קטגוריה:בראשית מט כז

יעקב מודיע מה יקרה "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א), ולא 'בקץ הימים', והכוונה כאשר הם יגיעו לארץ המובטחת.

ומטרתו להציג את אופי הבנים, ולהנחות מי ימלוך עליהם בהצלחה. ("אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" (יחזקאל יח ב), מעשה אבות סימן לבנים.)

ראו הרצאת הרב אורי שרקי: |האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים.

כידוע שאול היה המלך הראשון, ומרדכי המלך האחרון, בתנ"ך. בשאר תקופת המלכים בנימין היה נעדר.
כך גם מתואר בנימין: בבוקר הוא יצוד ויאכל שלל ("עַד" עדיים, תכשיטים, שלל (ישעיהו לג כג)) ובערב הוא יחלק שלל לחבריו ועמו. במשך היום הוא חסר, ולא עושה דבר.

ברכת יעקב מגלה לנו דברים שיקרו בעתיד הרחוק, כאשר בני ישראל ישבו בארצם.
לא נאמר שאלוהים נתן לו את הנבואה הזאת, ורש"י אפילו טוען "בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים" (רש"י על בראשית מט א).

אנו רואים

• ששבט יהודה הוא חזק ושליט בארץ ישראל - ניתן להבין שזה נכתב לאחר חיי דוד המלך ובזמן ממלכת יהודה.
• ששבט זְבוּלֻן זכה בהגרלה להיות "לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן" (בראשית מט יג), וזה קרה לאחר חלוקת הנחלות בתקופת יהושע.

ניתן להסיק שהברכה נכתבה מאוחר יותר, וההיסטוריה של שבט בנימין היתה ידועה:

1. בנימין היה ילד מוגבל. בנימין התחיל את חייו כאשר אימו, רחל, הקשתה ללדת (ביאור:בראשית לה יז), ונראה שהוא סבל בלידתו והיה ילד מוגבל שלא דיבר ולא הבין מה קורה סביבו ושתק כאשר האשימו אותו בגנבה שעונשה מוות או עבדות (ביאור:בראשית מד טז). נראה שהשבטים חששו מפגיעה מוחית תורשתית בבני בנימין ולא נתנו להם מבנותיהם, וכך בני בנימין הפכו ל"בְנֵי בְלִיַּעַל" (שופטים יט כב), עד כדי כך שבני ישראל נשבעו לא לתת להם מבנותיהם (שופטים כא יח), ובאמת שאול המלך סבל בראשו, ככתוב: "וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה רָעָה, אֶל שָׁאוּל" (שמואל א יט ט).
2. חוסר יכולתם לכבוש את ארצם במרכז (שופטים א כא).
3. בנימין, שישבו במרכז הארץ התעללו בעוברי אורח מבני ישראל, סיפור פילגש בגיבעה (שופטים יט כב).
4. הריגת שבט בנימין עד ששרדו רק "שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ" (שופטים כ מז), ונתנו להם לחטוף נשים מ"בְנוֹת שִׁילוֹ" (שופטים כא כא).
5. שמואל הנביא ממנה את שאול למלך ישראל (שמואל א י א).
6. שמואל מודיע לשאול שממלכתו תלקח ממנו (שמואל א טו כו), והוא ימות עם בניו (שמואל א כח יט).
7. "מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ, אִישׁ יְמִינִי" (ביאור:אסתר ב ה), מציל את היהודים בממלכת פרס.

המילה טרף אינה ברורה. הניקוד אינו מחייב כי הוא נוסף מאות שנים מאוחר יותר, והוא פרוש בלבד.

• "יִּטְרֹף" - שורש 'טרף' - פועל פעיל עתיד - הרג ואכל בעל חיים אחר, אכל בתאווה ובזריזות, זלל (מילוג).
• 'יִטָּרֵף' - שורש 'טרף' - פועל סביל עתיד - נַאֲכַל בתאווה ובזריזות, נִזְלַל, אחר אכל אותו (מילוג).
• 'יֻטְרַף' - שורש 'טרף' - יעשה למטורף, נפגע במוחו, איבד השפיות, הגיע לשיגעון, תועתע, לוקה בנפשו (מילוג) רוצה לטרוף מעל הנדרש בתאות שגעון.

בנימין יחיה בצרות כל חייו עד שהוא נטמע ושרד בתוך שבט יהודה, וכל אנשיו התיהדו, ככתוב: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ, אִישׁ יְמִינִי" (ביאור:אסתר ב ה).

נראה שכל הפרושים למילה "יִטְרָף" הם נכונים ביחד: בנימין שסבל בנפשו, יטרוף אחרים, והוא יטרף ויפגע קשות עד טמיעתו.

יעקב מודיע שכזאב, בנימין יצוד בלילה ויפגע באחרים, וכך קרה שהפלגש בגבעה נפגעה בלילה עד הבוקר, כאשר בני הבליעל התעללו וחילקו את שללם ביניהם.

ייתכן שיש כאן רמז לשאול ולמרדכי ואסתר:

• כאשר שאול נלחם בעמלקים הוא לקח שלל והוענש.
• כאשר מרדכי ואסתר הרשו ליהודים להלחם בצריהם, לאחר הנצחון הם לא לקחו שלל מרכוש הצרים, ככתוב: "וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (ביאור:אסתר ט י).

ה"בֹּקֶר" מסמל התחלת העבודה, וה"עֶרֶב" מסמל את סוף התהליך והעבודה. כך נראה שיעקב מאחל לבנימין הצלחה בהתחלה עד הסוף. אולם לאחר הערב מגיע הלילה שבו הזאב יצא לטרוף - ייתכן שהוא יצוד ויחזור עם שללו לחלק בין חבריו, או שיצודו אותו יקחו את רכושו והציידים יחלקו את שללו ביניהם, וזה יהיה סופו. וכך באמת קרה לבנימין - משבט חזק הוא הפך לקטן ביותר, משבטו של המלך שאול הוא נהפך לאסיר בית בארמון מלכי יהודה.