קטגוריה:בראשית מג לד
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו
המהדורה המנוקדת: וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְטַל חוּלָקִין מִן קֳדָמוֹהִי לִקְדָמֵיהוֹן וּסְגִי חוּלָקָא דְּבִנְיָמִין מֵחוּלָקֵי כוּלְּהוֹן חַמְשָׁא חוּלָקִין וּשְׁתִיאוּ וּרְוִיאוּ עִמֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְטַל חוּלְקִין מֵעַל פְּתוֹרֵיהּ וְשַׁדְרִינוּן מִן קֳדָמוֹי לִקְדָמֵיהוֹן וּסְגָא חוּלְקָא דְבִנְיָמִין מִן חוּלְקֵי כֻּלְהוֹן חַמְשָׁא חוּלְקִין חוּלַק חַד חוּלְקֵיהּ וְחוּלַק חַד מִן דִילֵיהּ וְחוּלַק חַד מִן אִנְתְּתֵיהּ וּתְרֵין חוּלְקִין מִן תְּרֵין בְּנוֹי וּשְׁתִיוּ וּרְוִיוּ עִמֵיהּ דְמִן יוֹמָא דְאִיתְפְּרָשׁוּ מִנֵיהּ לָא שָׁתוּ חַמְרָא לָא הוּא וְלָא הִינוּן עַד יוֹמָא הַהוּא: |
רש"י
"חמש ידות" - חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים
"וישכרו עמו" - (ב"ר) ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
חָמֵשׁ יָדוֹת – חֶלְקוֹ עִם אֶחָיו, וּמַשְׂאַת יוֹסֵף וְאָסְנַת וּמְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם (שם).
וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ – וּמִיּוֹם שֶׁמְּכָרוּהוּ לֹא שָׁתוּ יַיִן וְלֹא הוּא שָׁתָה יַיִן, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁתוּ (שם; שבת קל"ט ע"א).
רשב"ם
מתוך: רשב"ם על בראשית מג (עריכה)
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ידות — חלקים.
ממשאות כלם — מדורון כל אחד מהם. כי רחוק לתת לו חמש ידות על כל חלק וחלק:רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" חמש ידות" שעם כל חלק שהיה שולח לכל שנים מהם כמנהג היה שולח חלק לבנימין להראות חשיבותו על כולם:
" וישכרו עמו" במיני יין מלכות רב שנתן לפניהם שלא היו מורגלים בהם ולא השגיחו שלא לשתות כל צרכם מן הראשון כאשר ראוי לעשות לכל סועד עם הגדולים כאמרו כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג לד.
וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם
האחים קיבלו ארוח כיד המלך אצל יוסף: בשר, לחם, יין ומטעמים ממנחתם.
יוסף אחרי האוכל נתן לכל אחד מתנה "מַשְׂאֹת", שהיא מספיק כבדה כדי לשאת אותה. אולם לבנימין הוא נתן פי חמש יותר.
למה יוסף נתן מתנות? ולמה לבנימין מתנה גדולה יותר?
אומנם האחים הביאו לו מנחה יפה, אבל זה נהוג להביא לשליט או מפקד, לדוגמא ישי ציווה על דוד לקחת: "וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף" (שמואל א יז יח).
אומנם יוסף קרא לבנימין: "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט), ואפילו אם בנימין היה זקוק לרחמים "כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו" (ביאור:בראשית מג ל), לא נראה שבנימין קיבל טיפול לא נאות מאחיו ואביו.
יוסף היה זר להם. הוא האשימם בריגול ודרש הוכחה. הם הראו שאחיהם קיים, שאחיהם הוא מוגבל ולכן הוא לא בא איתם בראשונה. לא נראה שהיה צורך למתנות בנוסף לארוחה.
יתכן שיוסף נתן להם להרגיש שהוא מצטער שהוא לא האמין להם, ושהוא גרם להם להביא את אחיהם, במצבו, ולסכן את נפשו ונפש אביו, כדברי יעקב: "וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (ביאור:בראשית מב לח) ולכן מגיע להם מתנות, ולבנימין מתנה גדולה.
