ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/כתובות/פרק י

< רש"י על הש"ס





אם גט קודם לכתובה - הרי כתב לה כתובה שנית כשהחזירה:

מתני' כתובתה קיימת - שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה שכתב לה בהיותו עובד כוכבים:

גמ' אלא מנה מאתים - שהן תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא:

חידשו - קטן משהגדיל וגר משנתגייר אם הוסיפו כלום על כתובה ראשונה:

מה שחידשו - וקא סלקא דעתין מה שחידשו על מנה מאתים:

אף מה שחידשו - על תוספת ראשונה:

אכולה מילתא - על כל הכתוב בשטר כתובה:

פרק עשירי - מי שהיה נשוי


מתני' מי שהיה נשוי: יורשי הראשונה - אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות:

נשא ראשונה ומתה - בחייו נשא שניה ומת הוא ויורשי הראשונה באין ותובעין כתובת בנין דכרין כמו ששנינו (לעיל דף נב:) בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי כו' או רוצים לחלוק ירושת אביהם:

שניה ויורשיה קודמין - שהיא בעלת חוב אבל ראשונים באין לירש את אביהן דהא אינון ירתון תנן לפיכך פורעין את החוב תחילה והשאר ירושה:

גמ' מדקתני - לישנא דקודמת ולא קתני כו'. ועל כרחך כשאין שם אלא כדי כתובה אחת קאמר דאי לא מאי נפקא מינה דקודמת:

ש"מ - קודמת לכתחילה אבל אם קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה:

לגמרי - שאין לשניה כלום:

כדתנן בן קודם לבת - ועל כרחך קודם לגמרי הוא:

איידי - דבעי למיתני סיפא שניה ויורשיה לישנא דקודמין ולא שייך למיתני בה אם קדמו ותפסו אין מוציאין מידם דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אישתעבוד לשטר דבעל חוב:



תנא נמי - רישא לישנא דלכתחילה קודמת ולא תנא אם קדמה ותפסה אין מוציאין:

שמע מינה אחת בחייו ואחת במותו יש להן - לראשונים כתובת בנין דכרין ולא אמרינן כי תקון בנין דכרין היכא דמתו שתיהן בחייו וכתובת האחת מרובה משל חברתה אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן והשאר חולקין בשוה דהשתא אתו תרוייהו בתורת בנין דכרין שהוא ירושת האב ולא אתי לאינצויי אבל אחת בחייו ואחת במותו דיורשי שניה באין על כתובת אמן בתורת ירושת חוב אמן ולא מאביהם באה להם ובני ראשונה באין ליטול חלק יתר מכח ירושת האב דהא ירתון תנן לא שקלי דלמא אתו לאינצויי ולומר לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו הא לא אמרינן:

כתובה נעשית מותר לחברתה - דאע"ג דלא תקון כתובת בנין דכרין אא"כ יש מותר על שתי הכתובות דינר דלא מיעקרא נחלה דאורייתא כדתנן בפרקין ופרשינן טעמא בפרק נערה שנתפתתה (לעיל דף נב:) הני מילי כי מתו שתיהן בחייו דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין אבל אחת בחייו ואחת במותו שהשניה נגבית בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו ולא מיעקרא נחלה דאורייתא שכשמת נפלו נכסים לפני יורשין וכשיצא שטר חוב על אביהן אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חובת אביהן והיא היא ירושתן לפיכך כתובה זו נעשית כמותר לירושה וגובין בני הראשונה כתובת בנין דכרין:

[לא טרפי ממשעבדי - דלא תימא יתבון תנן ובעל חוב הוו ושעבודם קודם ויטרפו מבני השניה שהן בעלי חובות מאוחרין אלא יורשין הן וירתון תנן ולא גבו ממשעבדי]:

ומאי קודמין - דמשמע הא אי איכא מידי למשקל בתרייהו שקלו:

קודמין לנחלה - לא שיטלו הראשונים אחריהם כתובת אמן אלא יטלו אחריהם חלקם במותר כדרך חולקי ירושה:

יורשי הראשונה למה לי - דקרו להו יורשי ראשונה הלא לא מכחה ולא מתקנתה הן באין לירש ואמאי קתני סיפא ליורשי הראשונה:

הכי גרסי' איידי דתנא שניה ויורשיה תנא נמי ליורשי הראשונה - איידי דקרי להו לבני שניה יורשי האם דאינהו מינה קא ירתי קרינהו לבני ראשונה נמי על שם יורשיה ולאו משום דמדידה קא ירתי אלא שמא בעלמא כלומר לבני הראשונה:

והכא בדאיכא מותר דינר - קאמר אי האי קודמין ליורשי הראשונה קודמין לכתובת בנין דכרין הוא איכא לאוקומה בדאיכא מותר דינר ואע"ג דלא תני אם יש שם מותר דינר הא קתני לה לקמן היה שם מותר דינר כו' ותרתי זימני לא איצטריך למיתני:

תנאי היא - אי שקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין אי לא:

אתם בני בעלת חוב אתם טלו כתובת אמכם וצאו - ע"כ בדליכא מותר דינר קמיירי מדקתני וצאו ואי דאיכא נחלה יותר על שתי כתובות מאי וצאו דקא אמרי להו נהי נמי דשקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין שארא מיהא פלגי אלא בדליכא והכי קאמרי להו אתם בני בעלת חוב אתם וכתובת אמכם הואיל וחוב היא ואינכם באין בתורת בנין דכרין לא בעינן מותר דינר דאין לך נחלה דאורייתא יפה מזו שאנו ואתם פורעים חובת אבינו הלכך טלו אותה וצאו ואנו נטול השאר בכתובת בנין דכרין:

רבי עקיבא אומר כבר קפצה נחלה כו' - משעה שמת הבעל בחייה של שניה קפצה נחלת בנין דכרין מלפני בני הראשונה:

ונפלה - להיות נחלה כשאר ירושה אף לבני השניה ואפילו הוי הכא מותר דינר לא הוו שקלי בני הראשונה כתובת בנין דכרין דבאחת בחייו ואחת במותו לא איתקן:

דכו"ע יש להן - וטעמא דרבי עקיבא הכא משום דליכא מותר דינר הוא וקסבר אין כתובה נעשית מותר לחברתה ואפי' השניה חוב וה"ה לבע"ח היכא דמתו שתיהן בחייו דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין ויש שם מותר דינר והוא משועבד לבעל חוב לא הוי מותר:

בבעל חוב כולי עלמא לא פליגי דהוי מותר - הואיל והשטר יוצא על כולם נמצאו כולם פורעין והיא נחלה שלהן שעשו בהן מצות פריעת חוב אביהם:

כי פליגי בכתובה - באחת בחייו ואחת במותו שהשניה חוב היא פליגי בן ננס סבר הרי זו כשאר חוב והוי מותר ור' עקיבא סבר לאו כשאר חוב דמי כיון דאינהו גופייהו קא שקלי והלכך הנך בני שניה מקבלין ולא פורעין נמצא שאין כאן נחלה דאורייתא ולא איתקן ירושת בנין דכרין דרבנן למיעקר נחלה דאורייתא:

אי הכי - דבהא לחודא הוא דפליג רבי עקיבא משום דליכא מותר ואי הוה מותר לא פליג מאי כבר קפצה נחלה דמשמע אין כאן תורת בנין דכרין כלל הכי אבעי ליה למימר אם יש שם מותר נוטלין ואם לאו אין נוטלין:

אלא אמר רב יוסף כו' - כדפרישית ברישא דאפי' הוה בה מותר אתא ר' עקיבא למימר דהואיל ואחת במותו ליכא כתובת בנין דכרין לבני ראשונה וכל שכן כי ליכא:

באים בניה של זו - קא סלקא דעתך אבני שניה קאי והכי קאמר באים בני השניה שהיא בעלת חוב ונוטלין כתובת אמם אבל לבני ראשונה אין כאן כתובה דקסבר אחת בחייו ואחת במותו אין להם:

חולקין בשוה - את המותר על כתובת החוב:



בדינר מקרקעי קמיפלגי - אי בעינן ההוא מותר שיהא שם שתי כתובות ודינר מקרקעות והכא בדליכא מותר דינר אלא מטלטלי מש"ה אמר ת"ק דאין בני ראשונה נוטלין ואתא ר"ש למימר הואיל ויש מותר דינר כל דהו שקלי:

ומר סבר אפי' ממשעבדי - ר"ש סבר חוב הוי מותר:

ה"ג אי הכי ר"ש אומר אם יש מותר דינר - ואברייתא קאי הואיל ובדאיכא מותר מוקמת לה אלא שמשועבד ור"ש לקולא קאמר הכי איבעי ליה למימר הואיל ויש שם מותר דינר אלו נוטלין כו':

וכ"ת איפוך - פירושא דפרשי' בפלוגתייהו איפוך ואימא באין בניה של זו דקאמר ת"ק אבני ראשונה קאי וקאמר דשקלי כתובת בנין דכרין ואתא ר"ש למימר אם יש שם מותר דינר כולם נוטלין ואם לאו אלא פחות מדינר יש חולקים בשוה:

והא ת"ק דמתני' - דקאמר ר"ש עלייהו אפי' יש שם נכסים שאין להם אחריות אינם כלום:

דינר קאמר - דקתני היה שם יתר דינר כו' ות"ק דמתני' הוא ת"ק דברייתא:

אלא כי הני תרי לישני קמאי - בדינר מקרקע או בדינר משעבדי:

ואיפוך - תריצותא וה"ק ת"ק באין בניה של ראשונה גם הם ונוטלין כתובת אמן משום תנאי בנין דכרין ואע"ג דליכא אלא מותר דינר מטלטלי או משעבדי ואתא ר"ש למימר אם יש מותר דינר מקרקעי ובני חרי אלו נוטלין כו' והשתא דר"ש לחומרא ולא שייך לאותובי הואיל ויש שם מבעי ליה:

ואנא ידענא כו' - דאי בשתיהן בחייו דתרוייהו בתורת בנין דכרין אתו לא מצי למימר כתובה נעשית מותר לחברתה דהא לאו פריעת חוב הוא ואי הכא לא בעינן מותר היכא איתקן:

דלאו בת ירושה - וליכא למיחש לאינצויי דהא. לית לה בנכסים כח אלא כתובת אמה ובני שתים הראשונות שהם זכרים ובאים לירש יש בהם שכתובת אמן גדולה משל חברתה ואומרים טלו כתובת אמכם כבנין דכרין ואנו נטול כתובת אמנו ואי משום דליכא מותר דינר הרי פרענו בין שנינו הכתובה השלישית והיא נעשית מותר לשתים שבחייו ומריבה אין כאן דאלו ואלו בתורת בנין דכרין נוטלין הכתובות וזו שנטלה משום חוב אין לה לריב שהרי אינה יורשת שתוכל לומר אתם יורשים הכתובות יתר על החלוקה:

ליחוש לאנצויי - שיכול לומר בנה של זו בעלת חוב אתם למה תירשו את אבא יותר ממני שאתם באים ליטול כתובת אמכם יתר על החלוקה אם נטלתי אני כתובת אמי לא מאבי ירשתי אלא מאמי:

מתני' ויתומים מבקשים כתובת אמן - שכתובת אמם מרובה משל חברתה ואומרים בניה כתובת בנין דכרין נטול וכן אתם והשאר נחלוק:

חולקין בשוה - כשאר כל ירושה לפי הגולגולת:

אם אמרו יתומים - בני הכתובה הגדולה:

הרי אנו מעלין על נכסי אבינו - מעלין דמיהן לקבלם עלינו ביוקר כדי דינר יתר על שוויין כדי שיהיה שם מותר דינר ויטלו כתובת אמם:

היו שם נכסים בראוי - שראויה ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחר מות אביהם ולכשתפול יהיה שם מותר דינר בשתי הירושות:

אינן כבמוחזק - אינן נחשבין עכשיו להיות כאילו הן מוחזקין בהן כבר ויש כאן מותר דינר:

גמ' מרובים - בשעת מיתה ואילו שמאום באותה שעה היה שם מותר דינר:

ונתמעטו - שהוזלו קודם ששמאו בב"ד:

כבר זכו בהם - יורשי כתובה הגדולה לזכות בכתובת אמם משעת מיתה שהיה שם מותר דינר:

זילו פייסינהו - ליורשי כתובה הגדולה:

סילוא דלא מבע דמא - קוץ שאינו מוציא דם בנוקבו בבשר כלומר שמתא ונדוי:



זכו בהן - יורשי כתובה הקטנה לחלוק הכל בשוה הואיל ובשעת מיתה לא הוה בהו מותר:

מסקי ביה - נושים בו:

שקל - לוקח אלפא זוזי:

אי שויא לך - ההיא חדא לקבלה בחוב שלך ותניח לי את זו:

ואיסתלק - מתרוייהו:

היינו מתני' - ממתני' מצינן למיגמר האי דינא דלא מצי טעין ליה האי לוקח הכי שהיה מעלה על דמיה:

אית להו פסידא - לבני כתובה הקטנה בהעלותן של אלו:

וטירפא בכמה כתבינן - הרי לוקח זה מכרה לנושה באלף זוז לפצותו מחובו וחוזר לב"ד לכתוב לו שטר טירפא על זה שמכרה לו באחריות והרי טרפוה ממנו בדמי אלף זוז שהיה מחויב בכמה כתבינן ליה טירפא באלפא כשיעור החוב או בה' מאה שהרי כך קנאה ממנו:

קטיני דארעא - שדות קטנות:

מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן - משום כבוד אביהן אלא שאין לבית דין לכופן על כך דלאו מצות עשה מפורשת היא כסוכה וכלולב אלא מצוה בעלמא דרבנן:

בדין קא טריף - שנכסי הלוה נשתעבדו לו:

דלא אמרו ליה - כשפרעו את הראשונים:

דמי קטינא - כשאר מכר ולא כפריעת החוב:

דזבנה לכתובתה דאימיה - שהיתה נשואה לאחר ומכר כתובתה בחיי בעלה:

בטובת הנאה - בדבר מועט מפני שהוא ספק שמא תמות וירשנה בעלה או אפילו ימות בעלה בחייה שמא ימות הבן בחייה ולא תבא הזכות לידו ואין ללוקח בה כלום דלא היה זה שלוחו:

א"ל אי אתיא אימא וקא מערערא לא מפצינא לך - והמעות לא אחזיר לך דשלא באחריות אני מוכר לך:

אתא איהו וקא מערער - לומר אני תחת אמי עומד ואטלנו ואף המעות לא אחזיר דשלא באחריות סבירת וקבילת:

אחריות דנפשיה - אם יבא הוא ויערער דין הוא שיחזיר לו מעותיו ונהי נמי דחוזר במכירת הקרקע דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו כדתני' (ב"מ דף טז.) מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום והא לא דמיא לגוזל שדה ומכרה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים דקי"ל בה (שם טו:) מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו דהתם לקחה דוקא דטרח אבתרה וזבנה כי היכי דליקום בהימנותיה עם לוקח אבל נפלה זו בירושה אמרינן התם ירושה ממילא הוה ולא טרח למיקם בהימנותיה וחוזר במכירתו ומחזיר המעות לשון אחר דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה שדה שייחד אביו לאמו לכתובתה ומת ונפלו נכסים לפני זה וכל זמן שלא עמדה בדין אם מכרה זה המכר קיים ואינו יכול לחזור שהרי יורש הוא וכל הנכסים לפניו אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו ועל שדה זו שעבודה מוטל והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח ומשום דא"ל האי אי אתיא אמי ומערערא לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך לא מכרה אלא בדבר מועט:

שלא באחריות - כל מי שיטרפנה מידך אפי' בדין לא אחזיר לך המעות:

ומכרה לראובן - בעלים הראשונים:

באחריות - שכל מי שיטרפנה בדין יפצנה לו:



ואתא בעל חוב דראובן - שהיה שטרו קודם למכירה ראשונה שמכרה ראובן לשמעון ואילו בא ומצאה ביד שמעון הכי נמי הוה טריף לה:

דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה - כשם שאילו מכרה שמעון זה לאיש אחר באחריות ובא בעל חוב דראובן וטורפה היה שמעון מפצהו ועל ראובן לא יוכל לחזור שהרי שלא באחריות לקחה הימנו כך כשמכרה לראובן עצמו יפצה לו:

נהי דאחריות דעלמא - כל העוררים עליה שלא מחמת ראובן קיבל עליה שמעון:

אחריות דנפשיה - ערעור הבא לו מחמת עצמו:

כבעל חוב דעלמא דמי - המעורר עליה שלא מחמת ראובן אלא מחמת מי שמכר לו לראובן תחלה וכשם שאם לקחה ראובן מלוי ומכרה לשמעון שאינו אחיו שלא באחריות וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות ובא בעל חוב דלוי הקודם לשטר מכירה ראשונה וטורפה מראובן צריך שמעון לפצותו שהרי באחריות מכרה והוא לקחה שלא באחריות אף כשירשה ראובן מיעקב ומכרה ובא בעל חוב דיעקב יפצנו שמעון ולא אמרי' דראובן כרעיה דאבוה הוא ואחריות דראובן לא קיבל עליה שמעון:

וזקפן עליו במלוה - שלא נתן לו שמעון דמי השדה אלא כתב לו שטר חוב עליהם:

ופייסיה בזוזי - במעות דמי השדה שהיה חייב ליתמי פייס את הנושה בשביל ראובן שבאחריות מכרה לו:

מטלטלי שביק אבון גבך - והיה בעל חוב של אבינו מסולק ממנו שאין לנו קרקע והמעות לא היה לך ליתן דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ועתה גם אתה אין לך לחזור עלינו על האחריות לפי שאין לנו קרקע מאבינו:

מגבי - להו ארעא. כשתבעוהו היתומים יפרע להן קרקע בדמי המעות והדר גבי מנייהו בשביל אחריות אביהם ולא מצו למימר לא ירשנו קרקע זה מאבינו אלא לקחנוהו במעות דאמר להו ע"י שעבוד חוב אביכם באה לכם והרי היא לכם כירושת קרקע שלקח אביכם בחייו:

ב"ח - של אביהם:

חוזר וגובה אותה מהם - כאילו נפלה להם ממש בירושה:

כל שדותיו - בשטר אחד דבשני שטרות אין גובין מלוי אלא א"כ לקח משמעון אותה שלקח מראובן באחרונה דמצי א"ל הניח לך שמעון מקום לגבות הימנו כשלקח את זו ואין זו בשעבודך דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין:

רצה מזה גובה רצה מזה גובה - וכדמסיים ואזיל דזבן לוי משמעון בינונית ששעבוד בעל חוב עליה ולא שבק בינונית משל ראובן אצל שמעון הלכך רצה לגבות משמעות עידית גובה דאמר ליה אתה לקחת כל השדות ונכנסת תחת ראובן להשתעבד לחובי וכל זמן שאמצא משל ראובן אצלך כלום לא אטריח את לוי שהניח לי מקום לגבות רצה מלוי גובה כגון אם לא ימצא אצל שמעון משל ראובן אלא זיבורית גובה בינונית מלוי דא"ל לקחת את שעבודי בינונית שדיני מוטל עליה ואע"ג דאילו לקחה לוי לבינונית זו מראובן והניח אצלו זיבורית לא היה יכול בעל חוב דראובן לחזור על לוי כדתנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואפי' הן זיבורית התם הוא דראובן בעל חובו הוא ואמור רבנן מפני תקון העולם כל זמן שיש אצל בעל חובו כדי חובו לא יטרוף לקוחות אבל כאן שמעון לאו בעל חובו הוא ואף עליו מכח טירפא הוא בא:



דינא הוא דאזיל ראובן ומפצי ליה - אם יש לו עליו שום גלגול דברים לחשוב חוב כנגד חוב או אישתבע לי דלא פרעתיך:

לאו בעל דברים דידי את - איני טורף ממך כלום:

דמפקת מיניה עלי הדר - מה שאתה מוציא ממנו יחזור עלי:

ואיכא דאמרי אפילו שלא באחריות נמי - מכרה ראובן לשמעון לא מצי אמר ליה בעל חוב לראובן לאו בעל דברים דידי את:



עסיקין - עוררין:

עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו - אם לא נתן מעות:

אין יכול לחזור בו - שהקרקע נקנה בחזקה כי א"ל חזק וקני ויש שמחזיקין מיד ונותנין מעות לאחר זמן ומשהחזיק בה נתחייב המעות:

חייתא - שק קטן:

דקיטרי - מלא קשרים:

סברת וקבילת - בדמי חתיכות כסף כלומר נתרצית לאבד מעותיך מספק:

אפי' באחריות נמי - מכרה לו אינו יכול לחזור בו מחמת עסיקין ולא אמרינן סוף סוף עליה הדר ואטרוחי דייני למה לן:

דא"ל אחוי טירפך - שטר טירפא מב"ד שכתבו לך שיצאה השדה מידך בדין ותחזור עלי לטרוף:

ואשלם לך - וכל זמן שלא יצתה מידך לא אשלם שהרבה עוררין שאין זוכין בדין:

מתני' של זו מנה ושל זו מאתים כו' - ושלשתן נחתמו ביום אחד דאי בתלתא יומי הקודמת בשטר קודמת בגיבוי:

חולקות בשוה - שהרי כח שלשתן שוה בשעבוד מנה דבכולהו איכא מנה:

היו שם מאתים - אין לבעלת מנה שעבוד אלא במנה ראשון אבל במנה שני אין שעבוד לשטרה של מנה:

נוטלת חמשים - בגמרא פריך עלה:

שלש של זהב - שלשה דינרי זהב וכל דינר זהב עשרים וחמשה דינרי כסף כדאמר בהזהב (ב"מ דף מה:) ושל מאתים כחה שוה במאתים לבעלת שלש מאות שהרי מאתים משועבדים לשטרה:

היו שם שלש מאות - מנה ראשון משועבד לכולן והשני לבעלת מאתים ולבעלת שלש מאות והשלישי לבעלת שלש מאות לבדה:

של מנה נוטלת חמשים - בגמ' פריך עלה:

ושל מאתים מנה - בגמ' מפרש לה:

ששה של זהב - הם מאה וחמשים זוז:

שהטילו לכיס - מעות לקנות סחורה לשכר:

כך הן חולקין - כל אחד ואחד נוטל בשכר וההפסד לפי מעותיו:

גמ' תלתין ותלתא ותילתא הוא דאית לה - דהיינו שליש של מנה שהרי אין לה חלק במנה שני:

דין ודברים אין לי עמך במנה - כשתבואי לדין לא אריב עמך במנה המשועבד לך ולא יתמעט חלקך בשבילי הלכך היא ובעלת שלש מאות חולקות אותו:

תימא לה - בעלת שלש מאות לבעלת מאתים הא סליקת נפשיך ממנה ואין לך לחלק אלא במנה שני:

מדין ודברים סליקת נפשאי - לא נתתי חלקי במתנה ומה שגבתה לא בשליחותי גבתה שתאמר לי נטלה זו חלקך אני סילקתי עצמי מלריב עמה ומלמעט חלקה במנה וגבר ידה לגבות חצי המנה בשעבוד שטרה עכשיו אני באה לחלוק עמך בנותר שלא סילקתי עצמי מלריב עמך ושעבודי ושעבודך שוים:

ע"ה הוא דאית לה - דהא כיון דאוקימנא בכותבת בעלת מאתים כו' אין לה לחלוק מעתה אלא במאה וחמשים אבל במנה שלישי אין לה כלום:

אמר שמואל - סיפא בכותבת בעלת שלש מאות כו' ובעלת מאתים לא כתבה כלום הלכך מנה ראשון חולקות בעלת מאתים ובעלת מנה ומנה שני חולקות בעלת מאתים ובעלת שלש מאות ומנה שלישי כולה לבעלת שלש מאות:

רבינא אמר - לא תוקמה בכותבת אלא בשתי תפיסות שתפסו מטלטלין לכתובתן ולא נמצאו להן מאתים בפעם אחת אלא בשתי פעמים:

דנפלו להן ע"ה בחד זימנא - ובאו לדון עליהם אמרינן להו חולקות בשוה שהרי שעבוד שלשתן על מנה:

ומאה ועשרים וחמשה בחד זימנא - בעלת מנה כבר גבתה כ"ה ובאת לריב על ע"ה הלכך ע"ה משועבדים לכולנה וחולקין אותן הרי ביד כל אחת חמשים והמותר אין לבעלת מנה חלק בו היינו דקאמר של מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב:

סיפא בשתי תפיסות כו' ומאתים ועשרים וחמשה בחד זימנא - ע"ה מינייהו יד כולן שוין בו ובעלת מאתים שלא גבתה בתפיסה ראשונה אלא עשרים וחמשה באה לריב על שניה על קע"ה ופלגי ע"ה בין שלשתן ונמצא ביד כל אחת חמשים ומאה בין בעלת מאתים ובעלת שלש מאות וחצי מאה שנשאר כולה לבעלת שלש מאות נמצאת של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה ושל שלש מאות ק"נ שהן ששה דינרי זהב:

אין אני רואה דבריו של ר' נתן באלו - שאין זה דומה לשלשה שהטילו לכיס דהתם שבח מעות שהשביחו מעותיהן שקלי הלכך כל אחד יטול לפי מעותיו אבל הכא טעמא משום שיעבודא הוא וכל נכסיו אחראין לכתובתה הלכך שלש המנים משועבדין לבעלת מנה כשאר חברותיה עד שתגבה כל כתובתה לפיכך חולקות בשוה:



השכר לאמצע - חולקין בשוה:

שור לחרישה - שלקחו בהן שור לחרוש וחורשין בו ואין חלקו של זה מועיל בלא חלקו של זה כלום הלכך חולקין בשוה אבל שור לחרישה והשביח בבשר ושחטוהו:

זה נוטל לפי מעותיו כו' - שהרי מתחלק לאבריו והא דנקט ראשית מקחן לחרישה רבותא אשמועינן דאע"ג דמעיקרא אדעתא דלמיפלג בשוה נחות לשותפות השתא דשבח בבשר ושחטוהו והוא מתחלק לאבריו יטול איש לפי מעותיו:

לקח זה בשלו - שוורים בריאים במאתים:

וזה בשלו - שוורים כחושים במנה:

זה נוטל לפי מעותיו - דשור כחוש אין עבודתו דומה לשל בריא:

ליפלוג בדידיה - אף כשהטילו לכיס מעות ולקחו בהמה אחת יחלוקו ולימא זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו כו':

פחתו פחתו ממש כו' - וקתני כך הן חולקין לפי המעות ותיובתא דשמואל:

זוזי חדתי - שמטילין זוזים ישנים ונתנו ונשאו בהם עד שנעשו חדשים ויוצאין הם בהוצאה הלכך חולקים לפי המעות דכל חד מאי דיהיב שקיל אבל אם הותירו יותר על החשבון השכר לאמצע:

איסתרי דצוניתא - שנפסלה המטבע ואין יוצאת בהוצאה ומי שיש לו מכה בפיסת רגלו מתחת קושר מהם שם דמעליא ליה חלודה דידהו וצורתא דידהו כדאמרינן במסכת שבת (דף סה.) יוצאין בסלע שעל הצינית ומפרש מאי צינית בת ארעא דכיון דישנו בעין נוטל כל אחד כחשבון שהטיל אבל אם פחתו מאה או חמשים זוז זה מפסיד מחצה וזה מחצה שהשכר וההפסד לאמצע:

מתני' הראשונה נשבעת לשניה - אם שניה טוענת הואיל ואת באת ליטול תחלה השבעי לי שלא גבית משל בעלי כלום דלמא לא משתייר לי נכסים כשיעור כתובתי ואף שלישית תאמר כן לשניה ורביעית לשלישית אבל הרביעית נפרעת שלא בשבועה וכגון שהיתומים גדולים וקסבר האי תנא כי אמרו רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ביתומים קטנים אמרו ולא בגדולים:

אף היא לא תפרע כו' - ובגמ' מפרש פלוגתייהו במאי:

היו כולן יוצאות ביום אחד - כלומר יוצאות לפנינו ומלמדות שכולן נכתבו ביום אחד:

כל הקודמת לחברתה שעה אחת - בכתובתה:

זכתה - אם השעות מפורשות בתוכן כגון באחת כתוב ביום פלוני בשעה שלישית ובשניה בשעה רביעית וכן בכולן: גמ'



כגון שנמצאת אחת - מן השלש שדות שגבו ג' נשים ראשונות:

שדה שאינה שלו - שנודע שגזלה וסוף שיבואו בעלים ויטלוה ממנה וכשבאה רביעית לגבות כתובתה משדה רביעית באה זו ועומדת לאמר למחר יבא הנגזל ויטול שדהו מידי ונמצאתי קרחת רצוני שתשבעי שלא גבית כתובתיך בחיי הבעל:

ובבעל חוב מאוחר שקדם וגבה קמיפלגי ת"ק סבר מה שגבה לא גבה - הלכך למה תשבע אם יבא הנגזל ויטרוף מזו תחזור היא על הרביעית ותטול ממנה מה שגבתה דהויא לה רביעית בעל חוב מאוחר:

ובן ננס סבר מה שגבה גבה - ואין השלישית חוזרת עליה לפיכך יכולה להשביעה:

דכולי עלמא מה שגבה לא גבה - ושבועה דבן ננס טעמא מאי דקסבר חיישינן שמא תכסיף הרביעית הזאת את השדה שהיא גובה דכי חזיא דלא משבעינן לה ידעא דהדרא שלישית עילוה כשיטלו מה שבידה ולא חיישא הך רביעית לאשבוחי לארעא אלא שמטה ואכלה ות"ק לא חייש לשמא תכסיף:

דאביי קשישא איכא בינייהו - והיתומים באים להשביעה ולא בנמצאת שדה שאינה שלו מיירי:

יתומים שאמרו - הבא ליפרע מהם לא יפרע אלא בשבועה אף בגדולים אמרו:

