תענית ל א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מחגה ומ"ד כל החדש כולו אסור מחדשה ומ"ד כל השבת כולה אסור משבתה אמר רבא הלכה כרשב"ג ואמר רבא הלכה כרבי מאיר ותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמועינן הלכה כר' מאיר הוה אמינא אפי' מר"ח קמ"ל הלכה כרשב"ג ואי אשמועינן הלכה כרשב"ג הוה אמינא אפילו לאחריו קמ"ל הלכה כרבי מאיר:
ערב תשעה באב לא יאכל אדם ב' תבשילין כו':
אמר רב יהודה לא שנו אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר ואמר רב יהודה לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר אותרוייהו לקולא וצריכא דאי אשמעינן בסעודה המפסיק בה הוה אמינא אפי' משש שעות ולמטה קמ"ל משש שעות ולמעלה ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה הוה אמינא אפי' בסעודה שאינו מפסיק בה קמ"ל בסעודה המפסיק בה תניא כלישנא קמא תניא כלישנא בתרא תניא כלישנא בתרא הסועד ערב תשעה באב אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין ואם לאו אסור לאכול בשר ולשתות יין תניא כלישנא קמא ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה אמר רבי יהודה כיצד משנה אם היה רגיל לאכול שני תבשילין יאכל מין אחד ואם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם סועד בחמשה היה רגיל לשתות עשרה כוסות שותה חמשה כוסות במה דברים אמורים משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר תניא אידך ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין דברי ר"מ וחכ"א ישנה וממעט בבשר וביין כיצד ממעט אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר יאכל חצי ליטרא היה רגיל לשתות לוג יין ישתה חצי לוג יין ואם אינו רגיל כל עיקר אסור רשב"ג אומר אם היה רגיל לאכול צנון או מליח אחר סעודתו הרשות בידו תניא אידך כל שהוא משום תשעה באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ כל שאינו משום ט"ב מותר לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול בשר מותר לרחוץ ת"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב באסור באכילה ובשתיה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא בקינות באיוב ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנאמר (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן בטלים בו משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב:
לא יאכל בשר ולא ישתה יין:
תנא גאבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגתו בשר מליח עד כמה אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל דכל זמן (שאינו) כשלמים ויין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס תנא היין תוסס אין בו משום גילוי ווכמה תסיסתו ג' ימים אמר רב יהודה אמר רב זכך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב
רש"י
עריכה
מחגה - כלומר יליף טעמא מן חגה דהיינו ר"ח שנקרא חג כדאמרי' לעיל (דף כט.) קרא עלי מועד:
הלכה כר"מ - דלפניו אסור ולאחריו מותר:
הלכה כרבן שמעון בן גמליאל - דאין איסור נוהג אלא באותה שבת:
תרוייהו לקולא - כדמפרש ואזיל דבלפניו מוקי הלכה כר"מ דלפניו ולא לאחריו ובאותה שבת אבל קודם אותה שבת אפילו לפניו מותר:
משש שעות ולמטה - כלפי השחר:
המפסיק בה - דשוב אינו אוכל עוד מאותה סעודה ואילך: ה"ג כיצד ישנה א"ר יהודה אם הוא רגיל כו':
בעשרה - שהיו סועדין עמו לכבודו:
וחכ"א ישנה - אשני תבשילין קיימי בשר ויין ימעט:
מליח - דג או בשר מליח דאין בו טעם כל כך אחר ששהה שלשה ימים במלח כדלקמן כשלמים והנותר מבשר זבח השלמים וגו' טפי לא אשכחן דמקרי בשר:
כל שהוא משום ט' באב - כגון סעודה המפסיק בה:
כל שאינו משום ט"ב - כגון סעודה המפסיק בה בתענית צבור אי נמי סעודה שאינו מפסיק בה: ה"ג ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל שעה שמותר לאכול מותר לרחוץ ולא גרסינן בשר כלומר אפילו בשעת סעודה המפסיק מותר לרחוץ הואיל ומותר לאכול:
אסור באכילה ובשתיה - הני אין נוהגין באבל דקא חשיב נמי איסורים שנוהגין בו לבד מהני דנהיגי באבל רחיצה סיכה ונעילה כו':
ואסור לקרות בתורה כו' - דכתיב בהו משמחי לב:
במקום שאינו רגיל לקרות - דכיון דלא ידע אית ליה צערא:
עד כמה - הוי בשר גמור דלא הוי בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים שלא שהה במלחו אלא שני ימים ולילה אחד כזמן אכילת שלמים ולהכי נקט כשלמים דבזמן אכילת שלמים אשכחן דאקרי בשר דכתיב (ויקרא ז) והנותר מבשר זבח השלמים וגו' טפי לא אשכחן דמקרי בשר שהטעם נפסל אחרי ב' וג' ימים:
יין מגתו - חדש ומתוק ואינו טוב כיין ישן ומשלשל ומזיק:
תוסס - רותח:
אין בו משום גילוי - שאין נחש שותהו כי יברח מרתיחתו:
תוספות
עריכה
ותרוייהו לקולא. כלומר תרוייהו כדר"מ דאמר מר"ח ועד התענית וכרשב"ג דאמר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד הלכה כתרוייהו לקולא כלומר דאינו אסור אלא אותה שבת בלבד כרשב"ג ודוקא התענית אבל לאחר התענית מותר דהלכה כר"מ דאמר דאינו אסור אלא עד התענית ואע"ג דשלחו משמיה דר' יוחנן דכלי פשתן מותר לכבס במועד מ"מ החמיר לנו מורינו רש"י לתת סדינין שלנו לכובס אותה שבוע שהיה בה ט"ב קודם התענית אבל היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ערב שבת מפני טורח השבת.:
ערב ט"ב לא יאכל אדם ב' תבשילין. פירוש ב' תבשילין ר"ל בשתי קדירות כגון שקורין העולם אכלנו ב' מינים שקורין מיישו"ן אבל אין לאסור לאכול תבשיל שעושין מבצלים ומגבינה ומביצים דאע"ג דאין רגילין העולם לאכול בצלים חיין כדאמר בעירובין (ד' כט.) אכל בצל והשכים ומת וכו' שקשין לכל גופו של אדם כחרבות אעפ"כ מאחר שאין עושין מהם תבשיל בעצמו אם לא ישימו או שומן או שום דבר שנותן בהם טעם אינו קרוי תבשיל כדי לאסור הביצים שמשימין עמהם אבל מן גבינה המבושל בקדירה אין חששא לאכול דכל דבר שהוא נאכל כמו שהוא חי כמו חלב כמו גבינה כמו תפוחים אין בהם תורת בשול כלל וכלל:
ואם היה רגיל לסעוד בעשרה יסעוד בחמשה. צריך למעט בכבודו: ואע"ג דקאמר הש"ס דבשר מליח מותר כל זמן שאינו כשלמים כלומר שעבר יותר מב' ימים משחיטתו אפ"ה לדידן אסור לאכול בשר אפי' מלוח מזמן מרובה כיון דאנו רגילים לאכול בשר מליח וכן צריך למעט בשתייתו שאם היה רגיל לשתות עשרה כוסות משכר או ממשקה אחר לא ישתה כי אם חמשה וצריך לשנות מקומו שהוא רגיל לאכול בו כמו שהיה מנהגו של רבי יהודה בר' אילעאי. שישב ואכל ערב ט"ב בין תנור לכיריים מקום שהיה מנוול:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק ד (עריכה)
לג א מיי' פ"ה מהל' תענית הלכה ז', סמ"ג עשין מד"ס ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ב סעיף א' וסעיף ט:
לד ב מיי' פ"ה מהל' תענית הלכה י', סמ"ג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ד סעיף א':
לה ג ד מיי' פ"ה מהל' תענית הלכה ז', סמ"ג שם (טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ב סעיף ב'):
לו ה ו מיי' פי"א מהל' רוצח ושמירת נפש הלכה ח', סמ"ג עשין לט, וטור י"ד סימן קטז:
לז ז מיי' פ"ה מהל' תענית הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ב סעיף ו':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק ד (עריכה)
ערב ט' באב לא יאכל ב' תבשילין כו' ואפילו אורז ועדשים. אבל אוכל תבשיל אחד בלבד שלא יהיה אותו תבשיל בשר ואם הוא בשר בן ג' ימים מותר. דא' כל בשר שאינו כשלמים בן ב' ימים ולילה אחד כדכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת וגו' אינו קרוי בשר אלא מליח ויין תוסס נמי כגון שנסחט בתוך ג' ימים מותר שאינו עדיין יין.
אמר רב יהודה אמר רב ל"ש לא יאכל ב' תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בערב ט' באב משעה שיעברו שש שעות מן היום כגון שיקבע סעודתו משעה שביעית ולמעלה. והני מילי בסעודה שהוא מפסיק בה כלומר בתענית. אבל אם בדעתו לאכול עדיין פעם אחרת או קודם שעה ששית מותר (מתשתא מיבררי) . הני מילי פשוטות הן. רשבג"א אם היה רגיל לאכול אחר סעודתו צנון או מלח הרשות בידו:
ת"ר כל שהוא משום ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ משעה שאסור לאכול אסור לרחוץ. ואע"ג דתנינן נוהג אבל עד התענית ואמרינן הלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל ז' אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר. הא גרסינן בפסחים פרק מקום שנהגו (דף נד ב) אין בין ט' באב ליוה"כ כו' מסייע ליה לר' אלעזר דאמר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביוה"כ. אע"ג דמותבינן עליה הא משני רב פפא חמורי לא קתני. וגרסינן בפ' יוה"כ (יומא עח א) מטפחת היה לו לריב"ל (ביוה"כ) [עיוה"כ] מקנח פניו ידיו ורגליו למחר מעבירה ע"ג עיניו ואינו חושש. ערב ט' באב שורה במים ועושה כמין כלים נגובים למחר מעביר ע"ג עיניו ואינו חושש ש"מ מהני כלהו דרחיצת פניו ידיו ורגליו בט' באב אפילו בצונן אסור אלא אם היו מטונפות:
ת"ר כל מצות הנהוגות באבל נוהגות בט' באב. אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. שלח רב הגאון בלשון הזה יהא בנדוי כל מי שעושה אחת מכל אלו בט' באב כל היום. וא' לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה בתלמוד כו'.
ר' יהודה אומר אינו קורא אלא במקום שאינו רגיל לקרות מפני שצער הוא לו וקורא באיוב ובקינות פי' איכה ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטילים משום פקודי ה' ישרים משמחי לב.
תנא יין תוסס אין בו משום גילוי. וכמה תסיסתו ג' ימים. לפיכך בערב ט' באב מותר:
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק ד (עריכה)
ותרווייהו לקולא הלכה כר"מ דאמר אין אסור אלא עד התענית והלכה כרשב"ג דאין איסור אלא אותה שבת והוא שלפני ט' באב:
בסעודה המפסיק סעודה אחרונה שמקבל עליו תענית. אבל בסעודה שאין מפסיק כגון סעודה שאוכל קודם לכן שעדיין יאכל אחריה. כל שהוא משום ת"ב היינו ט' באב עצמו כל שאינו משום ת"ב שאר תעניות. קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות לפי שמצטער:
כל זמן שהוא כשלמים שני ימים ולילה אחד אינו אוכל בערב ת"ב אבל אחר כן אוכל שבטל מתורת בשר. מחייב בכפיית המטה לכוף מטתו כאבל:
תניא כל שהוא מחמת תשעה באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו כל זמן שמותר לאכול מותר לרחוץ. אבל רבינו הגדול ז"ל לא כתב ברייתא זו בהלכות[יו], ושמא כתב הרב ז"ל דבריו של ר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו מסתמא דמתניתין דלא קתני באיסורא דערב תשעה באב אלא לאכול בשר ולשתות יין ושני תבשילין. ולא מכרעא מילתא למדחי דרבים דאיכא למימר מתניתין איסורא דפסקא ליה קתני איסורא דתליא בקבלת עינוי לא קתני משום שתיקה דמתניתין לא פסקינן בשום דוכתא. דמאי דלא פרישו במתניתין פרישו בברייתא. הלכך מכי אזיל סעודה המפסיק בה משש שעות ולמעלה באבלות אסור לרחוץ אפילו פניו ידיו ורגליו. ואסור לסוך בתשעה באב עצמו כדאיתא בתוספתא:
תניא ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין אבל אוכל בשר מליח ושותה יין מגתו. בשר מליח עד כמה אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל כל זמן שהוא כשלמי'. יין מגתו עד כמה כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו שלשה ימים. אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר' אלעאי ערב תשעה באב מביאים לו פת חרבה במלח ושורה אותה במים ויושב בין תנור לכירים ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. ירושלמי (ד,ו) רב מן דהוה אכיל כל צרכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זהו עיקר סעודת ט' באב לקיים מה שנאמר (איכה ג,טז) ויגרס בחצץ שיניו:
תנו רבנן כל מצוות (עשה) שנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. אסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובהגדות אבל קורא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות וקורא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן אינן בטלין לעולם דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא הוא באיוב וקינות ובדברים הרעים שבירמיהו ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב.
ותשעה באב אסור באכילה ושתיה כדרך איסורן ביום הכפורים אלא שזה ענוש כרת וזה מדברי קבלה ומכין אותו מכת מרדות, וגרסינן בפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ד ע"ב) דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים, ובין השמשות שלו אסור, אלא מיהו חיה כל שלשים וכן חולה שהוא צריך אין צריכין אומד אלא מאכילין (אותו) [אותם] דבמקום חולי לא גזרו רבנן.
וכן ברחיצה ובסיכה אסור לגמרי כיום הכפורים בין בחמין בין בצונן, דאמר רבי אלעזר אסור לאדם שיושיט אצבעו במים בתשעה באב כדרך שאסור ביום הכפורים וגרסינן בתעניות [י"ג ע"א] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים, רבי חנינא סגן הכהנים כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אתת בשנה, והלכתא כתנא קמא והני מילי טבילה בזמנה דקיימא לן טבילה בזמנה מצוה, אבל שלא בזמנה אסורה וכפי מה שפירשנו בשער שלמעלה.
ונעילת הסנדל ומנעל כדינו לענין אבילות ולפי מה שסדור למעלה.
בפרק יום הכפורים (יומא ע"ח ע"א) זעירא בר חמא אושפיזיכניה דרבי יהושע בן לוי ודרב אמי ודרב אסי ודכולהו רבנן דקסרין, הוה אמר ליה ליוסף בריה דר' יהושע בן לוי בר אוריאן תא אימא לך מילתא מעלייתא דהוה עביד אביך ערב תשעה באב, מביאין לו מטפחות ושורה במים ומקנח בה ידיו ורגליו למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש, פירוש מביאין לו מטפחת ושורה אותה במים ובלילה מקנח בה ידיו ורגליו כדי להצטנן בה ולמחר מעבירו על גבי עיניו להעביר לפלוף חבלי שינה מהן, ורוחץ ידיו כדרכו לתפלה דהוה ליה כחייבי טבילות שטובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביום הכפורים דכל רחיצת מצוה מותרת ונטילת ידים לתפלה מצוה היא ולהקביל פני רבו עובר במים להקביל פני שכינה לא כל שכן, אבל שלא בשעת תפלה אם היו מטונפות מדרך קינוח רוחץ כדרכו, כדאמרינן אם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואם לאו אינו אלא לתפלה ובירושלמי בתשעה באב מרחיץ את ידיו ומעבירין על פניו, אם היה לפלוף על גבי עיניו ודרכו לרחצן במים רוחץ ומעבירו כדרכו ואינו חושש דהוה ליה כמלוכלך בטיט ובצואה דרוחץ כדרכו ואינו חושש וכן כתב הרב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל, אבל הרב רבי משה ז"ל כתב ביום הכפורים ובתשעה באב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה ואין זה נכון אלא שאין לי להאריך כאן.
