פתיחת התפריט הראשי

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה מכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁיםעריכה

הָאֲנָשִׁיםעריכה

אלו האחים, גם הם אנשים מאצולת משפחת אברהם ולבן. יש להם צבא, רכוש, ואדמות (שכם וחברון). יהודה, האחים וגם יעקב קראו לשליט מצרים "הָאִישׁ", ככתוב: "הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ" (ביאור:בראשית מג ג), האחים, בצורת הדיבור שלהם, שמו את השליט במעמדם ואת עצמם במעמדו, למרות שהם השתחוו לו.

וַיִּקְחוּעריכה

האחים לקחו את הפרטים הבאים:

  • "אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת" – של דברי מתיקה, סבונים ותמרוקים.
  • "וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם" - האחים לקחו את הכסף שהושב להם, ולקחו משנה (כפול) לקניה החדשה, כי יתכן שהמחיר בנתיים עלה. (ילקוט מעם לועז)
  • "וְאֶת בִּנְיָמִן". בנימין נלקח כחפץ. האחים לא שאלו אותו ולא הסבירו לו. בנימין לא שאל ולא התנגד.

כנהוג, הדבר האחרון ברשימה הוא הדבר הכי חשוב.

בִּנְיָמִןעריכה

האחים לקחו את בנימין - מהתחלת הסיפור בנימין שותק ונותן להם שיעשו בו כרצונם. הוא כבר לא תינוק, הוא כבן 25 עם עשר ילדים (ביאור:בראשית מו כא), ובכל זאת קוראים לו קטן, נער, ויוסף קורא לו "בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט).
בנימין לא דרש ללכת עם אחיו להביא בר, הוא לא התנדב ללכת למצרים להראות את עצמו לשליט, יעקב לא שאל את רשותו, הוא לא סרב ללכת, הוא לא הגיב כשהאשימו אותו בגנבה והוא בסכנת מוות. הוא פשוט מרחף, כעצם ולא כאדם. הוא שומע מיוסף "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" (ביאור:בראשית מה ד) ולא מספר את זה לאביו. רק אחרי שיוסף בוכה על כתפיו: "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְך,ְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו" (ביאור:בראשית מה יד) (ואפילו במשפט הזה כתוב על "צַוָּארָיו", ברבים, כך שזה לא בטוח שבנימין בכה רק על צוארי יוסף, ושהוא הבין מה קורה).

קיימת בעיה בהתנהגותו של בנימין, המתבטאת:
(אילן סנדובסקי)

  1. לידה קשה - כידוע בנימין נולד כאשר רחל כבר היתה מבוגרת, והיו לה בעיות בלידה שגרמו למותה ויתכן שלפגיעה בוולד. בנימין היה היחיד שאביו שינה את שמו שהוא קיבל מאימו. רחל קראה לו "בֶּן אוֹנִי; וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין" (ביאור:בראשית לה יח), לרמוז שלא היה בו "און" לא מאמו ולא מעצמו, או ששמו היה יכול להשמע כ"עוני".
  2. מספר רב של בנים היו לבנימין – לבנימין היו עשר בנים. יחסית לאחים בנימין עשה הכי הרבה ילדים, כאילו שאין לו דאגות להאכיל אותם, במיוחד שהוא חייב להיות מודע על הסכנה לאם בזמן הלידה.
  3. יהודה מכריז על בנימין: "לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, וְעָזַב [הנער] אֶת אָבִיו, וָמֵת [הנער]" (ביאור:בראשית מד כב), כלומר, הנער ימות אם הוא יעזוב את אביו (רש"י). הנער קשור לאביו בכל ולא יכול לתפקד בלעדיו. יוסף מוודא אצל האחים ש'הצעיר' הוא האח הקטן, ולא שואל את בנימין ישירות, ומיד מכיר שאכן הם הביאו את אחיו. וגם בברכתו: "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט), אנו רואים יחס אבהי לאח שצריך 'חן' אלוהים. יוסף בכה "כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו" (ביאור:בראשית מג ל), למראה מצבו. למעשה יוסף בהצהרתו "בְּנִי", מאמץ את בנימין כבנו, כי הנער צריך הגנה.
  4. יורש העצר - יוסף נעלם ללא יורשים וכך בנימין, אחיו הצעיר, ירש את חלקו של יוסף בנדונית רחל (חצי מרכושו של יעקב), וירש את מקומו, כראשון בבנים. לא נראה שבנימין הבין את זה או שהתיחסו אליו כאל יורש העצר של יעקב.
  5. חוסר מגע עם יעקב - בכל הסיפור יעקב לא דיבר עם בנימין אפילו פעם אחת, אלא רק דיבר על בנימין.
  6. כאשר יוסף רואה את מצבו של בנימין הוא מבין מדוע האחים לא פגעו בבנימין, הן הנער לא מהווה סכנה לירושתם ולברכת אביהם. אולם זה דחף אותו לעשות נסיון נוסף לראות אם האחים ירצו להפטר מבנימין ולשחרר את המשפחה ממנו, או לא יוותרו וילחמו להחזיר אותו הביתה לאביו. יוסף זיהה את בנימין כי בנימין היה מיוחד, נער שלא מציגים מחוץ למשפחה, נער שילדים בשכונה או זרים ינסו לפגוע בו או לזרוק עליו אבנים.
  7. נער צעיר. כולם מתיחסים לבנימין: כקטן, נער, בני, ככתוב "וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם" (ביאור:בראשית מב יג), "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה" (ביאור:בראשית מג ח), "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (ביאור:בראשית מג כט), "וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן" (ביאור:בראשית כד כ) - כל אלה מתאימים לנער צעיר. לא נאמר על בנימין שהוא 'איש', והן היו לו עשרה בנים והוא מעל גיל 22 כאשר יוסף היה בן 39.
  8. חוסר תגובה. בכל הסיפור בנימין אף פעם לא הגיב. לא שאלו את בנימין כאשר לא לקחו אותו למצרים במסע הראשון. לא שאלו אותו כאשר יעקב אישר לקחת אותו למצרים. אפילו מול סכנת מוות, כאשר האשימו אותו בגנבה, בנימין לא הכחיש, לא ענה, לא בכה, לא הגיב. האחים הגיבו, ככתוב: "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם, וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה" (ביאור:בראשית מד יג) אבל בנימין לא הגיב. כאשר בנימין עומד לפני יוסף הוא לא מדבר ומסביר, ככתוב: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה ..." (ביאור:בראשית מד יח). אחרי שבנימין שמע את יוסף אומר: "וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה" (ביאור:בראשית מה ה) הוא לא שואל במה מדובר, ולא מספר ליעקב מה עשו האחים ליוסף. בכל הסיפור בנימין לא מדבר אפילו פעם אחת.
  9. חוסר יכולת לתקשר במצרית. קיימת אפשרות שבנימין לא דיבר מצרית, וכך כל מה שיוסף, משרתו, ויהודה אמרו במצרית בנימין לא הבין. נראה שהאחים ידעו לדבר מצרית אבל בנימין לא היה מסוגל ללמוד מצרית. כך חלק מהמקרים בהם בנימין לא הגיב יכולים להיות כתוצאה מזה שהוא לא הבין ולא שהוא היה מוגבל.
  10. יוסף הדגיש: "וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין, כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם" (ביאור:בראשית מה יב), כלומר בנימין היה מיוחד ושונה מאחיו, ובנימין לא יכול להיות מושפע מקסמים.
  11. לאחר מותו של יעקב אחי יוסף באים לבקש סליחה ומחילה (ביאור:בראשית נ טו). לא נאמר שבנימין לא היה איתם, ולא מוסבר למה הוא צריך להתנצל, הן הוא לא עשה רע ליוסף. נראה שבנימין לא הבין דבר, אם הוא היה עם אחיו או לא.

ניתן להסיק שבנימין היה ילד מיוחד הזקוק לעזרה, מוגבל.

גדולי תורה רבים היו מודעים לשתיקתו של בנימין אבל ראו בזה גדולה של חוכמה וצניעות. הן שאול המלך, מרדכי ואסתר היו צאצאיו. (דעת: בנימין ורד נעים)
בכל אופן, מסיבה לא ברורה, השבטים לא אהבו את שבט בנימין: לא עזרו לבנימין לכבוש את נחלתו (שופטים א כא), כעסו כעס מוות על מעשה פלגש בגבעה, ונשבעו במצפה לא להנשא בבנימין, ככתוב: "אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה" (שופטים כא א).

וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵףעריכה

כפקודת יעקב, האחים הולכים ישירות לשליט ועומדים לפניו בכבוד, בתור, ומחכים שהוא יפנה עליהם.