו שזרק נגד הפנימיות אלא מחמת שמחיצות החיצונה גבוהות אז אם בא זיקה נופל הגט לחלל החיצונה א"כ הגט הוא באויר מחיצות החיצונה ונגד הפנימיות:

(יב) לאויר הפנימית:    הנה באויר הכלי פליגי רש"י ותוס' לרש"י לא קנה וכן אינה מגורשת ולתוס' והר"ן מגורשת וקונה, והמחבר שכתב כלשון הרמב"ם אין ראי' ממ"ש אפי' לאויר הפנימית אינה מגורשת משום דאיירי בכלי שאין לו שוליים ואינו ראוי לתשמיש וכלי כזה י"ל לכ"ע האויר אינו קונה:

(יג) כשהיה מוטה על צדה וכו':    פוסק כרמב"ם היינו שאין שוליים להפנימית ואז אין הבעל מקפיד לכן קונה כלי שלה אבל כשיש לו שוליים אז הוא מקפיד ואינה מגורשת כיון שעומד תוך כלי שלו וכל הפוסקים איירי שאין שוליים לחיצונה אז הפנימית אינו עומד תוך כלי שלו אלא עומד ע"ג הקרקע וע"כ איירי בקרקע שלה הוא עומד כמ"ש בהר"ן דאל"כ קשה הא קי"ל כלי אינו קונה אפי' בסימטא ונשמע מכאן כלי של לוקח בתוך כלי של מוכר ועומד ע"ג קרקע של לוקח אינו קונה דאל"כ ל"ל לאוקמי בקופה שאין לה שוליים ולפי' המגיד שכתבתי לעיל בכל אלו אם הוכרח לזרוק דרך מעלה לעבור המחיצו' הכלי חיצונ' נמי אינה מגורשת עד שינוח ונ"מ כמ"ש לעיל אם קידש אחר בינו לבינו:

(יד) שכלי האשה ברשות הבעל וכו':    המחבר מעתיק לשון הרמב"ם בסתם והוא ס"ל כלי של לוקח ברשות המוכר אפשטא הבעיי' דאינו קונה כמ"ש בח"ה שם וכאן נמי אינ' מגורשת ואין כאן ספק מגורשת כמ"ש בסמוך בכל מקום שכתב אינה מגורשת ליכא ספק גט מיהו להמחבר א"א לומר כן דהא כתב בסעיף י' אם אין גבוה י"ט הוי ספק גט משום כלי של לוקח ברשות מוכר כמ"ש בב"י א"כ מ"ש כאן אינה מגורש' צ"ל אינה מגורשת בוודאי אלא ספק והסמ"ע בסי' ר' כ' מ"ש המחבר שם וכלי של לוקח אינו קונה ברשות המוכר ופסק כהרמב"ם דאפשטא הבעי' דאינו קונה ואישתמט' מיני' מ"ש כאן בב"י ובש"ע דהיא ספק מגורשת וכן שם ספק הוא ואין לחלק מסבר' בין גט לקנין ול"ד לאויר שאינו סופו לנוח שם מצינו ראי' מש"ס לחלק:

סעיף י

(טו) ואין הבעל מקפיד:    משמע אדם אחר מקפיד ולוקח אינו קונה אם מטה שלו עומד ברשות המוכר אפי' אם גבוה י"ט כמ"ש בתוס' אכרעי מטה אין אדם מקפיד לכל הפחות באשתו וכן באויר מטה וכ"כ הרשב"א ומ"ש תוספות וכן באויר המטה עיין בחדושי רש"ך פירוש כגון אם המטה תלי' באויר אינו מקפיד במטה של אשתו ומגורשת אבל של אדם אחר אינו קונה:

(טז) ה"ז ספק מגורשת:    כבר כתבתי הספק הוא משום כלי של לוקח ברשות מוכר ס"ל כמה פוסקים דלא אפשטא הבעיי' ולא כרמב"ם דס"ל אפשטא אבעיי':

סעיף יא

(יז) ויש מי שכתב:    היינו המגיד פי' כן דברי הרמב"ם דוקא כשנופל תוך ד"א ואין המקום א' מג' דברים היא מגורשת ומ"ש הרמב"ם נתגלגל ונפל במקום רחוק ממנה ונפל על מקום שאין א' מג' דברים מגורשת פי' היינו בתחלה נח תוך ד"א ואח"כ נתגלגל למקום רחוק ופי' זה תמוה דאם נח תוך ד"א מיד היא מגורשת מה לי שנתגלגל אח"כ וכן הקשה רש"ך ורמ"ך והר"ן פירשו דעת הרמב"ם דס"ל ג"כ כשאר פוסקים אפי' חוץ לד"א ואין להמקום א' מג' דברים מגורשת אלא תוך ד"א מגורשת לעולם אפי' יש להמקום א' מג' דברים:

סעיף יב

(יח) אינו מקפיד עליו:    מיהו אם השאיל לה מקום בחצר לא השאיל לה מקום בגג וח"ר כתב אפי' אם השאיל לה מקום בחצר די"ל דהשאיל מקום בגג כיון דאינו מקפיד עליו ועיין ב"ח:

(יט) ה"ז מגורשת:    מיהו בכה"ג אינה מגורשת מחמת אויר הגג דאל"כ מה מקשה שם דף ע"ט אלא בגג דידי' וחצר דידי' כי הגיע לאויר הגג מאי הוי גם י"ל אפילו לדעת הרמב"ם דוקא כשהיא עומדת בגג שלה והגט נפל על גג של אדם אחר סמוך לגג שהיא עומד' ס"ל דהיא מגורשת דאין בני אדם מקפידי ע"ז אבל אם עומד' על גג של איש אחר ומקבלת הגט י"ל דלא הוי מגורשת:

סעיף יג

(כ) בר"ה או ברשות שאין של שניהם:    עיין בח"ה סעיף רמ"ג שם פסק ד"א אין קונים בר"ה וכ"כ הרמב"ם פ"ד ה' זכי' וכ"כ תוס' והר"ן כסוגיא זו ור"ה דאתמ' בש"ס היינו סימטא והמחבר שכתב בסעי' י"ד תוך ד"א מגורש' נשמע ד"א בר"ה נמי מגורש' דא"ל סימטא קאמר דהא כתב ר"ה או רשות שאין של שניהם משמע ר"ה ממש קאמר וצ"ל דס"ל כתירץ אחרון של הרשב"א בגט תקנו ד"א אפי' בר"ה משום תקנו' עגונו' עוד כתבו בהגמיי' פי"ז היכא דעת אחרת מקני שאני מיהו להפוסקים הנ"ל ולהמחבר צ"ל כתירץ הראשון כמ"ש בסי' ל' ועיין בסמוך:

(כא) היה הגט מחצה למחצה:    וכן בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז למי היה קרוב הוי ספק גט וא"א אוקי תרי בהדי תרי והיא בחזקת א"א ע"ש בתוס':

(כב) עד שיהא קרוב לה וכו':    כל זה הוא שיטות הרמב"ם דס"ל אף על גב דקרוב לה והיא יכולה לשמור ולא הוא היא ספק מגורשת אבל רוב פוסקים חולקים ע"ז וס"ל כשקרוב לה היא מגורשת מדאורייתא ושמואל רק חומרא דרבנן קאמר דהגט פסול הוא ואם נשאת לא תצא ולמעשה צ"ע:

(כג) שניה' א"י לשומרו:    כתבו תוס' היינו כ"א א"י לשומרו לבדו אבל אם שניהם א"י לשומרו אין הגט כלל ואין להקשות והא אגיד ביה דהא הוא ג"כ צריך לשמור הגט כיון דאין הגט מונח בתוך שלו ועיין בר"ן:

סעיף יד

(כד) עמדה היא תחילה וכו':    אף על גב ד"א תיקון דרבנן הוא מ"מ כיון שתקנו חז"ל ועשאו בחצר מחמת הפקר ב"ד מ"ה היא מגורשת מדאורייתא ועיין סי' כ"ט, ולכאורה נראה אם שניהם יכולים לשמור אלא דמונח תוך ד"א שלה בר"ה יש להחמיר והוי ספק גט דהא לכמה פוסקים ד"א בר"ה אפי' בגט אינה קונה, ואם היא יכולה לשמור ולא הוא אז ממ"נ מגורשת לכ"ע דהא לשאר פוסקים מגורשת מחמת השמירה כמ"ש בסמוך ולרמב"ם דס"ל בעלמ' אינה מגורשת לפי' הר"ן והמגיד הרי ס"ל ד"א קונה בר"ה כמה שדייקתי בסמוך א"כ ליכא כאן ספק ומשמע מתוס' שם אפי' אם מינטר תוך הד"א לא מהני דהא לתירץ הראשון שם בתוס' כתבו תוך ד"א מינטר ומ"מ בר"ה לא מהני, ובה"כ דינו כסימטא ולא כר"ה ועיין תשו' ריב"ש סי' ר"ה ועיין סי' ל' ואם שניהם באו כא' תוך ד"א עיין בחושן המשפט סי' רס"ח:

(כה) אבל אם זרק לה לתוך ד"א וכו':    כן הוא לדעת הרא"ש והרשב"א דחומרא דשמואל אינו אלא כשהבעל בא אח"כ לד"א שלה אבל כשהיא לבדה עומדת לא החמיר שמואל והמגיד לא ס"ל כן אלא אפי' אם הוא לא בא לתוך ד"א שלה הגט פסול מחמת חומרא דשמואל, ואין להוכיח כן ממ"ש הרמב"ם והמחבר בסמוך אם זרק לה הגט ברשות שאינה של שניהם והיה מונח במקום כדי שתשוח ותטלנו ה"ז פסול אף על גב דמונח תוך ד"א שלה דהא שם קשה דכתב אם הגט מונח רחוק יותר משתשוח הוי ספק מגורשת והיינו אפי' אם מונח רחוק קצת יותר מתשוח ותטלנו ואכתי הוא תוך ד"א אלא ע"כ צ"ל דאיירי שם אין לה ד"א כגון שבא אחר בתחלה והיא בא אח"כ אז אין לה ד"א מיהו נראה תוס' והר"ן ג"כ ס"ל תוך ד"א מגורשת אפי' לשמואל לכן מחלקים הם בעובדא היתה ידה כקטפרס דמגורש' מחמת ד"א דאיירי דלא היתה עומדת בר"ה וס"ל הא דאמר שמואל עד שתשוח היינו בר"ה דד"א אינו קונה מכלל במקום דקונ' ד"א מגורשת, מיהו לדידהו אין מוכח החילוק בין אם הוא בא לתוך ד"א שלה לבין שלא בא דהא הרא"ש למד חילוק זה מדאמר שמואל עד שתשוח ובש"ס מוכח תוך ד"א מגורשת לכן מחלק דשמואל איירי כשהוא ג"כ תוך ד"א ולתוס' והר"ן איירי שמואל בר"ה דאין ד"א קונין אז בעינן עד שתשוח אבל היכא דד"א קונה מגורש' אפי' אם הוא בא אח"כ תוך ד"א שלה מ"מ מי שבא תחלה הוא קונה נמצא יש כאן ג' שיטות להרא"ש והרשב"א אפי' היכא דד"א קונה מ"מ אם בא הוא אח"כ תוך ד"א שלה הגט פסול ולתו' והר"ן אפי' אם בא אח"כ תוך ד"א שלה הגט כשר ולהמגיד אפילו לא בא הוא אח"כ הגט פסול ובדין זה תלי' נמי הדין בסמוך אם היה ידה קפטרס לפוסקים הנ"ל מגורשת מחמת ד"א ולהמגיד לעולם ד"א לא מהני אלא אם כבר הגיע הגט לידה אף על גב דידה היה קטפרס ומ"מ כיון שנח תוך ד"א שלה הוי כאלו נח בידה וע"ש במגיד והרב רמ"א שפיר פסק כהרא"ש דהא לתוס' והר"ן י"ל אפי' אם הוא בא ג"כ תוך ד"א מגורשת מ"ה פסק לא כהמגיד:

