ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/כתובות/פרק ה

< רש"י על הש"ס





ארבע מאה זוזי מן חמרא - משמע אותו יין יהא משועבד לכך אבל היין עצמו לא אמר ליתן לה כדמיו של יום הצוואה:

מפסדה מזוני - מרבה לאכול:

דנייחד לה - בצוואת שכיב מרע ובעדים אולי תקבל עליה דאפי' גבי כתובה תנן (פאה פ"ג מ"ז) הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה לישנא אחרינא דהוי ליה כמחלק נכסיו על פיו ונתן שאר הנכסים לבניו והוה להו משעבדי ואין הבנות והאשה ניזונות ממשעבדי:

כל שכן שריבה לה מזונות - אם אמר קרקע זו למזונותיך אין זה אלא אם לא יתנו ליך מזונות מרווחים אלא מצומצמים טלי קרקע זו להעדפה דאי לשעבדה למזונותיה הרי כל נכסיו משועבדים לכך:

שכנגדי - אנוש כערכי וראוי לחלוק עלי:

במזונות - בחוב מזונות שיש ליך עלי משמע שזו תהא פרעון לכך:

פרק חמישי - אף על פי


מתני' אף על פי - אם רצה. בגמרא פריך פשיטא:

שלא כתב לה - תוספת דמדעתו אלא על מנת לכונסה:

והיא כותבת - אע"פ שלא נתקבלה מוחלת וכותבת בלשון שובר:

גמ' רצה לכתוב לא קתני - אי תנא לכתוב לא הוה שמעינן מינה שיהיה התוספת קרוי כתובה אלא כמתנה מדעתו ואין שם כתובה עליו השתא דתנן להוסיף משמע נוסף על הכתובה שתקנו חכמים ושם כתובה עליו גם הוא מסייע ליה כו':

תנאי כתובה - תוספת שהוא מתנה להוסיף לה וכן מזונות וכל הנך דתנן בפרקין דלעיל:

למוכרת ולמוחלת - מוכרת כתובתה או מוחלת כתובתה מחלה ומכרה את הכל לפי שהכל קרוי כתובה ולא אמרינן לא מיקרי כתובה אלא מנה מאתים:

למורדת - דתנן בפרקין (לקמן סג.) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה כו' עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה לא תימא כנגד מנה מאתים לחודייהו אלא אף התוספת פוחתין והולכין:

ולפוגמת - בפרק הכותב (לקמן פז.) תנן הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה אם פגמה תוספת נמי שאמרה לשם פרעון התוספות התקבלתי דינר אף זו פוגמת כתובתה היא ואם טוען בעלה התקבלת כל כתובתיך לא תפרע אלא בשבועה:

לתובעת - שאמרו חכמים התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות תובעת תוספת נמי אין לה מזונות:

עוברת על דת - בפרק המדיר (לקמן עב.) שאמרו עליה תצא שלא בכתובה לא תימא כתובת מנה מאתים אבל תוספת מתנה בעלמא הוא לא הפסידה:



לשבח - שאמרו בבכורות (דף נא:) אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו הנכסים לאחר מיתת אביהן ולא האשה בכתובתה ותוספת נמי לא גביא משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת בעלה:

ולשבועה - לכל מילי דשייכא לישבע על הכתובה כגון הנפרעת שלא בפניו ועד אחד מעידה שהיא פרועה והנפרעת מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים דתנן בפרק הכותב (לקמן פז.) דבעו שבועה אף תוס' נמי בעי שבועה ואע"ג דפוגמת בהאי כללא איתיה איצטריך למינקטיה בהדיא לאשמועינן דפגימת תוספת מהניא להשביעה כפגימת כתובה:

ולשביעית - שאין שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות אלא אם כן פגמה וזקפה כדאמרינן במסכת גיטין (דף יח.) ותוספת נמי לא משמט:

לכותב נכסיו לבניו - וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה כדאיתא ביש נוחלין (ב"ב קלב.) ותוספת ככתובה: אין כתובה נגבית אלא מן הקרקע ומן הזיבורית כדתנן בהניזקין (גיטין מח:) וכן תוספת:

כל זמן שהיא בבית אביה - תנן בהנושא (לקמן קד.) כל זמן שהיא בבית בעלה במשך אלמנותה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין אותה גובה כתובתה עד כ"ה שנים ואם שתקה יתר על כן יום אחד מחלתה וכן תוספת:

כתובת בנין דכרין - כשם שנוטלים נדוניית אבי אמם ומנה מאתים כך נוטלים תוספת: איתמר גרס ולא גרס דאיתמר:

ירתון תנן - אינון ירתון כסף כתובתיך וירושה לא טרפא לקוחות:

יסבון תנן - לשון ב"ח:

מטלטלי ואיתנהו בעינייהו - המייחד מטלטלין לכתובת אשתו ומת והן בעין והיא נפרעת מהן נוטלתן שלא בשבועה דטעמא מאי אמור רבנן מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה דחיישינן דלמא צררי אתפסה והכא היינו צררי דאתפסה:

ליתנהו בעינייהו - כגון שאבדו:

בלא שבועה - דכיון דאבוד הני לא אתפסה אחריני וכל נכסיו אחראין לכתובתה ונפרעת מן הקרקעות:

בארבעה מצרנהא - שייחד לה קרקע וכתב לה בארבעה המצרים שלה בחייו לעשותה אפותיקי לכתובתה ומת נפרעת הימנה בלא שבועה דודאי תו לא מתפיס לה צררי אחריני:

בשבועה - דכיון דלא כתב לה ארבעה המצרים אין זו סמיכה לסמוך עליה והרי היא כמי שלא ייחד ואיכא למיחש לצררי:

אמר לעדים כתבו וחתמו - כגון מתנת קרקע:

לא צריך לאימלוכי ביה - אם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו דכיון דקנו ממנו סתם קנין לכתיבה עומד:

בתר אומדנא - אומד הדעת בדבר שאינו מפורש אומדין בית דין ואומרים סתם איניש להכי איכוון דלא כותב לה ממונו חנם אלא לחיבת ביאה:

במסוכן - במסכת גיטין (דף סה:) המפרש והיוצא בשיירא ואומר כתבו גט לאשתו אע"פ שלא אמר תנו הרי אלו יכתבו ויתנו דמחמת טרדתו שהוא בהול על נפשו לא הספיק לגמור דבריו ומעיקרא לכתבו ותנו נתכוון ר"ש שזורי אומר אף המסוכן הגוסס והיינו בתר אומדן דעתא דאמרינן לא אמר כתבו אלא שיתנו הואיל ומסוכן הוא לא נתכוון לצחק בה:



ובתרומת מעשר של דמאי - משנה היא במסכת דמאי (פ"ד מ"א) תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ואסרה את החולין משום מדומע ר"ש שזורי אומר אף בחול שואלו לעם הארץ שלקח הימנו הפירות הללו ואוכלן על פיו אם אמר הפרשתי מעשרותיו כראוי עד שלא מכרתים לך סומך עליו דהואיל ומדרבנן הוא הימנוהו רבנן במקום פסידא כי הכא שאין לו תקנה לחזור ולהפריש אלא למוכרה לכהנים בדמי תרומה והפסד הוא לו האי דנקט אף בחול משום דקתני התם מילתא אחריתי ויש בה חילוק דבשבת שואלו ואוכלו על פיו מפני עונג שבת ולמו"ש לא יאכל עד שיעשר:

מתנת שכיב מרע - אינה צריכה קנין שתקנו חכמים שדבריו ככתובים וכמסורים שלא תטרף דעתו עליו ואם כתוב בה קנין אמר רב ארכביה אתרי רכשי כמו רוכבי הרכש (אסתר ח) כלומר נתן בה שתי כחות על ידי שכתוב בה כדקציר ורמי בערסיה וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח שכיב מרע ועל ידי קנין שכתוב בה שאינו נוהג אלא בבריא נתן בה כח בריא והשתא מפרש להו כח מתנת בריא שאם עמד מחוליו אינו חוזר ממתנתו משא"כ בש"מ והרי היא כמתנת ש"מ שאין במתנת בריא אפי' בקנין שאם כתב במתנה זו הלואתי שהלויתי לפלוני נתונה לפלוני זה הלואתו לפלוני ואילו גבי בריא משום קנין לא קני ביה שאין מטבע נקנה בחליפין אלא אגב קרקע כדאמרינן בהזהב (ב"מ מו.) וזה קנה אם מת לא מחמת קנין אלא מחמת דברי ש"מ:

שמא לא גמר בלבו להקנותו [אלא בשטר - שמא להכי כתב בה קנין דלא גמר להקנותו] מתנה זו על ידי דברי שכיב מרע שהן ככתובים ומסורים דמי אלא על ידי כתיבה וקנין כבריא דסתם קנין לכתיבה עומד ושטר שכיב מרע אינו קונה מחיים שהרי אין דעתו ליתן כלום אלא לאחר מיתה ואפילו לרבי יוסי דאמר (גיטין דף עב.) זמנו של שטר מוכיח עליו הני מילי בבריא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו דדעתו לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה אבל זה אין דעתו ליתן בחייו כלום וכיון דמית תו לא מצי לאקנויי מידי דהא ליתיה דליקני ניהליה ושמעינן מיהת דרב בתר אומדנא אזיל שאומד דעתו של זה דלארכביה אחרי רכשי עבד ואף על פי שלא פירש מפיק רב ממונא בהכי:



אלא תרוייהו - רב ורבי נתן:

משום רבינו - רב:

והלכה למעשה כו' - הש"ס קא פסיק שכך נמנו וגמרו בני הישיבה:

מהו - לרבי אלעזר בן עזריה:

ופירסה נדה - ופירש ממנה ומת:

יחליף - יכתוב שטר אחר כדי חוב הנשאר ויקרע הראשון ולא יכתוב שובר להרע כח הלוה שיצטרך לשמור שוברו מן העכברים:

רבי יוסי אומר יכתוב שובר - ולא יחליף להרע כח המלוה למחול שעבודו מזמן ראשון:

כששוברתה בתוכה - בתוך הכתובה עצמה יכתוב השובר והיא אמרה בפנינו התקבלתי חציה דטעמא מאי אמר רבי יהודה אין כותבין שובר משום דלא יצטרך לוה לשומרו מן העכברים דאי מרקב הדר האי וגבי שטריה כוליה הכא ליכא למיחש להכי:

אפי' תימא כו' - דבהאי שובר לא חייש רבי יהודה לעכברים כי התם דאילו התם מיפרע פרעיה דלמא כו':

הכא ודאי יהב לה - בתמיה:

אבל על פה - דהוה ליה תנאה בעלמא לא הוי תנאה דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא:

בדבר שבממון - שאר וכסות:

והרי פירות - דנכסי מלוג:

דרבנן - האי דבעל אוכלן תקנתא דרבנן היא ולא עבוד רבנן חיזוק שיהא תנאו בטל אם התנה למחול אכילתו:

פירי פירות - אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן אוכל הוא פירי פירות מוכר פירות ולוקח קרקע שיהא לה קרן והוא אוכל פירות:



וקיימא לן - בהכותב:

מאי כותב אומר - אלמא תנאיה תנאה:

והרי חמרים - גבי דמאי דרבנן הוא ולא עבדו בהו חיזוק למיחש לגומלין לרבי יהודה:

שלי חדש - והישן טוב ממנו שהחדש עדיין אינו יבש כל צרכו והכי נמי אמרינן באיזהו נשך (ב"מ עב:) היו חדשות מארבע וישנות משלש כו' ויש מפרשים משום עומר ולאו מילתא היא דא"כ דמתרץ בדמאי הקילו התינח דמאי חדש מאי איכא למימר ועוד לא מצינו שנחשדו עמי הארץ על איסור חדש ולא נקט לה אלא משום אין נאמנים דדמאי ורבותא אשמועינן דאע"ג דמשבח לה לדחבריה נמי במילי אחרנייתא אינו נאמן על הדמאי דחיישינן לגומלין:

בדמאי הקילו - משאר ספק דדבריהם ואפילו ספק ליתיה דרוב עמי הארץ מעשרין הן:

כל הפוחת אפילו בתנאה - מדלא תנא כל בתולה שאין לה מאתים ואלמנה שאין לה מנה הרי זו בעילת זנות ש"מ דהכי אשמועינן שאע"פ שהיא גובה לבסוף דאין תנאו קיים אפילו הכי כיון דמעיקרא אתני קרי לה בעילת זנות משום דמשעת ביאה לא הוה סמכא דעתה אכתובה:

אלמא קסבר תנאו בטל - דבלאו הכי לאו רבותא היא דנקט כל הפוחת:

והא שמעינן ליה - לעיל:

ר' יוסי אומר רשאי - ואפילו על פה נמי תנאו קיים ואתא ר' יהודה למימר נמי רשאי כר' יוסי מיהו על פה תנאו בטל כדאמרינן לעיל חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל באת למחול תכתוב שובר:

אין עושין כתובה מטלטלין - אין מייחדין מטלטלין לכתובה:

מפני תיקון העולם - שמא יאבדו או יפחתו דמיהן:

אין קצובין - אין דמיהן קצובין עולמית דמוקרי ומוזלי הלכך פעמים שפוחתין מכדי מה ששמאום:

אין עושין קאמר - ופחיתה נמי בכלל תיקון העולם היא:

שלא קבל עליו אחריות - הבעל אם יאבדו ופריש ליה תנא דלא חייש לזולא אלא לאונסא וקאמר ליה רבי יוסי וכי קביל עליו אחריות נמי מה נתקן העולם בכך והלא אף כשהן קיימין אין קצובין ופוחתין:



אירכס כתובתה - שטר כתובתה:

זו דברי ר"מ - דאמר לעיל כל הפוחת לבתולה ממאתים ואפי' בתנאה והתנאי בטל קרי לה בעילת זנות משום דלא סמכא דעתה והכא נמי לר"מ הוא דאסור לשהות אשה שאבדה שטר כתובתה ואפי' אית לה דלא מפסדא בהכי דגביא בתנאי ב"ד מיהא לא סמכא דעתה דאמרה כי תבענא ליה אמר פרעתיך הלכך בעילת זנות היא:

אבל חכמים אומרים כו' - דלית לן למיחש משום מסמך דעתא דתיהוי בעילת זנות:

בגזירותיו - בדבר שהוא מחמיר על דבר תורה באיסור והיתר על ידי גזירת דבריהם:

אי הכי זיל כתוב לה - כתובה אחריתי והא דאמרינן לעיל (דף נא.) לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואוקמינן כר"מ התם במקום שאין כותבין כתובה דכולהו אתנאי קא סמכי אי נמי במקום שכותבין וגובה לר"מ מיהו בעילת זנות באיסור היא:

מחלוקת - דרבי יהודה ור' יוסי דאמר ר' יהודה על פה לאו תנאה הוא ור' יוסי סבר תנאה קיים:

בתחלה - מפרש לקמן תחלת מאי:

דברי הכל אינה מוחלת - שכבר זכתה ואמירתה לאו כלום אלא א"כ כתבה שובר התקבלתי:

תחלת חופה ומאי סוף סוף ביאה - וה"ק מתחלת חופה ועד סוף חופה פליגי בה רבי יהודה ור' יוסי אבל משבא עליה מודה ר' יוסי דאין בדבריו כלום:

וכי אמינא אנא בין בזו בין בזו מחלוקת - לאו אסוף דרבי יהושע קאמינא אלא אסוף חופה דהיא קודם ביאה:

אמר רב פפא אי לאו דאמר כו' - אנא לא הוה ניחא לי לפרושי מילתייהו הכי דרבי יוחנן ור' יהושע לא ליפלגו ורב דימי ורבין ניפלגו בדרבי יהושע אלא הכי הוה אמינא רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי פליגי דאההוא סוף דקאמר רבי יהושע בן לוי דברי הכל אינה מוחלת אתא רבי יוחנן למימר אף בזו מחלוקת דרב דימי ורבין לא פליגי בדרבי יהושע והכי הוה מפרישנא לדרב דימי אמר רבי יהושע מחלוקת בתחלת ביאה דהיא סוף חופה אבל בסוף ביאה דברי הכל אינה מוחלת ורבי יוחנן פליג עליה דאפילו בסוף ביאה נמי פליגי וכי אתא רבין אמר רבי יהושע בן לוי מחלוקת בסוף חופה והיא תחלת ביאה דקאמר נמי רב דימי אבל בתחלת חופה דברי הכל מוחלת אבל השתא דפריש רבי אבהו לדרב דימי דבין לרבי יוחנן ובין לרבי יהושע בן לוי פליגי רבי יוסי ורבי יהודה בתחלת חופה ובסוף חופה על כרחך פליגא דרבין אדרב דימי דהא אמר רבין בתחלת חופה ד"ה מוחלת:

מאי קמ"ל - בהא דאמר אי לאו דקאמר רבי אבהו כו' האמר רבי אבהו ואיהו לא בעי לאיפלוגי עליה ולמאי הלכתא אשמועינן דאי לא אמרה רבי אבהו הוה ניחא ליה לדידיה לפרושי בענין אחר:

הא קמ"ל - דהיכא דאשכחן אמוראי דפליגי אהדדי כל חד אליבא דנפשיה ותרי אמוראי אחריני דפליגי בפלוגתא דהנך אמוראי ואית לן לפרושי מילתא בתרי לישני חדא מינייהו מיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו שכל אחד אומר סברא שלו כגון רבי יוחנן ורבי יהושע ואינך תרי אמוראי [אליבא דחד] לא מיפלגי אלא אמרי חדא מלתא וחדא מן לישנא מיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד כגון רב דימי ורבין ומשויא מלתא דתרי אמוראי קמאי חדא מלתא שבקינן ההיא לישנא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד ונקטינן ההיא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו משקר אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט:

מתני' נותנין לבתולה - זמן לכניסתה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה:

לפרנס עצמה - בתכשיטין:

לפרנס עצמו - בצרכי סעודה וחופה:

ולאלמנה ל' יום - שאינה טורחת כל כך בתכשיטין שכבר יש בידה:

ולא נישאו - שהבעלים מעכבין ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא סיפא נמי בדידהי:

ואוכלת בתרומה - אם כהן הוא והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה כדמפרש בגמרא ורבנן גזור עד השתא:

נותנין לה הכל תרומה - אם ירצה וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין:

מחצה חולין - לאכול בימי טומאתה:

היבם אינו מאכיל בתרומה - בעודה שומרת יבם וטעמא יליף בגמרא:

עשתה ששה חדשים בפני הבעל - מהנך שנים עשר חדש הקבועים לה משתבעה הבעל או אפילו כולם בפני הבעל ואחד בפני היבם אע"ג דרובא בפני הבעל סוף סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו לא אכלה משמת דקניין הבעל פקע אלא דאי כולם בפני הבעל הוה אכלה מיהא בחייו:

או כולן בפני היבם - בגמרא פריך עלה למאי תניא:

זו משנה ראשונה - דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה:



אין האשה אוכלת כו' - טעמא מפרש בגמרא:

גמ' ואימא - מאי ימים חודש ועשור עשרה ימים:

יכולין לעכב - מלינשא עד שתגדל:

מימרדא ונפקא - תמרוד בבעלה שלא תוכל לסבול ותצא ותבא אלי עד שתגדל ונמצאתי צריך לתכשיטין אחרים:

להשיאה כשהיא קטנה - שטורח הוא לה:

אבל פוסקין כו' - ודוקא בלא קידושין אבל קידושין בקטנות לא עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה:

נותנין לה שלשים יום כאלמנה - משעת אירוסין שכיון שבגרה היא מכינה תכשיטין קודם בגרות שאינה רוצה לשהות עוד:

כתבועה - כאילו תבעה להכין עצמה לנישואין:

דבתולה - שנים עשר חודש משעת אירוסין:

יפר - נדריה בלא שותפות דאב שמעינן מיניה דבוגרת נמי אינו חייב במזונותיה עד שתשהה י"ב חודש:

וששהתה - והכי קאמר בוגרת לסוף שלשים והנערה ששהתה שנים עשר חודש:

בעל נמי יהבו ליה רבנן זימנא - כדתנן במתני' לפרנס עצמו בצרכי חופה:

ולארוסה שלשים יום - ויש ארוסה שאין נותנים לה אלא שלשים יום ולקמן מפרש לה:

נותנין לה שלשים יום - משעת אירוסין:

שמא ימזגו לה כוס - של תרומה: בבית אביה גרסינן:

דוכתא מייחד לה - מאחר שהוא זן אותה תמיד מוציאה מבית אביה ומייחד לה מקום שלא תפסיד מזונותיו לחלקם לקרוביה:

לקיט - ששוכרו ללקוט תבואתו:

לקיט כהן - לקיט שהוא כהן ונשכר לישראל:

משום סימפון - הוא דאמר ארוסה לא תאכל תרומה עד שיגיע זמן שחייב במזונותיה ולשון סימפון הוא ביטול כגון שובר המבטל שטר קרוי סימפון ומום באשה או בבהמה שמבטל המקח קרוי סימפון והכא גזור בה שמא ימצא בה מום ונמצאו קידושי טעות ובטלים ונמצא שאכלה זרה בתרומה:

אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה - קס"ד שעדיין אינו מכיר במומין שבה ואמאי תני מתני' אפילו למשנה אחרונה עד שתכנס לחופה וכ"ש דקשיא משהגיע זמן דמשנה ראשונה:

מיבדק בדיק לה - ביד קרובותיו:

סימפון בעבדים ליכא - אין מומין מבטל מקח:



קוביוסטוס - גונב נפשות:

הגיעו - ללוקח ואין המקח בטל וברייתא היא בב"ב בהמוכר פירות המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו שסתמן גנבים הן:

לסטים מזויין - אין דרכו בכך:

מוכתב למלכות - חטא למלכות עד שצוה לגזור עליו שיהרגנו כל מוצאו:

קלא אית להו - וסבר וקביל:

קבל מסר והלך - קיבל עליו בעל את המומין לסימפון ליכא למיחש לשמא תשקה לאחיה ולאחותה איכא למיחש:

מסר - האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ליכא למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותה דהא ליתנהו גבה ואיכא למיחש לסימפון: בת כהן בקיאה היא בשמירת תרומה ולמוכרה בימי טומאתה: בת ישראל אינה בקיאה בכך:

בארוסה - ובת כהן דהואיל והיא בבית אביה טרח אביה למכור תרומה בחולין לימי טומאה לפי שהוא רגיל בכך:

אבל בנשואה - שנותן לה בעלה מזונות בביתה כגון משרה אשתו על ידי שליש דתנן במתניתין (לקמן דף סד:):

מחצה חולין - לפי שכל כבודה בת מלך פנימה ואביה ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה:

רבי יהודה אומר נותנין לה הכל תרומה כו' - בין רבי יהודה לרבי טרפון איכא דאילו ר' טרפון סבר נותנין לה תרומה כדי מזונותיה ואע"פ שאם צריכה לחולין ובאה למכור תרומה אין דמי תרומה מגיעין ליקח בהן חולין שהרי יקרים הם מן התרומה שהכל קופצים עליהן ולרבי יהודה נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת ליקח מחצה חולין לא תפחות מן דמי מחצית חולין אבל טורח מכירה מוטל עליה למכור לתתה תחת חולין:

נותנין לה תרומה כפלים בחולין - קסבר לא מטרחינן לה למוכרה בשוייה אלא נותן לה תרומה הרבה כדי שתתננה בזול ותמצא לוקחין הרבה:

איכא בינייהו טירחא - בין רבי יהודה לרבן שמעון:

והאי קנין אחיו הוא - וכי מיית ליה פקע ליה קנינו אבל כנסה הרי היא אשתו לכל דבר והכתוב קראה אשתו דכתיב (דברים כה) ולקחה לו לאשה דקנייה בביאה וכי היכי דקידושי ביאה מאכילין בארוסה דאיתקיש הוויות להדדי כך מאכילין ביבמה:

השתא בפני הבעל - חוץ מיום אחד אמרת לא אכלה כולם בפני היבם דעל ידו אין לה לאכול דלאו קנינו היא מיבעיא ליה למימר דלא אכלה:

קמייתא - משנה ראשונה שאוסרת משעת אירוסין שהתורה התירתה והם גזרו עד שיגיע זמן לא גזור מפני סימפון אלא שמא תשקה הלכך משנתחייב לזונה דמייחד לה דוכתא וליכא למיחש לשמא תשקה שריוה:

ובתרייתא - משנה אחרונה שחזרו וגזרו עד שתכנס לחופה חשו לסימפון:



אלא לרב שמואל בר יהודה - דאמר לעיל נמי טעם משנה ראשונה משום סימפון והשתא נמי מוקי טעם ב"ד של אחריהם משום סימפון:

מאי בינייהו - כלומר מה ראו ראשונים להתירה מהגיע זמן ואילך ומה ראו אחרונים לומר עד שתכנס לחופה:

מר סבר - משנה ראשונה:

בדיקת חוץ - שבדקה ביד קרובותיו:

שמה בדיקה - וקודם שיוציא מעותיו במזונותיה כבר בדקה הלכך תו לא חיישינן לסימפון וב"ד של אחריהם סברי אינה בדיקה עד שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה:

מתני' מעשה ידי אשתו - במתני' (לקמן דף סד:) מפרש מה היא עושה לו משקל חמש סלעים כו':

הרי זו עושה ואוכלת - אין מעשה ידיה קדוש על פיו ובגמרא מפרש לה:

המותר - הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו מה שהיא עושה לו יותר על הראוי שפסקו חכמים ולא הקדיש מעשה ידיה עצמן והמותר קנוי לו במעה כסף שתקנו לה חכמים שיתן לה בכל שבת מעה כסף לצורכיה לבד המזונות כדתנן במתניתין:

רבי מאיר אומר הקדש כו' - מפרש בגמרא:

גמ' איני ניזונית - משלך:

ואיני עושה - לך כלום אלא לעצמי:

מזוני עיקר - תחילת תקנתא לטובתה תקנוה משום דזמנין דלא ספקה במעשה ידיה למזונות ותקנו תחילה עיקר תקנתא שיזון את אשתו והדר תקון לו מעשה ידיה משום איבה וכיון דעיקר תקנתא לטובתה ומשום דידה הואי כי אמרה לא ניחא לי בהאי טיבותא שומעין לה:

