קטגוריה:בראשית לט ו
ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיַּעֲזֹ֣ב כׇּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־ל/וֹ֮ בְּ/יַד־יוֹסֵף֒ וְ/לֹא־יָדַ֤ע אִתּ/וֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַ/לֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַ/יְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִ/יפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | וּשְׁבַק כָּל דְּלֵיהּ בִּידָא דְּיוֹסֵף וְלָא יְדַע עִמֵּיהּ מִדָּעַם אֱלָהֵין לַחְמָא דְּהוּא אָכֵיל וַהֲוָה יוֹסֵף שַׁפִּיר בְּרֵיוָא וְיָאֵי בְּחֶזְוָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּשְׁבַק כָּל דְאִית לֵיהּ בִּידָא דְיוֹסֵף וְלָא יְדַע עִמֵיהּ מִדַעַם אֱלָהֵן אִנְתְּתֵיהּ דִשְׁכִיב גַבָּהּ וַהֲוָה יוֹסֵף שַׁפִּיר בְּרֵיוָא וְיָאִי בְּחֶזְוָא: |
רש"י (כל הפרק)
"ולא ידע אתו מאומה" - לא היה נותן לבו לכלום
"כי אם הלחם" - היא אשתו אלא שדבר בלשון נקיה
"ויהי יוסף יפה תואר" - כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו (ב"ר) אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך אני מגרה בך את הדוב מידרשב"ם (כל הפרק)
מתוך: רשב"ם על בראשית לט (עריכה)
אבן עזרא (כל הפרק)
ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם — יש אומרים שהוא כינוי לשכיבת אשתו. וזה רחוק; ועוד, כי אדוני יוסף סריס היה. והנכון בעיני, שכל אשר לו היה בידו, חוץ מן הלחם שלא היה אפילו נוגע בו, בעבור היותו עברי. כי הנה מפורש: "כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם" (בראשית מג, לב); כי פוטיפר ידע שיוסף עברי הוא, וכן אשתו אומרת: "ראו הביא לנו איש עברי" (בראשית לט, יד).
ויהי יוסף יפה תאר — כאמו[1]:רמב"ן (כל הפרק)
"כי אם הלחם אשר הוא אוכל" - לשון נקיה כדברי רבותינו (ב"ר פו ו) ורבי אברהם אמר כי כל אשר לו היה ביד יוסף חוץ מן הלחם אשר הוא אוכל שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי כי כן היה משפט המצרים את העברים שלא יגעו במאכלם כי תועבה היא למצרים ואפשר שהוא כן או יהיה פירוש הכתוב כי לא ידע אדוניו את יוסף מאומה שיקח מכל אשר לו רק את הלחם לבדו אשר יאכל יוסף לא לשאר הנאות כאשר יעשו הבחורים ולא לאסוף לו עושר ונכסים כענין שנאמר (שמואל א כט ג) ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה ו"לא ידע אתי מה בבית" (פסוק ח) ענין אחר שלא ישגיח לדעת מה אתו בבית כי "לא ידע אתו מאומה" לשון שולל ו"מה בבית" יקיים
"ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה" - הזכיר זה בכאן לומר כי בעבור יפיו נשאה אשת אדוניו אליו את עיניה ורש"י כתב כי בעבור שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו וכו'מלבי"ם (כל הפרק)
(ו) "ויעזב". כי עד עתה היה חושב אחריו, אבל אח"כ עזב הכל ביד יוסף, "עד שלא ידע אתו מאומה רק הלחם," שלא היה ת"י כי לא יוכלון המצריים לאכול את העברים לחם כמ"ש הראב"ע." ויהי יוסף יפה תאר", הוא הקדמה אל הספור הבא, שעי"כ נשאה עיניה אליו:
כלי יקר (כל הפרק)
"כי אם הלחם אשר הוא אוכל". פירש רש"י היא אשתו, כמ"ש ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו, וקרא לאשתו בכנוי לחם כי כמו שהלחם משביע לכל חי יותר מן כל דבר הזן, כך בעילות של היתר משביעים אותו אבר, לאפוקי בעילות של איסור אינן משביעים, כמרז"ל (סוכה נב:) אבר קטן משביעו רעב וארז"ל (סנהדרין עה.) שניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה, כי אין יצרו תוקפו כי אם בדבר איסור, ולכך אמרו רז"ל (סוטה ד:) כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא שנאמר (משלי ו.כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, וענשו מדה כנגד מדה לפי שעזב את אשתו שנקרא לחם ודבק בזונה שאינה לחמו על כן יחסר לחמו.
ויש אומרים, לחם זה הוא לחם ממש, כי תועבה למצרים לאכול לחם את העברים, ולפי זה נוכל לפרש מה שנאמר ולא ידע אתו מאומה שקאי על יוסף כי אע"פ שעזב כל אשר לו ביד יוסף והיה יוסף יכול לאכול מכל מיני מעדנים ומי ימחה בו שהרי הכל היה בידו, מ"מ לא ידע יוסף אתו מאומה שלא נהנה מכל פת בג אדוניו כ"א הלחם אשר הוא אוכל, פת במלח לבד אכל כדרכה של תורה, ואע"פ כן ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה כבראשונה וזיו אפוהי לא אשתני, כמו שקרה לדניאל וחביריו, ובזה מתורץ מה שמקשים וכי עכשיו נעשה יפה תואר ומראה והלא כבר היה לעולמים כן, אלא שלרבותא נקט כאן שלא נשתנה מחמת שלא רצה להתגאל בפת בג אדוניו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לט ו.
וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף
פוטיפר השאיר ליוסף לנהל את כל אשר לו: הבית והשדה. יוסף לא היה מוגבל לעשות לטובת פוטיפר כרצונו. יוסף לא היה רשאי לצאת מהבית והשדה של פוטיפר. לא נאמר שיוסף התחיל להיות סוחר ופיתח רשת מסחרית במצרים או קשרים עם חרן. גם כאשר יוסף היה משנה למלך מצרים הוא לא עשה מאמץ לצאת ממצרים ולהגדיל את הממלכה של פרעה.
לא נאמר שפוטיפר וויתר על תפקידו להיות שר הטבחים, וניהול בית הסוהר שעל אדמתו.
וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל
מי הוא נושא המשפט אשר לא ידע?
- יוסף לא ידע איתו מאומה. הרמב"ן מעלה אפשרות שמדובר ביוסף שלא בקש הנחיות, ולמרות שהיה יכול לגנוב כרצונו הוא לא לקח מאומה מפוטיפר חוץ מאשר את "הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל". יוסף לא רצה "לדעת" את אשת פוטיפר.
- פוטיפר לא ידע איתו מאומה. הוא האמין ביוסף ואפילו לא בקש דיווח מה נעשה, ולא ידע מה קורה בביתו, כפי שיוסף מסביר: "הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי" (ביאור:בראשית לט ח). פוטיפר נהנה לראות שהכל מתקדם בצורה נפלאה ואף אחד לא מתלונן על יוסף. רש"י מסביר ש"הַלֶּחֶם" מתכוון, בעדינות, גם לאשתו של פוטיפר. קיימת אפשרות הפוכה שפוטיפר הזניח את אשתו ולא הקפיד לדעת את אשתו, לא ידע מה קורה בביתו, וכך הענינים התגלגלו.
כנראה שני הפרושים משלימים את התמונה, והכתוב קיצר והשמיט את השמות.
וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה
התאור מתאים יותר לאישה - האם יוסף היה נאה כאישה? או חסון ויפה כגבר?
- על שרה סבתו רבה נאמר: "כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (ביאור:בראשית יב יא)
- על רבקה סבתו נאמר: "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד" (בראשית כד טז)
- על רחל אימו נאמר: "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" (ביאור:בראשית כט יז)
- אפשרי שבגלל שהוא בא מחרן, מהצפון, צבע עורו היה בהיר יותר מאשר המצרים, והוא נחשב למיוחד ויפה בעיניהם.
כך שאין פלא שיוסף היה יפה תואר מכל אמהותיו, ומכל הנשואין בתוך המשפחה.
- על שאול נאמר: "בָּחוּר וָטוֹב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם" (שמואל א ט ב).
- גם על דוד נאמר: "וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א טז יב)
- ועל אבשלום נאמר: "וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד: מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם" (שמואל ב יד כה)
סביר שיוסף גם הוא היה יפה כשאול ודוד והבנות אהבו אותו.
כדי להיות יפה צריך לעבוד על היופי: בעיצוב השער, נקוי פנים, ובגדים נאים.
- יוסף היה לבוש בגד פשוט, גלימה, שבמשיכה אחת הבגד נעזב ממנו.
- אין תאור של שערו, אבל כאשר הוא נלקח לפרעה נאמר" "וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו" (ביאור:בראשית לא יד) כלומר בבית הסוהר הוא גידל שערות וזקן שלא התאימו להופעה לפני המלך.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
- ^ ראו לעיל כט, יז.
דפים בקטגוריה "בראשית לט ו"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.