ויקיטקסט

רי"ף על הש"ס/כתובות/פרק ה

< רי"ף על הש"ס | כתובות

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ה

עריכה

אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה מוסיף נתאלמנה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל רבי אלעזר בן עזריה אומר מן (דף רי"ף כא:) הנשואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא על מנת לכנסה:

גמ' רצה לכתוב לא קתני אלא להוסיף מסייע ליה לרבי איבו דאמר רבי איבו אמר רבי ינאי תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת ולמוחלת ולמורדת ולפוגמת ולתובעת ולעוברת על דת לשבח ולשבועה ולשביעית ולכותב כל נכסיו לבניו ולגבות מן הקרקע ומן הזיבורית וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם ולכתובת בנין דכרין:

למוכרת כיצד מכרה כתובתה לבעלה או לאחר אינה יכולה לומר עיקר כתובה מכרתי ותוספת לא מכרתי אלא אף התוספת מכרה. למוחלת שאם מחלה כתובתה מחלה אף התוספת. מורדת ועוברת על דת אבדו כתובתן והתוספת. והפוגמת כתובתה נשבעת בין על הכתובה בין על התוספת. לשבח שאם הוסיף לה קרקע או בהמה או עבדים והשביחו כשם ששבח כתובה לבעל כך תוספת לבעל פירוש אחר אין האשה גובה מן השבח לא כתובה ולא תוספת דגרסינן פ' יש בכור לנחלה (דף נב.) הבכור אינו נוטל פי שנים בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ואקשינן והא אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח ופרקינן מקולי כתובה שאנו כאן.

תובעת לא שנא תובעת כתובתה בב"ד ולא שנא תובעת תוספת אין לה מזונות. לשבועה כשם שאינה נפרעת כתובתה אלא בשבועה (דף רי"ף כב.) כך אינה נפרעת תוספת אלא בשבועה:

לשביעית שאם פגמה וזקפה משמטת הכל כתובה ותוספת:

לכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ותוספת. לגבות מן הקרקע כשם שאין אשה גובה עיקר כתובה אלא מן הקרקע כך אינה גובה תוספת אלא מן הקרקע. לגבות מן הזבורית בין הכתובה בין התוספת גובה מן הזבורית. וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם בין כתובה ותוספת:

הגה"ה לדברי רבי מאיר (דף קד.) אבל לדברי חכמים אינה גובה אלא עד כ"ה שנים וכן פסקינן פרק הנושא דהלכה כדברי חכמים ע"כ:

ולכתובת בנין דכרין שיורשין בין הכתובה בין התוספת:

איתמר כתובת בנין דכרין פומבריתאי אמרי לא טרפה ממשעבדי ירתון תנן בני מתא מחסיא אמרי טרפה ממשעבדי יסבון תנן והלכתא לא טרפה ממשעבדי ירתון תנן מטלטלי ואיתנהו בעיניהו בלא שבועה ליתנהו בעיניהו פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה (דף רי"ף כב:) והלכתא בלא שבועה והוא דידיע דהני מטלטלי מחמת מטלטלי קמאי נינהו:

יחד לה ארעא בד' מצרנהא בלא שבועה בחד מיצרא פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והלכתא בלא שבועה אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה לא קנו מיניה פומבדיתאי אמרי לא צריך לאמלוכי ביה בני מתא מחסיא אמרי צריך לאמלוכי ביה והלכתא צריך לאמלוכי ביה:

((מהר"ם ל"ג) ירושלמי א"ל רב לחייא בריה כד אמינא לך הב מידי לפלניא אי איניש עשיר הוא אמליך בי תנינות ואי איניש מסכן הוא הב ליה מיד):

רבי אלעזר בן עזריה אומר וכו' אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר' אלעזר בן עזריה איתמר מתנת שכיב מרע שכתב בה קנין (עי' אלפס ב"ב דף רכט) בי רב משמיה דרב אמרי ארכבה אתרי רכשי ושמואל אמר לא ידענא מה אידון בה רב משמיה דרב אמרי ארכבה אתרי רכשי הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת ש"מ הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי היא כמתנת ש"מ שאם אמר הלואתו לפלוני הלואתו לפלוני ושמואל אמר לא ידענא מה אידון ביה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה :

בעי רבי אבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה ופשטינן דחיבת חופה קונה בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו אם תמצא לומר חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אין חופה דלא חזיא לביאה לא או דילמא לא שנא תיקו הילכך אין קונה:

מתני' רבי יהודה אומר רצה כותב לבתולה מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז רבי מאיר אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי בעילתו בעילת זנות:

גמ' ( כ"ז אינו מהלכות. ד"ת כל הפוחת ואפילו בתנאה אלמא קסבר תנאה בטל ואית לה מאתים וכיון דאמר לה לית ליך אלא מנה סמכה דעתה והוי לה בעילתו בעילת זנות והא שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא מדרבנן תנאו קיים קסבר רבי מאיר כתובה דאורייתא) אחתיה דרמי בר (בגמ' בר חמא ) פפא אינסבה לרב (בגמ' אויא ) אדא אירכסה כתובתה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה הכי אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי מאיר (דף רי"ף כג.) אבל חכמים אומרים משהה אדם עם אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה ואינו חושש אמר ליה אביי והא אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר' מאיר בגזרותיו אמר ליה אי הכי זיל כתוב לה:

מתני' נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה וכשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו ולאלמנה שלשים יום הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה רבי עקיבא אומר מחצה חולין ומחצה תרומה:

גמ' מנה"מ אמר רב חסדא דאמר קרא (בראשית, כד) תשב הנערה אתנו ימים או עשור מאי ימים אילימא ימים תרי יומי משתעי איניש הכי דאמרי ליה תרי יומי ואמר להו לאו אמרי ליה עשרה יומי אלא מאי ימים שנה שנאמר (ויקרא, כה) ימים תהיה גאולתו אמר רבי זירא תנא קטנה בין היא בין אביה יכולין לעכב בשלמא איהי מציא מעכבא דאמרה לא יכילנא בבעל אלא אביה אי איהי ניחא לה אביה מאי נפקא ליה מינה סבר השתא לא ידעה ולמחר מימרדא ואתיא ונפלה עילואי אמר רבא בר ליואי אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה אבל פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא גדולה ולא חיישינן דילמא עייל בה פחדא מהשתא וחלשה:

ת"ר המארס את הבתולה בין שתבע הבעל והיא מעכבת ובין שתבעה היא ובעל מעכב נותנין לה י"ב חדש משעת תביעה אבל לא משעת אירוסין בגרה הרי היא כתביעה כיצד בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה י"ב חדש ולארוסה ל' יום מאי ולארוסה ל' יום א"ר פפא הכי קאמר ארוסה בוגרת שעברו עליה י"ב חדש בבגרותה ונתקדשה נותנין לה שלשים יום כאלמנה:

מתני' היבם אינו מאכיל בתרומה עשתה ששה חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם ואפילו כלם בפני הבעל חסר יום א' לפני היבם אינה אוכלת בתרומה זו משנה ראשונה וב"ד של אחריהם אמרו אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה :

(דף רי"ף כג:) מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו הרי היא עושה ואוכלת המותר ר"מ אומר הקדש רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין:

גמ' אמר שמואל הלכה כר' יוחנן הסנדלר דקסבר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם:

א"ר הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה דקסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה וגרסינן בהדיא פרק שני דייני גזרות (דף קז:) דהלכתא כרב הונא תנן התם בנדרים (דף נט.) קונם שאני עושה לפיך אין צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו (דף רי"ף כד.) רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו (לקמן דף סו.) כי אתא אמר העדפה שלא על ידי הדחק כ"ע לא פליגי דבעל הויא כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק רבנן סברי דבעל הויא ור"ע סבר לאשה הוי איכא מ"ד הלכה כר"ע ואיכא מ"ד הלכה כרבנן ואנן ס"ל הלכה כרבנן:

מתני' ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת לו המטה ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה שלש אינה מצעת לו את המטה ואינה עושה לו בצמר ארבע יושכת בקתדרא רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה:

גמ' טוחנת ס"ד אלא אימא מטחנת ואב"א ברחיא דידא מתניתין דלא כרבי חייא דתני ר' חייא אין אשה אלא ליופי ואין אשה אלא לבנים ותני רבי חייא אין אשה אלא לתכשיטיה ותני רבי חייא הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי פשתן והרוצה שילבין את בתו יאכילנה אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפרקה:

ומניקה את בנה ירושלמי אמר רבי חנינא לא אמרו אלא אחד אבל תאומים לא ולא בן חברתה:

ת"ר נדרה שלא להניק את בנה ב"ש אומרים (דף רי"ף כד:) שומטת דד מפיו ובית הלל אומרים כופה ומניקתו נתגרשה אינו כופה ואם היה מכירה נותן לה שכרה ומניקתו מפני הסכנה בן כמה הוא מכירה אמר ר' ירמיה בן ג' חדשים ורבי יצהק א"ר יוחנן בן חמשים יום א"ר שימי בר אשי הלכה כרבי יצחק שאמר משום רבי יוחנן סומא מנא ידע א"ר אשי בריחא ובטעמא ההיא דאתיא לקמיה דשמואל הוה יתיב קמיה רב דימי בר יוסף אמר שמואל לרב דימי בר יוסף זיל בדקה אותבא בדרא דנשי ושקליה לברה וקא מהדר ליה עלייהו כי מטא לגבה הויא מסוי לאפה כבשתינה לעינה מיניה אמר לה נטוף עיניך קום דרי בניך:

ת"ר יונק תינוק והולך עד כ"ד חדש מכאן ואילך כיונק שקץ דברי ר"א ר' יהושע אומר אפי' ד' וה' שנים פירש לאחר ארבעה ועשרים חדש וחזר הרי זה כיונק שקץ א"ר יוסף הלכה כר' יהושע וכמה פרישתו א"ר יהודה בן חביבא שלשה ימים ירושלמי במה דברים אמורים שפירש מתוך בוריו אכל פירש מתוך חליו מחזירין אותו תניא דם שעל הככר גוררו ואוכלו ושבין השינים מוצצו ובולעו ואינו חושש

(דף רי"ף כה.) תנו רבנן מניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חדש הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד כ"ד חדש דברי ר"מ ר' יהודה מתיר בשמונה עשר חדש וקי"ל בהא כר"מ דרב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין כ"ד חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ואפילו נתנה בנה למניקה או גומלתו אסורה לינשא עד כ"ד חדש אבל אם מת מותר מר בר רב אשי אמר אפילו מת נמי אסור דילמא קטלא ליה ואזלא ומינסבא הוה עובדא וחנקתיה ולא היא ההיא שוטה הות דלא חנקי נשי לבניהם:

תנו רבנן הרי שנתנו לה בן להניק הרי זו לא תניק עמו את בנה ולא בן חברתה פסקה קימעא אוכלת הרבה ולא תאכל עמו דברים הרעים פסקה קימעא אוכלת הרבה מהיכא אמר רב ששת משלה:

ולא תאכל עמו דברים הרעים כגון מאי אמר רב כהנא קישות וחזיז ואדמה אביי אמר אפי' קרא וחבושא רב פפא אמר אפילו קורא וכופרי רב אשי אמר אפילו שמכי ושכרא והרסנא מינייהו פסקי חלבא ומינייהו עכרי חלבא פירוש שמכי בצלים גדולים:

אמר רב הונא בדיק לן רב הונא בר חיננא היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק לה שומעין צערא דידה הוא הוא אומר להניק והיא אומרת שלא להניק מהו ופשטנא ליה כל היכא דהיא לאו אורחה לה שמעינן היא אורחה והוא לאו אורחיה מאי ופשטינא ליה עולה עמו ואינה יורדת עמו:

הכניסה לו שפחה אחת אמר רבי חנא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני לא הכניסה לו ממש אלא כיון שראויה להכניס אע"פ שלא הכניסה תנא אחד שהכניסה לו ואחד שמצאת לו משלו:

ארבע יושבת בקתדרא א"ר יצחק בר חנינא אמר רב הונא אע"פ שאמרו ארבע יושבת בקתדרא אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו ומטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו ואמר ר' יצחק ברבי חנינא אמר רב הונא כל מלאכות שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ורגליו.

והצעת המטה אמר רבא לא אמרן אלא בפניו אבל שלא בפניו לית לן בה:

ומזיגת הכוס דביתהו דשמואל מחלפא ליה מימינא לשמאלא דביתהו דאביי מנחא ליה אפומא דכובא דבי רבא אבי סדיא דבי רב פפא אשרשיפא:

ואמר רב יצחק בר חנניא (דף רי"ף כה:) אמר רב הונא הכל משהין לפני השמש חוץ מבשר ויין אמר רב חסדא בשר שמן ויין ישן אמר רבא בשר שמן כל השנה כולה ויין ישן בתקופת תמוז אמר רב ענן בר תחליפא הוה קאימנא קמיה דמר שמואל ואייתו ליה תבשילא דארדי ואי לאו דיהיב לי מיניה איסתכני ור"פ אמר אפי' תמרתא דהינוניתא כללא דמילתא כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא:

אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא לשמעיה וחד ספי מחד מינא מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה:

ועושה בצמר. בצמר אין בפשתים לא מתני' מני רבי יהודה היא דתניא אין כופין אותה לעמוד לא לפני אביו ולא לפני בנו ולא ליתן תבן לפני בקרו אבל כופה ליתן תבן לפני בהמתו ר' יהודה אומר אף אינו כופה לעשות בפשתן מפני שהפשתן מסריח הפה ומשרביט השפתים ודוקא בכתנא רומאה:

ר' אליעזר אומר אפי' הכניסה:

אמר רב מלביו אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' אליעזר:

מתני' רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שעמום:

גמ' רשב"ג היינו (נ"א ת"ק ) רבי אליעזר איכא בינייהו דמיטללא בגוריתא קיטנייתא אי נמי בנרדשיר למאן דאמר שהבטלה מביאה לידי זימה הא נמי מביאה לידי זימה ולמאן דאמר מביאה לידי שעמום הא אין מביאה לידי שעמום וכבר אפסיקא הלכתא כרבי אליעזר דחייש לזימה:

מתני' המדיר את אשתו מתשמיש המטה בית שמאי אומרים שתי שבתות ובית הלל אומרים שבת אחת והתלמידים היוצאין ללמוד תורה שלא ברשות ל' יום והפועלים שבת אחת עונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לל' יום הספנין אחת לששה חדשים (דף רי"ף כו.) דברי רבי אליעזר:

גמ' בית שמאי גמרי מיולדת נקבה וב"ה גמרי מנדה במאי קא מיפלגי מר סבר ילפינן מידי דשכיח ממידי דשכיח ומר סבר ילפינן מידי דהוא גרים לה ממידי דהוא גרים לה אמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם דברי הכל יוציא ויתן כתובה ושמואל אמר אף בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו והלכתא כשמואל:

הטיילין בכל יום מאי טיילין אמר רב כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה ושתי מדידיה וגאני בטולא דאפדניה ולא חליף (נ"א וכן גי' הערוך כרגא) פריסתקא דמלכא אבביה:

החמרין אחת בשבת. א"ל רבה בר רב חנן לאביי איכפל תנא ותנא המדיר אשתו מתשמיש המטה יוציא ויתן כתובה אטייל ופועל דהא ליכא דמיחייב בעונה תוך השבת אלא טייל ופועל א"ל לא אכולהו קתני יוציא ויתן כתובה והא ששה חדשים קאמר והיכי יוציא ויתן כתובה אשבת אחת א"ל אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו שזה לבו רעב וזה אין לבו רעב וזו כיון שהדירה הויא לה כמי שאין לה פת בסלו ויוציא ויתן כתובה אפי' אשבת אחת:

א"ל רבה בר רב חנן לאביי חמר ונעשה גמל מאי א"ל רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות:

דברי ר' אליעזר. אמר רב (בגמ' ברונא) מתנא אמר רב הלכה כר"א עונה של תלמידי חכמים אימתי אמר רב יהודה מערב שבת לערב שבת (תהלים, א) אשר פריו יתן בעתו וגו' א"ר יהודה זה המשמש מטתו מערב שבת לע"ש:

מתני' המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת ר' יהודה אומר שבעה טרפעיקין ועד כמה פוחת עד כנגד כתובתה רבי יוסי אומר לעולם פוחת והולך (נ"א עד שאם תפול) שמא תפול לה ירושה ממקום אחר ויחזור ויגבה ממנה וכן המורד על אשתו מוסיפין על כתובתה ג' דינרין בשבת רבי יהודה אומר שלשה טרפעיקין:

גמ' מורדת ממאי רב הונא אמר מתשמיש אבל ממלאכה לא הויא (דף רי"ף כו:) מורדת ורבי יוסי ברבי חנינא אומר אף ממלאכה הויא מורדת והלכתא כרב הונא דאמרינן לקמן היכי דמיא מורדת אמר (דף רי"ף כז.) אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה שמע מינה דמתשמיש הויא מורדת כרב הונא:

ת"ר המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין ורבותינו חזרו ונמנו שיהו מכריזין עליה ד' שבתות זו אחר זו ושולחין לה מב"ד הוי יודעת שאפילו כתובתיך מאה מנה הפסדת אחת ארוסה ונשואה ואפי' נדה ואפי' חולה ואפי' שומרת יבם אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל ונדה בת תשמיש היא אמר ליה אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו אמר רמי בר אבא אין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמר רמי בר אבא שתי פעמים שולחין לה אחת קודם הכרזה ואחת אחר הכרזה דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו ורב הונא בר יהודה אמר רב ששת הלכה נמלכין בה היכי דמיא מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא (ד"ת מ"ז) (הויא מורדת ולא) כייפינן לה מר זוטרא אמר כייפינן לה הוה עובדא ואכפה מר זוטרא ונפק מינה רב חיננא מסורא ולא היא התם סייעתא דשמיא הוה כלתיה דרב זביד אימרדא הות תפיסה חד שיראה יתבי אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו ויתבי וקאמרי מרדה הפסידה בלאותיה הקיימין אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבא הוא מחנפיתו ליה והא אמר רב כהנא מיבעי בעי לה רבא ולא איפשיט פירוש בלאותיה בלאות נדונייתא איכא דאמרי יתבי וקאמרי מרדה לא הפסידה בלאותיה הקיימין אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבא הוא אפכיתו לדינא עליה והא אמר רב כהנא מבעיא בעי לה רבא ולא אפשיטא והשתא דלא איתמר לא כמר ולא כמר תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא ובהלין תריסר ירחי שתא לית לה מזוני מבעל.

הדין הוא דינא דגמרא אבל האידנא בבי דינא דמתיבתא הכי דייני במורדת כד אתיא ואמרה לא בעינא ליה להאי גברא ניתיב לי גיטא יהיב לה גיטא לאלתר ואי תפסה מידי מכתובתה מפקינן ליה מינה ומהדדינן לבעל והני מילי במאי דכתב לה בעל מדיליה אבל מאי דאיתיאת מבית נשא בין תפסה ליה בין לא תפסה ליה כל מאי דאיתיה בעיניה יהבינן לה ואי ליכא מידיה דאיתיה בעיניה ואיכא מידי דאתי מחמתיה יהבינן ליה ניהלה ואי ליכא מידי דאיתיה בעיניה ולא מאי דאתי מחמתיה אלא אתאבדו להו לגמרי לא מפקינן מיניה דבעל ולא כלום וה"מ בנכסי מלוג אבל בנכסי צ"ב כל מידי דאיתיה בעיניה שקלה ליה ואף על גב דבלו ליה טובא והוא דחזי למאי דהוה חזי מעיקרא כגון דחזי לאשתמושי ביה מעין מלאכה דידיה אכל מאי דבלו ליה לגמרי ולא חזי לאשתמושי ביה כדמעיקרא משלם לה דמיהן כדמעיקרא מדידיה וכל שכן מאי דאיגניב או מאי דאיתניס דמשלם לה בעל מדידיה משום דברשותיה קיימי ( כדמעיקרא) כדתנן אם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו וחזינן לגאון דאמר דיהיב לה עיקר כתובה מנה מאתים בלחוד כי היכי דלא להווין בנות ישראל הפקר אבל מאי דכתיב לה מדיליה בין תוספת בין מתנה לא יהבינן לה מידי ודינא דגמרא אפילו עיקר כתובה לא יהבינן לה כדאמרינן בריש פירקא (דף נד:) תנאי כתובה ככתובה נפקא מינה למוכרת למוחלת ולמורדת אלמא מורדת אין לה לא עיקר ולא תוספת הדין הוא דינא דמורדת דנהיגין רבנן במתיבתא מכמה שני עד השתא אבל ודאי הדין תקנתא ליתא אלא היכא דאימרדת איתתא בבעלה ובעיא לאפוקי מיניה מחמת דלא בעי' ליה אבל היכא דאתמרעא או היכא דאיכא עלה חשש מותא ובעיא למיפק מבעלה כי היכי דלא לירות לה ליתא לההיא תקנתא ולא עבדינן בה עובדא ובכי האי מילתא איכא למימר היכא דמיעקרא נחלה דאורייתא לא תקון רבנן ואע"ג דחזינן בהאי מילתא פלוגתא ביני רבואתא מסתברא כמ"ד לא עבדינן תקנתא בכי האי מילתא ולדברי הכל כל מאן דכייפינן ליה לאפוקי בין מעיקר דינא כדתנן (דף עז.) אלו שכופין אותן להוציא ומאי דדמו להו בין מעיקר דתקנתא אי מיתא לה איתתא מקמי דתיפוק מיניה דבעל בגט בעלה ירית לה דלא מיפקע ירושה דבעל אלא כגירושין גמורין וכן הלכתא:

(דף רי"ף כז:) אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם הא דשמואל שייכא במשנה אחרונה דתנן בראשונה שהיו מתכונין לשם מצוה היו אומרים מצות יבום קודמת למצות חליצה עכשיו שאין מתכונין לשם מצוה חזרו לומר מצות חליצה קודמת למצות יבום וליתא למשנה אחרונה דגרסינן בפרק החולץ דף דף לט:

ושם איתא אמר רמי בר חמא א"ר יצחק . אמר רב אסי בר אדא אמר ר' יוחנן חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה אמר רב נחמן אכשורי דרי מעיקרא סברוה כאבא שאול ולבסוף סברוה כרבנן דתניא אבא שאול אומר הכונס יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר וחכמים אומרים (דברים, כה) יבמה יבא עליה מכל מקום וכיון דלבסוף סברוה כרבנן נפקא לה משנה אחרונה מהלכתא ובטיל ליה מימרא דשמואל דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם והא מילתא דכתיבנא איפליגו בה תרתי מתיבאתא חדא מתיבתא סבירא להו דלא הוי מורדת וסמכי אהא דשמואל דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ומתיבתא אחריתי סבירא להו דהויא מורדת מהאי טעמא דכתבינן ואיהו עדיף וטפי מסתבר וכוותיה עבדינן:

ר' יהודה אומר שבעה טרפעיקין:

כמה טרפעיק אמר רב ששת אסתירא וכמה אסתירא פלגא דזוזא:

ירושלמי (הלכה ח) הכא איתמר שבעה והכא איתמר תלת אמר רבי יוסי ברבי חנינא היא חייבת לו שבעה פוחת לה שבעה הוא חייב לה שלש מוסיף לה שלש ר' יוסי בר' חנינא לטעמיה דאמר בגמרא אף ממלאכה הויא מורדת אבל גמרא דילן דסבירא לה דמתשמיש הויא מורדת יהיב לה טעמא כנגד שבעה ימי שבת איהי דמפחת קא פחית ולא מחזי כשכר שבת יהבינן ליה שכר שבת ואיהו דאוסופי קא מוספא ומיחזי כשכר שבת לא יהבינן לה שכר שבת אלא מוסיף לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת דהוה פלגא דזוזא לכל יומא דשיתא יומא דשבתא ושבת (דף רי"ף כח.) גופיה לית לה:

מתני' המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקביים חטים או מד' קבים שעורים אמר רבי יוסי לא פסק שעורים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום ונותן לה חצי קב קטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה ואם אין לו פוסק כנגדן פירות ממקום אחר ונותן לה מטה ומפץ ואם אין לו מפץ נותן לה מחצלת ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעל ממועד למועד וכלים בשל חמשים זוז משנה לשנה ואינו נותן לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים אלא נותן לה כלים של חמשים זוז והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה והשחקים שלה:

גמ' ואילו יין לא קאמר מסייע ליה לרבי אלעזר דא"ר אלעזר אין פוסקין יין לאשה וה"מ דלא רגילה אבל רגילה פוסקין דאמרי' דביתהו דרב יוסף בריה דרבא אתיא לקמיה דרב יוסף אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה אמר ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב יוסף אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה פסוק לי שיראי אמר לה שיראי למה ליך א"ל לחבריך ולחברותיך ת"ר מותר מזונות לבעל מותר בלאות לאשה מותר בלאות לאשה למה לה אמר רב פפא שמתכסה בהן בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה אמר אביי נקיטינן מותר בלאות אלמנה ליורשים התם כדי שלא תתגנה על בעלה הכא (דף רי"ף כח:)

תתגנה ותתגנה:

מתני' נותן לה מעה כסף לצרכיה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה ומה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים בגליל ואם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה בד"א בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו:

גמ' מאי אוכלת רב נחמן אמר אוכלת ממש ושמואל אמר תשמיש כדכתיב (משלי, ל) אכלה ומחתה פיה וקי"ל כרב נחמן בדיני אמר רב הונא מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה שנאמר (שמואל א, א) וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבואו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו השתא אין מעיקרא לא:

ואם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין על מזונותיה דרש ר' עולא רבא אפתחא דבי נשיאה אע"פ שאמרו אין אדם זן בניו ובנותיו קטנים אבל זן אותם קטני קטנים ועד כמה עד בני שש כדאמר רב אשי בן שש יוצא בערוב אמו מתניתין מסייע ליה דתנן אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה .

איתמר אמר רבי יהושע בן לוי מוסיפין לה יין שהיין יפה לחלב:

הדרן עלך אף על פי
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רי%22ף_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ה"