מאי לאו בניזונת - שיש לו נכסים ומבקש לזונה ואפי' הכי תנן אין מעשה ידיה ברשותו להקדישן:

בשאינה ניזונת - שאין לו במה לזונה:

אפי' למאן דאמר כו' - פלוגתא במסכת גיטין:

סיפא איצטריך ליה - לאשמועינן פלוגתא במותר דלא שייך אמזונות ואע"ג דאינה נזונת איכא למ"ד קדוש לאחר מיתה כשיירשנה וכדלקמן:

ופליגא - דרב הונא אר"ש בן לקיש:

דבר שלא בא לעולם - כגון מעשה ידיה שהקדישן עד שלא עשאתן:

לעושיהן - למי שבראן וידים איתנהו בעולם אלמא קסבר יכול לכופה ואינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה:

והא לא אמר - יקדשו ידיך אלא מעשה ידיך:

שמעינן ליה לרבי מאיר - במסכת ערכין (דף ה.) דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה דתנן המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר נותן דמיו דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים הכא נמי אדם יודע שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וגמר ואמר לשם ידים עצמן:

לאחר מיתה - כשתמות היא ויירשנה:

מחיים - כשתעשנו:

לעולם במעלה לה מזונות כו' - וה"ה נמי דמצי לאוקמא כשאין מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה אלא משום רב דאית ליה יכולה אשה שתאמר איני ניזונית ואיני עושה ואוקי רישא דמתני' דתני עושה ואוכלת בניזונת להכי אוקי סיפא בניזונת:



מזונות שכיחי ומעשה ידיה שכיח ומותר לא שכיח - מעה כסף קייץ ומעשה ידיה קייץ כדתנן (לקמן דף סד:) מה היא עושה משקל חמש סלעים:

והא עלה קתני - במתני':

ומה היא עושה לו - ומדפריש בתר מעשה ידיה ומה היא עושה לו מכלל דרישא במעשה ידיה איירי ולא במותר:

שתי - קשה לטוותו יותר מן הערב:

הכי קאמר - [לעולם במותר איירי ברישא והכי קאמר] סיפא ומה היא עושה לו עיקר דנדע מותר מאי ניהו:

משקל חמש סלעים - סלע של יהודה כפליים במשקל סלע של גליל:

מי אמר שמואל הכי - והאמר שמואל לעיל במותר לאחר מיתה פליגי ועלה א"ר יוחנן הסנדלר חולין ואע"פ דהשתא דידיה הוא אלמא טעמא דר' יוחנן משום דבר שלא בא לעולם הוא שעדיין לא מתה ואין לו רשות במותר הואיל ואינו מעלה לה מעה כסף ובהא אמר שמואל הלכה:

והתנן קונם שאני עושה לפיך - מה שאני עושה יהיה קונם לפיך יהי עליך כהקדש מליהנות לו:

אינו צריך להפר - נדר זה שאין בה כח להקדישו לפי שהוא שלו:

שמא תעדיף עליו - יותר ממה שפסקו לה חכמים משקל חמש סלעים דמותר זה אינו שלו ויכולה להקדישו:

ר' יוחנן בן נורי אומר - אף עיקר מעשה ידיה צריך הפרה:

שמא יגרשנה - ויהא הנדר חל שמשגרשה אינה משועבדת לו למעשה ידיה:

ותהא אסורה לחזור לו - לפי שנאסר מעשה ידיה עליו ואי אפשר לו ליזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל שאר מלאכות השנויות במשנתנו שהאשה עושה לבעלה:

ואמר שמואל הלכה כו' - אלמא לכשיגרשנה חל הנדר אלמא אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם שעדיין לא גירשה:

כי אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי להעדפה - קאמר כלומר הלכה דיפר ולאו מטעמיה דאילו לר' יוחנן עיקר מעשה ידיה צריך הפרה ולשמואל משום העדפה שמא תעדיף על הראוי הוא דאמר יפר והשתא נמי הוה מצי לאקשויי סוף סוף לא בא לעולם דהא לא נעשה אלא אקשי ליה קושיא אחריתא:

אין הלכה כת"ק - דאמר אין צריך להפר אלא יפר:

אלא אמר רב יוסף - לעולם הלכה ומטעמיה קאמר ומשום שמא יגרשנה:

ושאני קונמות - הקדש שאינו הקדש לכל אלא על אדם אחד בלשון קונם:

מתוך - שהוא תופס במקום שאין סתם הקדש תופס שאדם אוסר פירות חבירו עליו ואומר קונם פירות פלוני עלי ובסתם הקדש אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו הלכך אדם אוסר עליו נמי דבר שלא בא לעולם אבל מתני' במקדיש הקדש גמור איירי ואינו ממהר לתפוס כקונם:

אמר ליה אביי - ומה ראיה פירות חבירו עליו לכאן שהן פירות חבירו על חבירו דעכשיו היא משועבדת לו למעשה ידיה ואינה ראויה להתפיסו בקונם ולכשיגרשנה קאמר דחייל ועוד שעדיין לא נעשית המלאכה עד לאחר גירושין וחזרה:

בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו - בקונם שהרי אדם אוסר פירותיו על חבירו בין בלשון קונם לחבירו לבדו בין שהקדישו סתם הקדש גמור:

יאסר דבר כו' - בתמיה:

דבר שלא בא לעולם - לא המלאכה באה ולא הרשות באה לידה להתפיס עד שתתגרש:

שכן אין אדם כו' - שממקום שבאת אין אתה יכול ללמוד איסור שהרי אף בקונם אין אוסר פירות חבירו על חבירו לומר קונם פירותיך עליך:

באומרת יקדשו ידי כו' - שהמלאכה כמי שבאת לעולם ועל הגירושין שלא באו קא מסיק ואזיל ומתניתין באומר מעשה ידיך הקדש:

ומי איכא מידי כו' - כלומר תירצת לא בא לעולם דמלאכה לא בא לעולם דגירושין לא תירצת דאילו השתא לית לה רשותא לאקדושיה והיכי קדיש לקמיה:

אלמה לא - בתמיה:

מי לא קדשה - אם מכרה וחזר ולקחה:

בידו להקדישה - שהרי עכשיו שלו וכי היכי דאילו אקדשה השתא קדשה כי אמר נמי תיקדוש לקמיה קדשה:

הא לא דמיא - מסקנא דקושיא היא:

התם - גבי מכרתי לך אין לו עכשיו בה לא גוף ולא פירות ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:

הכא גופה בידה הוא - והרי יקדשו ידי אמרה:

הא לא דמיא - מסקנא דאתקפתיה היא:



לא דמיא אלא להא - לא דמי לשדה זו שמשכנתי לך סתם אלא לאומר שדה זו שמשכנתי לעשר שנים דאין בידו לפדותה ולהקדישה עכשיו:

דקדשה - דהא שלו היא:

דקדושת הגוף נינהו - כקדושת מזבח שאין להן פדיון כך אין פדיון לקונם להיות ניתר למי שנאסר עליו שהרי אינו הקדש גמור לתפוס פדיונו אלא אסור על אדם אחד וכיון דקדושת הגוף הוא מפקיע מידי שעבוד שהיא משועבדת לבעלה וחייל ולקמן פריך א"כ מאי איריא שמא יגרשנה מהשתא חייל:

הקדש - כגון ששיעבד שורו לבעל חוב וחזר והקדישו מפקיע שעבוד המלוה וגובה חובו ממקום אחר וזה כשר לקרבן ואינו גזול דלא הוה קני ליה אלא לגוביינא בעלמא ודוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים דבדק הבית לא מפקיע שעבוד כדתנן בערכין (דף כג:) מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו כו':

חמץ - עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והגיע הפסח איסור חמץ מפקיעו משעבוד העובד כוכבים ונאסר בהנאה והא דתנן (פסחים דף ל:) עובד כוכבים שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה אוקמינן לה התם כשהרהינו אצלו שמסרו בידו משכון:

ושחרור - עשה עבדו אפותיקי ושחררו הלוה משוחרר וזה גובה חובו ממקום אחר:

ונקדשו מהשתא - מאי איריא דקתני שמא יגרשנה מהשתא נמי קדיש:

אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל - בעודה תחתיו דשויוהו רבנן כלוקח גמור ולא כמלוה:

מתני' אופה - פת:

שתים אינה מבשלת כו' - בגמרא פריך אמאי לא איפטרה מכולהו בחדא שפחה שהכניסה במקומה:

יושבת בקתדרא - לא תטרח בשבילו לילך בשליחות להביא לו חפץ מבית לעליה:

שעמום - שיגעון:

גמ' טוחנת ס"ד - המים מגלגלין האופן וטוחן:

מטחנת - מכינה צורכי טחינה נותנתו באפרכסת וקולטת הקמח:

ואיבעית אימא - לעולם טוחנת היא עצמה:

דידא - רחיים של יד:

לתכשיטי אשה - שיקנו לה תכשיטין להתנאות בהן:

שיעדן - את זיוה אישקלויי"ר בלעז:

לפירקה - ימי הנעורים:

שומטת דד מפיו - לא תניקנו שחל הנדר אלמא לא משעבדא ליה:

כופה ומניקה - דמשעבדא ליה ולא חל הנדר:

אם היה מכירה - שאינו רוצה לינק מאחרת:

הכא במאי עסקינן - ברייתא:

ונפלגו בכתובה בעלמא - נדרה מליהנות לו וקיים לה בש"א תצא ותטול כתובה ובה"א תצא בלא כתובה:

ועוד תניא - גבי כל הנשים ואפילו בלא נדר:

אינה מניקה - אם אינה רוצה:



עד כמה - כמה חדשים אית לן למימר שיודע להכירה מלינק מאשה אחרת:

כל חד לפום חורפיה - יש תינוק חריף ומכירה בחמשים יום ויש שאינו מכירה עד שלשה חדשים:

כל זמן שמכירה - אין שיעור לדבר אלא בבדיקה הדבר תלוי אם אנו רואים שמכירה כופה ומניקתו בשכר [ואפי' גירשה]:

ההיא דאתאי - גרושה ולא היתה רוצה להניק:

זיל בדקה - אם מכירה:

אותבה בדרא דנשי - הושיבה בשורה של נשים:

מסוי - מביט:

נטוף עיניך - זקוף עיניך כמו דשפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפי דב"ק (דף צב:):

דרי בריך - שאי בניך:

כיונק שקץ - כאילו יונק דבר משוקץ:

חלב מהלכי שתים - חלב של אשה המהלכת בשתי רגלים:

טמא - אסור:

שהקלת במגעה - שאינה מטמאה מחיים:

החמרת בחלבה - כדאמרינן בבכורות (דף ו:) גמל גמל שני פעמים חד לאסור חלבו:

אדם שהחמרת במגעו - נדה:

שאינו שוה בכל - שהרי בטהורה טהור:

הוא טמא - מחד קרא נפקא ליה ל"א זה זה טמא כו' דכתיב ברישיה דקרא אך את זה לא תאכלו זה מיעוטא הוא: ואמר רב ששת גרסי':

אפי' מצות פרישה - מדרבנן:

אין בו - דמדאורייתא שרי ורבנן נמי לא גזור ביה דאמרי' חלב מהלכי שתים טהור:

הא דפריש - הא דקתני מותר כשפירש מדדי האשה לכלי והיונק מן הדד כיונק שקץ מדרבנן:

וחילופא בדם - דמדפריש אסור מדרבנן דמיחלף בדם בהמה ואתי למימר דם בהמה אכל:

דם שעל גבי ככר - כגון שנשכו וניכר בו דם השינים:

גוררו - לדם:

מוצצו - דהא ליכא דחזי ליה:

גונח - המיילל מכאב לבו פליינדרי"א:

יונק חלב - משום רפואה ורפואתו חלב עז:

מפרק - הנותק דבר ממקום שגדל בו ולא מן המחובר אלא מן התלוש ותולדה דדש הוא שמפרק תבואה מקשיה (שבת דף עג:):

כלאחר יד - שאין דרך בני אדם לינק אלא לחלוב ביד:

ובמקום צערא - שמצטער מכאבו:

צנור - המקלח מים מן הגג:

קשקשים - קשים ועשבים שסותמים ומעכבים את קלוחו ומימיו יוצאים ומתפשטים לגג ודולפין לבית:

כלאחר יד - ע"י שינוי ברגלו ומשום דאמר רב יוסף הלכה בכולהו נקט לה הכא:

וכמה - היא פרישה:

איכא דאמרי תני רב יהודה - מתניתא ולא שמעתא:

בתוך עשרים וארבעה חדש - שנולד בנה:



עד עשרים וארבעה חדש - שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה ובעל זה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב:

שמונה עשר חדש - דיו לתינוק לינק בכך:

אפקירותא - חוצפא:

דלא מיסתייעא מילתא - שיורה כהלכה:

נתנה בנה למינקת - זו שמת בעלה או גמלתו בתוך זמנו או מת:

לבי ריש גלותא - אלמנות שהיו בהן מניקות ונתנו בניהם למניקה והתירום לינשא:

דלא הדרי בהו - מניקה שפסקה להניק בניהם יראה לחזור בה לפי שבני אדם מאוימים הם אבל באינשי אחריני דלמא הדרא בה המניקה וחוזר הבן אצל האם ומסתכן:

לא תסברוה מהא - אי לא אמרה לכו סבתא משמי' דר"נ לא הייתם יודעים ללמוד מתוך משנה זו שאסור:

הרי שהיתה רדופה - רוב ימיה להיות בבית אביה כו' כל אלו אין דרכן להתעבר:

שאינה ראויה לילד - שנעקר בית הריון שלה:

בגזירותיו - בכל מקום שהוא מחמיר מדרבנן אלמא אע"ג דאין כאן להבחין בין זרעו של ראשון לשל שני דהא לא מיעברא לא פלוג רבנן בתקנת גזירות שלהם בין אשה לאשה וגזרו סתם שתמתין כל אשה שלשה חדשים והכי נמי לא פלוג רבנן במינקת שמת בעלה בין שהיא מניקתו בין שאינה מניקתו:

גמלתו אסור - שגמלתו מחמת שרוצה לינשא:

פסקה קימעא - פסקו ליתן לה מזונות מועטים:

אוכלת הרבה - משלה כדי שיהיה לה חלב הרבה ולא תמיתנו:

כשות - הומלו"ן:

חזיז - עשבים של זרע תבואה:

חבושא - קורציי"ה:

קורא - רך הגדל בדקל מה שנוסף על הענף בשנה זו:

כופרא - תמרים בקטנותן:

כמכא - כותח:

והרסנא - דגים מטוגנין בקמח וציר ושומן שלהן:

מינייהו פסקי חלבא - יש בדברים הללו שפוסקין חלב האשה ויש בהן שאין מפסיקין אלא עוכרין:

בני נכפי - ולדות שמתעברות שם נופלים מחולי שמו פישיאו"ן:

שמוטי - ארוכי צואר והוא מום:

גירדני - פי' אדם שנמרט שערות ראשו או בעל גרב:

זלזלני - רעבתנין:

דולפני - עיניהם זולפות מים תמיד:

מוניני - הורגלה לאכול דגים קטנים:

מציצי עינא - עיניו פורחות ונעות תמיד:

גרגושתא - אדמה ארזילא"ה בלע"ז:



בריי - בריאים:

עינני - עיניהם גדולות:

חנני - בעלי חן:

כרפסא - אפי"א:

כוסברתא - אליינדר"א בלע"ז:

צערא דידה הוא - החלב רב בדדיה ומצערה:

דלאו אורחה - אין דרך משפחתה להניק:

בחריקאי - במקומי ולי נראה לשון חידקי קרן כלומר לשון פקידת מקום בפקד מקומי ובפגמי:

אורחי - אורחים המשתהים שבת או חדש:

פרחי - עוברים לדרכם לפי שבמקום שיש בני בית רבים נוהגים להתארח עוברי דרך:

הא שארא - כגון דברים קטנים:

שראויה להכניס - שהכניסה נדוניא רבה ויש כדאי למביאה נדוניא זו לקנות ממקצתה שפחות להכניס ולשמשה:

אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו מטה - לפרוס סדין ולבדין דבר שאינו טורח ומשום דמילי דחיבה נינהו כדי שתתחבב עליו ולא דמי למצעת דמתני' דהוי דבר של טורח ובכפייה הני לא כפי לה אלא חכמים השיאוה עצה טובה להנהיג זאת בישראל:

חוץ ממזיגת כוס - כל שהוא דברים של קירוב וחיבה ומביאין לידי הרגל דבר:

מיחלפא ליה - בימי ליבונה:

אבי סדיא - מראשותיו:

אשרשיפא - ספסל:

הכל משהין לפני שמש - המשמש בסעודה ואוכלין בפניו ושוהין מלהאכילו עד שיקומו הקרואים:

חוץ מבשר שמן כו' - שמתאוה להם ומצטער:

בתקופת תמוז - שריחו חזק וחום היום מחרחר בו כארס:

תבשילא דארדי - מין כמהין ופטריות:

אסתכני - הייתי מסוכן לאחזני בולמוס מחמת תאות רעבוני:

גרגלידי - חתיכות דקות ועגולות מריר"א בלע"ז:

תמרתא דהנוניתא - תמרה שמינה כמו קריב לגבי דהינא ואידהן (שבועות דף מז:):

קיוהא - קיהיון שיניים איגרו"ר בלע"ז:

