ביאור:שמות יב לה
שמות יב לה: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב לה.
וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת
עריכהוַיִּשְׁאֲלוּ
עריכה'לשאל' - לקחת באופן זמני מתוך כוונה להחזיר מאוחר יותר (מילוג).
מדוע משה אמר לבני ישראל לשקר למצרים ולגנוב להם כלי זהב, כסף ושמלות?
בזמנו משה אמר לפרעה: "נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ" (שמות ה ג), ופרעה, לאחר עשרת המכות, אמר למשה: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם" (שמות יב לא). פרעה האמין שמשה יקיים את הבטחתו וישוב אחרי שהם יצאו למרחק של שלושה ימי הליכה למדבר.
כדי לשכנע את המשתתפים שאכן זאת התוכנית, לשוב למצרים אחרי מספר ימים, אלוהים אמר למשה:
- בסנה כאשר אלוהים הסביר למשה את התוכנית: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת" (שמות ג כב).
- לפני המכה העשירית, וההכנות לפסח הראשון, אלוהים אמר למשה להגיד לבני ישראל: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא ב).
בצורה זאת אלוהים הטעה:
- את המצרים לחשוב שאכן בני ישראל רק יוצאים לזמן קצר, הן המצרים הכירו את בני ישראל וידעו שהם לא גנבים.
- את בני ישראל. ניתן להבין שבני ישראל לא כל כך רצו לצאת ממצרים, וכדי להרגיע אותם אלוהים הסביר להם שהם רק שואלים כלי כסף וזהב, ולא 'מנצלים' את המצרים וגונבים מהם. (שמעתי דרשה)
וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם
עריכה"מִּצְרַיִם" - האם 'מִּצְרַיִם' זה פרעה אישית, או באופן כללי אנשי מצרים?
קיים סגנון דיבור בו פונים לשליט כאילו הוא המדינה, לדוגמא: מלך העיר שכם נקרא שכם (ביאור:בראשית לד כ), והמשפט המיוחס ללואי הארבעה עשר, מלך צרפת: "המדינה - זה אני". אולם בפקודת אלוהים למשה, נאמר שבני ישראל ישאלו משכניהם ולא מפרעה, ופרעה אינו מתלונן שגנבו לו כלי זהב, אלא הוא רוצה להשיב את בני ישראל לעבדותם (שמות יד ה).
כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת
עריכהבגמרא במסכת סנהדרין צ, דנו ונאבקו החכמים בעניין הגנבה הזאת, וההסבר היה שזה היה שכר העבודה שלהם תמורת שנות העבדות. הסבר זה לא מצדיק למה השכנים החברותיים של בני ישראל נוצלו כדי לפצות את בני ישראל עבור עבודתם והמיסים לפרעה.
לפי הסיפור ניתן להבין שבני ישראל היו בעלי בתים ובעלי צאן, ככתוב: "וְלָקְחוּ מִן הַדָּם, וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם" (שמות יב ז), ובנוסף בני ישראל הפכו את ארץ גושן, שהיתה בדלתה של הנילוס וששרצה תנינים ויתושים, לארץ נפלאה למקנה שלהם. רק בשכונה עשירה לשכנים יש כלי זהב והם מוכנים להשאיל אותם לשכניהם. ניתן להבין שכאשר בני ישראל העשירים יצאו ממצרים הם השאירו את בתיהם ואדמתם לשכניהם, ואין ספק שערך האדמה והבתים עלה בהרבה על ערך כלי הזהב והמצרים יצאו ברווח. רק פרעה הפסיד את עבדיו ולכן הוא יצא עם שש מאות מרכבות ורדף אחרי בני ישראל (שמות יד ז). השכנים המצריים העדיפו להתנחל בבתי בני ישראל ולא לרדוף אחרי בני ישראל, כי המצרים חששו שבזמן העדרם, מצרים אחרים יתישבו בבתי בני ישראל שהופקרו.
כלי כסף וכלי זהב ושמלות היו דברים יקרים שהיו שייכים לשליטים וכהנים. סביר שלאחר שמשה בקש לחגוג לאלוהיו, ופרעה בקש שיברכו גם אותו (שמות יב לב) אצילים וכהנים היו מוכנים להשאיל כלי קודש לחגיגה לאלוהי ישראל.
משה אמר לבני ישראל 'לשאול' כלי זהב, כלי כסף ושמלות.
- בשכונות עשירות היו למצרים כלי זהב כלי כסף ושמלות, והמצרים קיבלו בתים בשכונה טובה ויקרה.
- בשכונות פחות עשירות למצרים היו כלי בסף ושמלות, והמצרים קיבלו בתים פחות יקרים.
- בשכונות ענייות למצרים היו רק שמלות, והמצרים האלה קיבלו בתים זולים.
אלוהים רצה למנוע מבני ישראל לשוב למצרים
עריכהלאחר שבני ישראל לא שבו נוצרה בעיה - בני ישראל הפכו לגנבים נמלטים: הם גנבו זהב וכסף משליטים וכהנים. לפי חוקי חמורבי מספר 6 ו 8, גנב משליט או מקדש עונשו מוות. ניתן לראות שכך היה החוק כפי שאמרו בני יעקב לעבדו של יוסף: "וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כֶּסֶף אוֹ זָהָב. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, וָמֵת" (ביאור:בראשית מד ט). כך בני ישראל פחדו לברוח ממשה, לשוב למצרים ולהסתכן בסיבוך משפטי. פרעה לא רצה להרוג את בני ישראל אלא רק להשיב את בני ישראל לעבדותם בשבילו, כדברי פרעה ועבדיו: "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ" (שמות יד ה). כאשר בני ישראל ראו את פרעה רודף אחריהם, הם לא חשבו שהוא בא להשיב אותם למצרים, אלא חשבו שהוא בא להעניש ולהרוג אותם, כדבריהם: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם ... כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות יד יא-יב).
ניתן לראות שאלוהים חשש שבני ישראל ירצו לשוב למצרים, ככתוב: "וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם סוּף" (שמות יג יז-יח). כך אלוהים הביא את בני ישראל לים סוף, פרעה ראה הזדמנות ללכוד אותם כאשר הם במיצר, אלוהים פתח את הים, בני ישראל ברחו מפרעה, ואלוהים סגר את הים. כך בני ישראל נשארו לכודים במדבר בלי יכולת לשוב למצרים.
מטרתו של אלוהים היתה להפחיד את בני ישראל לא לשוב למצרים, ולנטוש את כל הרכוש ומהקרקעין שנותור במצרים. = כך יצא שבני ישראל שאלו כלי כסף וזהב, והערבון היה המקרקעין שלהם במצרים. כאשר בני ישראל לא השיבו את המשכון, המצרים קיבלו בעלות על המקרקעין, ובני ישראל איבדו את זכותם למקרקעין אפילו אם הם ישבו למצרים.
- אין ספק שערך הבתים וארץ גושן שבני ישראל עזבו למצרים עלו בערכם לאין שיעור על כלי הזהב והכסף שבני ישראל לקחו.