קטגוריה:שמות לב יד
נוסח המקרא
וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו
וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.
וַיִּנָּ֖חֶם יְהֹוָ֑ה עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ׃
וַ/יִּנָּ֖חֶם יְהוָ֑ה עַל־הָ֣/רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַ/עֲשׂ֥וֹת לְ/עַמּֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתָב יְיָ מִן בִּשְׁתָּא דְּמַלֵּיל לְמֶעֱבַד לְעַמֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה תוֹהוּ מִן קֳדָם יְיָ עַל בִּישְׁתָּא דְחָשִׁיב לְמֶעְבַּד לְעַמֵּיהּ: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירצה על זה הדרך: וינחם על הרעה אשר דיבר, דוקא לצד הדיבור, אבל אם נשבע לא.
עוד ירצה שלא ניחם אלא על הרעה אשר דבר דהיינו לכלותם, אבל יש עדיין רעה אחרת שלא ניחם עליה והם הדברים הרעים אשר סבבם העגל כידוע.
עוד ירצה שלא ניחם אלא על הרעה אשר דבר לעשות לאותם שלא חטאו שמתיחסים בשם עמו, אבל אותם שעבדו עבודה זרה בעדים או בלא עדים אלא בלב האמינו בה רעתם עמדה לעומתם מהם נגף ה' וכו' ומהם השקם משה ומהם הכום בני לוי:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות לב יד.
וַיִּנָּחֶם יְהוָה
"וַיִּנָּחֶם" - העניק עידוד וחיזוק, שיכך את הצער. (מילוג) במקרה שלנו הפרוש המתאים הוא שה' וויתר, עזב, סלח, העביר.
משה גמר לבקש מה' לא להרוג את כל העם כי זאת תהיה בושה לה'. משה לא סרב ולא הסכים שה' יעשה ממנו גוי גדול.
לבטח משה חיכה לשמוע את תשובת ה', ולאחר זמן משה הבין שה' לא יענה לו.
משה ידע שה' כועס מאוד, ואיים על בני ישראל בכליה, ככתוב: "וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" (שמות לב י), אבל משה לא ידע מה ה' החליט.
העורך כתב את הפסוק הזה, בגוף שלישי, מה ה' החליט. מלבד מה שקרה בהמשך, אין הוכחה מה באמת ה' חשב, ושה' הסכים "לנחם" ולסלוח לעם. אין לפסוק הזה בסיס עובדתי מתי בדיוק ה' ׳ניחם׳ על עמו. בכלל לא ברור שה' התכוון להרוג את כל בני ישראל, ואיך יבוא המוות הזה. כך גם היה לאדם וחוה, שמתו בסוף חייהם, ולא מתו מיד לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת.
לא נאמר שה' אמר זאת למשה. ה' לא ענה למשה, ולא הוסיף דברים. ה' לא סטר את דברי משה ולא הודיע את תוכניתו. ה' פשוט שתק. ה' אפילו לא אמר למשה מה לעשות, ומשה קם על דעת עצמו, לקח את הלוחות שה' כתב וירד לעמו. משה הבין שאין לו מה להוסיף לה'.
אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת
מקובל ש'דבר אלוהים' זאת פקודה מוחלטת, ככתוב: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (שמות כ א) ואלו הם עשרת הדברות.
אולם כאן העורך מדגיש שה' רק "דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת" בעתיד. ה' לא הצהיר ונשבע שהוא יעשה כך, או פקד על משה לעשות משהו. ה' רק 'אמר' או שקל בקול רם, כדי לראות את תגובת משה, ואין זה מחייב שה' באמת התכוון לעשות זאת בלי קשר לתגובת משה והעם.
כאשר משה ירד, יהושע משרתו, שחיכה לו בעליה להר,(שמות כד יג) אמר לו: "קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה" (שמות לב יז), אבל משה תיקן ואמר: "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שמות לב יח). מזה משה הבין שה' לא הרג את העם, אבל היתה אפשרות שה' היה בתהליך של הריגה. רק כאשר משה התקרב וראה את העם חוגג (שמות לב יט) הוא ידע והבין את גודל החטא, ושה' לא הביא על בני ישראל כליה מידית.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות לב יד"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.