לא נאמר שהאחים סרבו לקבל את המתנות. האחים לא הגיבו כיעקב: שסרב לקבל תשלום מלבן ללא עבודה נוספת (ביאור:בראשית ל לא), או עשו שסרב לקבל את המתנות (ביאור:בראשית לג ט). אמנם אברם לקח מתנות מפרעה עבור שרה, ולא החזיר את המתנות כאשר הוא גורש ממצרים, כשפרעה גילה ששרה היא גם אשתו של אברם. האחים לקחו בלי התנגדות. הם חשבו שמגיע להם, ושהם ראויים וזכאים למתנות כנכבדי כנען המבקרים אצל המשנה למלך מצרים.
יתכן שאין אפשרות לסרב למתנה משליט, ואי אפשר להתוכח כי שליט לא משנה את דעתו. כך גם אחשורש לא היה יכול לשנות את פקודתו, ואסתר לא יכלה לסרב לקחת את בית המן, ולכן היא מינתה את מרדכי לנהל את ביתה.
למרות הרמז הברור, האחים לא הבינו שליוסף יש ענין אישי בהם, ובמיוחד בבנימין. האחים אמרו "וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ" (ביאור:בראשית מב יג), אבל בשלב זה הם לא אמרו שהאחד הזה הוא האח היחיד של בנימין מאימו. רק בהמשך יהודה אומר: "וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן, וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ, וְאָבִיו אֲהֵבוֹ" (ביאור:בראשית מד כ).
וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן
המילה "מַשְׂאֹת" ו"מַשְׂאַת" מראה שהמתנות היו כבדות ונשאו אותם כמשא על החמורים - ייתכן נֹאדוֹת יַיִן, או שקי פירות מיובשים ממצרים.
ייתכן שיוסף העניק לבנימין מתנות רבות יותר בכמות ומשקל, כדי שחמורו של בנימין ישא משא גדול וכבד יותר משאר החמורים של האחים, וכך משרתו של יוסף יזהה וידע מי הוא חמורו של בנימין וידע איפה לשים את כוסו של יוסף.
וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ
אחרי הארוחה והמתנות, האחים ישבו ושתו יין ושכר, יחד עם יוסף. על נוח נאמר: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (ביאור:בראשית ט כא), כלומר "וַיִּשְׁכְּרוּ" הוא כמו וישתכרו. בהשפעת האלכוהול הם לבטח איבדו את יכולת הבקרה העצמית שלהם. יתכן שיוסף רצה לשמוע את שמחתם והצלחתם ככתוב: נכנס יין יצא סוד. יתכן שהם יספרו דברים שיעניקו לו מידע כדי לדעת איך להמשיך בתוכניתו: לוודא שאביו לא שלח אותו למוות בידי אחיו, לוודא שהוא הבכור אצל אביו, ולוודא שהם לא יפקירו את בנימין.
בנוסף, בזמן השכרות, האחים לא ידעו אם אח אחר גנב את הגביע, ויהיה הגיון לטענתו של יוסף שהם גנבו ממנו את הגביע, ולכן יהודה מודה באשמתם, ואומר: "מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק, הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ" (ביאור:בראשית מד טז).
ניתן להשוות את התנהגות האחים להתנהגותו של עבד אברהם שבא לקחת אישה ליצחק. העבד לא הרשה ללבן לטפל באנשיו ובגמליו. הוא ואנשיו היו בשליטה מוחלטת על הגמלים והמתנות. העבד לא הסכים לאכול עד שהוא קיבל את מבוקשו מלבן ובתואל. רק אז העבד הרשה לאנשיו לאכול, אבל לא להשתכר, ובבוקר הם היו מוכנים למסע חזרה. כאן האחים אכלו והשתכרו, נתנו לשליט לקחת את חמוריהם, ולשתול להם גנבה בשקים. וזה היה סופם: מואשמים כגנבים, ועונשם מוות ועבדות.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית מג לד"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.