ביאור:בראשית מג ד

בראשית מג ד: "אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג ד.

אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ עריכה

אָחִינוּ עריכה

בזמנו יעקב אמר לראובן: "לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם" (ביאור:בראשית מב לח). עכשו יהודה עונה לו: "אָחִינוּ אִתָּנוּ". אין לך בעלות או אחריות בלעדית עליו. הוא לא רק הבן שלך, הוא בעיקר האח שלנו. לנו חשוב לשמור עליו כמו שלך חשוב לשמור עליו. גם בנימין חייב להשתתף במאמץ. הוא אח ככל האחים ולא תינוק, וגורלו כגורלנו.

וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל עריכה

יעקב אמר: "שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל" (ביאור:בראשית מג ב). יהודה עונה: שאנו הבנים, ברבים, ביחד, נביא "לְךָ" (יחיד) אוכל. יהודה מוריד מערכו של יעקב.

אנו נמצאים ברגעים קריטים בחיי עם ישראל עריכה

עד כה ראינו את יעקב כמנהיג המשפחה. כאן אנו רואים את סוף מנהיגותו. הוא עדיין נותן עצות מצוינות אבל אין חובה לקבל אותן. היתה סכנה שכל אח ילך לדרכו והבנים יתפזרו, במיוחד בתקופת הרעב.

הבטחת אלוהים לאברהם, יצחק ויעקב שארץ כנען תהיה שלהם ושזרעם יהיה רב וימשך לעולם, ליכדה את האחים לשיתוף פעולה ועזרה הדדית, למרות שאין להם מנהיג אחד.

כל האחים, ואחריהם בניהם הקימו משפחות אשר שמרו על זהותם ואחדותם, וראשי המשפחות ביחד עשו החלטות בהצבעת הרוב - לדוגמא אלוהים מנחה את משה: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם" (שמות ג טז), והמלאכים, נציגי השבטים, שריגלו את ארץ כנען.