קטגוריה:משלי א כז

דקויות

בפסוק מופיעים כמה ביטויים ציוריים. הסברנו לביטויים אלה מבוסס על דברי אורי יעקב בירן.

כשואה פחדכם = המושג "שואה", בימינו, טעון במשמעות שנוספה לו בעקבות הפוגרום חסר התקדים שנעשה במיליוני יהודים בעת מלחמת העולם ה-2. אמנם בלשון המקרא משמעותו שונה: "תבואהו לכל אחד רעה שישתאה כל שומעה" (אבן עזרא). כך מובן הקשר בין פחד לבין שואה: אדם חושש כל חייו מפני דבר נורא שעתיד להתרחש, חי בפחד מתמיד מפני התרחשותו, וכשהדבר הזה קורה הוא מתמלא השתאות מפני הדבר האיום שקרה.

- מפרשים אחרים פירשו כשואה מלשון חושך וענן, למשל "כענן העולה פתאום" (רש"י), "כחושך, כמו אמש שואה ומשואה" (מצודות); והכוונה, שהאסון יפתיע אתכם, כדבר המופיע מתוך האפלה.

אידכם כסופה = אידכם הוא ענן. כמו הענן, שהוא רוח ותדמית, שאינו מחובר לשום דבר ושרוח מסיעה אותו... והסופה מפזרת במהירות וביעילות מסך שלם של עננים, שיכולה לעקור עשרות עצים בסערה אחת. "אידכם יגיע כסופה", אומר שלמה המלך, "ברגע אחד יתגלה שכל המעשים היו הבל ורעות רוח".

- סופה נזכרת כמה פעמים בנבואות פורענות, במשמעות של סערה, צרה או מלחמה הבאה במהירות מאת ה'.

צרה וצוקה = צרה וצוקה, בפשטות, משמעותן בעיות, אסונות וכדו'. אולם יש למילה צָרָה משמעות נוספת - אישה שניה של אותו בעל. נראה שצרה מלשון צר, מצומצם ולא רחב. כך, צרות המתרגשות ובאות לעולם מצמצמות את מרחב הפעולה והחיים של האדם ומכריחות אותו לעשות דברים מסויימים, וכך גם אישה נוספת, התופסת תשומת לב, משאבים ומקום מהאישה השניה בחיי הבעל. המילה צוקה היא כנראה קיצור של מצוקה. ניתן למשוך את המילה מצוקה לשני כיוונים שונים: 1. צוק, מקום גבוה ומסוכן. 2. מציק, דבר שמעיק. הפירוש הראשון מוסב על נתונים, על מצב קיים שיש לאדם; הפירוש השני מתאר יחס, מגע, של דבר מבחוץ אל/על האדם. לעניות דעתי נראה, שהורדת האות 'מ' מהמילה מצוקה מעידה שהפירוש הראשון הוא הקולע יותר. על פי הסברינו כעת, ישנו קשר פשוט בין צרה וצוקה: שתיהן מדברות על מצבים נתונים, בשתיהן יש לאדם הרגשה שהמציאות נגדו ולאיש הנמצא בצרה ובצוקה אין אפילו אדם אחר להאשים אותו, משום ש"העולם" הפנה לו עורף. זה המשמעות של בבוא "עליכם", לפתע נוחת אסון ללא כל 'הצדקה'. האדם לא יכול להאשים אף אחד אחר בפגעים שבאים עליו, משום שהם, בסופו של דבר, נעשו באשמתו. הוא זה שלא הקשיב לאזהרות החכמה ולעצותיה.

בפסוק זה מתאר שלמה המלך ביתר חריפות את המצב הקשה שנקלעו אליו האנשים שאינם מקשיבים לחכמה ואף מתריסים נגדה. כפי שראינו, האדם חי בפחד עצום, התנפצות עולמו המזוייף היא קשה וכואבת, וכל זה מגיע ללא סיבה נראית לעין, ללא יכולת להאשים מישהו - חוץ מאת עצמנו .

הקבלות

פסוק 23 מתמודד עם היצרים על-ידי תוכחה ודברי-חכמה. אבל הלימוד לא תמיד עוזר - לפעמים היצר החומרי או הרוחני הוא חזק מדי. למקרים אלה נועדו הפסוקים הבאים (פסוקים 24-31), המתארים את גורלו המר של מי שלא ילמד, ופועלים על מידת היראה. ולפעמים גם זה לא עוזר, וצריך להזכיר את יום המוות, שבו כל היצרים בטלים, דבר הנותן נקודת מבט נכונה יותר על המציאות ומשמעותה (פסוקים 32-33).

שלושת הדרכים הללו להתמודדות עם יצר הרע נזכרו גם בתלמוד: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. אם נצחו – מוטב, ואם לאו -""יעסוק בתורה [הכוללת תוכחה ודברי-חכמה]... אם נצחו – מוטב, ואם לאו -""יקרא קריאת שמע [המדברת על שכר ועונש]... אם נצחו – מוטב, ואם לאו -""יזכור לו יום המיתה" (רבי לוי בר חמא בשם רבי שמעון בן לקיש, תלמוד בבלי, ברכות ה., בדרשה על תהלים ד5).

חז"ל למדו זאת מ(תהלים ד ה): "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם, עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה"*:

• א. העיסוק בתורה, שנעשה בלב ובמחשבה ובלי צרות חיצוניות, הוא הדרך המועדפת להינצל מהיצר;
• ב. אם זה לא עובד - האדם צריך לזכור את עניין השכר והעונש, ולשם כך יקרא קריאת שמע - "ודיברת בם... בשכבך...", שבה נזכר הגמול על המצוות והעבירות.
• ג. ואם גם זה לא עובד - האדם צריך לחשוב על יום המוות - היום שבו יידום וישבות לנצח מכל מעשיו, ולא יוכל יותר לתקן שום דבר בחייו; מחשבה זו תעזור לו להתמקד, עוד בחייו, במעשים החשובים והטובים יותר.