וכן נהגו קצת העם שלא לקרות פרשת קרבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל בתשעה באב בבית הכנסת לפי שאסור לקרות בתורה, ואין לנו איסור בסדר היום שהרי קורא קריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה, וכן קורין בתורה ומפטירין בנביא בענינו של יום ופרשת התמיד ואיזהו מקומן כנגד תמידין תקנום ואומר כדרכו ואינו חושש:
תני' ערב ט' באב לא יאכל אדם שני תבשילין: כמה כתבו הראשונים ז"ל בזה ועיקרן של דברי' דהכא לענין ט' באב שהאיסו' משו' תענוג וחשיבות אין לומר שיהא דג וביצה שעליו נידון כשני תבשילין כמו שאמרנו לענין עירוב ולענין ליל פסחים וכמו שהיו סבורים קצת רבותי ז"ל אלא כל שהיא בשתי תמחויים ואפילו ממין א' כגון שהא' צלי והא' מבושל וכיוצא בזה הרי אלו שני תבשילין וכל שהם בתמחוי אחד וקדר' א' אפילו כמה מינים ביחד אינו אלא תבשיל א' וכן דעת מורי בשם רבי' נ"ר בשם רבותיו:
ולענין מיני פירות נראה ג"כ דכיון דלענין בשולי עובדי כוכבי' ומזלות דכל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עובדי כוכבי' ומזלות לפי שאין זה דרך חשיבות דאתי לידי חתנו' שאף לענין ט' באב כן ואע"פ שסומכין בהם לענין עירובי תבשילין כדאיתא בירושלמי אבל בתוספת אוסרי' בכל מני פירות מבושלי' וגם רבי' הגדול ז"ל לא התיר אלא בפירות חיים נראה שמדמין דבר לענין ערוב להחמי' והמחמיר תבא עליו ברכה:
לא יאכל בשר ולא ישתה יין:
רבי יהוד' מחייב בכפיי' המט' ולא הודו לו חכמי': אסיק' בש"ס של' הודו לו כלל אפילו לכפות מטתו וכ"ש לשאר מטו' וכן הלכה וכ"ש שאין לנו שנוי מקום בבי' הכנסת מן הדין ומקום שנהגו בו עשאוהו כשבת ראשונה ומנהג חסידות הוא.
אמר שמואל לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה כבר: פי' למעלה בפי' הנכון דהיינו סעודה שסומך עליה על תעניתו וזהו מה שאמרו בברייתא כל שהוא משום ט' באב אסור לאכול בשר ואסור לשתות יין ואסור לרחוץ דקס"ד דמשעה שקביל עליו קצת אבלות זו היינו אכילת בשר ושתיית יין אסור לרחוץ ואע"ג דאכתי לא חייל ט' באב ולפירש אסור בה בלבד אבל לא בשאר ענויין ורבי ישמעאל ברבי יוסי משום אביו אמר כל זמן שמותר לאכול בשר מותר לרחוץ והיינו עד בין השמשו' ונראה כדברי רבי' אלפסי ז"ל שהלכ' כר' ישמעאל שהוא מיקל וסתמ' דמתני' רהטא כותי' דלא קתני אלא איסור בשר ויין ולא איסור רחיצ' ולפי' לא הביא בהלכותיו בקבלה בא זו בברייתא זו וסמך על משנתי' ונראה כרבנן דרבים נינהו ויחיד ורבים הלכה כרבים וסתם מתני' מלתא דנהיגי טפי נקט ומאי דלא פריש במתני' פריש בברייתא הילכך מכיון שאכל אחר ו' שעות סעודה המפסיק בה אסור לרחוץ משום תענוג אפי' פניו ורגליו כדין ט' באב ובתוספת' אמרו ג"כ שאסור לסוך ואסיקנא דלא אתסר בבשר ויין עד דאיכא תרתי שתהא סעודה המפסיק בה ושיהא מו' שעות ומעלה גרסת הספרי' אמר רב יהודה כיצד משנה ואע"ג דרב יהודה מפרש מלתא דרשב"ג פי' בעלמא הוא דעבוד ולאו ס"ל כוותיה הילכך כרבנן דמתני' ורב שמואל פירשו מלתייהו שלא אמרו אלא מו' שעות ומעלה ובסעודה המפסיק בה. וכן פסקו כל הגאונים ז"ל.
ויש נסחאות דגרסי' א"ר יהודה ולפי גרסא זו כ"ש דהלכתא דרבנן דסתם מתני' דרשב"ג ורבי יהודה יחידאי נינהו וליכא אימורא דמסתמיך במלתייהו כלל אבל בירושלמי גרסי' בנסחי דידן ת"ר כל הנוהגות באבל נוהגות בט' באב לאו כללא ממש היא דהא כפיית המטה ועטיפת הראש דאיתנהו באבל וליתנהו בט' באב אבל מצות עשה שבאבל אינם בט' באב שאינו חייב בכפיית המטה ולא בעטיפה ואין צריך לומר בקריעה שאינה ממצות אבלות כדאמר התם במשקין אבלות וקריעה לחוד ואפי' במצות לא תעשה אין לנו אלא מאי דפריט שאין נוהגות באבל כל ז' וכלל ופרט קתני ולפיכך חייב בתפילין שאין אסורו באבל אלא יום ראשון ולא חמיר ט' באב ליבטל מצוה משום אבלות שבה יותר מיום ב' של אבלות והרי ט' באב מותר בעשיית מלאכה במקום שנהגו שכן באבל שאין לו מה יאכל עושה בצנעה בתוך ביתו לאחר ג' וכן בשאלת שלו' משיב שכן באבלות לאחר ג' וכן בשאלת שלו' משיב לכל אדם עשו ט' באב לאחר ג' וחברים עושים אותו לאחר ג' ימים הראשונים ונוהגים איסור במלאכה ואין שאלת שלו' כלל שאין מתירין מלאכה באבל לאחר ג' אלא ע"י הדחק שאין לו מה יאכל ואין מתירין לו שלום אלא למי ששאל שלא צריך להודיעו שהוא אבל מיסודו של רבי' הגדול ז"ל ומה שאסרו לקרוא בתורה במשנה ובש"ס היינו בבא לקרוא דרך מקרא ומשנה וש"ס ואין סדר היום בכלל שהרי קורין בתורה ומפטירי' בנביא וקורין ק"ש.
ומעתה אין להמנע מלקרוא פרש' את קרבני לחמי ואיזהו מקומן וקורא כדרכו ואינו חושש ורחיצה שאסרו דוקא לתענוג אבל להתפלל מותר בין בט' באב בין בי"ה כשם שהתירו לעבור במים כדי להקביל פני רבו וכ"ש להקביל פני השכינה ומה שאמרו בריב"ל ערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה במים ולמחר מעבירה ע"ג עיניו להסיר לכלוך שבעין אבל ידיו רוחץ אותן כדרכו לומר ברכות ותפלה ובחייבי טבילות שטובלין כדרכן בין בט' באב בין בי"ה וזה פשוט והלכה למעשה ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב ט' באב וי"ה כיון שאין בהן רחיצה אינו מברך על נטיל' ידים ולא המעביר שינה מעיני ואינו נכון כלל וכבר כתבתי' בהלכות יומא שאע"פ שט' באב אסור בנעילת הסנדל חייב לברך שעשה לי כל צרכי שכל אותן ברכות שתקנו חכמים ברכות של שבח הן לפי שנוהגים באדם על הרוב ואע"פ שלא שמע קול תרנגול מברך ברכה הנותן לשכוי בינה וכן בברכת אשר יצר אע"פ שלא הוצרך לנקביו ויש מרבותי ז"ל חולקי' בזה בפרק הרואה כתבתי עקרן של דברים ואיסור נעילת הסנדל אינו אלא בדבר של עור או שהוא מחופה עור כמו שכתבתי בהלכות יומא.
תוספתא אין שאלת שלו' לחביריו בט' באב ולהדיוטו' בשפה רפה. ופירש בירושלמי שמשיבין את ההדיוטות בשפה רפה וסיכה שאינה של תענוג אלא לרפואה מותר' וכן בכל דבר שהוא לרפואה ירושלמי רבי אחא אומר יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע ומאי ניהו רחם יי' אלהינו ברחמך ובחסדיך הנאמנים על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבלה ההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה בכף עריצים ויבלעוה לגיונו' ויחללוה עובדי פסולי' ולבני ישראל נתנה לנחל' ולזרע ישורון ירושה הורשתה כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם יי' אלהים וגומר ע"כ. ויש קצת שנוי בנוסח זה בסדור תפלת שלנו. ובירושלמי אמרו שאומרה בעבוד' דכל שהוא להבא אומרה בעבודה כתב רבינו אלפסי ז"ל ונהוג עלמא לאומרה בבונה ירושל' וסמכי' לה אהא דאמר רב יהודה אבל בירושלמי סבורי' דההיא ביחיד השואל צרכיו אבל צורכי רבים כלומר של כל ישראל בעבודה ואין משנין מנהג בדבר זה:
דרש רבא עוברו' ומניקו' וכו' ובין השמשו' שלו אסור: פירש ומינ' דקודם לכן מותר שאין תוספת לט' באב וכבר כתבוה לעיל בפ"ק כתב רבינו הגדול ז"ל דחיה כל ל' יום וכן חולה שהוא צריך אין צריכין אומד בי"ה אלא מאכילין אותו דבמקום חולי לא גזור רבנן ולענין ט' באב שחל להיות במוצאי שבת נתקשו הראשונים מהו לענין הבדלה דהא א"א למשתי מיניה ולא לאטעומי' לינוקא כדאמר לענין זמן בי"ה ואע"ג דהא איסורא דרבנן אפילו בהא איכא למיחש דילמא אתי ינוקא למסרך כיון שעושה לצרכיו כדחיישי' במזרע כשותא בכרמא ע"י ינוקא דילמא אתי למסרך במס' שבת פרק תולין ואע"ג דההיא איסורא דרבנן הלכך ליכא הבדלה ואפי' למאן דסב' במס' פסחי' שאם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כלה ה"מ היכ' דחזי לאבדולי בשעתיה דאי עבר זמניה יש לו תשלומין אבל בזה שאינו ראוי להבדל' בזמנו פטור מן התשלומין וכ"ש למ"ד שמבדיל והולך כל היום כלו בלבד כמו שפסק רבי' אלפסי ז"ל שאין לדבר תשלומי' ועיקרן של דברי' כמו שכתב רבי' הגדול ז"ל שלא תקנו על הבדלה לכוס במוצאי שבת שחל בו ט' באב שהרי בתחלה קבעוה בתפלה וכשהעשירו קבעוה על הכוס ובט' באב כזה שכל ישראל עניים מרודים לא תקנו על הכוס כלל אלא בתפלה בלבד ולא שאמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש שם כוס אבל כשאין שם כוס לא:
ואם נזדמנה מילה ביום ט' באב י"א דמטעמי לינוקא שלא אמרו דחיישי' לסרכא אלא בזמן דאיתיה כל שתא אבל זה שהוא מקרה ואינו קבוע לא וקשיא עלייהו ההיא דכשות' דכרמא ונהגו בו במקומותינו לברך בלא כוס על ההדס בשר מליח עד כמה כל זמן שהוא כשלמים פירש שלאחר שהיה במלחו שני ימים ולילה חשוב מליח אמר רב יהודה כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעאי כו':
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה