רש"י על שמות יב
<< · רש"י על שמות · יב · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
"אל כל עדת ישראל וגו' בעשור לחדש" - (מכילתא) דברו היום בראש חודש שיקחוהו בעשור לחודש
"הזה" - פסח מצרים מקחו בעשור ולא פסח דורות (פסחים צו)
"שה לבית אבות" - (שם) למשפחה אחת הרי שהיו מרובין יכול שה אחד לכולן ת"ל שה לביתפסוק ד
"במכסת" - חשבון וכן (ויקרא כז) מכסת הערכך
"לפי אכלו" - הראוי לאכילה פרט לחולה וזקן שאינן יכולין לאכול כזית (מכילתא)
"תכסו" - תתמנוןפסוק ה
"בן שנה" - כל שנתו קרוי בן שנה כלו' שנולד בשנה זו
"מן הכבשים ומן העזים" - או מזה או מזה שאף עז קרויה שה שנא' (דברים יד) ושה עזיםפסוק ו
ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא צוה כן בפסח דורות? - היה ר' מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר (יחזקאל טז): "ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים", הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם) "ואת ערום ועריה". ונתן להם שתי מצות, דם פסח ודם מילה שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם) "מתבוססת בדמיך", בשני דמים. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". ושהיו שטופים באלילים, אמר להם (שמות יב כא): "משכו וקחו לכם" - משכו ידיכם מאלילים וקחו לכם צאן של מצוה.
"ושחטו אותו וגו'" - וכי כולן שוחטין?! אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו (מכילתא, קידושין מא ב).
"קהל עדת ישראל" - קהל ועדה וישראל, מכאן אמרו: פסחי צבור נשחטין בשלש כתות זו אחר זו: נכנסת כת ראשונה - ננעלו דלתות העזרה, וכו', כדאיתא בפסחים סד א.
"בין הערבים" - משש שעות ולמעלה קרוי 'בין הערבים', שהשמש נוטה לבית מבואו לערוב. ולשון 'בין הערבים' נראה בעיני אותן שעות שבין עריבת היום לעריבת הלילה: עריבת היום בתחלת שבע שעות, מכי ינטו צללי ערב; ועריבת הלילה בתחילת הלילה. 'ערב' - לשון נשף וחשך, כמו (ישעיהו כד): "ערבה כל שמחה".פסוק ז
"המזוזות" - הם הזקופות אחת מכאן לפתח ואחת מכאן
"המשקוף" - הוא העליון שהדלת שוקף עליו כשסוגרין אותו לינט"ל (בלע"ז אבערשוועלע) ול' שקיפה חבטה כמו (ויקרא כו) קול עלה נדף טרפא דשקיף חבורה משקופי
"על הבתים אשר יאכלו אותו בהם" - ולא על משקוף ומזוזות שבבית התבן ובבית הבקר שאין דרין בתוכןפסוק ח
פסוק ט
"ובשל מבושל" - כל זה באזהרת אל תאכלו (ראו פסחים מא א)
"במים" - מנין לשאר משקין ת"ל ובשל מבושל מ"מ (שם)
"כי אם צלי אש" - למעלה גזר עליו במצות עשה וכאן הוסיף עליו ל"ת אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש
"ראשו על כרעיו" - צולהו כולו כאחד עם ראשו ועם כרעיו ועם קרבו ובני מעיו נותן לתוכו אחר הדחתן (שם עד) ולשון על כרעיו ועל קרבו כלשון (שמות יג) על צבאותם כמו בצבאותם כמות שהן אף זה כמות שהוא כל בשרו משלםפסוק י
פסוק יא
"בחפזון" - לשון בהלה ומהירות כמו (ש"א כג) ויהי דוד נחפז ללכת (מלכים ב ז) אשר השליכו ארם בחפזם
"פסח הוא לה'" - הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט ואתם עשו כל עבודותיו לש"ש (ד"א) דרך דילוג וקפיצה זכר לשמו שקרוי פסח וגם פסק"א ל' פסיעהפסוק יב
"כל בכור בארץ מצרים" - אף בכורות אחרים והם במצרים ומנין אף בכורי מצרים שבמקומות אחרים ת"ל (תהלים קלו) למכה מצרים בבכוריהם
"מאדם ועד בהמה" - מי שהתחיל בעבירה תחלה ממנו מתחלת הפורעניות
"ובכל אלהי מצרים" - של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ
"אעשה שפטים אני ה'" - אני בעצמי ולא ע"י שליחפסוק יג
"וראיתי את הדם" - הכל גלוי לפניו אלא אמר הקב"ה נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם
"ופסחתי" - וחמלתי ודומה לו (ישעיהו לא) פסוח והמליט ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה ופסחתי מדלג הי' מבתי ישראל לבתי מצרים שהיו שרוים זה בתוך זה וכן (מ"א יח) פוסחים על שתי הסעיפים וכן כל הפסחים הולכים כקופצים וכן פסוח והמליט מדלגו וממלטו מבין המומתים
"ולא יהיה בכם נגף" - אבל הווה הוא במצרים (מכילתא) הרי שהי' מצרי בביתו של ישראל יכול ימלט ת"ל ולא יהיה בכם נגף אבל הווה במצרי שבבתיכם הרי שהיה ישראל בביתו של מצרי שומע אני ילקה כמותו ת"ל ולא יהיה בכם נגףפסוק יד
"וחגותם אותו" - (מכילתא) יום שהוא לך לזכרון אתה חוגגו ועדיין לא שמענו אי זהו יום הזכרון ת"ל זכור את היום הזה אשר יצאתם למדנו שיום היציאה הוא יום של זכרון ואיזה יום יצאו ת"ל (במדבר לג) ממחרת הפסח יצאו הוי אומר יום ט"ו בניסן הוא של יו"ט שהרי ליל ט"ו אכלו את הפסח ולבקר יצאו
"לדרתיכם" - שומע אני מיעוט דורות שנים תלמוד לומר חקת עולם תחגוהו (מכילתא)פסוק טו
"שבעת ימים מצות תאכלו" - ובמקום אחר הוא אומר (דברים טז) ששת ימים תאכל מצות (פסחים קכ) למד על שביעי של פסח שאינו חובה לאכול מצה ובלבד שלא יאכל חמץ מנין אף ששה רשות ת"ל שבעת ימים זו מדה בתורה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו בלבד יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף ששה רשות יכול אף לילה הראשון רשות ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה (שם כח)
"אך ביום הראשון תשביתו שאור" - מערב יו"ט וקרוי ראשון לפי שהוא לפני השבעה ומצינו מוקדם קרוי ראשון כמו (איוב טו) הראשון אדם תולד הלפני אדם נולדת או אינו אלא ראשון של שבעה ת"ל לא תשחט על חמץ לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים (מכילתא)
"הנפש ההוא" - כשהיא בנפשה ובדעתה פרט לאנוס
"מישראל" - שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר ת"ל במקום אחר מלפני בכל מקום שהוא רשותיפסוק טז
"לא יעשה בהם" - אפי' ע"י אחרים
"הוא לבדו" - (יכול אף לעו"ג ת"ל הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לעו"ג) הוא ולא מכשיריו שאפשר לעשותן מערב יום טוב
"לכל נפש" - אפי' לבהמה יכול אף לנכרים ת"ל לכם (נ"א אך) (ביצה כח ב"ר)פסוק יז
"ושמרתם את היום הזה" - ממלאכה
"לדרתיכם חקת עולם" - לפי שלא נא' דורות וחקת עולם על המלאכה אלא על החגיגה לכך חזר ושנאו כאן שלא תאמר אזהרת כל מלאכה לא יעשה לא לדורות נאמרה אלא לאותו הדורפסוק יח
פסוק יט
"כי כל אוכל מחמצת" - לענוש כרת על השאור והלא כבר ענש על החמץ אלא שלא תאמר חמץ שראוי לאכילה ענש עליו שאור שאינו ראוי לאכילה לא יענש עליו (מכילתא) ואם ענש על השאור ולא ענש על החמץ הייתי אומר שאור שהוא מחמץ אחרים ענש עליו חמץ שאינו מחמץ אחרים לא יענש עליו לכך נאמרו שניהם
"בגר ובאזרח הארץ" - לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגריםפסוק כ
"כל מחמצת" - להביא את תערובתו
"בכל מושבתיכם תאכלו מצות" - זה בא ללמד שתהא ראויה ליאכל בכל מושבותיכם פרט למעשר שני וחלות תודה (מכילתא ע"ש) שאינם ראוים ליאכל בכל מושבות אלא בירושליםפסוק כא
"וקחו" - מי שאין לו יקח מן השוק
"למשפחתיכם" - שה לבית אבותפסוק כב
"אגודת אזוב" - ג' קלחין קרויין אגודה
"אשר בסף" - בכלי כמו ספות כסף
"מן הדם אשר בסף" - למה חזר ושנאו שלא תאמר טבילה אחת לשלש המתנות לכך נאמר עוד אשר בסף שתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף על כל הגעה טבילה
"ואתם לא תצאו וגו'" - מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ולילה רשות למחבלים הוא שנא' (תהלים קד) בו תרמוש כל חיתו יערפסוק כג
פסוק כה
פסוק כז
פסוק כח
"וילכו ויעשו" - אף ההליכה מנה הכתוב ליתן שכר להליכה ושכר לעשיה
"כאשר צוה ה' את משה ואהרן" - להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצות משה ואהרן ומהו כן עשו אף משה ואהרן כן עשופסוק כט
"הכה כל בכור" - אף של אומה אחרת והוא במצרים
"מבכור פרעה" - אף פרעה בכור הי' ונשתייר מן הבכורים ועליו הוא אומר (שמות ט) בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי, בים סוף
"עד בכור השבי" - שהיו שמחין לאידם של ישראל ועוד שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענו' זו ובכור השפחה בכלל הי' שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות ובכור השפחה חשוב מבכור השביפסוק ל
"לילה" - ולא כדרך המלכים בשלש שעות ביום
"הוא" - תחילה ואח"כ עבדיו מלמד שהיה הוא מחזר על בתי עבדיו ומעמידן
"כי אין בית אשר אין שם מת" - יש שם בכור מת אין שם בכור גדול שבבית קרוי בכור שנאמר (תהלים פט) אף אני בכור אתנהו ד"א מצריות מזנות תחת בעליהן ויולדות מרווקים פנויים והיו להם בכורות הרבה פעמים הם חמשה לאשה אחת כל אחד בכור לאביופסוק לא
"גם אתם" - הגברים
"גם בני ישראל" - הטף
"ולכו עבדו וגו' כדברכם" - הכל כמו שאמרתם ולא כמו שאמרתי אני בטל לא אשלח בטל מי ומי ההולכים בטל רק צאנכם ובקרכם יצג גם צאנכם גם בקרכם קחו ומהו כאשר דברתם (שמות י) גם אתה תתן בידינו זבחים ועולותפסוק לב
פסוק לג
פסוק לד
"משארותם" - שירי מצה ומרור (מכילתא)
"על שכמם" - אע"פ שבהמות הרבה הוליכו עמהם מחבבים היו את המצות (מכילתא)פסוק לה
פסוק לו
פסוק לז
פסוק לח
פסוק לט
פסוק מ
פסוק מא
פסוק מב
"הוא הלילה הזה לה'" - הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך
"שמרים לכל בני ישראל לדרתם" - משומר ובא מן המזיקין כענין שנא' ולא יתן המשחית וגו'פסוק מג
פסוק מד
פסוק מה
פסוק מו
"לא תוציא מן הבית" - מן החבורה
"ועצם לא תשברו בו" - הראוי לאכילה כגון שיש עליו כזית בשר יש בו משום שבירת עצם אין עליו כזית בשר או מוח אין בו משום שבירת עצם