ביאור:בראשית מט ב

בראשית מט ב: "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב, וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט ב.

הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב עריכה

הִקָּבְצוּ עריכה

"הִקָּבְצוּ" - שורש 'קבץ' -

גֻּבַּב, הִצְטָבֵּר, הִתְחַשֵּׁר, לֻקַּט, נֶאֱגַר, נֶאֱסַף, נֶאֱצַר, נִגְבַּב, נִגְרַף, נִלְקַט, נֶעֱרַם, נִצְבַּר, נִקְהַל, נִקְוָה, קֻבַּץ (מילוג).
הֻקְהַל, הִתְאַסֵּף, הִתְגּוֹדֵד, הִתְכַּנֵּס, הִתְקַבֵּץ, הִתְקָהֵל, נֶאֱסַף, נִקְהַל, נִקְוָה, צָבָא (מילוג).

זאת פקודה - העשו לקבוצה של כל השבטים, התאחדו לעם, תעבדו ביחד, תאמינו באלוהים ביחד.

במותו של יעקב, בגיל 147 (ביאור:בראשית מז כח), לנכדיו כבר היו בנים, ובהנחה שלכל נכד היו כחמישה בנים (למשפחת תרח אבי אברם וזרעו נולדו רק בנים), אז בני ישראל מנו בערך 70 + 250 = 320. הם כבר היו שבט גדול וחזק, בדרך להיות לעם שפרעה ידאג:

שהם יצטרפו למלחמה נגדו, ככתוב: "פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (ביאור:שמות א י).
שהם יברחו לו והוא יאבד את כוח העבודה שלהם, ככתוב: "וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ" (שמות יג ה).

השימוש במילה "הִקָּבְצוּ" מזכיר שיוסף קיבץ תבואה, ככתוב: "וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים, אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם ... וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר, כִּי אֵין מִסְפָּר" (ביאור:בראשית מא מח-מט), וכך יעקב רומז לברכת אלוהים, כדבריו לאלוהים, "וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב" (ביאור:בראשית לב יג).

שִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב עריכה

יעקב בדבריו פונה ומזכיר רק את תריסר בניו בשם, אולם כיוון שהוא אמר "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א), הכוונה היא לכל בני יעקב לדורותם, לאחרית הימים, לעד.

כל מה שבני יעקב צריכים לעשות זה רק לשמוע, ויעקב חוזר על המילה פעמים גם ל"בְּנֵי יַעֲקֹב" וגם ל"יִשְׂרָאֵל".
הם לא צריכים:

להבין, לחקור, לחפש בסודות דבריו,
לעשות דבר כדי לקיים את דבריו, או למנוע את קללותיו. הכל יקרה ואין אפשרות לשנות.
אסור להם להתווכח ולהתלונן.

יעקב קשר את בניו אליו, אולם אין בדבריו דבר שמאחד אותם לעם אחד, מלבד הקשר לאביהם, כדבריו: "שִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם".

יעקב לא הזכיר את אלוהים שראה בהם 'עם ישראל' מאוחד, ככתוב: "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (ביאור:שמות ג י).
יעקב לא מטיף להם להיות מאוחדים וכך הם יהיו חזקים.
יעקב לא מצווה עליהם לשמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה) כדברי אלוהים ליצחק.

יעקב למעשה מפורר את העם לשבטים, ולכל שבט יהיה גורל שונה.

מה מטרת הברכה עריכה

אולם מטרתו של יעקב היא להגדיר את אופיו של כל בן, ולמצוא מי מתאים למלוך על בני ישראל ולאחדם.