קטגוריה:שמות יב כב
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר
המהדורה המנוקדת: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִסְּבוּן אֲסָרַת אֵיזוֹבָא וְתִטְבְּלוּן בִּדְמָא דִּבְמָנָא וְתַדּוֹן לְשָׁקְפָא וְלִתְרֵין סִפַּיָּא מִן דְּמָא דִּבְמָנָא וְאַתּוּן לָא תִפְּקוּן אֲנָשׁ מִתְּרַע בֵּיתֵיהּ עַד צַפְרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִסְבוּן אֵיסָרַת אֵזוֹבָא וְתִטְמְשׁוּן בְּדָמָא דִבְמַן פַּחֲרָא וְתַדוּן לְאִיסְקוֹפָא עִלָּאָה מִלְּבַר וּלְתַרְתֵּין סִפַּיָא מִן דְּמָא דִבְמַן פַּחֲרָא וְאַתּוּן לָא תִפְקוּן אֱנַשׁ מִן תְּרַע בֵּיתֵיהּ עַד צַפְרָא: |
רש"י
"אגודת אזוב" - ג' קלחין קרויין אגודה
"אשר בסף" - בכלי כמו ספות כסף
"מן הדם אשר בסף" - למה חזר ושנאו שלא תאמר טבילה אחת לשלש המתנות לכך נאמר עוד אשר בסף שתהא כל נתינה ונתינה מן הדם אשר בסף על כל הגעה טבילה
"ואתם לא תצאו וגו'" - מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע ולילה רשות למחבלים הוא שנא' (תהלים קד) בו תרמוש כל חיתו יער
מפרשי רש"י
וקשה דהא כתיב (פסוק כג) "ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם", שנראה בפירוש כי היה המשחית מכה, והא (ד) כתיב (פסוק יב) "והכיתי" ולא המלאך, בודאי לא היתה ההכאה רק על ידו בכבודו ובעצמו, והיינו שהיתה הכאתו יותר כוללת ויותר ראשונה, ולפיכך מה יכה המשחית אחר שהוא בכבודו היה מכה והוא קודמו, ולא הגיע הדבר למשחיתים, כי הכאתו יתברך יותר קודמת. ובישראל שלא היתה המכה בהם הוצרך לומר "ולא יתן המשחית", דהא יגיע להם המכה, אם לא היה זה שהקב"ה לא נתן רשות. ועוד, דאפילו אם תאמר שממעט הכתוב שלא היה המכה על ידי מלאך ושרף ושליח, לא הוציא הכתוב כלל שלא תהא המכה על ידי משחית, שאין זה כבודו של מלך מלכי המלכים שיהיה הוא עצם המכה, אבל היה המשחית כלי. משל למה הדבר דומה, שכאשר שר או חשוב של המלך פועל דבר מה, לא יתיחס הפעל אל המלך בעצמו, ויאמר ששר הזה פעל דבר זה. אבל אם עבד אחד שהוא אצל המלך פעל על ידי צואת המלך, יאמר כי המלך בעצמו עשה הדבר. כך לא בא להוציא רק שלא פעל המלאך או שרף או שליח, אבל המשחית שהוא ככלי ביד הפועל - לא מעט הכתוב, ולפיכך אמר "ולא יתן המשחית". ופירוש ראשון עיקר, כי הוא היה מכה בהם, ומכיון שהוא יתברך היה מכה לא הגיע הדבר אל המשחית כדלעיל, ופשוט הוא:
אמנם גם לפירוש אשר אמרנו פירושו אינו מוכרח, דאף על גב שהיתה מכת בכורות בחצי הלילה - מי יאמר שלא נתן רשות למשחית כל הלילה, ולפיכך דוקא בלילה זה נתן רשות למשחית, ולא בכל לילה. ומה שאמרו במכילתא (כאן) אבות העולם היו נוהגים בדרך ארץ, שנאמר (בראשית כ"ב, ג') "וישכם אברהם בבוקר", דמשמע שרז"ל מפרשים דקרא של "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו" הוא בשביל דרך ארץ, זה אינו, רק הכי פירושו - שאין לסמוך על הנס (פסחים דף סד:), שהרי אבות העולם היו נוהגים בדרך ארץ ולא היו סומכים על הנס, לכך "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו", ולא תסמכו על הנס:בד"ה ולילה רשות כו' נ"ב יפה פי' אבל מ"מ נ"ל לתרץ דלא תקשי מה נשתנה הלילה זו משאר הלילות דבשאר הלילות לא קפדי המזיקין אלא אחשובין והא ראייה שאמרו אלו צריכין שמור ת"ח וחתן ואבל וכן אמרו ת"ח אל יצא יחידי בלילה והכא שקיבלו עליה' מצות הפסח והמילה ילמדו דיני הפסח וקידוש החודש בכלל ובפרט בלילה ההוא שנעשו בני חורין ואכלו הפסח צלי כמאכל מלכי' ודוק מהרש"ל:מהרא"י ז"ל הקשה למה אמר המקום למשה המזוזות מקודם ומשה רבינו ע"ה אמר בדברו לישראל להיפך וחילק בין נתינת הדם ר"ל דיבוק בין הגעת הדם ר"ל זריקה כו' ואני אומר יותר התמיה דא"כ למה שינה מרע"ה ואמר זריקה במקום נתינה ועוד שאלה תמוה הלא הקב"ה לא הזכיר כלל אגודת אזוב אלא נראה שהקב"ה לא דבר בפרטי הזריקה אלא דרך כלל שינתן הדם לשם ומ"ה הקדים המזוזות מקוד' שהם העיקרי' והם שתים ורוב הנתינה עליהם וחשיב יותר מן המשקוף שהיא נתינה אחת אבל מרע"ה פרט באיך ובמה תהיה הזריקה וסידורה ומ"ה צריך להקדים המשקוף משום מעלין בקודש כו' ודוק מהרש"ל:
ביאורי מהרא"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲגֻדַּת אֵזוֹב – שְׁלֹשָׁה קְלָחִין קְרוּיִין אֲגֻדָּה (ראו סוכה י"ג ע"א).
אֲשֶׁר בַּסַּף – בִּכְלִי, כְּמוֹ "סִפּוֹת כֶּסֶף" (מל"ב יב,יד).
מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף – לָמָּה חָזַר וּשְׁנָאוֹ? שֶׁלֹּא תֹּאמַר: טְבִילָה אַחַת לִשְׁלֹשׁ הַמַּתָּנוֹת; לְכָךְ נֶאֱמַר עוֹד: "אֲשֶׁר בַּסָּף". וְשֶׁתְּהֵא כָּל נְתִינָה וּנְתִינָה – מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; עַל כָּל הַגָּעָה טְבִילָה (מכילתא כאן).
וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ וְגוֹמֵר – מַגִּיד שֶׁמֵּאַחַר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית לְחַבֵּל, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיק לָרָשָׁע (ב"ק ס' ע"א). וְלַיְלָה רְשׁוּת לִמְחַבְּלִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים קד,כ).
רשב"ם
לא תצאו: כי סימני הדם אשר על המזוזה יגין עליכם:
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב רומי ולא אזוב כחלית ולא אזוב מדברית ולא כל אזוב שיש עליו שם לווי.
וטבלתם בדם שיהא בדם כדי טבילה
אשר בסף מגיד הכתוב (שעוקה חוצץ) [שעוקר וחוקק] בצד) האסקופה ושוחט בתוכה. אין סף אלא אסקופה שנאמר (יזחקאל מג) בתתם ספם (תחת) [את] ספי וגו', וכתיב וינועו אמות הספים (ישעיה ו) דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, אין סף אלא כלי שנאמר (והספים) [והספות] והמזמרות (מלכים א' ז).
והגעתם אל המשקוף מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ - תלמוד לומר וראיתי את הדם, הנראה לי ולא לאחרים דברי רבי ישמעאל. ר' יונתן אומר, מבפנים. אתה אומר מבפנים, או אינו אלא מבחוץ - תלמוד לומר והיה הדם לכם. לכם לאות ולא לאחרים לאות. רבי יצחק אומר, לא כי אלא מבחוץ כדי שיהיו המצרים רואים ומעיהם מתחתכים.
והגעתם אל המשקוף שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא, תלמוד לומר ונתנו על שתי המזוזות וגו', הא אם הקדים זה לזה יצא. נמצינו למדים, שלשה מזבחות היו לאבותינו. המשקוף ושתי מזוזות וכו' (כדלעיל פ"ו). מן הדם אשר בסף למה נאמר, והלא כבר נאמר וטבלתם בדם אשר בסף -לפי שהוא אומר (ולקחו מן הדם), שומע אני טבילה אחת בכולם- תלמוד לומר והגעתם אל המשקוף, על כל הגעה טבילה.
עו. ואתם לא תצאו מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, שנאמר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך וגו' (ישעיה כו) ואומר הנני אליך הוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע [וגו'] (יחזקאל כא) ואומר והיה בעבור כבודי (שמות לג). (ואומר) ואתם לא תצאו וגו'. ללמדך כשתצא לדרך הכנס בכי טוב וצא בכי טוב. וכן אתה מוצא באבות הראשונים נהגו בדרך ארץ. וישכם אברהם בבקר (בראשית כב) וישכם יעקב בבקר (שם כח) וישכם משה בבקר (שמות לד) וישכם יהושע בבקר (יהושע ג) וישכם שמואל לקראת שאול בבקר (שמואל א' טו). והלא דברים קל וחומר, והלא אבות ונביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם, נהגו בדרך ארץ- שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. וכן הוא אומר תשת חשך ויהי לילה (תהלים קא) (ואומר הכפירים שואגים לטרף, ואומר תתן להם ילקוטון וגו'), ואומר תזרח השמש יאספון וגו'. מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (ואומר מה רבו מעשיך ה' וגו').
ועבר ה' לנגוף את מצרים וגו' רבי יהודה אומר, כמלך שהוא עובר ממקום למקום.
וראה את הדם היה ר' ישמעאל אומר, והלא הכל גלוי וידוע לפניו שנאמר ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא (דניאל ב), ואומר גם חשך לא יחשיך ממך (תהליס קל"ט) ומה תלמוד לומר וראה את הדם -אלא (לשכר) [בשכר] מצות שהם עושים הוא נגלה עליהם וחס עליהם. שנאמר ופסח ה' על הפתח ואין פסיחה אלא חייס, שבשמר כצפרים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא)
וראה את הדם רואה הוא דם עקדתו של יצחק. שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה (בראשית כב) וכתיב וכהשחית ה' בעם ראה (דברי הימים א' כ"א) מה ראה - ראה דם עקדתו של יצחק, שנאמר אלהים יראה לו השה לעולה (בראשית כב).
ופסח ה' על הפתח. והלא דברים קל וחומר, ומה אם דם פסח מצרים הקל, שאינו אלא לשעה ואינו נוהג ביום ובלילה ואינו נוהג לדורות, נאמר בו ולא יתן המשחית, מזוזה שהיא חמורה שיש בה עשרה שמות (מיוחדין) ונוהגין ביום ובלילה ונוהגת לדורות, על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית. אלא מי גרם- עונותינו שנאמר כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע (ישעיה נט).
מלבי"ם - התורה והמצוה
עה. ולקחתם אגדת אזוב. עוד באר להם שנתינת הדם יהיה על ידי אגודת אזוב. וממנו נלמד לכל מקום דהצריך אזוב שיהיה על ידי אגודה. האזוב הוא מה שנקרא אזוב סתם לא מה שיש לו שם לווי, וכמו שאמרו בספרא ( מצורע יד ) ושם צינתי מקומותיו.
ומה שאמרו שיהיה בדם כדי טבילה התבאר ויקרא ( ויקרא ריט ) עיי"ש. ובמה שכתוב אשר בסף פליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא וכבר נשנה ונתבאר למעלה ( בא לג ). ולמד במה שנאמר והגעתם אל המשקוף , שיכול להקדים המשקוף ונשנה ונתבאר למעלה ( בא לה ). ויש פלוגתא אי מבפנים או בחוץ ונשנה ונתבאר למעלה ( בא לד ). ומה שכפל שנית מן הדם אשר בסף , מלמד שעל כל הזאה טבילה, וכלל זה התבאר היטב בספרא ( ויקרא רטז ) ובפירוש שם מכמה מקומות עיי"ש בארך.
וכל אלה הדברים לא נאמרו בפרשה הקודמת בפירוש רק שנמסרו למשה בעל פה ומזכירם פה, ודברים שנאמרו בפרשה הקודמת בפירוש, אין צריך להזכיר כאן שמסתמא אמרן לישראל.
