ביאור:בראשית מט כג
בראשית מט כג: "וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ, וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט כג.
וַיִּשְׂטְמֻהוּ עריכה
מטרת הברכות של יעקב עריכה
יעקב מודיע מה יקרה "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א), ולא 'בקץ הימים', והכוונה כאשר הם יגיעו לארץ המובטחת.
- ומטרתו להציג את אופי הבנים, ולהנחות מי ימלוך עליהם בהצלחה. ("אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" (יחזקאל יח ב), מעשה אבות סימן לבנים.)
- ראו הרצאת הרב אורי שרקי: |האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים.
יוסף המצליח והשנוא - האם הוא התאים להיות מלך על בני ישראל? עריכה
יוסף היה חכם ונבון (ביאור:בראשית מא לט]]).
- מגיל צעיר הוא לחץ על בני השפחות לשפר את צאנו, ולעבוד קשה למענו. בני השפחות סרבו למרותו, והוא התלונן עליהם, ככתוב: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, אֶל אֲבִיהֶם" (ביאור:בראשית לז ב). אביו הדיח אותו מתפקיד ניהול ונתן לו תפקיד יצוגי חסר כוח, כיורש עצר.
- יוסף סיפר את חלומותיו ותקוותיו למלוך על אחיו (ביאור:בראשית לז ז), למרות שהוא לא הבין מה זאת 'למלוך', ובתמורה הוא קיבל שנאה (ביאור:בראשית לז ח).
- כך במצרים תחת שליטתו של פוטיפר, יוסף החכם הצליח לכפות על אנשי פוטיפר לעשות את רצונו, והוא הצליח מאוד, ככתוב: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית לט ג).
- כך בבית הסוהר, תחת שליטתו של שר בית הסוהר, יוסף החכם הצליח, ככתוב: "וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ" (ביאור:בראשית לט כג).
- ומשם, תחת שליטתו של פרעה, יוסף החכם הצליח לכפות את רצונו על כל מצרים, והוא הצליח מאוד, ככתוב: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם: לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (ביאור:בראשית מא נה).
ניתן לראות שיוסף היה חכם, עבד קשה, ובעזרת כוח השלטון הוא כפה על אנשים להתאמץ למענו, והביא רווח ותועלת לשליט.
יוסף בהצלחותיו הביא על עצמו קינאה, שנאה, ופחד של האנשים סביבו. אחיו לא אהדו אותו. אפילו לאחר שהוא עזר לאחיו במשך שנים רבות, הם חששו, שלאחר שאביו נפטר והוא יהיה חופשי לעשות כרצונו, הוא יתעלל בהם, ככתוב: "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ" (ביאור:בראשית נ יז).
- אדם כמו יוסף מתאים להיות משנה, כדברי פרעה: "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ" (ביאור:בראשית מא מ), אבל לא המלך עצמו.
יעקב רצה לפגוע בכוחו של יוסף ומינה את הבן הקטן, אפרים, מעל אחיו הבכור, מנשה (ביאור:בראשית מח יט). יעקב חשב להחליש את כוחם של שני בני יוסף, ולקטוע את שבט יוסף מתוך עם ישראל, אולם שבט אפרים לקח את הבכורה של עם ישראל, וחשב שמגיע לו למלוך על בני ישראל. כאשר ירובעם התמנה למלך על ידי הנביא "אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא" (מלכים א יא כט), כדי להחזיר את הגדולה לשבט אפרים ששלט בשילו, המלכות שבה לזמן קצר ביותר לשבט יוסף. תוך זמן קצר ירובעם עשה את הרע בעייני אלוהים, ממלכתו נקרעה ממשפחתו, וקצינים רבים השתלטו על המלוכה לתקופות קצרות, עד אובדן ממלכת ישראל ואנשיה בגלות אשור, והפליטה הצטרפה לממלכת יהודה.
ניתן להבין שליוסף היה סיכוי מסוים למלוך, אולם אופיו של יוסף ואפרים גרם למרירות, מריבות, ושיטמה, שהביאה אסונות לבני ישראל.
כל בני אפרים חשבו שהם מתאימים להיות מלכים, יותר מהמלך הקיים, וכך היתה מהומה כל הזמן.