ביאור:שמות יב ג

שמות יב ג: "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת, שֶׂה לַבָּיִת."

תרגום ויקיטקסט: דברו אל כל עדת ישראל ואמרו להם, שביום העשירי לחודש הזה, יקח לו כל איש ראש משפחה - שה לבית האבות (המשפחה) שלו, שה אחד לכל בית .


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב ג.


למה בעשור לחודש הזה?עריכה

עשור בלשון ימינו מציין 10 שנים, אבל בלשון המקרא גם 10 ימים . ה' מדבר עם משה ואהרן ב-1 לחודש - ראש חודש ניסן, ואומר להם להגיד לבני-ישראל, שב-10 לחודש יקחו שֶׂה שאותו יקריבו בחג הפסח - ב-14 לחודש.

ולמה צריך לקחת את השה 4 ימים מראש? כמה סיבות:

1. סיבה הלכתית: "למדך הכתוב שהוא טעון בקור ארבעה ימים, ולכך הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים" (ר' בחיי) : קרבן צריך להיות תמים ללא כל מום, אבל יש מומים שאינם מתגלים מייד. ולכן השה "טעון בִּקּוּר" - צריך לבקר ולבדוק אותו במשך ארבעה ימים כדי לוודא שאין בו מום.

2. סיבה פוליטית: השֶׂה היה אֵל מצרי, כמו שנראה מ (שמות ח כב): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה... כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לה' אֱלֹהֵינוּ; הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?!".   לקיחת שה ושחיטתו מבטאת התנתקות והתנערות מהדת ומהתרבות המצרית. כך דרשו חז"ל על (שמות יב כא): "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח"( פירוט ):  "משכו ידיכם מעבודת כוכבים, וקחו לכם צאן , ושחטו אלהיהם של מצרים, ועשו הפסח" ( שמות רבה טז ב )

אחת המטרות של מכות מצרים היתה להכות את אלילי מצרים כדי שהמצרים יכירו ביחידות ה'. מטרה זו נזכרה בפרט במכת בכורות,   (שמות יב יב): "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים , אֲנִי ה'".   אולם במכות הקודמות ה' עשה הכל בעצמו.  כאן, במכה האחרונה, רגע לפני שבני-ישראל יוצאים ממצרים, ה' רצה לתת להם להשתתף במהלך ולהכות בעצמם את אחד מאלילי מצרים.

ולמה דווקא בעשור לחודש ? כדי שזה לא ייראה כמו סתם סעודה משפחתית, אלא כהפגנה גלויה נגד תרבות מצרים.   שכל המצרים יראו שבני-ישראל הולכים לשחוט את אלהיהם.   עד עכשיו בני-ישראל פחדו מהמצרים ונמנעו מפגיעה באליליהם (שמות ח כב, למעלה) .   עכשיו, בני-ישראל צריכים להתגבר על הפחד. הם צריכים לצאת לחירות רוחנית לפני שהם יוצאים לחירות גשמית.

גם בתוך עם-ישראל היו אמונות תפלות שהיה צריך "לנער" מהם. הם האמינו במזלות והורוסקופים, והיו עלולים לחשוב שיצאו בכוח המזל של חודש האביב - מזל טלה.  "בעבור כי מזל טָלֶה - בחדש ניסן כוחו גדול, כי הוא מזל הצומח.   לכך ציוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכוח מזל יצאנו, משם אלא בגזרת עליון" ( רמב"ן ) .

למה גם שה לבית אבות וגם שה לבית ?עריכה

בית אבות בלשון ימינו הוא מציין מושב זקנים ב"לשון נקיה" (ניסן נצר, "עברית של שבת" על שמות יב ג, עמ' 63) . אולם בלשון המקרא בית אבות הוא כינוי למשפחה מורחבת. הביטוי נזכר לראשונה ב (שמות ו יד): "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם : בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל: חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרֹן וְכַרְמִי; אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן"; הוא מסמל את ההקפדה של בני-ישראל על שמירת התא המשפחתי, גם בתוך ארץ מצרים שהיתה ידועה בגילוי עריות (ראו ויקרא יח, כ) .

שה לבית אבות הכוונה שכל משפחה מורחבת צריכה לקנות שֶׂה אחד.  אם כך, מדוע נאמר גם שה לבית ? כמה תשובות:

1. בלשון המקרא גם בית הוא משל למשפחה , ויש כאן ביטוי כפול שמטרתו להדגיש, שכל משפחה ומשפחה צריכה לקחת שה. כפילויות מעין זו נמצאות גם ב (שמות טז כא): "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ"- בכל בוקר ובוקר;  (ויקרא כד ח): "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד"- בכל שבת ושבת; ועוד.

2. שני הביטויים מתארים שני מצבים שונים:"שה לבית אבות - למשפחה אחת.     הרי שהיו מרובין, יכול שה אחד לכולן? תלמוד לומר: שה לבית" ( רש"י , וכן מכילתא ואבן-עזרא) . ולענ"ד יש לפרש להיפך: אם המשפחה גדולה - יש לקחת שה אחד למשפחה; אולם אם המשפחה קטנה מדי, ויש כמה משפחות קטנות באותו בית - יש לקחת שה אחד לכל הבית. והפסוק הבא ממשיך ואומר, שאם גם הבית קטן מדי - יש לקחת שה אחד יחד עם השכנים; ובפסוק הבא נסביר מדוע זה חשוב .


3. שתי המשמעויות של המילה בית - משפחה ומקום-מגורים - מאפיינות אדם בן חורין:

  • לעבד אין משפחה,  (שמות כא ד): "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת - הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ".
  • לעבד אין מקום מגורים - הוא דר אצל אדוניו.

כשעבד יוצא לחופשי, הוא מקבל מחדש את הבית על שתי משמעויותיו,  ויקרא כה י: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ , וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" ( פירוט ); וראו גם: דרור = חופש המגורים .  ולכן גם בפסוק שלנו נזכרה המילה בית בשתי משמעויותיה (ע"פ הרב יעקב מדן, "בנה ביתך", דף קשר 119 ה'תשמ"ח ) .

הקבלותעריכה

שה נזכר גם במצוות פדיון פטר חמור, (שמות יג יג): "וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה".

פסוקים נוספים שאפשר לראות בהם "שחיטה" של מזלות - בביאור:שחיטת המזלות.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שה לבית אבות

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-12-03

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-04-04.