פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה
  יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ישחרונני" - יבקשוני

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ועוד אמרה החכמה לאלו האנשים ע"ד משל אז יקראונני להעזר בי ולא אענה ישחרונני כי לא השיגוני ולזה אעדר מהם את פריי:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אז יקראנני ולא אענה", מצייר שתחלה תהיה החכמה עדיין קרובה אצלם עד שיקראו אותה, רק היא לא תענה להם ואחר כך תתרחק מאתם עד "שישחרונני ולא ימצאונני", והנה הראשון הוא בכסילים שיודעים חקי החכמה ואין שומרים אותם מפני תאותם, ואחר כך יגיעו אל ענין האוילים שמסתפקים בחקי החכמה או למדרגת הפתאים שאין יודעים חקי החכמה כלל:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אז" - בבוא הצרה.

"יקראונני" - יקראו אלי.

מצודת ציון

"ישחרנני" - ענין דרישה, כמו (משלי ז): "לשחר פניך".

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


אז יקראני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאני — כי בעודם בימי הבחרות לא הטו אזנם לשמוע מוסר, עד שקפצה עליהם זקנה, והלומד תורה כשהוא זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק (משנה אבות ד ב).

או טעם יקראני ולא אענה, כי החכמה אומרת שאז לא ימצאנה, כי בשאול אין מעשה ודעת וחכמה (קהלת ט י), ושהעולם הזה הוא עולם המעשה, ובו ילמדו בני האדם הדעת והחכמה העליונה, ואם לא ילמדו בעולם הזה, לא יוכלו ללומדה בעולם הבא.

"יען" (פסוק כד). וחזרה החכמה לומר טעם אחר: "תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו" (פסוק כט).

<< · מ"ג משלי · א · כח · >>