כל דאית ליה ריחא או קיוהא - מזיק את מי שאוכלין לפניו ואינו אוכל:

חד ספי - מאכיל את השמש מכל מין ומין:

וחד ספי ליה ממין אחד - בתחלת סעודה לשובע ומשאר המינין משההו עד שיגמור סעודתו:

קדים ספי - קודם שיתן לפניו:

מאחר ספי - מכל מין ומין לאחר שנתן לפניו ולפני האורחין:

דקדים ספי משתעי אליהו בהדיה - לפי שכשנותן לפניהן והוא רואה ומתאוה ומצטער ופעמים שיש אורחין הרבה:

אזגור - שם מלך פרס:

אטורנגא דמלכא - מושיב המנות לפני השרים ובלשונינו שינישקלאקו"ש:



דחוור אפיה - פניו זועפים שנתאוה למאכל:

א"ל - אטורנגא לרב אשי:

אפסדתא לסעודתא - לא יאכל המלך מעתה:

אמרו לו - שוטרי המלך אמאי תעביד הכי:

אמר להו - רב אשי:

דעביד הכי פסיל למיכל למלכא - העושה מאכל כזה אין ראוי שיאכל המלך מאכל מידו:

דבר אחר חזאי ביה - בשר של חזיר מצורע ובלשון לעז קורין לו שורשמי"ן:

שקל אצבעתיה - רב אשי שקל אצבעתיה דקפילא:

אנח עליה - על אחת החתיכות:

אנחיריה - לא גרסי':

הכא מי בדקיתו - כלומר בדקתם את חתיכה הזו:

בדקו אשכחו - נס נעשה לו:

דפרחה עילויה - דמר זוטרא:

פלי - מבקע והרבה יש לו דומים במסכת נדה (דף כא:) דפלי פלויי:

מיא דצערי - רוק שגדל בתוך הפה מחמת קיוהא דבר הנאכל בפניו ואינו אוכל ממנו:

עד דזג - נפחו פניה וכריסה ונעשו כזכוכית שכן דרכי הנפוחים:

תוף שדאי - רקקי והשליכי:

לעמוד - לשרת:

בהמתו - סוס וחמור שהן מזויינין וצוהלים לרביעה אבל בקר אינו להוט אחר רביעת אשה ואין יצרו ניכר כל כך לפיכך אין אשה נסתית לו ואני שמעתי בקרו נקבות בהמתו זכרים:

משרבט - פושטן כמין שרביט עד שנעשין גדולות ובלשונינו נקרא אשא"ש ע"י שהיא צריכה לשרות החוט תמיד ברוק:

שפוד שפחות וגומות - סימני הלכות הן שפוד במסכת ביצה שפחות כאן גומות במסכת נדה בלורית במסכת עבודה זרה אפר מקלה במסכת מכות גבינה במסכת עבודה זרה תלת מנייהו מתני' שפחות ובלורי' וגבינה ותלת מנייהו שמעתת' ופרשינהו רב מלכיו ורב מלכיא:

רב פפא - אסימנא דרב מלכיו פליג דקאמר שפחות רב מלכיו ליתא דכל מתני' ומתניתא דהכא רב מלכיא פרשינהו אבל שמעתתא דאמר ברב מלכיו מודינא לך:

וסימניך - שלא תחליף בגירסא:

מתניתא מלכתא - לגבי שמעתא הויא מתניתא מלכתא דהא מינה מותבינן תיובתא לשמעתא וסימניך מלכיא לשון נקבה אבל מלכיו לשון זכר:

היינו ת"ק - רבי אליעזר מה לי לידי שעמום מה לי לידי זימה:

דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר - משחקת בכלבים דקים ושחוק שקורין אישקקי"ש לידי זימה איכא לידי שיעמום ליכא דאין שיעמום אלא ביושב ותוהא ובטל לגמרי:

מתני' המדיר את אשתו - כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אבל הנאת תשמישי עליך לא מיתסרא דהא משועבד לה דכתיב ועונתה לא יגרע והכי מוקמינן בנדרים בפרק ואלו נדרים (דף פא:):

ב"ש אומרים שתי שבתות - אם הדירה ב' שבתות תמתין ואם יותר יוציא ויתן כתובה:

הטיילין - מפרש בגמרא:

החמרים - שיוצאין לכפרים להביא תבואה למכור בשוק:

הגמלין - סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק:

הספנים - פורשין לים הגדול לקצווי ארץ:

גמ' מיולדת נקבה - ששוהא שבועיים מתשמיש:

נגמרו מיולדת נקבה - כיון דאשכחן אורח ארעא לשהות כל כך אין לנו לכופו להוציא:

ה"ג - אי מיולדת גמרי הכי נמי:

מידי דשכיח - כעס שכועס על אשתו ומדירה:

ממידי דשכיח - נדות לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי:

מידי דהוא גרים לה - נדר האיש גורם לה לשהות וכן לידה על ידו באה לה לאפוקי נדה דממילא ויש לנו ללמוד מן הדומה [אפילו לא שכיח כולי האי]:

אפי' בסתם נמי ימתין - לב"ש שתי שבתות ולב"ה שבת אחת:

שמא - בתוך הזמן ילמוד למצוא פתח חרטה לומר אדעתא דהכי לא נדרי ויתיר לו חכם נדרו:

מליהנות לו עד ל' יום - קונם את נהנית לי עד ל' יום ולא הדירה מהנאת תשמיש דהא לא חייל משום דמשועבד לה וגבי מזונות נמי מוקמינן ליה לקמן (ד' עא.) באומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך ופרנס משום דלא ספקא ואית דמוקמא כגון שהוא מן הגמלי' או מן הספנים שאין לכופו בשביל תשמיש ולאו מילתא היא דהא מוקמא לקמן אכולהו קתני מתני' לענין מדיר שבוע אחת:

יעמיד פרנס - שיזון אותה והתם פריך ואטו פרנס לאו שליחותיה עביד:

תשמיש - לא אפשר בפרנס:

ואי אתמר בהא - מליהנות לו:

בהא אמר שמואל - משום דאפשר בפרנס:



אורחא דמילתא - דרך ארץ שלא ישא עליו חטא ואפי' הוא יכול לפתותה שתתן לו רשות:

לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש - בדברי הימים במחלקות שהיו עובדים את דוד כל מחלקות חדש ואע"ג דמשמעותא דעניינא משמע שלא היה פורש מביתו אלא חדש אחד בשנה ואין ללמוד משם אלא חדש כאן וי"א חדשים בביתו רב קרא יתירא דהבאה והיוצאת דריש דהוה ליה למכתב המשרתים את המלך לכל דבר מחלקות חדשי השנה וכתב דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה משמע שהיו שתי מחלקות נצבים ומשרתים שמשרתים עם השאר זו ו' חדשים בדילוג וזו ו' חדשים בדילוג זו באה וזו יוצאה מדי חדש בחדש הרי חדש בבית המלך וחדש בביתו ואף כאן חדש בבית רבו וחדש בביתו:

ושנים חדשים בביתו - האיש בביתו שהרי ל' אלף איש היה המס וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש כשמחליפים אלו הולכין עשרת אלפים אחרים ובחדש השלישי עשרת אלפים שלישי' נמצא שעמדו הראשוני' בביתם ב' חדשים וכן כולם בחלופיהם כך:

שאפשר ע"י אחרים - לפי מנין החליפות כך היו עולים:

שאני התם דאית ליה הרווחה - שהיו נהנים מבית המלך ואיכא רווח ביתא לפיכך מקבלת עליה שיהי' בבית המלך [חדש] אחד משני חדשים שכיון שיש לו שכר יש לה מזונות מרווחים ותכשיטין אבל ת"ת מצוה דיליה הוא:

אנחה שוברת כו' - איידי דאיפלגו בה רב ורבי יוחנן בדרשא דקרא נקט לה נמי הכא:

מתנים - באמצע הגוף:

דשנן בה - הורגלנו בה כמו כיון דדש דש (גיטין דף נו:):

דמלפא תכלי לא בהתה - אשה הלימודת לשכל בניה לקוברם אינה תמיהא ומפחדת במות א' מהם שכבר לימודת:

בני פירקי - תלמידים שהרב מצוי להם בעירן ושונים פרקם ולנים בביתם:

מאן דכתיב בהן - בשבילם נאמר לבעלי אומניות:

שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת - למלאכת הרשות אוכלי לחמם בעצב כן יתן הקב"ה לידידו שנא למי שמנדד לכבודו ולמצותו שינה:

מנדדות שינה - ממתינות את בעליהן שהן בבית רבם ושונים פירקם אלמא בשעת שינה עודן בבית רבן ואת אמרת יש להן פנאי לעונה בכל לילה:

רב שמואל בר שילת - מלמד תינוקות היה ומתפרנס מהן כדאמרי' בנערה שנתפתתה (לעיל נ.):

ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה - אין שליח מלך פרס עובר על פתחו לשאול לו עבודת המלך שאין עין המלך עליו שאינו עשיר בעיניהם:

מפנקי דמערבא - בני ארץ ישראל מעונגים במאכל ומשתה לכך הם בריאים ובעלי כח לתשמיש:

איפחית בי באני - תחת המרחצאות יש חלל שהמים נופלים שם:

אסקינהו - העלה את העבדים בידו אחת ובשניה היה מטפס ועולה בעמוד:

מאחר דהכי - שבעל כח אתה:

אם כן - שאתיש את כחי ולא יסמכוני:

מה אניח - כח בעצמי להשתמש בו לעת זקנה:

בעירם - שתים בשבת:

איכפל תנא לאשמועינן טייל ופועל - תנא דסתם לעיל המדיר את אשתו בית הלל אומרים שבת אחת אין לו לומר זאת לא בספן ולא בגמל ולא בחמר ולא בתלמידי חכמים שהרי [אף החמר] עונתו אחת בשבת ובשביל יום אחד יוציא ויתן כתובה הרי עונתו משבעה לשבעה וכ"ש גמל וספן אין בכלל הזה אלא טייל ופועל העושה מלאכה בעירו שדרכו לשמש שתים בשבת:



אכולהו - נמי קאמר דע"י נדר יתר משבת אחת לא:

והא - בלא נדר ששה חדשים קאמר בספנים:

אינו דומה - לענין תענית מי שיש לו כו' אף כאן בלא נדר דעתה נוחה לבעלה שמא יבא בתוך הזמן אבל זו משהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל:

חמר ונעשה גמל מאי - נישאת לו כשהוא חמר מהו ליעשות גמל שלא ברשות הרווחה עדיפא לה שיתעשר או עונה עדיפא לה:

בקב ותיפלות - להיות בעלה עמה:

מעשרה קבין - להתעשר:

דברי ר"א - אמתני' קאי וסיפא דמתני' נקיט:

זו דברי ר"א - הנך עונות ויציאות שלא ברשות דמתני' דקתני התלמידים יוצאים לת"ת שלא ברשות שלשים יום:

סמכו רבנן - תלמידים שבדורנו סומכים על דבריו ויוצאין שלא ברשות:

ועבדי עובדא - כוותיה:

בנפשייהו - והוא בא להם ליטול מהם נפשות שנענשים ומתים:

מסכיא - תרגום של מצפה:

מע"ש כו' - שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף:

כפו מטתו - כדת המתאבלים דחייבין בכפיית המטה:

איעסק לבריה - להשיא בתו של רבי חייא:

איכא פסולא - שלא היו מהוגנים לזוג אחד:

שפטיה בן אביטל - בן דוד היה אביטל שם אשת דוד ור' חייא אתי משמעי וזהו הפסול שר' היה מבית דוד ולא היתה בת הבאה משמעי הוגנת לבנו שלא היתה בת מלכים:

פסקו ליה תרתי סרי שנין - קודם שיכנוס:

אחלפוה קמיה - העבירו הנערה לפני החתן:

דעת קונך יש בך - שאמר להרחיק זמן חופתו וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו:

מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך - שיבאו לארץ ואח"כ יבנו לו מקדש:

ולבסוף אמר ועשו לי מקדש - במדבר:

איעקרא - נעשית עקרה כן דרך העומדות עשר שנים בלא בעל:

בשילהי הלוליה דר' שמעון - סוף ימי חופתו:

איעכב לי - המתן לי עד שיכלו ימי חופתי ואלך עמך לבי רב:

אישתנו שבילי דמתא - שנבנו בעיר בנינים חדשים ונסתמו בה מבואות:

לההיא רביתא - נערה:

סוי לבה - ראה לבה כלומר נדמה ללבה פתאום שזה בעלה:

לא איעביד כדעבד בר חכינאי - שנכנס לביתו פתאום:

יתיב קמיה - ולא היה האב מכירו:

חזיא - לבריה דמחדדן שמעתתיה:

אי הואי הכא - אילו הייתי כאן כשהנחתי בני קטן והלכתי הייתי מלמדו תורה והיה חכם כזה:

כלבא שבוע - שם א' מעשירי ירושלים שכל הנכנס לביתו רעב ככלב הי' יוצא שבע:



קא מדברת - את מתנהגת:

שיבבתא - השכינות:

שלי ושלכם שלה הוא - תורה שלמדתי אני ושלמדתם אתם על ידה הוא:

שקל מנא - כלי זיין כאילו בא להלחם:

איטרוד - באותה מריבה:

לא מר איפסיק ולא מר איפסיק - לא אכלו סעודת יום הכפורים שמפסיקין בה אכילה להתענות סעודה אחרונה של ערב ט' באב ויוה"כ קרי סעודה המפסקת שמפסיקים בה במס' תענית (דף ל.):

מתני' המורדת על בעלה - בגמ' מפרש ממאי:

טרפעיקין - בגמרא מפרש:

עד כדי כתובתה - ואחר כך נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה אבל אינו משהה לפסוק על הנכסים שנפלו לה מבית אביה ולהפסידה ממנה:

שלשה דינרים - בגמרא מפרש מאי שנא הוא מינה דידה:

גמ' באומר איני זן - דהיינו תחת מלאכה:

והאמר רב יוציא - ומתניתין מוסיפין תנן ואינו מוציא לאלתר:

ולאו אימלוכי ביה בעי - שמא יחזור בו ובתוך זמן שאנו נמלכין בו ומחזירין עליו שיחזור בו מוסיפין על כתובתה:

אחת לי - כולן שוות בתורת מרד ואפילו שהיא נדה או חולה והיא מורדת:

ארוסה - שאמרה לא אנשא: ה"ג בשלמא למ"ד מתשמיש שפיר אלא למ"ד משום מלאכה חולה בת מלאכה היא. בשלמא למ"ד מתשמיש שפיר ואי משום נדה דלאו בת תשמיש היא אינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' כדלקמן אלא למאן דאמר כו':



אלא מתשמיש דכולי עלמא לא פליגי דהויא מורדת - והך מתניתא במורדת מתשמיש:

חזרו ונמנו - שלא ישהו אותה לפחות מעט מעט אלא יפסידוה כל כתובתה לאחר ארבע שבתות של הכרזה:

דיקא נמי דקתני ארבע שבתות - ימים שאינם של מלאכה והכל מצוין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות:

בורכא - דבר שאינו הגון:

ואיהו כמאן סבר - רבא דאמר בורכא היא כמאן סבר:

נמלכין בה - משהין את גיטה ומחזירין עליה שתחזור בה ובתוך כך פוחתין מכתובתה שבעה דינרין בשבת:

היכי דמיא מורדת - דכופין אותה דמשהין גיטה ופוחתין כתובתה:

דאמרה בעינא ליה כו' - שיש לכופה על ידי פחיתת כתובתה:

אבל אמרה מאיס עלי - לא הוא ולא כתובתו בעינא:

לא כייפינן לה - להשהותה אלא נותן לה גט ויוצאה בלא כתובתה:

כלתה דרב זביד אימרידא - ואמרה מאיס עלי:

הוה תפיסא חדא שירא - מעיל אחד שהכניסה לו בכתובה:

הפסידה בלאותיה קיימין - אפילו בגדיה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאום עליו בכתובתה ועדיין הבלאות קיימין תפסיד אותם:

מיבעיא בעי - אם הפסידה בלאותיה אם לאו:



משום דרב זביד גברא רבה הוא - ולא יערער על דברינו מחמת ענותנותו:

מפכיתו דינא - לחובתו:

ומשהינן לה - אולי תחזור בה:

תריסר ירחי שתא - ותו לא:

שתבע הוא - והיא מורדת:

תבעה היא - והוא מורד:

אין נזקקין לה - לכתוב לה אגרת מרד להוסיף על כתובתה ולקמן מסיק פירושא ואזיל משום דלא מפקדא אפריה ורביה:

לארוסה מבעי ליה - וכותבין אגרת על הבעל:

דלא מפקדת - בפריה ורביה כדאמרינן ביבמות (דף סה:):

חוטרא לידא - רוצה אני שיהא לי בן שיחזיק בידי בזקנותי ואשען עליו וביום מותי יקברני:

תבע לחלוץ - והיא אינה רוצה אלא להתייבם נזקקין לו לכתוב אגרת מרד עליה:

אין נזקקין לו - לפי שאין מתכוין לשם מצוה וכמשנה אחרונה ואמרינן ליה זיל נסיב אחריתי:

אסתירא - סלע מדינה:

פלגא דזוזא - זוז צורי שהוא שש מעה כסף נמצא טרפעיק שלשה מעות:

מעה וחצי ליום - לששת ימי המעשה ומשבת לא יהבינן לה כדאמר לקמן:

