קטגוריה:שמות יב כא
ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכׇל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶ֖ם וְשַׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְ/כָל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַ/יֹּ֣אמֶר אֲלֵ/הֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּ/קְח֨וּ לָ/כֶ֥ם צֹ֛אן לְ/מִשְׁפְּחֹתֵי/כֶ֖ם וְ/שַׁחֲט֥וּ הַ/פָּֽסַח׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל סָבֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן אִתְנְגִידוּ וְסַבוּ לְכוֹן מִן בְּנֵי עָנָא לְזַרְעֲיָתְכוֹן וְכוּסוּ פִסְחָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּקְרָא משֶׁה לְכָל סָבֵי יִשְרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן נְגוּדוּ יְדֵיכוֹן מִטַּעֲוַות מִצְרָאֵי וּסְבוּ לְכוֹן מִן בְּנֵי עָנָא לְיִיחוּסֵיכוֹן וְכוּסוּ אִימַר פִּסְחָא: |
רש"י
"וקחו" - מי שאין לו יקח מן השוק
"למשפחתיכם" - שה לבית אבות
מפרשי רש"י
[מט] למשפחותיכם שה לבית אבות. פירוש שאין פירוש "למשפחותיכם" שיקחו כל המשפחות ביחד כמשמעות הכתוב, דהא "שה לבית" (פסוק ג) אמרה תורה, אלא 'שה לבית אבות', דהיינו שה לכל משפחה ומשפחה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּקְחוּ – מִי שֶׁאֵין לוֹ יִקַּח מִן הַשּׁוּק (שם).
לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם – "שֶׂה לְבֵית אָבוֹת" (שמות יב,ג).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ויאמר אליהם הדבר יצא מפי משה לישראל, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, הדבר מפי משה לאמר לזקנים והזקנים לכל ישראל. נם לו ר' יאשיה (אחד זה ואחד זה) מה נשתנה הדבר הזה מכל הדברות שבתורה, שכולן היו מפי משה לאמר לישראל, אף כאן הדבר מפי משה לאמר לכל ישראל. ומה תלמוד לומר (ויאמר וגו' ) ויאמר אליהם [וגו'] -אלא שמשה חלק כבוד לזקנים. וכן הקב"ה אמר למשה, משה חלוק כבוד לזקנים שנאמר לך ואספת את זקני ישראל וגו' (שמות ג), וכתיב וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני [בני] ישראל.
עד. משכו וקחו לכם . משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו. ר' יוסי הגלילי אומר, משכו מעבודה זרה והדבקו במצוה. רבי ישמעאל אומר, בא הכתוב ללמד (על כל העולין) למנין על הפסח (ומושכין) [שמושכין] את ידיהם ממנו עד שישחט, ובלבד (שיניח) את הפסח (כל) [כמות] שהוא. ר' יצחק אומר, בא (הפסח) [הכתוב] ללמדד על בהמה דקה שהיא נקנית במשיכה.
ושחטו את הפסח מצוה שישחטנו לשמו, אבל שחטו שלא לשמו עבר על מצוה. שומע אני יוכשר- תלמוד לומר (משכו וקחו לכם) שנה עליו הכתוב לפסול. מכאן אמרו [רפ"א דזבחים וידים פ"ד מ"ב עיי"ש] כל הזבחים שלא נזבחו לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת.
מלבי"ם - התורה והמצוה
עג. ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם . משמע שצווי וה משכו וקחו לכם צאן אמר להזקנים שהם יאמרוהו לישראל. וכמו שאמר דברו אל כל עדת ישראל בעשור לחדש ויקחו איש שה לבית אבות .
ומבואר אצלי שכל מקום שאמר עדת ישראל הם הסנהדרין. הרי היה הצווי שיאמר להזקנים והם יאמרו לישראל וזה דעת ר' יונתן. אולם ר' יאשיה לשיטתיה דאמר למעלה ( בא יא) מנין ואין מעברין את השנה אלא בבית דין הגדול, שנאמר ראשון הוא לכם דברו אל כל עדת ישראל. מפרש שמה שנאמר שידבר אל עדת ישראל, שהם הזקנים בית דין הגדול הוא מצות עבור שנה לבד, ועל זה לבד קרא לזקני ישראל.
אבל מה שאמר ויאמר אליכם משכו וקחו לכם צאן, זה אמר משה לכל ישראל כמו שנהג בכל מצות התורה ויחד דבורו אל הוקנים מפני כבודם וכל ישראל שמעו. ואזלי עוד לשיטתם ביומא (דף ג) דר' יאשיה סבירא ליה דכל מקום שאמר קח לך הוא משלך והוא הדין קחו לכם משלכם. ואי אפשר לומר שאמר להזקנים משכו וקחו לכם צאן, ויקחו משלהם. ועל כורחך שאמר זה לכל ישראל. ור' יונתן לשיטתו דקח לך משל צבור והוא הדין קחו לכם, ושפיר אמר להזקנים קחו לכם משל צבור.
עד. משכו וקחו לכם . בודאי אמר להם כל מה שנצטוה בפרשה הראשונה, שיקחו שה לבית אבות וזה רמז במה שכתוב למשפחותיכם, ושיוכל להמנות עליו ולמשוך ידיהם ממנו עד שישחט כמו שאמר ר' ישמעאל למעלה ( בא כג). ולר' ישמעאל רמז זה במלת משכו שהיא מיותר. וכן בודאי באר להם שתהיה הלקיחה בעשור לחדש ויתר הדברים ואין צריך לחזור כל זה עתה, רק מה שהוסיף להם דברים שקבל בעל פה, במה שאמר משכו וקחו, שהוא לדעת ר' יצחק שמה שאמרו משכו הוא שמי שאין לו, צריך לקנות הצאן במשיכה.
והוא כדעת חכמים בקדושין (דף כה ע"ב), דבהמה דקה נקנית במשיכה. וכן פירש רש"י ז"ל משכו מי שאין לו, וקחו מי שיש לו.
ומאן דאמר במכילתא משכו מי שיש לו, וקחו מי שיש, סבירא ליה כר' מאיר בקדושין (שם) דבהמה דקה נקנית בהגבהה, ועל זה אמר וקחו- מי שאין לו שיקח ויגבהנו, ומי שיש לו ימשך ליחדו למצוה. ור' יוסי הגלילי מפרש ע"ד הרמב"ם שימשכו ידיהם מעבודה זרה., כי עיקר טעם הפסח היה לבטל עבודה זרה שלהם, שהיו עובדים למזל טלה. והוסיף ושחטו הפסח ולא אמר ושחטו איתם, ללמד שישחט לשם פסח ואם שחט שלא לשמה פסול כמו שלמד בזבחים (דף ז) בכמה למודים.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
תרגום ויקיטקסט: ומשה קרא לכל הזקנים (המנהיגים) של ישראל, ואמר להם : אתם, המנהיגים, מישכו אחריכם את כל העם, תנו להם דוגמה אישית והתחילו לקיים את מצוות הפסח: קחו לכם שה מהצאן שלכם, שה אחד לכל משפחה , ושחטו אותו בחג הפסח!
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב כא.
הקבלות
בקריאה ראשונה נראה, שבפסוקים 21-28 משה מקיים את מצוות ה' מתחילת הפרק, (שמות יב א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר... דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לַבָּיִת אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת".
אולם, בקריאה שניה מתגלים הבדלים רבים בין שתי הפרשיות:
א. בפסוק כא מדבר רק משה ; בפסוק ב הציווי הוא למשה וגם לאהרן .
ב. בפסוק כא משה מדבר רק אל זקני ישראל ( המועצה הראשית של העם, הסנהדרין ) ; בפסוק ג הציווי הוא לדבר אל כל עדת ישראל .
ג. משה לא מפרט את זמן לקיחת הפסח ( בעשור לחודש - פסוק ג) ואת זמן שחיטתו ( בארבעה-עשר לחודש, בין הערבים - פסוק ו).
ד. משה לא מפרט את דיני ה"מניין" ( במכסת נפשות - פסוק ד).
ה. בפסוק כב משה מציין שצריך להזות את הדם על המזוזות והמשקוף, כמו בפסוק ז, אבל משה מוסיף שיש להשתמש באגודת אזוב .
ו. בפסוק כב משה מוסיף שאסור לצאת איש מפתח ביתו עד בוקר .
ז. משה לא מפרט את דיני אכילת בשר הפסח - על מצות ומרורים (פסוק ח), צלי אש (פסוק ט), בלי שאריות (פסוק י), בחיפזון (פסוק יא) .
ח. משה לא מפרט את דיני חג המצות - איסור עשיית מלאכה, מצוות אכילת מצות, ואיסור אכילת חמץ.
ולמרות זאת, בפסוק כח נאמר שכל בני ישראל קיימו את המצוה, למרות שהיא נאמרה לזקנים בלבד!
המפרשים הציעו כמה הסברים להבדלים אלה:
1. משה אמר לעם את כל דברי ה', אך רק חלק מדבריו של משה נכתבו: " " הפרשה הזו מקצרת באשר צוה אותו ה' בפרשה של מעלה, כי בידוע שאמר להם משה לישראל הכל בפרט ולימד אותם כל הענין, ונכלל הדבר בכתוב "כאשר צוה ה' את משה כן עשו" . אבל הזכיר זאת הפרשה בכלל כי קרא משה לכל זקני ישראל והם אספו אליו כל העם, ואז אמרו אל כל עדת ישראל..." " (רמב"ן) . אך לפי פירוש זה לא ברור:
- מדוע קיצרה הפרשה רק בדינים מסוימים ולא באחרים? אם המטרה היתה לקצר, היה אפשר לומר במשפט אחד "ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר ציווה ה' אותו אליו"!
- מדוע נאמר שמשה קרא לזקני ישראל, ולא נאמר שזקני ישראל אספו את העם, או שזקני ישראל אמרו את הדברים לעם?
- ומדוע בפרשה השניה לא דיבר אהרן?
2. משה לא אמר לעם את כל דברי ה', אלא רק חלק מהם: " והנה משה בפרשה הזאת לא הזכיר כלל לישראל ענין אכילת המצות ואיסור החמץ, אעפ"י שכבר נצטווה על זה בפרשה שלמעלה... ה' הזכיר למשה ענין אכילת המצות ואיסור החמץ, כי ידע שיצאו מגורשים ולא יספיק בצקם להחמיץ, אבל משה לא אמר להם דבר מזה, כי לא היו יכולים להבין למה יאכלו מצות; רק כשיצאו פירש להם (בפרק י"ג) איסור החמץ ומצוות המצות, כי אז הבינו שזה לזכרון הנס שגורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה..." ( שד"ל ) . אך לפי פירוש זה לא ברור:
- מדוע לא אמר משה לבני-ישראל את דיני אכילת הפסח?
- מדוע דיבר משה אל הזקנים בלבד ולא אל כל ישראל?
- ומדוע בפרשה השניה לא דיבר אהרן?
3. בעבר פירשתי (במאמר על מבנה הפרק ) , שמשה ואהרן חילקו ביניהם את החוקים שה' אמר להם, כך שמשה ימסור לעם את החוקים הקשורים לשחיטת הפסח, ואהרן ימסור לעם את שאר החוקים. התורה מתארת בפירוט את דברי משה ולא את דברי אהרן, כי נבואת משה היא נבואה "תלת-מימדית" ונבואת אהרן היא נבואה "דו-מימדית" , כלומר - בדברי משה יש חידושים בעלי-משמעות, שעוזרים להבין טוב יותר את משמעות המצוה; ובדברי אהרן אין חידושים אלא רק העברה פשוטה של דברי ה'. התורה מדגישה בסוף הקטע, (שמות יב כח): "וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ"- בני ישראל עשו גם את המצוות שנמסרו ע"י משה וגם את אלה שנמסרו ע"י אהרן. אך לפי פירוש זה לא ברור:
- מדוע דיבר משה אל הזקנים בלבד ולא אל כל ישראל?
- מה משמעות התוספות שהוסיף משה ("אגודת אזוב", "לא תצאו איש מפתח ביתו")?
- מדוע חילקו אהרן ומשה את הדינים דווקא באופן זה?
4. משה ואהרן אכן אמרו לעם את כל דברי ה' מייד לאחר שנצטוו, ודבריהם אלה לא נכתבו כלל, כמו שלא נכתב בכל שאר התורה שמשה אמר לעם את דברי ה', כי זה מובן מאליו. מספר ימים לאחר מכן, קרא משה לזקני ישראל ואמר להם את הפרשה השניה בפרק - לא כדי ללמד אותם את דיני שחיטת הפסח (שנאמרו כבר בפרשה הקודמת), אלא כדי לזרז אותם, שיתנו דוגמה אישית וישחטו את הפסח בפומבי (ע"פ אברבנאל) .
כי השה שנצטוו בני ישראל לשחוט בפסח היה אליל מצרי, ומשה חשב שבני ישראל יחששו לשחוט אותו מחשש שמא המצרים יהרגו אותם, כמו שכתוב גם ב (שמות ח כב): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה 'לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לה' אֱלֹהֵינוּ; הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!'". לכן קרא משה אל זקני ישראל, ואמר להם שיעשו דווקא את העבודות המסוכנות ביותר בגלוי ובפומבי, כך שבני ישראל יראו אותם וילמדו מהם, ולא יפחדו מהמצרים. וזו משמעות המילה משכו - אתם צריכים למשוך אחריכם את כל העם (כמו ב (שופטים ד ו): "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ", (שופטים ד ז): "וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא").
העבודות מפורטות בסדר עולה, מהקלה אל והמסוכנת יותר:
- "קחו לכם צאן למשפחותיכם" - כל אחד מהזקנים צריך לקחת שה מהצאן הפרטי שלו - משימה קלה יחסית.
- "ושחטו הפסח" - השחיטה עצמה כמובן מסוכנת יותר.
- "ולקחתם אגודת אזוב" - האיזוב הוא צמח ריחני, שריחו נודף ומגיע לבתיהם של השכנים המצריים - ויש סכנה שהם יבואו לראות מה קורה ויראו שהאליל שלהם נשחט.
- "וטבלתם בדם אשר בסף; והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, מן הדם אשר בסף" - דם השחיטה נשאר על פתח הבית במשך זמן רב, וכל מצרי שעובר שם יכול לראות אותו ולדעת ששם שחטו אליל מצרי.
- "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו - עד בוקר" - והמשימה המפחידה ביותר היא להישאר, במשך לילה שלם, בתוך בית המסומן בדם של אליל מצרי שחוט.
וכדי להרגיע אותם, שלא יפחדו מהמצרים, משה חוזר על דברי ה' ב (שמות יב יב): "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה; וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי ה'"( פירוט ), ואומר להם, (שמות יב כג): "וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף"( פירוט ).
גם בהמשך דבריו, מדגיש משה רק את עבודת השחיטה של קרבן הפסח, המסמלת את בטחונם של בני ישראל בה', ואת הצלתם מידי המצרים: "ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם. והיה כי תבואו אל הארץ, אשר ייתן ה' לכם - כאשר דיבר; ושמרתם את העבודה הזאת. והיה כי יאמרו אליכם בניכם 'מה העבודה הזאת לכם?!' ואמרתם 'זבח פסח הוא לה' , אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנוגפו את מצרים, ואת בתינו הציל...".
כששמעו בני ישראל את דברי משה אל הזקנים, השתחוו לו לאות הכנעה: "וייקוד העם וישתחוו", כדי לומר "גם אנחנו נעשה את כל מה שאמרת - ולא נחכה לזקנים". ואכן: "וילכו ויעשו בני ישראל; כאשר ציווה ה' את משה ואהרון, כן עשו".
מפרשה זו ניתן ללמוד, שבכל מצב שבו בני ישראל עלולים לפחד מעשיית המעשה הנכון - הזקנים צריכים לעשות אותו ראשונים, בפומבי ובגלוי, כדי לתת דוגמה אישית, שכל ישראל יראו אותם ויעשו כמותם בלי חשש.
פירושים נוספים
המפרשים פירשו את המילה משכו בכמה דרכים:
1. "משכו - מי שיש לו צאן ימשוך משלו: וקחו - מי שאין לו יקח מן השוק" (רש"י) .
- אולם בלשון המקרא, השורש לקח לא בא אף-פעם במשמעות של קניה. וכמו שבפסוק הבא " ולקחתם אגודת אזוב" אין הכוונה לקניה מן השוק אלא ללקיחה מהגינה, כך גם כאן הכוונה ללקיחה מהצאן.
2. " "ויתכן שאמר משכו בעבור היות צאנם רחוק מאד מהם, בארץ גשן, "כי תועבת מצרים כל רועה צאן" (בראשית מו לד) . ואמר וקחו לכם , קחו אותם למשפחותיכם, איש שה לבית אבות שה לבית... ככל המפורש למעלה במצוה" " (רמב"ן) .
3. "דרשו רז"ל: משכתם הצאן למצוה - אמשיך אויביכם לים סוף ואטביעם בו, ובזכות זה (שופטים ד) " ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא". ד"א: מפני שירידת אבותינו למצרים היתה ע"י משיכה, שנאמר (בראשית לז) " וימשכו ויעלו את יוסף", ועליהם נאמר (ישעיה ה) "הוי מושכי העון בחבלי השוא", ובלשון הזה נכתב עליהם עונש, שנאמר (נחמיה ט) " ותמשוך עליהם שנים רבות", וישראל נקראו (ישעיה יח) "עם ממושך וממורט", וכשחוזרין בתשובה נאמר עליהם (תהלים לו) " משוך חסדך ליודעיך", וכתיב (שיר א) " משכני אחריך נרוצה" וכתיב (הושע יא) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה"" (ר' בחיי) .
4. "משכו ידיכם מאלילים, וקחו לכם צאן של מצוה" (רש"י על פסוק ו) .
5. ולענ"ד, כפי שפירשתי למעלה, המילה משכו אינה מתייחסת לצאן אלא לבני-ישראל - הזקנים צריכים למשוך אותם אחריהם בדוגמה אישית, כמו ב (שופטים ד ו): "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות יב כא"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.