עו. ואתם לא תצאו . שני הפירושים שבמכילתא תלוים בפלוגתת ר' יאשיה ור' יונתן למעלה ( בא מט).שמאן דאמר משנתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, סבירא ליה כר' יאשיה, שמה שאמור ופסחתי, הוא מענין דלוג, ואם היה מצרי בבית ישראל לא נכנס המשחית אל הבית כלל, משום שאינו מבחין בין צדיק לרשע. והוא הדין מטעם זה לא יכלו לצאת החוצה. והפירוש השני יסבור כר' יונתן שפירש ופסחתי, מענין חייס, שכשהיה מצרי בבית ישראל נכנס המשחית והבחין בין צדיק לרשע. ולדידיה צריך לומר, שמה שהזהיר שלא יצא איש מפתח ביתו, אינו מפני המשחית רק שיצא בכי טוב.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
מן הדם. בגימטריה דמי מילה:
ראו גם
ויקי על הפסוק
תרגום ויקיטקסט: - קחו אגודה (צרור) של גבעולי אזוב (זעתר), וטיבלו אותו בדם של השה ששחטתם, שנמצא בסף (בספל), והתיזו על המשקוף (הקרש מעל הפתח) ושתי המזוזות (העמודים בצדי הפתח) מן הדף אשר בסף; ואתם הישארו איש בביתו ואל תצאו מפתח הבית עד הבוקר.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יב כב.
דם על המשקוף
מטרת הדם על המשקוף היא הפגנת התנגדות גלויה לאלילי מצרים - ראו ביאור הפסוק הקודם .
אזוב הוא אורגנו או זעתר (רס"ג). זהו צמח תבלין עם ריח חזק, הידוע גם כצמח מרפא ומחטא. השימוש באגודת אזוב נועד כנראה להפיג את ריח הדם, וכן למנוע זיהומים ומחלות.
סף הוא מעין ספל, כלי לקבלת דם, כמו ב(מלכים א ז נ): "וְהַסִּפּוֹת וְהַמְזַמְּרוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר"(רש"י).
עוצר עד הבוקר
בליל פסח הראשון בתולדות ישראל, הטיל משה עוצר על כל בני ישראל, עד בוקר יום פסח. הסיבה היא, שבחוץ השתוללה מגפה, ו"מאחר שנתנה רשות למשחית לחבל - אינו מבחין בין צדיק לרשע" ( רש"י ) .
האם בני-ישראל אכן נשארו בביתם עד הבוקר? והרי בהמשך נאמר, שכבר בחצות הלילה היתה מכת בכורות, ומייד לאחר מכן, פרעה והמצרים גירשו את בני ישראל ממצרים, (שמות יב כט): "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכֹל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם"!
1. ייתכן שכל התהליך המתואר כאן, שפרעה קרא למשה ואהרן, אמר להם לצאת מהארץ, והם העבירו את המסר לבני-ישראל, לקח כמה שעות, ונמשך עד הבוקר, ובינתיים בני-ישראל נשארו בבתים.
- אולם במצוות הפסח נאמר, (שמות יב יא): "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לה'"; בני-ישראל נצטוו לאכול את הפסח כאשר הם מוכנים וערוכים ליציאה לדרך באופן מיידי - אפילו המקל צריך להיות ביד. ואכן, המצרים גירשו את בני-ישראל ממצרים בכוח ובאופן מיידי, ולא חיכו עד הבוקר, (שמות יב לג): "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים".
2. לפי ספר הזוהר, בליל פסח הראשון קרתה תופעת-טבע חד-פעמית - הבוקר האיר באמצע הלילה. אולי זה קרה כתוצאה מכוכב זוהר שעבר ליד כדור הארץ (כפי ששיער החוקר עמנואל וליקובסקי) . התופעה נרמזת גם בנבואות המדברות על גאולת אחרית הימים, שתהיה כעין הגאולה ממצרים, (זכריה יד ז): "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר", (ישעיהו ס ב): "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה", תהלים קלט יב: " "גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר" ", כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" ". לפי זה, בני ישראל אכן יצאו ממצרים בבוקר - הבוקר שהאיר באמצע הלילה .
מקורות ופירושים נוספים
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2020-04-10.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמות יב כב"
קטגוריה זו מכילה את 22 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 22 דפים.