מאי שנא איהו דיהבינן ליה דשבת - כשהיא מורדת עליו דהא שבעה טרפעיקים טרפעיק ליום:

כשכר שבת - [כמו שמשתכר בשבת] גזרה משום מקח וממכר ושכירות:



מה בין מורד למורדת - מאי שנא כשהוא מורד אינו נותן אלא חצי טרפעיק ליום וכשהיא מורדת נותנת טרפעיק:

מי שוכר את מי - הוי אומר האיש שוכר את האשה ש"מ צערו מרובה:

ויצרו מבחוץ - קשויו ניכר ומתגנה:

מתני' המשרה את אשתו על ידי שליש - שנותן לה מזונותיה בבית אפוטרופוס ואינה מתגלגלת עמו:

המשרה - המכרה ויכרה להם כירה מתרגמינן שירותא (מלכים ב ו):

לא יפחות לה - בשבת:

לא פסק שעורים כו' - בגמ' מפרש לה:

גרוגרות - תאנים יבשין:

דבילה - תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות במשקל:

מפץ - רך ממחצלת:

כפה - צעיף אחד משנה לשנה:

ממועד למועד - אמנעלים קאי מנעלים חדשים לכל שלשת רגלים:

חדשים - קשים לה בימות החמה לפי שהם חמים ויפים לה בימות הגשמים:

אלא נותן לה כלים - חדשים של חמשים זוז בימות הגשמים כו':

והשחקים שלה - אף כשיקנה לה חדשים ובגמרא מפרש למאי מיבעי לה:

ונותן לה מעה כסף - לכל שבת לדברים קטנים:

מעשה ידיה - אוקימנן לעיל (דף נט.) מותר מעשה ידיה:

ואוכלת עמו לילי שבת - שהוא ליל עונה:

שתי - קשה לטוותו כפלים כשל ערב: משקל של יהודה כפלים כשל גליל: גמ' ה"ג מני מתני' לא רבי יוחנן בן ברוקא ולא ר"ש:

כמה הוא שיעורו - של עירובי תחומין:

מתכוונין להקל - ר' מאיר היה רגיל לאכול פת בשבת יותר מבחול שהיה ממשיך פת לכל מינים הבאין לפניו ור"י היה אוכל פת בחול יותר מבשבת שהיה שבע במיני מעדנים:

ר' יוחנן בן ברוקא - נתן שיעור קצוב ככר הלקוח בפונדיון כשלוקחין ד' סאין בסלע הן שתי סעודות וקס"ד חצי קב שהרי הסלע מ"ח פונדיונין שש מעה כסף דינר ומעה שני פונדיונין הרי י"ב לדינר וד' דינר לסלע הרי מ"ח וד' סאין כ"ד קבין מ"ח חצאי קבין נמצא לר' יוחנן לחצי קב שתי סעודות:

רבי שמעון אומר - ב' סעודות הן שתי ידות של ככר משלש ככרות לקב ונמצא הקב ט' סעודות שלש סעודות לככר ושלש ככרות לקב:

חציה - של ככר:

לבית המנוגע - השוהה בבית המנוגע כדי אכילת פרס חצי ככר מטמא בגדים כדכתיב והאוכל בבית יכבס בגדיו כששוהה שיעור אכילה הכתוב מדבר כדתניא בתורת כהנים ואע"ג דגבי סעודת עירוב אמרנו ג' סעודות בככר אין בו אלא ב' סעודות בינוניות ושל עירוב שיעורו להקל ובמצומצמות והיינו דאמרינן אכילת פרס בכל שיעור שהיית סעודה לפי ששיערוהו כחצי הככר:

וחצי חציה לפסול את הגוייה - האוכל שיעור חצי פרס אוכלים טמאים נפסל גופו מלאכול בתרומה עד שיטבול והוא ב' ביצים שהככר של ג' לקב ח' ביצים הוא שהקב כ"ד ביצים ד' לוגין חציה של ככר ד' ביצים חצי חציה ב' ביצים:

תמני סעודות הויין - קביים חטים דמתני' וארבעה עשרה סעודות היא צריכה לשבת:

ואי ר"ש - דאמר ט' סעודות לקב:

שמונה עשר הויין - והיא אינה צריכה אלא י"ד:

צא מהן שליש לחנווני - רבי יוחנן לא שיער בחצי קב אלא בככר הלקוח בפונדיון מן החנווני והוא לקח ארבע סאין חטין בסלע ומשתכר שליש בטורח נמצאו בחצי קב שלש סעודות השתים הוא מוכר בפונדיון שנתן והג' משתכר:

אכתי - קביים דמתניתין תרתי סרי הויין:

ומשנינן אוכלת עמו לילי שבת - כדתנן במתני':

הניחא כו' - פלוגתא לקמיה בשמעתין:

באתרא דיהיב ציבי - מי שמוכר חטים לחנווני לעשות ככרות ולמכור בשוק במקום שהוא נותן לחנווני עצים לאפות אינו משתכר אלא שליש ובמקום שאינו נותן עצים מעכב לעצמו מחצה שממעט הככרות למכור ביוקר כדי יציאת העצים:

כמאן כר' חידקא - בתמיה נימא כר' חידקא סתם לה מתני' דאמר בכל כתבי הקדש ארבעה סעודות לשבת:

ר"ש - דאמר תמני סרי הויין ואי כרבנן סבירא ליה לתנא דידן בסעודות שבת דל תלת יתירתא לארחי ופרחי:



אין ב"ד פוסקין יינות לאשה - שהיין מרגילה לתאות תשמיש:

רגילה שאני - כיון דאינו חידוש לה כבר דשה בו ואינו מזיח לבה:

לציקי קדרה - להטעים תבשיל:

תובעת בפה - תשמיש:

ויבאו אל ביתם - והדר וידע אלקנה את חנה:

חומא - זה שמה:

שופרזי - גביעים ארוכים שקורין מדירני"ש [פליידרי"ן]:

כי האי - כמדת אמתי וזרועי:

תבעה לבת רב חסדא - תבע את אשתו לתשמיש:

בקולפי דשידה - במנעול של ארגז:

קטלת לך תלת - שכבר ניסת לג' ומתו כדאמר ביבמות בפ' הבא על יבמתו (דף סד:):

למיקטל אחרינא - שבאת להראות יופיך שיקפוץ איש עליך:

לחברך ולחברורך - שלא אתבזה על הבריות מכבודי הראשון לא בפניך ולא בפני חביריך:

מפץ ומחצלת למה לה - הרי עור שטוח על מטה טוב מן המפץ ומשני באתרא דמלו פוריא בחבלי במקום שאין רגילין לעשות שטיח עור למטה אלא סירוגי חבלים:

ומבגר לה - מצערי לה ומזקינין אותה לשון בוגרת:

אי דאורחה - דרך בנות משפחתה:

אורחיה - דרכו לישן על כרים וכסתות ואנן קיימא לן עולה עמו:

כי אזילנא - ואני משרה אותך על ידי שליש שקילנא להו בהדאי:

וכי אתינא - ותשכבי עמי מייתינא להו:

ושקלת לדידי - מפץ שלי או אם אקנה כר וכסת משלי:



האי תנא שליח ערטילאי ורמי מסאני - מופשט וערום שאין לו חליפות בגדים אלא משנה לשנה ומנעלים קאמר ממועד למועד ושאר בגדים לא תחליף במועד והפשיט מתרגמינן וישלח (ויקרא א):

זוזי פשיטי - זוזי מדינה שהן שמינית שבזוזי צורי כל כסף מדינה אחד משמונה בכסף צורי כדאמרי' לעיל סלע מדינה פלגא דזוזא שהוא אחד משמונה בסלע:

מותר מזונות - כגון אשה שמזונות האמורים במשנתנו עודפין לה שאינה רעבתנית:

שלא תתגנה על בעלה - בימי טהרתה בלובשת בגדים שלבשה בימי נדות:

מותר בלאות - אלמנה הנזונת מנכסי יתומים ועליהן ליתן לה כלים של חמשים זוז משנה לשנה:

יוצא בערוב אמו - ערבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו שעדיין הוא צריך לאמו ובתרה שדיוהו רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן אותה כך זן אותו עמה:

פרק שישי - מציאת האשה


מתני' מציאת האשה: וירושתה - אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה לישנא אחרינא ואם מתה בחייו יורשה:

ופגמה - נזק חבלה אם יחבלו בה:

ובזמן שבגלוי - שהבושת שלו ועוד שנמאסת עליו והוא סובל:

ילקח בהן קרקע - שהרי זה כשאר נכסים הנופלים לה שהן תלויין:

אוכל פירות בחייה - והקרן שלה אם יגרשנה או ימות ואם תמות היא יורשה:

גמ' תנינא - בפ' נערה:

יתר עליו הבעל - אלמא בעל זכאי בכולן:

העדפה - אם תעשה מלאכה יותר ממה שפסקו לה חכמים:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ה"