ביאור:בראשית מג לא
בראשית מג לא: "וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג לא.
וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק עריכה
יוסף יצא מהחדר כי הוא לא היה יכול להחזיק את רגשותיו מבכי. כדי להסביר את יציאתו ולמחוק את סימני הבכי הוא רחץ את פניו.
וַיֵּצֵא עריכה
למעשה יוסף שב לאחים. הוא יצא מחדרו, הן הוא הלך "הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה" (ביאור:בראשית מג ל) לפני רחיצת הפנים.
וַיִּתְאַפַּק עריכה
יוסף היה מסוגל להתאפק. הוא לא היה צריך לצאת פעם שניה מרוב התרגשות. יעקב לאומתו, הצטער שנים על יוסף, "וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים" (ביאור:בראשית לז לד).
וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם עריכה
יוסף חזר והדיבור עזר לו להתאפק ולהסיט את תשומת הלב ממנו לשולחנות ולאכילה. כאשר הוא חזר, האחים חשבו שהוא יצא רק לרחוץ ידים ופנים.
לָחֶם עריכה
לחם פרושו אוכל ולא רק לחם. בהתחלה שמים לחם ומברכים, ואחר כך כל השאר, ארוחת מלכים.
יצחק בקש: "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים" (ביאור:בראשית כז ז), ויעקב הביא "אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם" (ביאור:בראשית כז יז וגם "יַיִן וַיֵּשְׁתְּ" (ביאור:בראשית כז כה).
כך גם כאן, יוסף פקד על משרתו "וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן" (ביאור:בראשית מג טז) בשר, ולשולחן הוא הזמין בצניעות לאכל לחם. הארוחה לבטח כללה את המנחה ליוסף, בשר ויין. האורחים ויוסף נהנו מהאוכל והשתיה עד "וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ" (ביאור:בראשית מג לד).