ביאור:בראשית מט ל
בראשית מט ל: "בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי, לַאֲחֻזַּת קָבֶר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט ל.
בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עריכה
יעקב מצווה את בניו לקבור אותו בכנען עריכה
יעקב זקן מאוד והוא גווע לאיטו. כבר כאשר יעקב ברך את ילדיו הצעירים של יוסף, אפרים ומנשה, כאשר הוא הגיע למצרים, נאמר שהוא לא ראה, ככתוב: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (ביאור:בראשית מח י). עכשו עברו עוד כ17 שנים, וסביר שמצבו של יעקב חמור ביותר.
יעקב לא בטוח שבניו יודעים איפה מערת המכפלה, ומי חי באזור, והוא חושש שאנשי המקום יעשו צרות לבניו ולא יתנו לו להקבר עם אבותיו.
יעקב מתאר את מיקום הקבר המשפחתי עריכה
- "בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" - יש שדה שנקרא מכפלה, ובצד השדה יש מערה.
- "אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא" - יש מקום שנקרא ממרא, ושם נמצא השדה והמערה. הממרא אינו מקום ידוע, ולכן יעקב היה צריך להזכיר את העיר חברון, ככתוב: "אַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא, הִוא חֶבְרוֹן, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (ביאור:בראשית כג יט). נראה שיעקב שכח לציין את שם העיר חברון.
- "בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" - אין צורך לחפש את הממרא בכל העולם, רק בכנען.
יעקב מתאר את המוכר ומטרת המערה עריכה
יעקב מסביר לבניו מה להגיד לאנשי כנען כאשר הם יבואו עם גופתו - המערה היא שלנו כי "קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי, לַאֲחֻזַּת קָבֶר".
יעקב בטוח שעפרון כבר מת, וכבר עברו כשלוש ארבע או חמש דורות, כך שאנשי המקום לא כל כך יזכרו או יכבדו את הקנייה ההיא.
יעקב לפחות יודע שכשהוא קבר את לאה לפני צאתו מכנען, אנשי המקום לא התנגדו, אולם אז הוא ישב בחברון, ואנשי המקום פחדו מבניו (ביאור:בראשית לה ה). אולם אחרי כל כך הרבה שנים, בניו הזדקנו, ואנשי המקום שכחו את סיפור שכם, ואת בני יעקב.
בזמנו אברהם לא דרש מסמך כתוב, ועכשו אין ליעקב הוכחה לבעלותו על המערה.
יעקב היה האחרון שנקבר במערה הזאת, ויוסף לא ביקש להקבר בה. ייתכן שבשוב בני ישראל לארץ המובטחת הם לא ידעו איפה המערה, ולא נאמר בתנ"ך מיקום מערת המכפלה.
כדי להמנע מוויכוחים עם אנשי המקום, יוסף הופיע עם צבא מצרי גדול, וכך אנשי המקום קיבלו אותו בכבוד ויראה, והוא קבר את יעקב כרצונו.
דאגותיו של יעקב עריכה
אלוהים הבטיח ליעקב: "וְאָנֹכִי, אַעַלְךָ גַם עָלֹה, וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (ביאור:בראשית מו ד), אולם יעקב לא הבין איך יקחו את גופתו לכנען בלי להפגע ולהסריח קשות. כידוע אברהם מיהר לקבור את שרה, כדבריו לאנשי חת: "וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי" (ביאור:בראשית כג ד).
יעקב שמע שאלוהים יעלה אותו, אולם אלוהים לא אמר מה פרוש המילים "אַעַלְךָ גַם עָלֹה", הן אלוהים אמר לאברהם "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה" (ביאור:בראשית כב ב), ואין ספק שאלוהים לא התכוון להמית את יצחק לפני שהיה לו ילד. יעקב לא ידע האם הכוונה להעלותו חזרה לחברון, או להעלותו לשמים בשרפה. ובנוסף אלוהים לא הבטיח מתי זה יקרה, ויעקב לא רצה להקבר או לחכות במצרים עד שבני ישראל ישובו לארצם, כפי שאלוהים אמר לאברהם - אחרי 400 שנה.
יוסף הבין את הבעיות של יעקב, והחליט לחנוט את גופת יעקב, כפי שעושים המצרים, ואז בני יעקב לא יהיו בלחץ זמן לקבור את יעקב.