(כו) ואפי' בדיעבד:    עיין בתשו' ריב"ש בנפל על בגדיה הוי כנתן לידה וליתא חומרא דשמואל ומשמע אפי' אם לא נשאת מיקל:

סעיף טו

(כז) ה"ז ספק מגורשת:    משום הבעי' לא אפשט אם אויר ד"א קונה והיינו אויר שסופו לנוח אלא מחמת איזה סיבה לא נח ובתחלת הזריקה היה אויר שסופו לנוח אבל אם מחמת זריקתו שזרק בכח נתגלגל אז היה בתחל' אויר שא"ס לנוח ובזה ניחא דבעי ר' אלעזר אויר ד"א בריש ב"מ בעי רבא אויר שאין סופו לנוח, לכן פסק המחבר בסעיף ז' אויר שא"ס לנוח דאינה מגורשת וכאן פסק דהיא ספק מגורשת וכ"כ בד"מ, מיהו י"ל אויר ד"א עדיף טפי הואיל ותקנו' חז"ל הוא י"ל אפי' שאין סופו לנוח קונה וכ"כ בדרישה וכן מצינו סברא זו בתוס' שם לענין אם לא מינטר באויר ד"א אפי' לא מינטר הוי כמינטר כיון תקנות חז"ל הוא עשאו כמינטר:

(כח) והוא שתהא ע"ג המים:    ואז גרע מאויר שא"ס לנוח הואיל ואין ראוי לנוח כלל כמ"ש לעיל:

סעיף טז

(כט) אם היה כפות:    כן הוא דעת הרמב"ם לגירסא שלנו שהוא עיקר ולא כגירסת טור וס"ל להרמב"ם אם הוא כפות אז לא הוי חצר מהלכת גם אז הוי חצר המשתמר לדעתה מ"ה מגורשת ולא גזרינן אטו אין כפות דלא שכיח אבל ישן אף על גב בעת שהוא ישן אינו חצר מהלכת גם משתמר לדעתה מ"מ פסול מדרבנן דגזרי' אטו אינו ישן כיון דמצוי הוא כ"כ המגיד וי"א ס"ל לעולם הגט בטל אא"כ ישן, וכפות נמצא לרמב"ם כפות כשר, ישן ואין כפות פסול, אינו ישן ואינו כפות בטל:

סעיף יח

(ל) אם היה כפות:    ותליא נמי בפלוגתא הנ"ל אם צריך שיהא ישן ודוקא כשהיא עומדת שם ומשמרתו ומשמע בש"ס אפילו אם נתן בתחלה הגט ליד העבד או לחצירו ואחר כמה ימים כותב שטר מתנה מהני אף על גב להרמ"ה שהביא הטור ריש סימן קל"ט ס"ל אם נותן לחציר' והיא לא היתה שם לא מהני ש"ה בעת שכותב שטר מתנה הוי נתינה חדשה כאלו נוטל ונותן לידה:

(לא) ואינה מגורשת עד שיגיע לידה:    משמע דא"צ ליטול ממנה וליתן לה אבל הרשב"א והר"ן נסתפקו בזה דאפשר שצריך ליקח ממנה וליתן לה דאל"כ הוי כטלי מע"ג קרקע כיון תחלת הנתינה לא היה נתינה ע"ש: אף על גב דס"ל לעיל ריש סימן קל"ט אם נתן לחצרה והיא לא היתה שם מהני כשאומר אח"כ הא גיטך וא"צ ליטול הגט וליתן לידה משום שם היתה נתינה קמייתא כאלו נתן לידה ועכשיו היא בא לשם מגורשת אבל כאן עדיין העבד אינו כפות נשמע מזה אם העבד אח"כ הוא כפות והיא עומדת אצלו והגט עדיין ביד העבד מגורשת, ולהרמ"ה שם אפי' בכה"ג י"ל דלא מהני: