רש"י על בראשית מט
<< · רש"י על בראשית · מט · >>
פסוק א
פסוק ג
"אוני" - כחי כמו (הושע יב ט) מצאתי און לי (ישעיהו מ כו) מרוב אונים (ישעיהו מ כט) ולאין אונים
"יתר שאת" - ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה לשון נשיאות כפים
"ויתר עז" - במלכות כמו (ש"א ב) ויתן עז למלכו ומי גרם לך להפסיד כל אלהפסוק ד
"אל תותר" - אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך ומהו הפחז אשר פחזת
"כי עלית משכבי אביך אז חללת" - אותו שם שעלה על יצועי והיא השכינה שהיה דרכה להיות עולה על יצועי
"פחז" - שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פת"ח ואלו היה לשון עבר היה נקוד חציו קמ"ץ וחציו פת"ח וטעמו למטה
"יצועי" - ל' משכב ע"ש שמציעים אותו ע"י לבדין וסדינין והרבה דומים לו (תהלים סג) אם זכרתיך על יצועי (שם קלב) אם אעלה על ערש יצועיפסוק ה
(בראשית לז יט): "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" - מי הם?
- אם תאמר ראובן או יהודה - הרי לא הסכימו בהריגתו;
- אם תאמר בני השפחות - הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (בראשית לז ב): "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה...";
- יששכר וזבולן - לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם;
- על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם "אחים".
"כלי חמס" - אומנות זו, של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו.
"מכרתיהם" - לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר.
דבר אחר: "מכרתיהם" - בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טו ג): "מכורותיך ומולדתיך"; וזה תרגום של אונקלוס "בארע תותבותהון".פסוק ו
"בקהלם" - כשיקהיל קרח, שהוא משבטו של לוי, את כל העדה על משה ועל אהרן, "אל תחד כבודי" שם, אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר (במדבר טז א): "קרח בן יצהר בן קהת בן לוי", ולא נאמר "בן יעקב". אבל בדברי הימים, כשנתייחסו בני קרח על הדוכן, נאמר (דברי הימים א ו כב): "בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל".
"אל תחד כבודי" - כבוד לשון זכר הוא, ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר "אתה, כבודי, אל תתיחד עמם!", כמו (ישעיה יד כ): "לא תחד אתם בקבורה".
"כי באפם הרגו איש" - אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד, וכן הוא אומר בגדעון (שופטים ו טז): "והכית את מדין כאיש אחד", וכן במצרים (שמות טו א): "סוס ורוכבו רמה בים", זהו מדרשו.
ופשוטו: אנשים הרבה קורא "איש", כל אחד לעצמו: באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן (יחזקאל יט ג): "וילמד לטרוף טרף, אדם אכל".
"וברצונם עקרו שור" - רצו לעקור את יוסף, שנקרא "שור", שנאמר (דברים לג יז): "בכור שורו הדר לו".
"עקרו" - אישירוטו"ר בלע"ז [לכרות גידי השוק], לשון (יהושע יא ט): "את סוסיהם תעקר".פסוק ז
פסוק ח
"ידך בערף אויביך" - בימי דוד (ש"ב כב) ואויבי תתה לי עורף
"בני אביך" - ע"ש שהיו מנשים הרבה לא אמר בני אמך כדרך שאמר יצחקפסוק ט
"מטרף" - ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו וזהו יהודה שנמשל לאריה
"בני עלית" - סלקת את עצמך ואמרת מה בצע וגו' וכן בהריגת תמר שהודה צדקה ממני לפיכך כרע רבץ וגו' בימי שלמה (מ"א ה) איש תחת גפנו וגו'פסוק י
"ומחקק מבין רגליו" - תלמידים אלו נשיאי א"י
"עד כי יבא שילה" - מלך המשיח שהמלוכה שלו וכן ת"א ומ"א שילו שי לו שנא' (תהלים עו) יובילו שי למורא