תרי אחי ותרי שותפי - או תרי שותפי:

ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא - בדבר השותפות ויצא השותף חייב:

לא מצי - שותף חבירו למימר לבעל הדין:

אנת לאו בעל דברים דידי את - בדין זה שנתחייב חברי אני אדין עמך בחלקי:

ואילו ראשונה לשלישית לא קתני - דתשבע לפי שנשבעה:

ולא אמרן - שיחזיר וידון:

אלא דלא הוה - האי שותף במתא כשבא חבירו לדין:

ב' שטרות - מכר שדה אחת לשני בני אדם ביום אחד:

שודא דדייני - לפי ראות עיני הדיינין יטילו הזכות והחובה:

שודא - לשון השלכה כמו ירה בים דמתרגם שדי בימא (שמות טו):

כרבי מאיר דאמר - לענין גט עדי חתימה עיקר כריתות וכן לענין השטרות ואלו שניהם נחתמו ביום אחד ובמקום שאין כותבין שעות גלו דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחבירו ואפילו זה שחרית וזה במנחה אין זה גובה יותר מזה הלכך מאי שודא דדייני איכא למימר אין אדם יכול ליפות כחו של זה משל זה:



ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר - אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למדינת הים אלמא עדי מסירה עיקר והכא יש לומר שמא האחד היה חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני הטעה וכי לא ידעינן נימא שודא דדייני לפי מה שהם רואים מי מהם היה רגיל אצלו יותר דשודא עדיפא מחלוקה:

דכולי עלמא כר' אלעזר - דקיימא לן כוותיה בגטין ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה ובהא פליגי:

חולקין - אלמא חלוקה עדיפא:

ר"מ היא - וליכא למימר שודא בחתימתו:

כתב לאחד - השטר ולא מסר לו עד שכתב שטר שני לאחר עליה ומסר לו:

ואי ר"מ כו' - אלא לאו רבי אלעזר ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה וקתני חולקין אלמא חלוקה עדיפא:

תנאי היא - איכא למ"ד שודא עדיף ואיכא למ"ד חלוקה עדיפא:

וחכ"א כו' - בשלהי פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני והלך וביקשו ולא מצאו שמת יחזרו למשלח מת המשלח יחזרו ליורשים כו' עד וחכ"א יחלוקו יורשי משלח ויורשי מי שנשתלחו לו וכאן אמרו מה שירצה שליש יעשה דהיינו שליח יעשה אלמא שודא עדיפא:

אמיה דרמי בר חמא כו' - ולא נודע למי מסרה תחלה שטר מתנה:

אטו בירושלים יתבינן כו' - וכיון דלא הקפידו בני מקום לכתוב שעות גילו מנהגם שאין הולכים אחר הקודם לבו ביום ושניהם שוים:

אלא מר מאי טעמא עבד הכי - ולא אמר יחלוקו:

שודא דדייני - כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ולי נראה שזה היה חביב לה יותר וקדמה ומסרה לו תחלה:

א"ל אנא נמי - תיהוי דידי שודא דדייני וכיון שפסקתי אני הדין שוב אין לך כח להוציא מידו שהרי יצא מב"ד זכאי בשודא דדייני:

אנא דיינא - על פי ראש גלותא והישיבה:

לאו בתורת הכי אתית לה - לא אמרת טעם שלך משום שודא דדייני אלא משום דקדים בחתימה כרבי מאיר ובזו טעית דהא לאו בירושלים יתבינן:

הנהו תרי שטרי - של מכר שיצאו על שדה אחת:



טירפא - לטרוף לקוחות מר"ח אייר שהרי מכרה לו באחריות:

יכלי למימר - לקוחות:

את בר חד בניסן את - ושטרך קודם ושלא כדין נטלה ממך:

מאי תקנתיה - דהאי:

נכתבו הרשאה להדדי - יבקש מאת חברו בר חמשה בניסן וימסור לו שטרו ויכתוב לו הרשאה עליו לטרוף לקוחות ואם יאמרו לו בר חד בניסן את אומר להם אני בא לטרוף בשביל מעות של חמשה בניסן שהרי לשנינו מכרה באחריות ואני בא בהרשאה עליכם מכחו ואם יאמרו לו הוא קדם ואת בר כ"ט בניסן היית אומר להם אני בא מחמת עצמי:

מתני' ומכר את שדהו - המשועבד לכתובות:

הראשונה - שנשא תחלה:

השניה מוציאה - כשימות בעלה:

וכן בעל חוב וכן אשה בעלת חוב - מפרש בגמ':

גמ' בשקנו מידה - ואמרי' בהכותב לאשתו דהיכא דקנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו:

מקחו בטל - משמע לגמרי ואפי' בחיי הבעל ובבבא בתרא מוקמינן לה באחת מאותן שלש שדות או ייחדה לה לכתובתה או כתב לה בתוך הכתובה או שהכניסה לו שום משלה:

כתב לראשון - שטר מכר על שדה אחת:

ולא חתמה לו - לא הודית באותו מכר וכתב שטר אחר ללוקח שני על שדה אחרת וחתמה לו:

אבדה כתובתה - אם אין שם בני חורין שהרי הראשון אומר הנחתי ליך מקום לגבות הימנו:

יכולה היא שתאמר כו' - מן השני תגבה:

ורבי - דסתמינהו למשניות הכא בכתובות סתם לן כר"מ ובמס' גיטין סתם לן מקחו בטל כר' יהודה:

אמר רב פפא - מתני' כשהיתה גרושה ואחר כך כתבה לו ללוקח כן:

רב אשי אמר - אפי' ביושבת תחתיו ותרוייהו סתמי כר"מ ומתני' דגיטין דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה להכי מקחו בטל דעד כאן לא קאמר ר"מ בבריית' איבדה כתובתה אלא בשני לקוחות והא חזינן דבראשון לא עשתה נחת רוח לבעלה הלכך לא מצית למימר כי חתמה לשני נחת רוח עשיתי לבעלי:

ומתניתין - דהכא דאשמעינן מינה חתימתה קיימת:

בדכתב - הבעל לאחר קודם לזה ולא חתמה לו ולזה חתמה:

אישתדוף בני חרי - לאחר שלקחו הלקוחות:

אישתדוף - נתקלקלו:

מראשון מיהא תגבי - שהרי נתקלקל זכותה במקום שהניח לה לגבות והוה ליה כאישתדוף:

ועוד תניא - דמראשון לא תגבה:

הכי גרסינן התם איהו דאפסיד אנפשיה - וכולה רבא קאמר לה לא תימא מאי איבדה כתובתה משני דאף מראשון איבדה אפ"ה לא נפשוט מינה אישתדוף בני חרי לא טריף ממשעבדי דהתם היא דאבדה כתובתה והא דקתני אין לו על לוקח ראשון כלום חד טעמא הוא האי דלא הדר גבי מהראשון משום דאפסיד נפשיה בידים שכתב לשני דין ודברים אין לי עמך ולא דמי לאישתדוף:



והא מעשים בכל יום - דדיינין דנין דכיון דאשתדוף בני חרי טריף ממשעבדי:

פרדיסא - כרם:

לעשר שנים - שיאכלנה עשר שנים ותחזור לבעלים בלא מעות דכתב ליה במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דין בלא כסף:

וקש - הזקין:

איהו אפסיד אנפשיה - לוקח שלקח שדה מיד זה שמשכן כרם זה באחריות לאוכלו י' שנים:

עביד דקיש - והדר מלוה על הלקוחות:

נכסי ליך - אמר לפנויה נכסי ליך ואחריך לפלוני:

כי האי תנא - כר"ש דאמר מכירתו מכירה:

ואמר אביי נכסי ליך כו' - לקמן מוקמי להא שמעתא בתרייתא באומר לנשואה:

הבעל מוציא מיד הלוקח - אם בא לדון עמו יכול הוא לזכות בדין שהוא לוקח ראשון:

ואחריך - יכול להוציא מיד הבעל דכי אמר אביי אין לאחריך במקום הבעל כלום שנתן לה כשהיא פנויה וניסת אבל באומר לנשואה ה"ק לה אחריך ליקני בעל לא ליקני:

ולוקח מיד אחריך - כר"ש דאמר דמכירת הראשון מכירה:

ומוקמינן לה בידא דלוקח - אין ב"ד נזקקין [בפעם הזאת אם בא להוציאן מיד הלוקח שאין הפעם הזאת דומה לראשונה מתחלה שנכנס להם לוקח זה מכח מכירת האשה ומיד האשה יכול הבעל לטעון אני לקחתי ראשון אבל בזו שהוציאן מיד אחריך שאין הבעל זוכה אצלו בדין אין בית דין נזקקין] לבעל כדקאמר טעמיה לקמיה:

וכן בעל חוב ושני לקוחות - ראובן נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות ומכרן לשנים זו בחמשים וזו בחמשים וכתב ב"ח ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך ב"ח נוטל מיד הראשון וכאן אין לומר הנחתי מקום שתגבה הימנו שהרי חובו כנגד שתיהן ולוקח ראשון מוציא מיד השני וב"ח חוזר ומוציא אף זו מן הראשון ולוקח שני מב"ח וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה:

וכן אשה בעלת חוב - שהיה לה חוב כתובתה על בעלה ומכר שתי שדותיו לשנים ואין בשניהם אלא כדי כתובתה וכתבה לשני דין ודברים אין לי עמך האשה מוציאה מיד לוקח ראשון והוא מן השני והאשה מן הראשון והשני מן האשה ולוקח ראשון מיד השני וחוזרין חלילה:

פרק אחד עשרה - אלמנה ניזונת


מתני' אלמנה ניזונת - אין חייבין בקבורתה. אם מתה שהרי יורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל ועליהן לקוברה שהרי בעלה תחת כתובתה חייב בקבורתה עכשיו שאינו יורשה היא תקבור עצמה: גמ' אנשי גליל היו כותבין את תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי:

כאנשי יהודה - היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה:

הניזונת תנן - והכי קתני אלמנה הניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהם כל זמן שהם רוצים לזונה:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/כתובות/פרק_י"