פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואגידה לכם" - (ב"ר) בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וראשית אוני" - היא טפה ראשונה שלו שלא ראה קרי מימיו (ב"ר)

"אוני" - כחי כמו (הושע יב) מצאתי און לי (ישעיהו מ) מרוב אונים ולאין אונים

"יתר שאת" - ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה לשון נשיאות כפים

"ויתר עז" - במלכות כמו (ש"א ב) ויתן עז למלכו ומי גרם לך להפסיד כל אלה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פחז כמים" - הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך כמים הללו הממהרים למרוצתם לכך

"אל תותר" - אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך ומהו הפחז אשר פחזת

"כי עלית משכבי אביך אז חללת" - אותו שם שעלה על יצועי והיא השכינה שהיה דרכה להיות עולה על יצועי

"פחז" - שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פת"ח ואלו היה לשון עבר היה נקוד חציו קמ"ץ וחציו פת"ח וטעמו למטה

"יצועי" - ל' משכב ע"ש שמציעים אותו ע"י לבדין וסדינין והרבה דומים לו (תהלים סג) אם זכרתיך על יצועי (שם קלב) אם אעלה על ערש יצועי

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(בראשית מט ה): "שמעון ולוי אחים"- בעצה אחת על שכם ועל יוסף.

(בראשית לז יט): "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" - מי הם?

  1. אם תאמר ראובן או יהודה - הרי לא הסכימו בהריגתו;
  2. אם תאמר בני השפחות - הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (בראשית לז ב): "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה...";
  3. יששכר וזבולן - לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם;
  4. על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם "אחים".

"כלי חמס" - אומנות זו, של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו.

"מכרתיהם" - לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר.

דבר אחר: "מכרתיהם" - בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טו ג): "מכורותיך ומולדתיך"; וזה תרגום של אונקלוס "בארע תותבותהון".

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(בראשית מט ו): "בסודם אל תבא נפשי" - זה מעשה זמרי: כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה, ואמרו לו "זו אסורה או מותרת? אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך?", אל יזכר שמי בדבר, שנאמר (במדבר כה יד): "זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני", ולא כתב "בן יעקב".

"בקהלם" - כשיקהיל קרח, שהוא משבטו של לוי, את כל העדה על משה ועל אהרן, "אל תחד כבודי" שם, אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר (במדבר טז א): "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי", ולא נאמר "בן יעקב". אבל בדברי הימים, כשנתייחסו בני קרח על הדוכן, נאמר (דברי הימים א ו כב): "בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל".

"אל תחד כבודי" - כבוד לשון זכר הוא, ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר "אתה, כבודי, אל תתיחד עמם!", כמו (ישעיה יד כ): "לא תחד אתם בקבורה".

"כי באפם הרגו איש" - אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד, וכן הוא אומר בגדעון (שופטים ו טז): "והכית את מדין כאיש אחד", וכן במצרים (שמות טו א): "סוס ורוכבו רמה בים", זהו מדרשו.

ופשוטו: אנשים הרבה קורא "איש", כל אחד לעצמו: באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן (יחזקאל יט ג): "וילמד לטרוף טרף, אדם אכל".

"וברצונם עקרו שור" - רצו לעקור את יוסף, שנקרא "שור", שנאמר (דברים לג יז): "בכור שורו הדר לו".

"עקרו" - אישירוטו"ר בלע"ז [לכרות גידי השוק], לשון (יהושע יא ט): "את סוסיהם תעקר".

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז" - אפילו בשעת תוכחה לא קלל אלא אפם. וזהו שאמר בלעם (במדבר כג ח): "מה אקוב לא קבה אל".

"אחלקם ביעקב" - אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים.

דבר אחר: אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים;

ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ארור אפם כי עז" - אפי' בשעת תוכחה לא קלל אלא את אפם וזהו שאמר בלעם מה אקוב לא קבה אל

"אחלקם ביעקב" - אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים והרי הם חלוקים ד"א אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות נתן לו תפוצתו דרך כבוד

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יהודה אתה יודוך אחיך" - לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים התחיל יהודה לסוג לאחוריו שלא יוכיחנו על מעשה תמר וקראו יעקב בדברי רצוי יהודה לא אתה כמותם (ב"ר)

"ידך בערף אויביך" - בימי דוד (ש"ב כב) ואויבי תתה לי עורף

"בני אביך" - ע"ש שהיו מנשים הרבה לא אמר בני אמך כדרך שאמר יצחק

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גור אריה" - על דוד נתנבא בתחלה גור (ש"ב ה) בהיות שאול מלך עלינו אתה המוציא והמביא את ישראל ולבסוף אריה כשהמליכוהו עליהם וזהו שתרגם אונקלוס שלטון יהא בשרויא בתחלתו

"מטרף" - ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו וזהו יהודה שנמשל לאריה

"בני עלית" - סלקת את עצמך ואמרת מה בצע וגו' וכן בהריגת תמר שהודה צדקה ממני לפיכך כרע רבץ וגו' בימי שלמה (מ"א ה) איש תחת גפנו וגו'

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יסור שבט מיהודה" - מדוד ואילך אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים ע"פ המלכות (סנהדרין ה)

"ומחקק מבין רגליו" - תלמידים אלו נשיאי א"י

"עד כי יבא שילה" - מלך המשיח שהמלוכה שלו וכן ת"א ומ"א שילו שי לו שנא' (תהלים עו) יובילו שי למורא

"ולו יקהת עמים" - אסיפת העמים שהיו"ד עיקר היא ביסוד כמו יפעתך ופעמים שנופלת ממנו וכמה אותיות משמשות בלשון זה והם נקראים עיקר נופל כגון נו"ן של נוגף ושל נושך ואל"ף (איוב יג) שבאחותי באזניכם (יחזקאל כא) ושבאבחת חרב (והוא ל' חרב ופי' אימת חרב והוא לשון זיין) (מ"ב ד) ואסוך שמן אף זה יקהת עמים אסיפת עמים שנא' (ישעיהו יא) אליו גוים ידרושו ודומה לו (משלי ל) עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם לקבוץ קמטים שבפניה מפני זקנתה ובגמ' דיתבי ומקהו אקהתא בשוקי דנהרדעא דפומבדיתא במס' (יבמות דף קי) ויכול היה לומר קהיית עמים

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אסרי לגפן עירה" - נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת ומשורק אחד בן אתון אחד

"שרקה" - זמורה ארוכה קורייר"א בלע"ז

"כבס ביין" - כל זה לשון רבוי יין

"סותה" - לשון מין בגד הוא ואין לו דמיון במקרא

"אסרי" - כמו אוסר דוגמתו (תהלים קיג) מקימי מעפר דל (שם קכג) היושבי בשמים וכן בני אתונו כענין זה ואונקלוס תרגם במלך המשיח גפן הם ישראל עירה זו ירושלים שורקה אלו ישראל (ירמיהו ב) ואנכי נטעתיך שורק בני אתונו יבנון היכליה ל' שער האיתון בס' (יחזקאל מ) ועוד תרגמו בפנים אחרים גפן אלו צדיקים בני אתונו עבדי אורייתא באולפן על שם רוכבי אתונות צחורות כבס ביין יהא ארגוון טב לבושוהי שציבועו דומה ליין וצבעונין הוא ל' סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה ואף רבותינו פירשו בגמ' ל' הסתת שכרות במס' כתובות (דף קיד) ועל היין שמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותה

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חכלילי" - ל' אודם כתרגומו וכן (משלי כג) למי חכלילות עינים שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין

"מחלב" - מרוב חלב שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן וכן פי' המקרא אדום עינים יהא מרוב יין ולבן שנים יהא מרוב חלב ולפי תרגומו עינים ל' הרים שמשם צופים למרחוק ועוד תרגמו בפנים אחרים ל' מעינות וקילוח היקבים נעווהי יקבים שלו ול' ארמי הוא במס' ע"א (דף עד) נעוה ארתחו יחוורן בקעתיה תרגם שנים לשון שני הסלעים

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זבולן לחוף ימים" - על חוף ימים תהיה ארצו חוף כתרגומו ספר מרק"א בלע"ז (יבמות מח) והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות במקום הנמל שאניות מביאות שם פרקמטיא שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר (תנחומא) והם עוסקים בתורה הוא שאמר משה (דברים לג) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך זבולן יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים

"וירכתו על צידון" - סוף גבולו יהיה סמוך לצידון וירכתו סופו כמו ולירכתי המשכן

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יששכר חמור גרם" - חמור בעל עצמות סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד

"רבץ בין המשפתים" - כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח רובץ בין התחומין בתחומי העיירות שהוליך שם פרקמטיא

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וירא מנוחה כי טוב" - ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות

"ויט שכמו לסבול" - עול תורה

"ויהי" - לכל אחיו ישראל

"למס עובד" - לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורין שנא' (דברי הימים א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים מאתים ראשי סנהדראות העמיד וכל אחיהם על פיהם

"ויט שכמו" - השפיל שכמו כמו ויט שמים הטו אזניכם ואונקלוס תרגם בפנים אחרים ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר ויהיה האויב כבוש תחתיו למס עובד

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דן ידין עמו" - ינקום נקמת עמו מפלשתים כמו כי ידין ה' עמו

"כאחד שבטי ישראל" - כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין ועל שמשון נבא נבואה זו ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שפיפן" - הוא נחש ואומר אני שקרוי כן על שם שהוא נושף כמו (בראשית ג) ואתה תשופנו עקב

"הנשך עקבי סוס" - כך דרכו של נחש ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס ויפול רכבו אחור שלא נגע בו ודוגמתו מצינו בשמשון (שופטים טז) וילפת וגו' את שני עמודי התוך וגו' ושעל הגג מתו ואונקלוס תרגם כחיוי חורמן שם מין נחש שאין רפואה לנשיכתו והוא צפעוני וקרוי חורמן על שם שעושה הכל חרם וכפיתנא כמו פתן יכמון יארוב

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לישועתך קויתי ה'" - נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו וסופו לומר (שופטים טז) זכרני נא וחזקני נא אך הפעם

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גד גדוד יגודנו" - כולם ל' גדוד הם וכך חברו מנחם וא"ת אין גדוד בלא שני דלתי"ן י"ל גדוד שם דבר צריך שני דלתי"ן שכן דרך תיבה בת שתי אותיות להכפל בסופה ואין יסודה אלא שתי אותיות וכן אמר (משלי כו) כצפור לנוד מגזרת (איוב ז) ושבעתי נדודים (שופטים ה) שם נפל שדוד מגזרת ישוד צהרים אף יגוד יגודנו וגדוד מגזרה אחת הם וכשהוא מדבר בלשון יפעל אינו כפול כמו יגוד ינוד ירום ישוד ישוב וכשהוא מתפעל או מפעיל אחרים הוא כפול כמו יתגודד יתנודד יתרומם יתבולל יתעודד ובל' מפעיל (תהלים קמו) יתום ואלמנה יעודד (ישעיהו מט) לשובב יעקב אליו (שם נח) משובב נתיבות אף יגודנו האמור כאן אין לשון שיפעילוהו אחרים אלא כמו יגוד הימנו כמו (ירמיהו י) בני יצאוני יצאו ממני גד גדוד יגודנו גדודים יגודו הימנו שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ

"והוא יגוד עקב" - כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן ולא יפקד מהם איש

"עקב" - בדרכן ובמסילותם שהלכו ישובו כמו (תהלים עז) ועקבותיך לא נודעו וכן (שיר השירים א) בעקבי הצאן בל' לע"ז תרציא"ס

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מאשר שמנה לחמו" - מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן שיהיו זיתים מרובים בחלקו והוא מושך שמן כמעין וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו כמו ששנינו (במנחות דף פה) פעם א' הוצרכו אנשי לודקיא לשמן וכו'

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אילה שלוחה" - זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ אילה שלוחה אילה משולחת לרוץ

"הנותן אמרי שפר" - כתרגומו ד"א על מלחמת סיסרא נתנבא (שופטים ד) ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו' והלכו שם בזריזות וכן נאמר שם ל' שלוח בעמק שולח ברגליו הנותן אמרי שפר על ידם שרו דבורה וברק שירה ורבותינו דרשוהו על יום קבורת יעקב כשערער עשו על המערה במסכת (סוטה דף יג) ותרגומו יתרמי עדביה יפול חבלו והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בן פרת" - בן חן והוא ל' ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון בסוף (ב"מ דף קיח)

"בן פרת עלי עין" - חנו נטוי על העין הרואה אותו

"בנות צעדה עלי שור" - בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו ובנות הרבה צעדה כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם (ד"א כצ"ל כי לפירוש ראשון הוא שור חומה וק"ל)

"עלי שור" - על ראייתו כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב ומ"א יש רבים וזה נוטה ליישוב המקרא

"פרת" - תי"ו שבו הוא תקון הלשון כמו (קוהלת ג) על דברת בני האדם

"שור" - כמו לשור עלי שור בשביל לשור ותרגום של אונקלוס בנות צעדה עלי שור תרין שבטין יפקון מבנוהי וכו' וכתב בנות על שם בנות מנשה בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן ברי דיסגי יוסף פורת ל' פריה ורביה ויש מ"א בו המתישבים על הלשון בשעה שבא עשו לקראת יעקב בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהם להשתחוות וברחל כתיב נגש יוסף ורחל וישתחוו אמר יוסף רשע הזה עינו רמה שמא יתן עינו באמי יצא לפניה ושרבב קומתו לכסותה והוא שברכו אביו בן פורת הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו לפיכך זכית לגדולה

"בנות צעדה עלי שור" - להסתכל בך בצאתך על מצרים ועוד דרשוהו לענין שלא ישלוט בזרעו עין הרע ואף כשברך מנשה ואפרים ברכם כדגים שאין עין הרע שולטת בהם

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וימררהו ורבו" - וימררוהו אחיו וימררוהו פוטיפר ואשתו לאסרו ל' וימררו את חייהם

"ורבו" - נעשו לו אחיו אנשי ריב ואין הלשון הזה לשון פעלו שא"כ היה לו לינקד ורבו כמו המה מי מריבה אשר רבו וגו' ואף אם ל' רביית חצים הוא כן היה לו לינקד ואינו אלא לשון פועלו כמו שמו שמים (ירמיהו ב) שהוא ל' הושמו וכן רמו מעט שהוא ל' הורמו אלא שלשון הורמו והושמו ע"י אחרים ול' שמו רמו רבו מאליהם הם משוממים את עצמם נתרוממו מעצמם נעשו אנשי ריב וכן דומו יושבי אי כמו נדמו וכן תרגם אונקלוס ונקמוהי

"בעלי חצים" - שלשונם כחץ ותרגומו מרי פלוגתא לשון ותהי המחצה אותן שהיו ראוים לחלוק עמו נחלה

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותשב באיתן קשתו" - נתישבה בחוזק קשתו חזקו

"ויפוזו זרועי ידיו" - זו היא נתינת טבעת על ידו ל' זהב מופז זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל עקרן של ישראל ל' אבן הראשה ל' מלכות ואונקלוס אף הוא כך תרגמו ותשב ותבת בהון נביאותיה החלומות אשר חלם להם על דקיים אורייתא בסתרא תוספת הוא ולא מל' עברי שבמקרא ושוי בתוקפא רוחצניה תרגום של באיתן קשתו וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח בכן יתרמא דהב על דרעוהי לכך ויפוזו זרועי ידיו לשון פז

"אבן ישראל" - ל' נוטריקון אב ובן אבהן ובנין יעקב ובניו

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מאל אביך" - היתה לך זאת והוא יעזרך

"ואת שדי" - ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך והוא יברכך

"ברכות שדים ורחם" - ברכתא דאבא ודאמא כלומר יתברכו המולידים והיולדות שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן להפיל עובריהן

"שדים" - ירה יירה מתרגמינן אישתדאי ישתדי אף שדים כאן ע"ש שהזרע יורה כחץ

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ברכות אביך גברו וגו'" - הברכות שברכני הקב"ה גברו והלכו על הברכות שבירך את הורי

"עד תאות גבעות עולם" - לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים מגעת עד ד' קצות העולם שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק לאברהם א"ל שא נא עיניך וראה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד ליצחק אמר לו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגו' זהו שאמר ישעיהו (ישעיהו נח) והאכלתיך נחלת יעקב אביך ולא אמר נחלת אברהם

"תאות" - אשמול"ץ כך חברו מנחם בן סרוק

"הורי" - ל' הריון שהורוני במעי אמי כמו הורה גבר (איוב ג)

"עד תאות" - עד קצות כמו (במדבר לד) והתאויתם לכם לגבול קדמה (שם ח) תתאו לבוא חמת

"תהיין" - כולם לראש יוסף

"נזיר אחיו" - פרישא דאחוהי שנבדל מאחיו כמו וינזרו מקדשי בני ישראל נזורו אחור ור"ד ותשב באיתן קשתו על כבישת יצרו באשת אדוניו וקוראו קשת ע"ש שהזרע יורה כחץ ויפזו זרועי ידיו כמו ויפוצו שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו

"מידי אביר יעקב" - שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו' כדאי' (בסוטה דף לו) ואונקלוס תרגם תאות עולם ל' תאוה וחמדה וגבעות ל' מצוקי ארץ (והם הברכות) שחמדתו אמו והזקיקתו לקבלם

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בנימין זאב יטרף" - זאב הוא אשר יטרף נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין (שופטים כא) וחטפתם לכם איש אשתו בפלגש בגבעה ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב שנאמר (ש"א יד) ושאול לכד המלוכה וילחם במואב ובאדום וגו' ובכל אשר יפנה ירשיע

"בבקר יאכל עד" - לשון ביזה ושלל המתורגם עדאה ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיהו לג) אז חולק עד שלל ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת בוקרן (ס"א פריחתן) וזריחתן של ישראל

"ולערב יחלק שלל" - אף משתשקע שמשן של ישראל ע"י נבוכדנצר שיגלם לבבל

"יחלק שלל" - מרדכי ואסתר שהם מבנימין יחלקו את שלל המן שנאמר הנה בית המן נתתי לאסתר ואונקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדש

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם" - והלא יש מהם שלא ברכם אלא קנטרן אלא כך פירושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנא' בענין יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי ת"ל ויברך אותם כולם במשמע

"איש אשר כברכתו" - ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד

"ברך אותם" - לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו מה ת"ל ברך אותם לפי שנתן ליהודה גבורת ארי ולבנימין חטיפתו של זאב ולנפתלי קלותו של איל יכול שלא כללן כולם בכל הברכות ת"ל ברך אותם

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נאסף אל עמי" - על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן שיש אסיפה בל' עברי שהיא ל' הכנסה כגון (שופטים יט) ואין איש מאסף אותם הביתה (דברים ב) ואספתו אל תוך ביתך (ויקרא כג) באספכם את תבואת הארץ הכנסתם לבית מפני הגשמים באספכם את מעשיכם וכל אסיפה האמורה במיתה אף היא ל' הכנסה

"אל אבותי" - עם אבותי

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאסף רגליו" - הכניס רגליו

"ויגוע ויאסף" - ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת (תענית ה)