"ולו יקהת עמים" - אסיפת העמים שהיו"ד עיקר היא ביסוד כמו יפעתך ופעמים שנופלת ממנו וכמה אותיות משמשות בלשון זה והם נקראים עיקר נופל כגון נו"ן של נוגף ושל נושך ואל"ף (איוב יג) שבאחותי באזניכם (יחזקאל כא) ושבאבחת חרב (והוא ל' חרב ופי' אימת חרב והוא לשון זיין) (מ"ב ד) ואסוך שמן אף זה יקהת עמים אסיפת עמים שנא' (ישעיהו יא) אליו גוים ידרושו ודומה לו (משלי ל) עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם לקבוץ קמטים שבפניה מפני זקנתה ובגמ' דיתבי ומקהו אקהתא בשוקי דנהרדעא דפומבדיתא במס' (יבמות דף קי) ויכול היה לומר קהיית עמיםפסוק יא
"שרקה" - זמורה ארוכה קורייר"א בלע"ז
"כבס ביין" - כל זה לשון רבוי יין
"סותה" - לשון מין בגד הוא ואין לו דמיון במקרא
"אסרי" - כמו אוסר דוגמתו (תהלים קיג) מקימי מעפר דל (שם קכג) היושבי בשמים וכן בני אתונו כענין זה ואונקלוס תרגם במלך המשיח גפן הם ישראל עירה זו ירושלים שורקה אלו ישראל (ירמיהו ב) ואנכי נטעתיך שורק בני אתונו יבנון היכליה ל' שער האיתון בס' (יחזקאל מ) ועוד תרגמו בפנים אחרים גפן אלו צדיקים בני אתונו עבדי אורייתא באולפן על שם רוכבי אתונות צחורות כבס ביין יהא ארגוון טב לבושוהי שציבועו דומה ליין וצבעונין הוא ל' סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה ואף רבותינו פירשו בגמ' ל' הסתת שכרות במס' כתובות (דף קיד) ועל היין שמא תאמר אינו מרוה ת"ל סותהפסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
"ויט שכמו לסבול" - עול תורה
"ויהי" - לכל אחיו ישראל
"למס עובד" - לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עיבורין שנא' (דברי הימים א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים מאתים ראשי סנהדראות העמיד וכל אחיהם על פיהם
"ויט שכמו" - השפיל שכמו כמו ויט שמים הטו אזניכם ואונקלוס תרגם בפנים אחרים ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר ויהיה האויב כבוש תחתיו למס עובדפסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
"והוא יגוד עקב" - כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן ולא יפקד מהם איש
"עקב" - בדרכן ובמסילותם שהלכו ישובו כמו (תהלים עז) ועקבותיך לא נודעו וכן (שיר השירים א) בעקבי הצאן בל' לע"ז תרציא"ספסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
"בן פרת עלי עין" - חנו נטוי על העין הרואה אותו
"בנות צעדה עלי שור" - בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו ובנות הרבה צעדה כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם (ד"א כצ"ל כי לפירוש ראשון הוא שור חומה וק"ל)
"עלי שור" - על ראייתו כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב ומ"א יש רבים וזה נוטה ליישוב המקרא
"פרת" - תי"ו שבו הוא תקון הלשון כמו (קוהלת ג) על דברת בני האדם
"שור" - כמו לשור עלי שור בשביל לשור ותרגום של אונקלוס בנות צעדה עלי שור תרין שבטין יפקון מבנוהי וכו' וכתב בנות על שם בנות מנשה בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן ברי דיסגי יוסף פורת ל' פריה ורביה ויש מ"א בו המתישבים על הלשון בשעה שבא עשו לקראת יעקב בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהם להשתחוות וברחל כתיב נגש יוסף ורחל וישתחוו אמר יוסף רשע הזה עינו רמה שמא יתן עינו באמי יצא לפניה ושרבב קומתו לכסותה והוא שברכו אביו בן פורת הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו לפיכך זכית לגדולה
"בנות צעדה עלי שור" - להסתכל בך בצאתך על מצרים ועוד דרשוהו לענין שלא ישלוט בזרעו עין הרע ואף כשברך מנשה ואפרים ברכם כדגים שאין עין הרע שולטת בהםפסוק כג
"ורבו" - נעשו לו אחיו אנשי ריב ואין הלשון הזה לשון פעלו שא"כ היה לו לינקד ורבו כמו המה מי מריבה אשר רבו וגו' ואף אם ל' רביית חצים הוא כן היה לו לינקד ואינו אלא לשון פועלו כמו שמו שמים (ירמיהו ב) שהוא ל' הושמו וכן רמו מעט שהוא ל' הורמו אלא שלשון הורמו והושמו ע"י אחרים ול' שמו רמו רבו מאליהם הם משוממים את עצמם נתרוממו מעצמם נעשו אנשי ריב וכן דומו יושבי אי כמו נדמו וכן תרגם אונקלוס ונקמוהי
"בעלי חצים" - שלשונם כחץ ותרגומו מרי פלוגתא לשון ותהי המחצה אותן שהיו ראוים לחלוק עמו נחלהפסוק כד
"ויפוזו זרועי ידיו" - זו היא נתינת טבעת על ידו ל' זהב מופז זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל עקרן של ישראל ל' אבן הראשה ל' מלכות ואונקלוס אף הוא כך תרגמו ותשב ותבת בהון נביאותיה החלומות אשר חלם להם על דקיים אורייתא בסתרא תוספת הוא ולא מל' עברי שבמקרא ושוי בתוקפא רוחצניה תרגום של באיתן קשתו וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח בכן יתרמא דהב על דרעוהי לכך ויפוזו זרועי ידיו לשון פז
"אבן ישראל" - ל' נוטריקון אב ובן אבהן ובנין יעקב ובניופסוק כה
"ואת שדי" - ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך והוא יברכך
"ברכות שדים ורחם" - ברכתא דאבא ודאמא כלומר יתברכו המולידים והיולדות שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן להפיל עובריהן
"שדים" - ירה יירה מתרגמינן אישתדאי ישתדי אף שדים כאן ע"ש שהזרע יורה כחץפסוק כו
"עד תאות גבעות עולם" - לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים מגעת עד ד' קצות העולם שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק לאברהם א"ל שא נא עיניך וראה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד ליצחק אמר לו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגו' זהו שאמר ישעיהו (ישעיהו נח) והאכלתיך נחלת יעקב אביך ולא אמר נחלת אברהם
"תאות" - אשמול"ץ כך חברו מנחם בן סרוק
"הורי" - ל' הריון שהורוני במעי אמי כמו הורה גבר (איוב ג)
"עד תאות" - עד קצות כמו (במדבר לד) והתאויתם לכם לגבול קדמה (שם ח) תתאו לבוא חמת
"תהיין" - כולם לראש יוסף
"נזיר אחיו" - פרישא דאחוהי שנבדל מאחיו כמו וינזרו מקדשי בני ישראל נזורו אחור ור"ד ותשב באיתן קשתו על כבישת יצרו באשת אדוניו וקוראו קשת ע"ש שהזרע יורה כחץ ויפזו זרועי ידיו כמו ויפוצו שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו
"מידי אביר יעקב" - שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו' כדאי' (בסוטה דף לו) ואונקלוס תרגם תאות עולם ל' תאוה וחמדה וגבעות ל' מצוקי ארץ (והם הברכות) שחמדתו אמו והזקיקתו לקבלםפסוק כז
"בבקר יאכל עד" - לשון ביזה ושלל המתורגם עדאה ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיהו לג) אז חולק עד שלל ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת בוקרן (ס"א פריחתן) וזריחתן של ישראל
"ולערב יחלק שלל" - אף משתשקע שמשן של ישראל ע"י נבוכדנצר שיגלם לבבל
"יחלק שלל" - מרדכי ואסתר שהם מבנימין יחלקו את שלל המן שנאמר הנה בית המן נתתי לאסתר ואונקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדשפסוק כח
"איש אשר כברכתו" - ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד
"ברך אותם" - לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו מה ת"ל ברך אותם לפי שנתן ליהודה גבורת ארי ולבנימין חטיפתו של זאב ולנפתלי קלותו של איל יכול שלא כללן כולם בכל הברכות ת"ל ברך אותםפסוק כט
פסוק לג
"ויגוע ויאסף" - ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת (תענית ה)
<< · רש"י על בראשית · מט · >>