רשב"ם על שמות יב

<< · רשב"ם על שמות · יב · >>

(א). בארץ מצרים לאמר החדש הזה וגו': לפי שפרשה של מצות היא הוצרך לפרש שמצוות הללו נצטוו במצרים, אבל שאר מצות יש מהם בהר סיני ויש מהם באהל מועד ויש מהם בערבות מואב:

(ב). ראש חדשים: כר' יהושוע שבניסן נברא העולם:
לחדשי השנה: בכל מקום שאומר לכם בחדשים שמיני תשיעי לחודש הזה הם, ולר' אליעזר האומר בתשרי נברא העולם עיקר פשוטו כך, החודש הזה לכם אע"פ שאינו ראש חדשים לשאר אומות, לכם יהיה ראש חדשים למנות ששי שביעי שמיני תשיעי חדש שנים עשר הוא חדש אדר, ממנו תמנו להיות לכם זכרון כי בו יצאתם ממצרים, וכשנאמר בתורה ובחודש השביעי לירח יציאת מצרים פירושו, וכן רגילים הפסוקים לקחת חשבונם ליציאת מצרים, כדכתיב בחודש השלישי לצאת בני ישראל וגו', וכן בבנין הבית ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים:

(ג). לבית אבות: משפחות בית אחד רגילים לאכול יחד בבית אחד, כי הפסח לא יאכל בשני בתים, דכתיב שה לבית בבית אחד יאכל:

(ד). ואם ימעט: שלא יוכלו לאוכלו כולו:
במכסת: מניין כדכתיב ויהי המכס לה' מן הצאן, המ"ם עיקר כמו מ"ם של מלך, במתג ורסן, מכסת כמו שכבת הטל, אבל תכוסו מגזרת כסס כמו תסובו מן סבב, ואינו מגזרת מכס לה' כלל, ואפילו אם היה המ"ם של מכסת תוספת ולא מעיקר התיבה כמו מצוה מקנה מראה מעשה, לא יהיה מגזרת תכוסו אלא מגזרת כסה עשה ראה, מחטופי למ"ד פעל של ה"י שכולם אות שאחרי המ"ם בחטף, תקוה, תיגרת ידך, מצוה, אבל מן שב, קם, ויגר מואב, יאמר תשובה תקומה ומגורתם אביא להם, חטף באות ראשונה:

(ז). המשקוף: מפתן העליון הנראה לעין כל בכניסת הבית כמו וישקף אבימלך, והמפרש לשון שקיפות וחבטת הדלת עליו, צריך למצוא לו חבר בלשון תורה ונביאים בלשון העברי:

(ח). ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש וגו': כל ענייני אכילה הללו דרך חיפזון ומהירות הוא כאדם הנחפז ללכת:

(ט). נא: נראה לשון צלי קדרה שמבושל בלא מים ובלא צלי אש הכתוב כאן:
ראשו על כרעיו: כל זה דרך מהירות:

(יא). פסח הוא לה': שהמלאך ידלג ויניח בית ישראל להכות בכורות שבבתי הגוים:

(יג). אעשה שפטים: לפי שהיה בוטח באלהי מצרים ויאמר מי ה':

(יד). תחגוהו: חטף קמץ נמצא בסיפרי מלכיות אחרות והוא עיקר, שמגזרת חגג יאמר תחגהו כמו מן סבב יסובוהו ערבי נחל, אבל תחגהו מן גזרת ה"י הוא, שיאמר מן כלה תכלוהו, מן ציוה תצווהו:

(טז). אך אשר יאכל לכל נפש וגו': ולכך כתוב בכל ימים טובים מלאכת עבודה לא תעשו למעוטי אוכל נפש, אבל בשבת ויום הכיפורים כתיב כל מלאכה:

(יז). ושמרתם את המצות: לאוכלם ביום הזה לזכרון:
כי בעצם היום הזה הוצאתי וגו': ולא הספיק בצק להחמיץ, כדכתיב ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו וגו':

(כ). בכל מושבותיכם תאכלו מצות: אפילו בגבולין שאין שם פסחים נשחטין:

(כא). למשפחותיכם: כדכתיב לעיל לבית אבות:

(כב). בסף: בכלי כדכתיב שומרי הסף, ספות הכסף:
לא תצאו: כי סימני הדם אשר על המזוזה יגין עליכם:

(כו). מה העבודה הזאת: המשונה משאר ימים טובים מכמה דברים:

(כז). אשר פסח: דילג ועבר:

(כט). בחצי הלילה: כשהיו אוכלין את פסחיהן:
הישב על כסאו: העתיד לישב על כסאו אילו חייה:

(לב). וברכתם גם אותי: וגם תברכו אותי:

(לד). בצקו: מן בצק, כמו מן כתף כתפו:
משארותם: הוא הכלי שנותנין בו הבצק, וזה מוכיח ברוך טנאך ומשארתך, כשם שהטנא הוא הסל שנותנין בה את הפרי, כן משארתך כלי שנותנין בו את העיסה, וזהו ברכת הכלים שיהו מלאים פירות ועיסה:

(לו). נתן את חן העם: לתת להם במתנה כדכתיב באלה שמות ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים:
וישאילום: מצרים לישראל, ישראל היו השואלים ומצרים המשאילים, השלימו שאילתם ומתנה היתה, מי ששואל את הדבר קרוי פועל ומי שמוסר לו מה ששואל קרוי מפעיל, משאיל נותן לו מה ששאל:
וינצלו את מצרים: עדיי טוב מלבושיהן שאלו ונתנו על בניהם ועל בנותיהם וכדכתיב ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב:

(לח). ערב רב: לשון תערובת כדכתיב ויתערבו בגוים:

(לט). עוגות: כי אין לחם אלא האפוי בתנור:
כי לא חמץ: כי לא החמיץ, וכן כבד לפב פרעה לשון פעל, וכן אהב אביו, והמלך דוד זקן, הזקין:
וגם צדה לדרך לא עשו: ולכך הוצרכו להתלונן ללחם ולמים:

(מ). ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים: עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה משנאמר לאברהם בין הבתרים, כי בן שבעים שנה היה אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים, והארבע מאות של גר יהיה זרעך התחילו מיצחק כמו שפירשתי הכל בפרשת בין הבתרים:

(מא). ויהי מקץ: שלשים של ברית בתרים, וארבע מאות שנה של לידת יצחק, ויהי בעצם היום הזה וגו', ומכל מקום במצרים לא ישבו אלא מאתים ועשר של סוף ד' מאות ושלשים:

(מב). ליל שימורים הוא לה': מימות אביהם היה הק' מצפה לזה הלילה להוציא את בני ישראל ממצרים כמו שהבטיחם, ולישראל הוא ליל שימורים לדורותם, לכל דורותם, שמצפים לזה הלילה לחוג בו חג הפסח ככל חקותיו ומשפטיו:
שמורים: לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר:

(מו). ועצם לא תשברו בו: כדרך אכילת חיפזון:

(מח). וכל ערל: ישראל שמתו אחיו מחמת המילה ולא נימול:

(נא). ויהי בעצם היום הזה וגו': אע"פ שכבר נאמר זה למעלה חוזר וכופלו עתה לומר לך שביום שיצאו אמר הק' למשה קדש לי כל בכור: