פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית מב יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית מב יג: "וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ."



האחים נשבריםעריכה

האחים הבינו שיוסף יודע שהם שיקרו, ושהם אכן חיפשו את ערות הארץ כדי למצוא את יוסף (רש"י) בבתי מרחץ בעיר. בנוסף הם יודעים שהם עברו על החוק שדרש שכל ראש משפחה יבוא לקבל אוכל למשפחתו והם באו בלי בנימין (ילקוט מעם לועז).
האחים לא יכלו לחזור על דבריהם בלי להכעיס את השליט.
וַיֹּאמְרוּ - אין ספק שאחד דיבר, והשאר הנהנו בראשם. לא יכול להיות שהם אמרו את זה כמקהלה.

שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָדעריכה

קודם הם אמרו סתם "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ" (ביאור:בראשית מב יא) ולא פרטו כמה זה 'כולנו', ומה הסיפור שלהם. הם הבינו שהם ניסו להתחמק ולהטעות, אבל אין ברירה אלא להגיד את כל האמת ורק את האמת.

בְּאֶרֶץ כְּנָעַןעריכה

מיקום נכון.

הִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹםעריכה

הילד הקטן נשאר עם אביו. האחים מנסים להטעות את יוסף שבנימין הוא צעיר ללא משפחה ולכן הוא לא היה צריך לבוא בעצמו, כנדרש בתהליך חלוקת האוכל. אבל הם רומזים שייתכן שהוא לא קטן בגיל אבל קטן בהתפתחותו.

יוסף שמע שאחיו חי ושהם לא התנכלו לו. בנימין היה צעיר מיוסף בכ6 עד 16 שנים, כך שבנימין עכשו הוא בערך בן 24 עד 34. זה גיל מספיק מבוגר ללכת עם אחיו, במיוחד שיש לו עשר ילדים. בנימין הוא לא תינוק, אבל בכל זאת אביו שמרו איתו.

למה יעקב לא שלח את בנימין?
  • האם בנימין בריא או פגוע?
  • האם יעקב חושד בבניו?
  • האם יעקב מפנק את בנו בנימין בכותנת פסים, והאחים שונאים אותו?
  • האם יעקב עשה ילדים נוספים, או יבם אישה כדי להשלים את יוסף, ולקבל חזרה את 12 הבנים.

יוסף רצה לקבל תשובות אבל לא יכול היה לשאול ישירות.
בהמשך יעקב יכעס על בניו "לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח" (ביאור:בראשית מג ו), אולם יעקב לא הרגיש שהאחים לא אמרו שיוסף מת. מה היה קורה עם יוסף היה דורש שהם יביאו את האח שאיננו או יסבירו את העדרותו?

הָאֶחָד אֵינֶנּוּעריכה

יוסף הבין במי מדובר. הוא הבין את הצורה שהם הציגו את העדרותו. הוא פשוט איננו - לא מת, אבל לא בנמצא, לכן הוא לא איתנו או עם אביו.

יוסף שמח לשמוע שהם זוכרים אותו ולא מציגים אותו כמת: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ" (ביאור:בראשית לז לג).
"הָאֶחָד", האחים הוסיפו את 'ה' הידיעה, כאשר 'אחד' היה מספיק כדי לתאר את האח החסר. האחים אמרו "הָאֶחָד" - הילד הזה הוא מספר אחד, אחד לאימו ואחד לאביו - הוא הבכור ל"אִישׁ אֶחָד".

לרוב הדבר האחרון שנאמר הוא הדבר הכי קשה להגיד, והכי חשוב!
אם כך, האחים ענו: אנחנו מחפשים את "הָאֶחָד" שאיננו. יוסף שמע ולא הגיב לחלק הזה.

השאלה היתה "מְרַגְּלִים אַתֶּם"עריכה

אז מה התשובה לשאלה הזו? מדוע יוסף קיבל את תשובתם והסתפק "שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם" (ביאור:בראשית מב טז).
אם הם יביאו ילד זר או את אחיהם זה יראה שהם לא מרגלים?
לפי חז"ל (ילקוט מעם לועז) יוסף אירגן את מכירת האוכל בצורה מסודרת כדי למנוע שוד, ושוק מופקע:

  1. רק ראשי משפחה היו רשאים לבוא לקנות אוכל למשפחתם
  2. כל ראש משפחה היה יכול לבוא עם חמור אחד בלבד ולקנות כמות מוגבלת למשפחתו
  3. כל ראש משפחה נרשם וזיהה את ארצו ומשפחתו כדי למנוע מקניות מרובות על ידי איש אחד. לא היה מפתיע ללמוד שהמצרים סימנו בבשרו של הקונה את רכישותיו וגודל משפחתו. המצרים היו ידועים בארגון בירוקרטי - רק כך הם היו מסוגלים לבנות את הפרמידות שלהם.

במסגרת המערכת הזו לא פלא שהשליט שאל על מספר בני המשפחה כדי לספק אוכל מוגבל ומספיק לצרכיהם, בצורה הגונה ומכובדת.

למעשה האחים עברו על החוק. בנימין שהיה בעל משפחה גדולה, כעשר בנים, לא בא, והאחים היו חייבים להביא לו ולמשפחתו אוכל.
בדיוק את זה רצה יוסף למנוע, שאנשים יביאו אוכל לבני משפחתם הבוגרים, ובני משפחתם יופיעו ויקנו עבורם, וכך המשפחה תקבל כפול, ותמכור את העודף בשוק שחור.
יוסף הראה התענינות במשפחה והריגול נעשה טפל. יוסף הבין שהאחים טוענים שבנימין הוא מוגבל ולכן הם לא לקחו אותו איתם, ועברו על החוק שכל ראש משפחה חייב לבוא לקנות למשפחתו. אנשים פחדו מאנשים מוגבלים, וחשבו שזה מדבק, או סימן שאלוהים כועס על המשפחה. נדרש מאמץ מהמשפחה לשמור על בטחון אדם מוגבל במשפחה שזרים לא יתעללו בו. לכן האחים נמנעו מלקחת את בנימין. אם האחים יראו שבנימין באמת מוגבל, אז השליט יאמין שהם צדקו שלא הביאו את אחיהם המוגבל.

האחים הודו שיש להם אח מוגבל, ולכן הם ביקשו רחמים מהשליט, שלא יענה אותם.

האם העם פוצל?עריכה

(מבוסס על רעיונות מספרו של יצחק עת-שלום, בין השורות של התנ"ך, 2006)
גם יעקב וגם בניו ידעו את סיפורי האבות. הם ידעו שאלוהים בחר את אברם על פני נחור, את יצחק על פני ישמעאל, ואת יעקב על פני עשו. הבנים חששו שיעקב יעשה להם מה שאברהם עשה לישמעאל ולבני קטורה, ששלח אותם מעל פניו (ביאור:בראשית כה ו).

יוסף חלם את חלום האלומות (ביאור:בראשית לז ז), וניתן להבין מהחלום:

  1. האחים ימשיכו ויעבדו ביחד.
  2. יוסף יהפוך למנהיגם ומגינם.
  3. האחים יכנעו ליוסף וימשיכו לחיות ביחד כעם אחד.

ברגע זה החלום התגשם בחלקו (ללא בנימין). החלום התגשם במלואו לאחר מות יעקב כאשר כל האחים, ביודעין, משתחווים ליוסף (ביאור:בראשית נ יח).

כיוון שבנימין לא בא, יוסף לא ידע האם העם פוצל, ויעקב גרש את בניו, והעניק את ברכת אלוהים לבנימין בלבד.
מהתשובות של אחיו, יוסף הבין שיעקב לא גרש את אחיו והם חיים ביחד, ושנבואותו שכולם יהיו עם אחד היא אפשרית, במידה והוא יראה שבנימין כלול באחים. לכן יוסף ידרוש להביא את בנימין.