מפרשי רש"י על בראשית לט ו
רש"י
"ולא ידע אתו מאומה" - לא היה נותן לבו לכלום
"כי אם הלחם" - היא אשתו אלא שדבר בלשון נקיה
"ויהי יוסף יפה תואר" - כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו (ב"ר) אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך אני מגרה בך את הדוב מיד
רש"י מנוקד ומעוצב
וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה – לֹא הָיָה נוֹתֵן לִבּוֹ לִכְלוּם.
כִּי אִם הַלֶּחֶם – הִיא אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה (ב"ר פו,ו).
וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר – כֵּיוָן שֶׁרָאָה עַצְמוֹ מוֹשֵׁל, הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְסַלְסֵל בִּשְֹעָרוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אָבִיךָ מִתְאַבֵּל, וְאַתָּה מְסַלְסֵל בִּשְֹעָרְךָ? אֲנִי מְגָרֶה בְּךָ אֶת הַדֹּב! מִיָּד: וַתִּשָא אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו...
מפרשי רש"י
[ד] כי אם הלחם היא אשתו. והא דכתיב "אשר הוא אוכל" - נאמר על התשמיש, כמו "אכלה ומחתה פיה" (משלי ל', כ'). ואף על גב דאדוני יוסף נסתרס כשלקח את יוסף למשכב זכור, הך מילתא שנסתרס אינו סירוס גמור, אלא שלא היה מתאוה לתשמיש, ומפני שלא היה מתאוה לתשמיש תאוה יתירה - לא לקחו לתשמיש, כי אותם המתאוים לזכרים יש בהם תאוה יתירה, והקב"ה סרסו כדי צרכו כדי שלא יהיה לו תאוה יתירה לתשמיש זכר. והא דכתיב (לעיל לז, לו) "סריס פרעה שר הטבחים", אין צריך לומר שהיה סריס שלא היה יכול להוליד, אלא הוא משרת, כמו שפירש המתרגם (שם). וכן פירושו ז"ל, דהא לא למדו רז"ל (סוטה דף יג:) שנסתרס אדוני יוסף מדכתיב "סריס פרעה", אלא למדו מדכתיב (להלן מא, מה) "פוטיפרע" בעי"ן, והוי למכתב 'פוטיפר' לקמן בפרשת מקץ:
[ה] כיון שראה כו'. דאם לא כן למה ליה למכתב "ויהי יוסף יפה תואר", אי למסמך אחריו "ויהי אחר הדברים האלה" לומר בשביל כך נשאה עיניה אליו, מאי נפקא מיניה אי בשביל זה או שכך היתה חפיצה לשכב עמו, דמאי נפקא מיניה - סוף סוף רצתה שתשכב עמו, אבל לפירוש רז"ל (ב"ר פז, ג-ד) אתי שפיר, מגיד לך בשביל שעשה יוסף דבר זה וסלסל בשערו כו' - גירה הקב"ה בו את הדוב: