פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן" - בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה שכללו עם משה בדבור

"בארץ מצרים" - (מכילתא) חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך ת"ל כצאתי את העיר וגו' ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך לפי שהיתה מלאה גלולים דבור חמור כזה לא כ"ש

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החדש הזה" - (מכילתא ש"ר) הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהי' לך ר"ח ואין מקרא יוצא מידי פשוטו על חדש ניסן אמר לו זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים שיהא אייר קרוי שני סיון שלישי

"הזה" - נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש וכיצד הראהו והלא לא היה מדבר עמו אלא ביום שנא' (לעיל ז) ויהי ביום דבר ה' (ויקרא ז) ביום צותו (במדבר טו) מן היום אשר צוה ה' והלאה אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דברו אל כל עדת" - (מכילתא) וכי אהרן מדבר והלא כבר נא' אתה תדבר אלא חולקין כבוד זה לזה ואומרים זה לזה למדני והדבור יוצא מבין שניהם כאלו שניהם מדברים

"אל כל עדת ישראל וגו' בעשור לחדש" - (מכילתא) דברו היום בראש חודש שיקחוהו בעשור לחודש

"הזה" - פסח מצרים מקחו בעשור ולא פסח דורות (פסחים צו)

"שה לבית אבות" - (שם) למשפחה אחת הרי שהיו מרובין יכול שה אחד לכולן ת"ל שה לבית

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם ימעט הבית מהיות משה" - ואם יהיו מועטין מהיות משה אחד שאין יכולין לאכלו ויבא לידי נותר ולקח הוא ושכנו וגו' זהו משמעו לפי פשוטו ועוד יש בו מדרש ללמד שאחר שנמנו עליו יכולין להתמעט ולמשוך ידיהם הימנו ולהמנות על שה אחר אך אם באו למשוך ידיהם ולהתמעט מהיות משה יתמעטו בעוד השה קיים בהיותו בחיים ולא משנשחט (פסחים פט)

"במכסת" - חשבון וכן (ויקרא כז) מכסת הערכך

"לפי אכלו" - הראוי לאכילה פרט לחולה וזקן שאינן יכולין לאכול כזית (מכילתא)

"תכסו" - תתמנון

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תמים" - בלא מום

"בן שנה" - כל שנתו קרוי בן שנה כלו' שנולד בשנה זו

"מן הכבשים ומן העזים" - או מזה או מזה שאף עז קרויה שה שנא' (דברים יד) ושה עזים

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה לכם למשמרת" - זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות הי' ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו שנא' (שם) ואת ערום ועריה ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה שנא' מתבוססת בדמיך (שם) בשני דמים ואומר (זכרי' ט) גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ושהיו שטופים באלילים אמר להם משכו וקחו לכם משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה

"ושחטו אותו וגו'" - וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו (מכילתא קידושין מא)

"קהל עדת ישראל" - קהל ועדה וישראל מכאן אמרו פסחי צבור נשחטין בשלש כתות זו אחר זו נכנסת כת ראשונה ננעלו דלתות העזרה וכו' כדאיתא (בפסחים דף סד)

"בין הערבים" - משש שעות ולמעלה קרוי בין הערבים שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב ולשון בין הערבים נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה עריבת היום בתחלת שבע שעות מכי ינטו צללי ערב ועריבת הלילה בתחילת הלילה ערב לשון נשף וחשך כמו (ישעיהו כד) ערבה כל שמחה

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולקחו מן הדם" - זו קבלת הדם יכול ביד ת"ל אשר בסף

"המזוזות" - הם הזקופות אחת מכאן לפתח ואחת מכאן

"המשקוף" - הוא העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו לינט"ל (בלע"ז אבערשוועלע) ול' שקיפה חבטה כמו (ויקרא כו) קול עלה נדף טרפא דשקיף חבורה משקופי

"על הבתים אשר יאכלו אותו בהם" - ולא על משקוף ומזוזות שבבית התבן ובבית הבקר שאין דרין בתוכן

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את הבשר" - ולא גידים ועצמות (מכילתא פסחים פג)

"ומצות על מרורים" - כל עשב מר נקרא מרור וציום לאכול מרור זכר לוימררו את חייהם

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תאכלו ממנו נא" - שאינו צלוי כל צורכו קוראו נא בלשון ערבי

"ובשל מבושל" - כל זה באזהרת לא תאכלו (שם פא)

"במים" - מנין לשאר משקין ת"ל ובשל מבושל מ"מ (שם)

"כי אם צלי אש" - למעלה גזר עליו במצות עשה וכאן הוסיף עליו ל"ת אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש

"ראשו על כרעיו" - צולהו כולו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן (שם עד) ולשון על כרעיו ועל קרבו כלשון (שמות יג) על צבאותם כמו בצבאותם כמות שהן אף זה כמות שהוא כל בשרו משלם

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והנותר ממנו עד בוקר" - מה ת"ל עד בקר פעם שניה ליתן בקר על בקר שהבקר משמעו משעת הנץ החמה ובא הכתוב להקדים שאסור באכילה מעלות השחר זהו לפי משמעו ועוד מדרש אחר למד שאינו נשרף בי"ט אלא ממחרת וכך תדרשנו והנותר ממנו בבקר ראשון עד בקר שני תעמוד ותשרפנו

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מתניכם חגורים" - מזומנים לדרך

"בחפזון" - לשון בהלה ומהירות כמו (ש"א כג) ויהי דוד נחפז ללכת (מלכים ב ז) אשר השליכו ארם בחפזם

"פסח הוא לה'" - הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט ואתם עשו כל עבודותיו לש"ש (ד"א) דרך דילוג וקפיצה זכר לשמו שקרוי פסח וגם פסק"א ל' פסיעה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועברתי" - כמלך העובר ממקום למקום ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין (מכילתא)

"כל בכור בארץ מצרים" - אף בכורות אחרים והם במצרים ומנין אף בכורי מצרים שבמקומות אחרים ת"ל (תהלים קלו) למכה מצרים בבכוריהם

"מאדם ועד בהמה" - מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו מתחלת הפורעניות

"ובכל אלהי מצרים" - של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ

"אעשה שפטים אני ה'" - אני בעצמי ולא ע"י שליח

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה הדם לכם לאות" - לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים

"וראיתי את הדם" - הכל גלוי לפניו אלא אמר הקב"ה נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם

"ופסחתי" - וחמלתי ודומה לו (ישעיהו לא) פסוח והמליט ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה ופסחתי מדלג הי' מבתי ישראל לבתי מצרים שהיו שרוים זה בתוך זה וכן (מ"א יח) פוסחים על שתי הסעיפים וכן כל הפסחים הולכים כקופצים וכן פסוח והמליט מדלגו וממלטו מבין המומתים

"ולא יהיה בכם נגף" - אבל הווה הוא במצרים (מכילתא) הרי שהי' מצרי בביתו של ישראל יכול ימלט ת"ל ולא יהיה בכם נגף אבל הווה במצרי שבבתיכם הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי שומע אני ילקה כמותו ת"ל ולא יהיה בכם נגף

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לזכרון" - לדורות

"וחגותם אותו" - (מכילתא) יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו ועדיין לא שמענו אי זהו יום הזכרון ת"ל זכור את היום הזה אשר יצאתם למדנו שיום היציאה הוא יום של זכרון ואיזה יום יצאו ת"ל (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו הוי אומר יום ט"ו בניסן הוא של יו"ט שהרי ליל ט"ו אכלו את הפסח ולבקר יצאו

"לדרתיכם" - שומע אני מיעוט דורות שנים תלמוד לומר חקת עולם תחגוהו (מכילתא)

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבעת ימים" - שטיינ"א של ימים

"שבעת ימים מצות תאכלו" - ובמקום אחר הוא אומר (דברים טז) ששת ימים תאכל מצות (פסחים קכ) למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה ובלבד שלא יאכל חמץ מנין אף ששה רשות ת"ל שבעת ימים זו מדה בתורה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף ששה רשות יכול אף לילה הראשון רשות ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה (שם כח)

"אך ביום הראשון תשביתו שאור" - מערב יו"ט וקרוי ראשון לפי שהוא לפני השבעה ומצינו מוקדם קרוי ראשון כמו (איוב טו) הראשון אדם תולד הלפני אדם נולדת או אינו אלא ראשון של שבעה ת"ל לא תשחט על חמץ לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים (מכילתא)

"הנפש ההוא" - כשהיא בנפשה ובדעתה פרט לאנוס

"מישראל" - שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר ת"ל במקום אחר מלפני בכל מקום שהוא רשותי

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שבעת ימים" - שטיינ"א של ימים

"שבעת ימים מצות תאכלו" - ובמקום אחר הוא אומר (דברים טז) ששת ימים תאכל מצות (פסחים קכ) למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה ובלבד שלא יאכל חמץ מנין אף ששה רשות ת"ל שבעת ימים זו מדה בתורה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף ששה רשות יכול אף לילה הראשון רשות ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה (שם כח)

"אך ביום הראשון תשביתו שאור" - מערב יו"ט וקרוי ראשון לפי שהוא לפני השבעה ומצינו מוקדם קרוי ראשון כמו (איוב טו) הראשון אדם תולד הלפני אדם נולדת או אינו אלא ראשון של שבעה ת"ל לא תשחט על חמץ לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים (מכילתא)

"הנפש ההוא" - כשהיא בנפשה ובדעתה פרט לאנוס

"מישראל" - שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר ת"ל במקום אחר מלפני בכל מקום שהוא רשותי

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מקרא קדש" - מקרא שם דבר קרא אותו קדש לאכילה ושתייה וכסות (מכילתא)

"לא יעשה בהם" - אפי' ע"י אחרים

"הוא לבדו" - (יכול אף לעו"ג ת"ל הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לעו"ג) הוא ולא מכשיריו שאפשר לעשותן מערב יום טוב

"לכל נפש" - אפי' לבהמה יכול אף לנכרים ת"ל לכם (נ"א אך) (ביצה כח ב"ר)

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושמרתם את המצות" - שלא יבאו לידי חמוץ מכאן אמרו תפח תלטוש בצונן רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצות אלא את המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצות כך אין מחמיצין את המצוות אלא אם באה לידך עשה אותה מיד

"ושמרתם את היום הזה" - ממלאכה

"לדרתיכם חקת עולם" - לפי שלא נא' דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגייגה לכך חזר ושנאו כאן שלא תאמר אזהרת כל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה אלא לאותו הדור

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עד יום האחד ועשרים" - למה נא' והלא כבר נא' שבעת ימים לפי שנא' ימים לילות מנין ת"ל עד יום האחד וגו'

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא ימצא בבתיכם" - מנין לגבולין ת"ל בכל גבולך מה ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך שברשותך יצא חמצו של נכרי שהוא אצל ישראל ולא קבל עליו אחריות

"כי כל אוכל מחמצת" - לענוש כרת על השאור והלא כבר ענש על החמץ אלא שלא תאמר חמץ שראוי לאכילה ענש עליו שאור שאינו ראוי לאכילה לא יענש עליו (מכילתא) ואם ענש על השאור ולא ענש על החמץ הייתי אומר שאור שהוא מחמץ אחרים ענש עליו חמץ שאינו מחמץ אחרים לא יענש עליו לכך נאמרו שניהם

"בגר ובאזרח הארץ" - לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגרים

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מחמצת לא תאכלו" - אזהרה על אכילת שאור

"כל מחמצת" - להביא את תערובתו

"בכל מושבתיכם תאכלו מצות" - זה בא ללמד שתהא ראויה ליאכל בכל מושבותיכם פרט למעשר שני וחלות תודה (מכילתא ע"ש) שאינם ראוים ליאכל בכל מושבות אלא בירושלים

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משכו" - מי שיש לו צאן ימשוך משלו

"וקחו" - מי שאין לו יקח מן השוק

"למשפחתיכם" - שה לבית אבות

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אזוב" - מין ירק שיש לו גבעולין

"אגודת אזוב" - ג' קלחין קרויין אגודה

"אשר בסף" - בכלי כמו ספות כסף

"מן הדם אשר בסף" - למה חזר ושנאו שלא תאמר טבילה אחת לשלש המתנות לכך נאמר עוד אשר בסף שתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף על כל הגעה טבילה

"ואתם לא תצאו וגו'" - מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ולילה רשות למחבלים הוא שנא' (תהלים קד) בו תרמוש כל חיתו יער

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ופסח" - וחמל וי"ל ודלג

"ולא יתן המשחית" - ולא יתן לו יכולת לבא כמו (בראשית לא) ולא נתנו אלהים להרע עמדי

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה כי תבאו" - תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא בפסח אחד שעשו בשנה השנית על פי הדבור

"כאשר דבר" - והיכן דבר (שמות ו) והבאתי אתכם אל הארץ וגו'

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקוד העם" - על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וילכו ויעשו וגו'" - (מכילתא) וכי כבר עשו והלא מראש חודש נאמר להם אלא מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאלו עשו

"וילכו ויעשו" - אף ההליכה מנה הכתוב ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה

"כאשר צוה ה' את משה ואהרן" - להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן ומהו כן עשו אף משה ואהרן כן עשו

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וה'" - כל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו שהוי"ו לשון תוספת הוא כמו פלוני ופלוני

"הכה כל בכור" - אף של אומה אחרת והוא במצרים

"מבכור פרעה" - אף פרעה בכור הי' ונשתייר מן הבכורים ועליו הוא אומר (שמות ט) בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי, בים סוף

"עד בכור השבי" - שהיו שמחין לאידם של ישראל ועוד שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענו' זו ובכור השפחה בכלל הי' שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות ובכור השפחה חשוב מבכור השבי

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקם פרעה" - ממטתו

"לילה" - ולא כדרך המלכים בשלש שעות ביום

"הוא" - תחילה ואח"כ עבדיו מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן

"כי אין בית אשר אין שם מת" - יש שם בכור מת אין שם בכור גדול שבבית קרוי בכור שנאמר (תהלים פט) אף אני בכור אתנהו ד"א מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה פעמים הם חמשה לאשה אחת כל אחד בכור לאביו

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקרא למשה ולאהרן לילה" - מגיד שהיה מחזר על פתחי העיר וצועק היכן משה שרוי היכן אהרן שרוי

"גם אתם" - הגברים

"גם בני ישראל" - הטף

"ולכו עבדו וגו' כדברכם" - הכל כמו שאמרתם ולא כמו שאמרתי אני בטל לא אשלח בטל מי ומי ההולכים בטל רק צאנכם ובקרכם יצג גם צאנכם גם בקרכם קחו ומהו כאשר דברתם (שמות י) גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קחו כאשר דברתם וברכתם גם אותי" - התפללו עלי שלא אמות שאני בכור (מכילתא)

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כלנו מתים" - אמרו לא כגזרת משה הוא שהרי אמר ומת כל בכור וכאן אף הפשוטים מתים ה' או י' בבית א' (מכילתא)

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טרם יחמץ" - המצריים לא הניחום לשהות כדי חימוץ

"משארותם" - שירי מצה ומרור (מכילתא)

"על שכמם" - אע"פ שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצות (מכילתא)

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כדבר משה" - שאמר להם במצרים (שמות יא) וישאלו איש מאת רעהו

"ושמלות" - אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב והמאוחר בפסוק חשוב (מכילתא)

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וישאלום" - אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם אתה אומר אחד טול שנים ולך

"וינצלו" - ורוקינו

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מרעמסס סכותה" - ק"ך מיל היו ובאו שם לפי שעה שנאמר (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים

"הגברים" - מבן עשרים שנה ומעלה

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ערב רב" - תערובות אומות של גרים

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עגות מצות" - חררה של מצה בצק שלא החמיץ קרוי מצה

"וגם צדה לא עשו להם" - (מכילתא) לדרך מגיד שבחן של ישראל שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צדה אלא האמינו והלכו הוא שמפורש בקבלה (ירמיהו ב) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ומה שכר מפורש אחריו קודש ישראל לה' וגו'

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר ישבו במצרים" - אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם

"שלשים שנה וארבע מאות שנה" - בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה משהיה לו זרע לאברהם נתקיים כי גר יהיה זרעך ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק וא"א לומר באמ"צ לבדה שהרי קהת מן הבאים עם יעקב הי' צא וחשוב כל שנותיו וכל שנות עמרם בנו ושמונים של משה לא תמצאם כל כך וע"כ הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם הרי שלא תמצא ד' מאות לביאת מצרים והוזקקת לומר על כרחך שאף שאר הישיבות נקראו גרות אפי' בחברון כענין שנאמר (בראשית לה) אשר גר שם אברהם ויצחק ואומר (שמות ו) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהי' לו זרע וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן ר"י שנה וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויהי מקץ שלשים שנה וגו' ויהי בעצם היום הזה" - (מכילתא) מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין בט"ו בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם לבשרו בט"ו בניסן נולד יצחק ובט"ו בניסן נגזרה גזירת בין הבתרים

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ליל שמרים" - שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים

"הוא הלילה הזה לה'" - הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך

"שמרים לכל בני ישראל לדרתם" - משומר ובא מן המזיקין כענין שנא' ולא יתן המשחית וגו'

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זאת חקת הפסח" - בי"ד בניסן נאמרה להם פרשה זו

"כל בן נכר" - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואחד נכרי ואחד ישראל מומר במשמע (מכילתא)

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומלתה אותו אז יאכל בו" - רבו (יבמות עא) מגיד שמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח דברי רבי יהושוע ר"א אומר אין מילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח א"כ מה ת"ל אז יאכל בו העבד

פסוק מה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תושב" - זה גר תושב

"ושכיר" - זה הנכרי ומה ת"ל והלא ערלים הם ונאמר וכל ערל לא יאכל בו אלא כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והוא תושב או שכיר

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בבית אחד יאכל" - (מכילתא) בחבורה אחת שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקוהו אתה אומר בחבורה אחת או אינו אלא בבית אחד כמשמעו וללמד שאם התחילו והיו אוכלים בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית ת"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות

"לא תוציא מן הבית" - מן החבורה

"ועצם לא תשברו בו" - הראוי לאכילה כגון שיש עליו כזית בשר יש בו משום שבירת עצם אין עליו כזית בשר או מוח אין בו משום שבירת עצם

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל עדת ישראל יעשו אותו" - למה נאמר לפי שהוא אומר בפסח מצרים שה לבית אבות שנמנו עליו למשפחות יכול אף פסח דורות כן תלמוד לומר כל עדת ישראל יעשו אותו

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועשה פסח" - יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר

"וכל ערל לא יאכל בו" - להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו מומר לערלות ואינו נלמד מבן נכר לא יאכל בו

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תורה אחת וגו'" - (מכילתא) להשוות גר לאזרח אף לשאר מצות שבתורה