קטגוריה:שמואל א יז נ
ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד דוד
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֶּחֱזַ֨ק דָּוִ֤ד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי֙ בַּקֶּ֣לַע וּבָאֶ֔בֶן וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִתֵ֑הוּ וְחֶ֖רֶב אֵ֥ין בְּיַד־דָּוִֽד׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֶּחֱזַ֨ק דָּוִ֤ד מִן־הַ/פְּלִשְׁתִּי֙ בַּ/קֶּ֣לַע וּ/בָ/אֶ֔בֶן וַ/יַּ֥ךְ אֶת־הַ/פְּלִשְׁתִּ֖י וַ/יְמִיתֵ֑/הוּ וְ/חֶ֖רֶב אֵ֥ין בְּ/יַד־דָּוִֽד׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום יונתן (כל הפרק)
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וחרב אין ביד דוד" - לכרות בה ראש הפלשתי
"ויחזק" - נתגבר על הפלשתי המזוין ולא היה בידו כי אם הקלע והאבןמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
לכן:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז נ.
|
וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד. |
| -- שמואל א יז, נ |
וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד
משפט פיוטי, ואולי חלק משיר.
כמובן שקלע ואבן זה נשק מעולה נגד חרב ומגן, וכך האבן פגעה בגוליית.
איך בדיוק גוליית מת אנחנו לא יודעים, אבל לבטח כשראשו נכרת הוא מת סופית.
וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד
דוד קיבל חרב משאול, ככתוב: "וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו" (שמואל א יז לט), אבל הוא החליט לא לקחת את החרב, "וַיְסִרֵם דָּוִד, מֵעָלָיו".
דוד ידע שהוא יוריד את ראשו של גוליית ,ואפילו אמר לו את זה מראש: "הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ" (שמואל א יז מו), מכאן שהוא התכוון להשתמש בחרבו של גוליית לבצע זאת.
בתקופה ההיא נאמר: "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: כִּי אמר (אָמְרוּ) פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים, חֶרֶב אוֹ חֲנִית" (שמואל א יג יט), ומכאן ניתן להבין שלפלישתים היו חרבות באיכות טובה יותר. הפלשיתים היו גאים ביכולת הטכנית שלהם והם ראו בזה סימן שאלוהיהם חזקים מאלוהי ישראל, ושהם ראויים לשלוט.
וכך דוד הנציח את הנצחון על הפלישתים ואלוהיהם, כאשר הוא השתמש בחרב החדה שלהם להרוג אותם.
סיפור דוד וגוליית
מכאן נוצר הסיפור הידוע, שדוד, הנער הקטן והחלש, רועה צאן אביו, נלחם נגד הענק הפלישתי, החייל המקצועי החזק, גוליית. ובעזרת נס מאלוהים, דוד ניצח את גוליית, והביא ישועה לבני ישראל והצלחה לעצמו.
לסיפור הזה יש חשיבות חינוכית לילדים, וברבות הזמן הפך למיטוס עולמי.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "שמואל א יז נ"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.