פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
גַּם־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק
  אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה זה גמול לכם על זה כי במקום שהייתם נעזרים כי אם השגתם אותי ר"ל החכמה וזהו בעת הרעה כי מצד החכמה יהיה האדם מושגח מהש"י וניצול מהרעות כמו שבארנו בד' מספר מלחמות ה' אז יסיר משם העזר ואלו הרעות הם אם פחד עצום אם רב בפועל:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גם אני באידכם אשחק", האיד היא הצרה עצמה, והפחד הוא לפני הצרה, (שגדר הפחד הוא מדבר שאינו יודע ממה מפחד), ומוסיף שגם "אלעג בבוא פחדכם", שהוא לפני הצרה, ומפרש:


ביאור המילות

"אשחק, אלעג", הלעג הוא יותר מן השחוק (ירמיה כ' ו', תהלות ג' ז', נ"ט ט'), ומוסיף שאח"כ עוד אלעג:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם אני" - לכן גם אני לא אחוס עליכם, ואשחק בבוא אידכם.

מצודת ציון

"באידכם" - ענין צער ומקרה רע, כמו (איוב לא): "הלא איד לעול".

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


ומה יהיה עונשי בם? גם אני באידכם אשחק אלעג בבוא פחדכם.

ויש מפרשים "נטיתי ידי" (פסוק כד) מגזרת "הנה יד ה'" (שמות ט ג), להפליג בתוכחת, שאף על פי שמוכחת אותם בכל מיני הדויים וענויים, לא שמו ללבם לא דעת ולא תבונה.

במדרש: "יען קראתי ותמאנו" (שם) – זה ירמיה, שהיה קורא להם לישראל בירושלים לעשות תשובה, וימאנו להקשיב ויתנו כתף סוררת (זכריה ז יא).

"נטיתי ידי ואין מקשיב" (שם) – זה גבריאל, שהיתה ידו פשוטה על ירושלים שש שנים ומחצה, והיו גחלי אש בידו, ובקש לזורקן בחמה, והמתין להם לעשות תשובה ולא הקשיבו.

ובבראשית רבה דורש פסוק "ותפרעו כל עצתי" (פסוק כה) על האשה, "ויבן ה' אלהים" (בראשית א כב) – התבונן מהיכן לברוא אותה. אמר: לא אבנה אותה מן הראש, שלא תהא מזקפת ראשה. ולא מן העין, שלא תהא סקרנית. ולא מן האוזן, שלא תהא צייתנית. ולא מן הפה, שלא תהא דברנית. ולא מן הלב, שלא תהא קנאית. ולא מן היד, שלא תהא משמשנית. ולא מן הרגל, שלא תהא פרסנית. אלא ממקום צנוע באדם, שאפילו בשעה שהוא ערום, אותו מקום מכוסה, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה היה אומר לה: הוי צנועה, הוי צנועה; ואפילו הכי, "ותפרעו כל עצתי". דבר אחר: לא בראתי אותה מן הראש והרי היא מזקפת ראשה, שנאמר: "ותלכנה נטויות גרון" (ישעיהו ג טז). ולא מן העין והרי היא סקרנית, שנאמר (שם): "ומסקרות עיניים". ולא מן האוזן והרי היא צייתנית, שנאמר: "ושרה שומעת פתח האהל" (בראשית יח י). ולא מן הלב והרי היא קנאית, שנאמר: "ותקנא רחל באחותה" (בראשית ל א). ולא מן היד והרי היא משמשנית, שנאמר: "ותגנב רחל את התרפים" (בראשית לא יט). ולא מן הרגל והרי היא פרסנית, שנאמר: "ותצא דינה" (בראשית לד א). עד כאן.

גם אני באידכם אשחק — מלשון "ואד יעלה מן הארץ" (בראשית ב ו), כעניין "יום ענן וערפל" (צפניה א טו), אלא שזה מלא וזה חסר.

אלעג בבוא פחדכם — כפל עניין במלות שונות.

<< · מ"ג משלי · א · כו · >>